א. שתיקהקפיץ
אף לא הייתי בן־אדם ששותק, תמיד דיברתי בלי סוף. אבל כבר כמה שנים שאני לא. אני גם לא שותקת, אני עדיין מדברת בלי להפסיק, רק לא על כל מה שחשוב. מבחינת רוב האנשים זה בדיוק אותו הדבר, הם לא באמת מרגישים את ההבדל. אני יודעת בדיוק מה סגר אותי ככה, מה גרם לי לאבד אמון. למה אני לא מדברת.
אני זוכרת הכל. כל פעם שבה ניסיתי וענו שאני חצופה וככה הדברים עובדים, שיטפלו בזה בלי להתכוון לעשות משהו, שאין מה לעשות, שאפילו לא חשבו שצריך לענות. לא סולחת על אף אחת מהן. ויש המון.
(הם אמרו שהם לא היו נותנים לכזה דבר לעבור בשתיקה
צעקתי בחזרה את כל הפעמים שציפיתי שהם יתערבו והם שתקו. שאני לא סולחת להם.
הם אמרו שהם יודעים
אני לא סולחת)
יש עוד מקום אחד שציפיתי מאנשים לדבר. וכולם ראו, וידעו. כולם ידעו שמה שעשו לי שם לא הגיוני, כולם ידעו. וכולם שתקו. אולי זה הרגע ששבר לי סופית את האמון.
הכל היה לפני כמעט נצח. אני לא מבינה למה זה עוד בוער.
⁦❤️⁩קיבוצניקית
ואוו, קפיץ.
זה קשה כל כך
ואני מבינה
בהצלחהבהצלחהבהצלחה
הלוואי שכבר לא תצטרכי לשתוק
❤️קפיץ
ב. תקשורתקפיץ
לפעמים זה מרגיש שכולם יודעים איך להבין אנשים, איך להסביר את עצמם, איך להסתדר עם אחרים, ורק אני לא. אני עדיין לא יודעת מאיפה כולם למדו את כל זה, ולמה אותי שכחו ללמד. (אף פעם לא נתתי ש"ילמדו אותי", רק לבד, ואולי זה המחיר). איך כולם יודעים מה נכון להגיד, ומצליחים לשמור על קשרים גם שנים אחר־כך, ורק אצלי זה נתקע.
כל השיחות נתקעות, כל המילים. זה תמיד מגיע בסוף לנקודה שממנה כבר אי אפשר לתקן. ואז מסבירים לך איפה הכל התחיל, ואת רוצה לצעוק. לשאול. למה לא אמרתם קודם? איך יכולתי לדעת? אני לא מבינה דברים כאלו, ואיך אצל אחרים זה תמיד כל־כך טבעי ומובן ופשוט.
אני קצת בעולם משל עצמי, מתנתקת יותר ויותר מאנשים כי זה קל יותר. אני לא יכולה להסביר לכם כמה שזה מפחיד אותי, כמה שזה לא נוח ולא כיף, כמה שזה קל יותר.
יש עוד סיבות, ייחודיות יותר או פחות לחוסר היכולת הזאת. גם לא מאוד קל או נחמד לדבר איתי. זה לא שאני לא מבינה למה אנשים מעדיפים שלא, אבל זה לא הופך את זה לפחות כואב.
הערות:קפיץ
1. זה כתוב גרוע, אני יודעת. לא היה לי כוח לערוך
אבל זה לא משנה הרבה -
האנשים הספורים שיבינו, היו מבינים גם אם הייתי כותבת רק את הכותרת ושולחת הודעה בלי תוכן. כל האחרים לא היו מבינים גם אם הייתי כותבת כאן עשרים־אלף מילים.

2. אני באמת מתלבטת אם להמשיך את השרשור הזה. המון זמן לא כתבתי, ועושה לי טוב לנקות קצת בלב לפני יום כיפור, אבל הוא הולך להפוך לעוד יותר רגיש וכואב, ויש כאן אנשים רעים ומסוכנים שמפחידים אותי.
אני לא מפחדת שהם יעשו לי משהו, אין שום דבר שהם יכולים לעשות לי, אבל יש לי הרגשה רעה מעצם הידיעה שהם מסתובבים כאן
חלק מהאנשים שמפחידים אותי כנראה לא מכירים את נסיו"פ, וזו אחת הסיבות שאולי אני אמשיך. אבל אני מפחדת.
2.1. אם אתם האנשים שבגללם אני לא רוצה לכתוב ואתם קוראים כאן, אז שתדעו, ניצחתם. הרסתם לי את אחד המקומות שהרגשתי שאפשר לדבר בהם. תודה.
2.2. יש כאן אנשים מסוכנים ורעים, אנשים (בעיקר בנות, אבל לא רק.) בבקשה בבקשה תשמרו על עצמכם, תבדקו אלף פעם עם מי אתם מדברים. אתם לא חייבים להגיב אף פעם אם לא נעים לכם. ולא לפחד לעצור שיחות אם משהו לא נוח גם אם הן לכאורה לגיטימיות. בסוף הבן אדם היחיד שאתם חייבים לו משהו כאן זה עצמכם. בבקשה תשמרו על עצמכם.

3. יום אחד אני צריכה לכתוב על חינוך מיוחד, שילוב, ועל מחוננים כחינוך מיוחד. וגם על הצבת מטרה לממוצע ומטה וכיוון למכנה המשותף הנמוך ביותר. זה קשור כאן למרות שנדמה לכם שלא.
3.1. זה יעצבן המון אנשים, שלא תגידו שלא אמרתי.
האמת? הזדהתי קצתבימאית דמיונותאחרונה


ג. חייםקפיץ
כלום ממה שנכתב לזה לא יכול להתפרסם
אבל שתדעו שיש כאן כותרת כזו
ד. שייכותקפיץ
ואיך זה שלכולם יש חברי ילדות, כאלו שהם מכירים מגיל אפס, ואפשר לשבת לדבר איתם בהכי טבעי גם עשרים שנה אחרי שעזבתם, כשמגיעים לשבת להורים ויש לכם עם מי לדבר אחרי התפילה.
וכמה שזה נראה לכולכם טבעי ומובן מאליו. זה לא. לא מובן מאליו בשום צורה, תגידו תודה על שיש לכם את זה. כי לי אין.
ואיך אפשר להעביר ככה שבת אחרי שבת, כשאין כלום, כשהזמן לא זז, כשאין עם מי לדבר. ורק לבד.
אין. אל תנסו להציע הצעות שרק מסבירות כמה החיים שלכם מושלמים. אתם לא מבינים מה זה שאין.
ואיך אפשר להעביר ככה חיים.
ואין פה שייכות לכלום, ואין כאן קהילה, וגם במה שיש אני לא מכירה את האנשים, ואני לא כאן ולא שם ואין לי מקום בעולם הזה. ואין לי כוח לחפש לי מקום, כי אם כבר העברתי עשרים שנה בלי, מי צריך את זה עכשיו?
הציניות שלי מעצבנת אנשים, כשמדברים על כמה מעט אנשים היו בתפילות ימים נוראים (זה מטעה, יש מניין ספרדי בקומה למטה וזו עוד כמות משמעותית של אנשים שלא נספרת בעיניים) אני אומרת שזה לא עצוב או דבר רע, פשוט ככה העולם עובד: אנשים מבוגרים הולכים לעולמם, אנשים פחות מבוגרים עוברים לגור ליד הילדים ולזוגות צעירים אין מה לחפש פה. מסבירים לי למה לא, אבל ללמה כן אין אף תשובה.
ואבא טוען שזה לא הוגן לעבור דירה בלי לשאול אותנו, ואני מנסה להבין למה זה משנה לי. חברים כבר לא יהיו לי לא כאן ולא שם. אני לא שייכת לכלום ואין סיבה להיות במקום מסוים. אני כאן כי אין לי מקום אחר, ויכולה להיות במקום אחר באותה המידה. אין הבדל.
ויש לי הרבה את מי להאשים. לא רק אני אשמה בריק הזה. אבל זה לא עוזר, כי אני לבד ומה זה משנה כבר מי אשם. אין כלום בעולם שיכול לעזור. ומחר יש עוד שבת.
ꭥ סטטיסטיקהקפיץ

מעניין אם זה עובד

סטטיסטיקת הודעות
קפיץ: 6
ההוא גברא: 152
ינאעל העולם: 2
בעל ענווה: 1
ההוא חפצא: 2
נפש חיה.: 14
טיפה של אור: 37
ירא ורך לבב: 22
אמת מארץ תצמח.: 2
אלגאוי: 15
תולעת השני: 14
מחכהלבניןהמקדש: 3
חתול לילה: 3
נגרינסקי: 6
על הר ה' ששמם: 16
תמרושקה: 5
נחמיה17: 3
משתדלת יותר: 63
מתיישב בנשמה: 36
חלילית אלט: 11
מ"ג: 20
בימאית דמיונות: 88
בינייש פתוח: 1
פשטות.: 6
כפכף פוזל: 83
מיתרי זהב: 1
פנים אחרות.: 23
סניורה: 22
פיצוחית: 38
yes123: 10
ניגונא: 4
Solomon: 44
עמירם: 4
שפיות: 8
שקיעה: 11
ביחד ננצח: 377
אחיתופל: 6
מדענית: 28
קמנו ונתעודד: 8
מלכישוע: 9
זריחה: 14
חיספינאי בנשמה.: 73
מישהי בנערות: 8
שולם עלייכם: 5
נערה ארצישראלית: 1
מאן דאמר: 11
חוני המעגל פינות: 19
קול דממה: 8
כי אין פיסבוק: 18
אביגיל~!: 15
ריבתות: 2
הלב והמעין.: 21
אין קדוש כה: 45
דלת זכוכית: 1
משה אבואב: 2
95200: 1
בוערתלארץישראל: 8
נחל: 4
ציון חמדתי: 1
אחת מהעם הנבחר: 35
מישהי=): 1
פרפר לבן.: 1
מתנחלת גאה!: 3
Outdoor light: 37
ספינר: 6
היוששש: 73
שיח סוד: 1
יעל: 3
מעריצה.: 2
זמרת מיוחדת: 1
wanted: 1
פיצלוש: 3
הברווזה שבאגם: 7
שחר אורן: 11
אי לעם ישראל: 2
הברוש הסטלן: 5
נערת טבע: 1
חירטוטא דלעילא: 1
רוקדת בגשם: 117
פוסעת: 4
~אורטל~: 1
שעות של אמת.: 4
חולות: 6
סתרי המדרגה: 12
שושנה בין החוחים: 2
נער מתבגרר: 11
הלהבה והברוש..: 1
א"י השלמה: 10
דרשתי קרבתך!!!!: 3
אני והאני: 75
אניייי: 8
פריד: 1
לעשות רצונך!: 76
יחידי: 6
אוהבת את כוולם: 79
בריו: 3
אליה2: 1
חסידות: 1
לא נשברים!: 34
אורות מאופל: 9
בלוק: 1
הגיגים בע"מ: 5
ביהמ"ק: 1
אהבת ישראל!!: 58
מהלך בדרך...: 5
אש קודש: 2
גלים.: 28
אוהבת לעזור...: 5
רץ לשום מקום: 87
סבלה: 93
תמיד בבטחה: 2
תפוז סיני: 2
נצח: 15
ghgh: 70
משתלמת: 8
ירא שמים!: 8
אור שחור: 60
הייתי חוזרת: 26
שווים: 13
ריעות.: 5
נושם ובועט: 11
אקונה מטטה: 7
מתגעגעת...: 4
רוצה מעבר: 1
שטרודל: 1
אח בדם של כולם: 2
הנורמלית האחרונה: 1
סריוס בלק: 1
סבבה והכל אבל: 1
(אהבת עולם): 1
באתי לחלום: 1
מיכל318: 8
פלפלחריף: 44
פרפר בכלוב: 1
גבר עד הקבר: 132
אני הממי...: 42
דרישת אמת!: 6
נקומה נא: 38
על חוף מבטחים: 14
פשוט אמת.: 7
מדבר הלב.: 2
ארצ'יבלד: 1
טל מורי: 4
רוקמת חלום: 1
יהודי אמיתי!: 3
כיפת ברזל-סרוגה: 9
בוער לארץ השלמה: 1
חיים של: 1
קיש תפוא: 2
שִׁירָה: 11
~אניגמה~: 12
הוד444: 74
ל666667: 1
מתנחלת אמיתית: 57
שקד מהצפון: 5
חסרת טאקט: 17
ילדה של אבא: 2
לחם מלא: 1
פלונטר 1: 1
צבע לחיים: 1
שפרינצא בוזגלו: 3
רודף אהבה בימים: 1
עזרה ויעוץ: 1
בת סוד: 1
מבולבלת מאדדדד: 2
תילי חורבות: 1
אני77: 1
איגנוטוס פברל: 8
דודלה: 1
פטל.: 1
simple man: 4
רוח סערה: 3
יונתן יהלום: 2
25808: 1
בן-ציון: 2
ג'יני ויזלי: 1
ךלטי: 1
moriya123: 1
ester10: 1
היהודי ממזרח: 2
מחפש אמת: 6
אניעצמי: 1
זית שמן ודבש: 2
פועל במה: 13
עברי אנכי: 1
חיה בסרט מצויר: 1
טוב נו..: 3
המעופף: 1
yonatan123: 3
Hillel Guershon: 1
דוס אחי: 2
yoyovivi321: 1
תיכוניסט: 1
חו'צי: 1
הסוכן הנרי: 1
HNHNHNJVF: 1
תהילה עזרא: 1
דוד בן משה: 1
וולטרון: 1
ggggggggggggg: 1
אוראלססס: 1
קיבוצניקית: 3
זיויק: 2
האר"י פוטר: 2
ענבל: 1
ליידי מאדם מיס: 1
מחכה לחורף: 1
מוריה19: 1
חמדמדה: 5
נוצת זהב: 4
נופריייי: 2
בלאגאניס'ט: 2
מאיר סביליה1: 1
טיפות של אור: 2
סופי פוסטר: 1
סיכום: 3252 הודעות
תבחר תמונהקפיץ

מעניין אם זה יעבוד

...
חמוד ישקפיץ
🖊 זה מעניין
טוב. היה נחמד, אבל תלך לישוןקפיץ
אני הולך לישון!אחרונה
לילה טוב גם לכם
מגניב, זה באמת בוט??ל המשוגע היחידי
נסיון פעילקפיץ
נסיון לא פעילקפיץאחרונה
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

אולי יעניין אותך