*
לפני שהנשמה מגיעה לעולם הזה מראים לה מה היא הולכת לעבור ושואלים אותה אם היא מוכנה. מראים לה את המשפחה שלה את ההורים שלה ואת כל מה שהיא הולכת לעבור. היא מסכימה. היא תמיד מסכימה.
הנשמה מחוברת למקור עליון שהוא השפע האינסופי שהוא הבורא בעצמו, לכן כל החלטה שלה משוקלת והרבה יותר משמעותית ממה שהיא נראית לנו. כל החלטה שאדם מקבל, לא משנה אם במודע או בתת מודע הנשמה הסכימה לזה. היא נתנה יד להחלטה שלו.
הנשמה לא פרייארית. הנשמה לא פריארית. לכן כל בחירה היא שפע. בכל בחירה יש אלוקים.
אם אני מבינה שכל בחירה שעשיתי בחיי שזה גם כל פעולה שעשיתי, הכל היה תולדה של הנשמה שהיא תולדה של הבורא והיא השפע. לא יכול להיות טעות.
אין טעויות. הנשמה לא פרייארית. יש מצבים שאני לא מבינה איך הבחירה הזאת, שנראית כשגויה לחלוטין יכולה להועיל לי בדרך כלשהי. ונכון. אני אולי לעולם לא אדע. אבל אם נשאר בנקודת בסיס- אין טעויות. הכל יהיה יותר פשוט.
הרגע שאני מבינה את זה אני ממליכה על עצמי את הנשמה שלי שהיא הבורא. אני ממליכה על עצמי את השם. מהות החיים.
*
מה עניין כל הפעולות המדוקדקות של כהן גדול ביום הכיפורים בקודש הקודשים? זה יום קדוש, לכאורה זה יום שכולו תפילה ותחנונים, ועל הקטרת הקטורת ביום כיפור נאמר שהיא בין המלאכות הקשות ביותר עם מלא פירוטים ודיקדוקי דיקדוקין של איך לפעול ומה בדיוק לעשות.
למה?
אנחנו נמצאים בעולם העשיה שזה אומר שהכלים להחזיק בהם את האור- הרוחניות זה המעשה. לא מספיק להרגיש. לא מספיק לב. חייב את המעשה.
אצל החרדים נתפסים לדיקדוקי הלכות ומקפידים מאד מאד גם על דברים שנראים שוליים. אין זה עניין של מה בכך. זהו עולם המעשה. זה הכלי להכניס בתוכו את האורות.
זה העבודה של כהן גדול ביום הכיפורים, לדקדק, לעשות. לפעול. לא דקדק- לא זכו בני ישראל. דיקדק- זכו.
רב הזמן אנחנו לא מבינים את הדקדוק ולכן קשה לקיים, אפשר להקביל לניתוח לב פתוח בו יש כללים מדוייקים איך לפעול ואיך להשתמש ומה בדיוק לעשות ופישול קטן יכול להרוג את הבנאדם. בלי להבין אפשר להבין שכל פעולה חשובה והכרחית.
אחרי עולם המעשה מגיע עולם הלב- שהוא שלב חשוב שבו הלב מתכוון עם המעשים והכלי מתמלא באור. אבל בלי כלי האור יברח.
הרב וולבה אומר שיש להבחין בין דמיון לשמחה, ששמחה לא יכולה לבוא אלא על ידי מעשה.
(אם עד היום לא הבנתי למה בחרתי בחרדים ולפעמים בחירה זאת תמוהה בעיני מאד, הנה זכיתי להבין מעט את הלא פרייאריות של הנשמה שלי)
*
איך נשמר את הרצון לתשובה?
למה אני רוצה עוד שוקולד – כי זה טעים לי
למה אני רוצה לקרוא ספר- כי זה מעניין ומחכים אותי. אני מרוויחה משהו תמיד.
מה אני מרוויחה מהתשובה? מה בתשובה גורם לי להרגיש יותר?
השאלות האלה מובילות אותי לשאול את עצמי מה זה תשובה- תשובה נשמע מלשון לשוב- אני רוצה לשוב לבורא, אני רוצה להיות יותר קרובה.
למה אני רוצה להיות יותר קרובה? כי הוא ממלא אותי. כי בלעדיו חסר לי. חסר לי חלק ממני.
איך אני מרגישה את זה? במודעות.
בראש השנה כעסתי נורא! כעסתי כי לא הרגשתי אותו, הרגשתי שאני בוכה לאוויר. הרגשתי מגוחכת.
עכשיו, במודעות, אני יכולה להגיד שהרגשתי כמו אשה שעצבנה את בעלה והוא ברח ממנה. והיא צועקת לו לחזור, והיא כועסת. מה הקשר לברוח? מה הקשר. אני צריכה אותך. אני קשורה בך. כל נשימה שלי בלעדייך חסרה.
ואני עומדת בתפילה ואני אומרת לו, נכון שהייתי טיפשה וחצופה ומטומטמת אבל מעפר באתי ולעפר אשוב עפר אני בחייי קל וחומר במיתתי, אני כולה כחרס הנשבר וכענן כלה ואתה! אתה הוא מלך חי וקיים. אתה הוא נצחי. אתה הוא מלך. אתה המושיע והגואל. אתה הלב והנשימה שלי. אז תחזור בבקשה ומהר תודה.
ככה אני משמרת את התשובה. לא פחד. לא כעס.
תשוקה לקירבה.
*
מחילה
זאת היכולת ליצור מחילה ביני לבין המעשה שהרחיק ממני אותך.
