ליל שבת, אנחנו אצל קרובי משפחה
יושבים במרפסת כמה בני משפחה
אוכלים שותים – פשוט נהנים.
פתאום אנחנו שומעים מבניין ברחוב מקביל, שאגות אימה.
צרחות מקפיאות.. ורואים שני אנשים בצללים רבים מכות.
היה שם מקל בוודאות וידיים.
בגלל החושך, ראינו אותם רק בצללים, אבל ראינו את זה.
מכות – והרבה.
לא יכולה לתאר לכם את הפחד שחוויתי באותו רגע.
קרובי המשפחה שאצלהם התארחנו, - לא מכירים את המשפחה.
מדובר בדירה מושכרת שכל תקופה הדיירים מתחלפים שם.
אמאלה – הצרחות האלה.. לשמוע את החבטות, אין מזעזע..
ארבעתנו במרפסת עמדנו בקיפאון והסתכלנו, אחרי כזה 30 שניות שהם ממשיכים בשלהם, שאלתי בצעקה האם להזמין משטרה
כי באמת לא ידעתי מה לעשות.
לא קיבלנו תגובה.
אחרי קצת זמן שאנחנו לא יודעים מה לעשות עם עצמנו,
אישה יוצאת מהבית ואומרת לנו שמדובר בילד מוגבל ושהכל בסדר.
עוד ממשיכה שלא נתערב ונעוף מהמרפסת.
וואי, תקשיבו, אני לא יודעת מה להגיד לכם.
זה היה ממש ממש מפחיד.
בלי קשר לזה שהלב שלי יוצא לבעלי מוגבלות,
אני פשוט לא יכולתי להיות שם.
אני כמעט לא ישנה.
בשתי הלילות האחרונים אני בכל כמה שעות מתעוררת כולי מזיעה,
פשוט מרגישה בהזיות.
זה מעלה לי תמונות מהעבר כאלה מלחיצות, אפילו כאלה שלא קשורות.
ולא], מעולם לא חוויתי התעללות / אלימות. ב"ה.
אני גם ממש אוכלת את עצמי על זה שהתערבתי והצעתי להתקשר למשטרה, כאילו – תני להם לחיות את החיים שלהם..
מצד שני, מה בנאדם נורמטיבי אמור לעשות במקרה כזה?!
לא רוצה לדעת להבא, אבל אם שומעים כאלה צרחוב ושאגות
וממש רואים שני אנשים מבוגרים שהולכים מכות, מה אני אמורה לעשות????
ועוד זה שאמרו לי שהתערבתי – בכלל לא נעים.
ילד מיוחד? אכזרי לחלוטין (לא יודעת אם זה דבר נכון לעשות או לא.. אבל מבחינה רגשית.. קשה לי)
לא עברתי על המייל, לא ביצעתי בו שינויים קוסמטיים
מקווה שהוא בסדר
יושבים במרפסת כמה בני משפחה
אוכלים שותים – פשוט נהנים.
פתאום אנחנו שומעים מבניין ברחוב מקביל, שאגות אימה.
צרחות מקפיאות.. ורואים שני אנשים בצללים רבים מכות.
היה שם מקל בוודאות וידיים.
בגלל החושך, ראינו אותם רק בצללים, אבל ראינו את זה.
מכות – והרבה.
לא יכולה לתאר לכם את הפחד שחוויתי באותו רגע.
קרובי המשפחה שאצלהם התארחנו, - לא מכירים את המשפחה.
מדובר בדירה מושכרת שכל תקופה הדיירים מתחלפים שם.
אמאלה – הצרחות האלה.. לשמוע את החבטות, אין מזעזע..
ארבעתנו במרפסת עמדנו בקיפאון והסתכלנו, אחרי כזה 30 שניות שהם ממשיכים בשלהם, שאלתי בצעקה האם להזמין משטרה
כי באמת לא ידעתי מה לעשות.
לא קיבלנו תגובה.
אחרי קצת זמן שאנחנו לא יודעים מה לעשות עם עצמנו,
אישה יוצאת מהבית ואומרת לנו שמדובר בילד מוגבל ושהכל בסדר.
עוד ממשיכה שלא נתערב ונעוף מהמרפסת.
וואי, תקשיבו, אני לא יודעת מה להגיד לכם.
זה היה ממש ממש מפחיד.
בלי קשר לזה שהלב שלי יוצא לבעלי מוגבלות,
אני פשוט לא יכולתי להיות שם.
אני כמעט לא ישנה.
בשתי הלילות האחרונים אני בכל כמה שעות מתעוררת כולי מזיעה,
פשוט מרגישה בהזיות.
זה מעלה לי תמונות מהעבר כאלה מלחיצות, אפילו כאלה שלא קשורות.
ולא], מעולם לא חוויתי התעללות / אלימות. ב"ה.
אני גם ממש אוכלת את עצמי על זה שהתערבתי והצעתי להתקשר למשטרה, כאילו – תני להם לחיות את החיים שלהם..
מצד שני, מה בנאדם נורמטיבי אמור לעשות במקרה כזה?!
לא רוצה לדעת להבא, אבל אם שומעים כאלה צרחוב ושאגות
וממש רואים שני אנשים מבוגרים שהולכים מכות, מה אני אמורה לעשות????
ועוד זה שאמרו לי שהתערבתי – בכלל לא נעים.
ילד מיוחד? אכזרי לחלוטין (לא יודעת אם זה דבר נכון לעשות או לא.. אבל מבחינה רגשית.. קשה לי)
לא עברתי על המייל, לא ביצעתי בו שינויים קוסמטיים
מקווה שהוא בסדר
)