לא קורה שום דבר. לא יודעת מה להחליט. שמה פדים ובנתיים מעירה את בעלי. אומרת לו שחושדת שיש לי ירידת מים מקוניאליים.
התקשרתי למרפאת אחיות כדי להתייעץ האם זה דחוף להגיע לבית חולים ואז לנסוע באמבולנס או שאני יכולה לנהוג(בעלי לא נוהג).
אחרי עשרים דקות שלא ענו במוקד החלו הצירים אז החלטתי לנסוע.
התחלנו להתארגן לנסיעה לבית החולים, הזמנו מדא שהיו תוך 6-7 דקות אצלינו ב"ה ונסענו לבית חולים.
אחרי שהתקבלתי בדקו אותי ואמרו לי שאכן יש לי ירידת מים מקוניאליים אבל הם סמיכים מאוד. חיברו אותי למוניטור במשך שעתיים והגעתי עם פתיחה 3 ס"מ.
העבירו אותי לחדר לידה על מנת לקבל פיטוצין, חיברו שוב למוניטור, הצירים נהיים ממש ממש תכופים. בודקים פתיחה 4 בערך. שמחתי מאוד על ההתקדמות (אחרי איזה 5 שעות). מעלים לי מינון של פיטוצין(נלחצו מאוד מאוד מעניין המקוניום הסמיך)...
ועדיין מנוטרת. תוך כדי עשו לי אפידורל שהקל עלי מאוד מאוד מאוד.
כעבור כמה שעות הגיעו לבדוק אותי שוב וראו שהפתיחה נשארה אותו דבר למרות המינון הגבוה של הפיטוצין ועם זה התחילו גם האטות במוניטור.
הרופאים הבינו שלא מחכים, החתימו אותי על ניתוח, הזריקו הרדמה באפידורל והריצו אותי לחדר ניתוח.
כשהתינוק יצא חבל הטבור היה כרוך סביבו פעמיים.
מפה לשם הכל היסטוריה , מחלימה מניתוח קיסרי, קיבלנו מתנה ענקית, תינוק חיוני, בריא ומתוק נורא.
ולנו רק נותר להודות לד' על הנס הגדול שנעשה איתנו..
️

