שלום לכם ,
רציתי להתייעץ על משהו שמציק לי שנים.
מי שמכיר אותי פה יודע שאני אם חד הורית ל2. ילדים ב"ה
בעקבות זאת אני הולכת בחגים (לא הרבה, בעיקר ר"ה ופסח) להוריי, שבתות אחת לכמה חודשים.
שני ההורים שלי מקסימים ועוזרים במה שאפשר (לא כספית כי אני לא רוצה),
אך ביבסיטר אחת ל.. וכדומה.
ההורים שלי טיפוסים מאוד שונים, אבי הוא טיפוס שממש מתעניין בילד, שואל,מעודד, מנסה
להצחיק אותם, והאחיינים תמיד רצים אליו ראשון.
אימי שתהיה בריאה תדאג לאוכל, שינה אך זהו. אני יכולה להיות אצלם יום וחצי של אירוח
שאחרי שכל כך ביקשה שאבוא איתם כי התגעגעה, והיא בקושי מחליפה איתם מילה.
הבת שלי הביאה לה כרטיס של ראש השנה, והיא אומרת אה וואי יופי, אראה אח"כ
אני עייפה, לעומת זאת שאבא שלי ישר פותח ועושה רעש גדול וממש מתלהב..
אך מה שכואב לי זה הערות לגבי בני שהוא ילד של חינוך מיוחד, די גדול, אך הדיבור
מאוד עילג, אני כמובן עובדת עם ק.ת ומה שדרוש. אך תמיד יש הערות.
למה הוא מדבר ככה? למה את לא מתקנת אותו? זה לא מספיק כמה פעמים ביום,
כל היום את צריכה לתקן אותו..
שאני אומרת לה שממש לא, זה סתם יערער לו את הביטחון וישגע אותו, היא ממש
לא מסכימה,
וככה אני מרגישה שהילד שלי לא ממש אהוב אצלה, אם בכלל, כי הוא לא מתאים
לטייפקסאט שהיא רוצה
חשוב לה מה יגידו, גם אם היא לא תסכים.
זה חורה לי מאוד, טיפת יחס פעם ב..כזה קשה?
היא טיפוס שאוהבת שיקשיבו לו, כמו שאני עושה שעות על גבי שעות בטלפונים, מתי שהיא
זקוקה לי, אבל לילדיי לא יכולה להחזיר אפילו במעט בתחום הרגשי.
ולזה לצערי התרגלתי זו היא ואי אפשר לשנות אותה.
(היא הייתה קשה ביותר איתי שהייתי ילדה, בצורה שלא תיאמן אפילו, אבל סלחתי והשלמתי עם זה)
ומה שקורה בפועל, רוצה או לא רוצה , אני חוזרת ופתאום אני כועסת על הילד שלי
סתם כך, הדיבור שלו נראה לי ממש עילג בצורה יותר נוראית, ובכלל אני במצב רוח קרבי.
להעיר לה, אי אפשר.. זה אופי לא יעזור ואני לא צריכה העמדות פנים,
מאידך לא ללכת בכלל זה לא מכבד, וגם מתגעגעת לאבא שלי ורוצים שהוא גם
ישמח בחג, כי יש עוד נשואים ואף אחד לא בא במשך שנים לחג או שבת.
אם לא אני הם די בודדים.
מה עושים?
