פריקת תסכול קלהפצלשונת לרגע
יהיה בסדר. באמת יהיה בסדר. אני צריכה להחליט שאני לוקחת את הזוגיות הזאת בשתי ידיים ושיש לי כוח לעבוד.
פשוט... יש לו לפעמים נטיות אופי כ"כ קשות. תפיסות עולם צרות שאי אפשר להזיז אותו מהן. משפטים שבא לי לדפוק את הראש בקיר. חוסר קשיבות לצרכים שלי או למצוקות שלי גם כשאני מדברת אותן. ולפעמים התקשורת שלו כ"כ מתגוננת, עד כדי תגובות פוגעות, עד שאני לא מרגישה מקום בטוח לומר מה אני מרגישה או רוצה וזה יוצא מצדי בבכי ילדותי וחסר אונים.
נשואים שנה וחודשיים. הריון ראשון. גם ככה נורא מוצפת מכל דבר.

והוא באמת חמוד, באמת. ויש בו כ"כ הרבה טוב ומתיקות. ויש בינינו אהבה. זו פשוט הנוקשות שבה הוא גדל, אני רואה את ההורים שלו ואת האחים שלו, את חוסר העדינות שבדיבור שלהם, את הקמצנות, את הדעתנות של "איך שגדלתי כך צריך לחיות וזהו". וגיליתי רק לאחרונה שגם הגיסות שלו מתחרפנות מהבעלים שלהן לפעמים בדיוק מהסיבות האלה. ולפעמים פשוט אין לי כוח להכיל. אין לי כוח להיות לא מובנת ולהרגיש לבד. וטיפול זוגי זה לא אופציה כי לא זורם לו, ולי אין כוח למשבר או להציב אולטימטום. ולא רוצה לפרק את החבילה כשיש תינוקת בדרך.

החלטתי שאני לוקחת את הזוגיות הזו בשתי ידיים ועובדת עליה קשה כדי שלשנינו יהיה טוב בה, אבל לפעמים אני מרגישה שנגמר לי הכוח ושאולי היה עדיף שלא היינו מכירים בכלל...

לא באה להגיד שאני מושלמת. גם לי יש דפקטים, והרבה. ואיכשהו הוא מבסוט על הזוגיות שלנו 90% מהזמן, ואני לפעמים בהיי ולפעמים חורקת שיניים כדי להחזיק את עצמי ובוכה מתסכול וייאוש לבד כי כמה אפשר לבכות בפניו אחרי שאני מנסה לדבר ומקבלת תגובה אטומה שלא מנסה להבין.

אני יודעת שיש לי בעצמי עוד הרבה עבודה עצמית, וכבר לא יודעת אם הכל רק בראש שלי ואני פשוט צריכה לשנות את התפיסה ולרדת מהעץ. פשוט קשוח לי...
וואי קשהפרצוף כרית
א. קשה.... לא נעים..... באמת גמישות זו תכונה חשובה, אפשר להבין אותך בהחלט, את צודקת לחלוטין
ב. בטוחה שישתנה עם הזמן, יש תקופות קשות ויש קלות וזה בטוח ישתנה, אין לי ספק,
נשמע שבכללי יש ביניכם קירבה, הבנה ואהבה, ובהחלט יש בשביל מה להשאר
המתיני בסבלנות, זה יעבור ויהיה טוב יותר
ג. הטפטופים העדינים שלך בעניין הגמישות או חוסר קבעון - בסוף יחלחלו, אין לי ספק
אולי להגיד ברמיזה?
אולי לסוסה אדומה יהיה רעיון יותר מעשי, יש לה רעיונות מאד מעשיים ופרקטיים בד''כ....
אולי אם תתני דוגמאות ספציפיות אפשר לתת רעיונות כיצד להתמודד- במה בא לידי ביטוי הקבעון
ד. את נשואה זמן קצר יחסית, תדעי שעם הזמן מבינים שלא ניתן לשנות את הבעל, עם כל הרצון הטוב, וככל שתשלימי עם תכונתו זו ותנסי לא לשנות אותו - דווקא הפוך על הפוך, יותר סיכוי שכן תצליחי
אם הקבעון אינו בלתי נסבל ממש, יתכן שניתן לקבל את המצב בינתים, ואולי לרמוז מדי פעם משפטים ש-מורים על השקפתך על תכונה זו באופן עקיף... בנוגע לאחרים --- כגון 'יש לי חברה שהיא כ''כ מקובעת שהיא אמרה כך וכך' כאילו לשתף בסיפור על מישהו אחר שלא קשור אליו, אך באופן עקיף משפיע עליו מבלי שיסבול את התוכחה
ה. ברור שאם משהו ספציפי מפריע לך, את יכולה לשוחח איתו על כך ולהסביר מה את מרגישה
ו. חזקי ואמצי והמון הצלחה! את נשמעת מלאת מוטיבציה ואישיות מיוחדת!
אפשר לכתוב לך הרבה בעניין...*אשתו של בעלי*
להרבה זוגות ישנם קשיים כאלה ואחרים.
אבל מה שהכי חשוב לדעתי הוא להבין שהזוגיות הזו שייכת *לשניים* ולא לבן אדם אחד.

ולכן-העבודה הקשה שאת מדברת עליה חייבת להיות של שניכם ולא רק שלך.
אם רק את תעבדי קשה עליה בכדי להשיג תוצאות טובות,חוששני שזה יהיה לשווא.
הוא חייב לרצות כמוך לעבוד קשה ולהשיג תוצאות טובות.
עבודה קשה של אחד מבני הזוג כשהשני לא פועל ועושה,תעלה חרס לצערי.

בהצלחה!
אם את רוצה לעבוד לבדשוקולד פרה.
עבר עריכה על ידי שוקולד פרה. בתאריך י"א בתשרי תשפ"ב 08:26

אז רק עם ליווי מקצועי... אחרת המרמור עלול להתפוצץ עוד יותר.

 

חיבוק גדול. נשמע לא פשוט מה שאת עוברת.

נשמע שאין לך אוזן קשבת, ושאין לו כ"כ יכולת הכלה.

 

אני באמת חושבת שצריך כאן אסטרטגיה ארוכת-טווח. מה לעשות לטווח הארוך, בהתחשב בנפילות בלתי נמנעות בדרך.

איך מחזיקים מעמד, מאיפה מגייסים כוח, וכו'.

 

את עכשיו בתקופה של הריון,

ומצד אחד הורמונלית ביותר

ומצד שני צריכה הרבה יותר תמיכה.

 

נראה לי שאם תפני לאשת מקצוע, היא תוכל לעשות לך סדר בדברים וגם להדריך אותך באלו צעדים קטנים את יכולה לנקוט.  

השמועות על מותה של הזוגיות מוקדמות מאוד...תיתי2
מתמקדת במשפטים שלך -
אני בוחרת לקחת את הזוגיות הזו בשתי ידיים ולעבוד.

זו הגישה.

לכל זוג, לכל זוג! אפילו המושלם ביותר
יש רגעים קשים של חוסר תקשורת, של הרגשת בדידות, של שאלות ותהיות מה אנחנו עושים ביחד בכלל.
במיוחד בתחילת הדרך
במיוחד בהריון ראשון
ואחרי לידה ראשונה
לכולם יש רגעים שתכונת אופי של השני נראית בלתי נסבלת.
ולרוב מוחלט של הזוגות יש אחר כך גם רגעים של התאהבות מחודשת, של אושר וקבלה.

כמה עצות-
א. פרספקטיבה. הרבה פעמים נכנסים למערבולת של רגשות כתוצאה מאינטנסיביות ביחד או בבית. כשיוצאים קצת, לבד, עם חברות, לעבודה, לספורט... פתאום דברים נראים אחרת.
ב. להוציא מהראש מחשבות על גירושין. לפי התיאור שלך אתם כל כך רחוקים משם, שחבל לשים אקדח מעשן במערכה הראשונה.
האופציה של גירושין יוצרת קושי לתת אמון וקושי לעבוד הכי שאפשר. ואז אין פלא שמגיעים לגירושין...
ג. טיפול זוגי בשבילך. לא חייבים ללכת ביחד. גם לך יש מה לעכל באישיות שלו, בבחירה שלך לחיות איתו, ללמוד כלים איך לגשת אליו ואיך להוביל שינוי בבית. "חכמת נשים בנתה ביתה".
עוד לא פגשתי את הגבר שהסכים ללכת לטיפול זוגי מיד כשאשתו ביקשה (בטוחה שיש כאלה, אבל לא פגשתי אותם עדיין).
בסופו של דבר בעלך מבטא את הקושי בשינוי, את החששות ממה שיפתח בטיפול, אלה דברים שאם תבדקי את עצמך - נמצאים גם בך. אתם ביחד בסיפור הזה גם אם נראים קצוות.
וכך בכל שאר הדברים.
כתבת יפהפרצוף כרית
תודהפצלשונת לרגע
עבר עריכה על ידי פצלשונת לרגע בתאריך י"א בתשרי תשפ"ב 08:49
הולכת לטיפול אצל פסיכולוגית, מטופלת אצלה כבר 3 שנים כמעט ומאז החתונה היו שלבים שהייתי מסתירה את זה ממנו כי הוא חושב שמי שהולך לטיפול פסיכולוגי הוא מסכן כי אין לו עם מי לדבר. רק לאחרונה התחלתי לומר לו מתי אני קובעת איתה. אני רואה שקשה לו לבלוע את זה. פשוט היו תקופות כשהיינו אסורים שהיא ממש הצילה אותי מרוב שהוא היה מרוכז בעצמו ומתבכיין שאני לא רוצה לגעת בו ושאני מרחיקה בינינו ואני הרגשתי המון אשמה.יש גם עוד כל מיני דוגמאות -
קמצנות גדולה שכנראה נובעת מחרדה כלכלית - אנחנו לא מכניסים המון כרגע (שנינו סטודנטים) אבל ההורים שלנו עוזרים המון, ואצל שניהם מתוך כוונה שגם ננשום קצת ולא נחיה בדוחק. הוא לומד מקצוע תובעני שעומד להכניס יפה. והוא עדיין יכול להיות אובססיבי ברמת השקל. הוא כן מנסה לשחרר את זה לפעמים אבל זה מזין גם את תחושות האשמה שלי.
לצאת להיפגש עם חברות שלי, או להיפגש שנינו עם חברה שלי ובעלה, או להזמין אחרים אלינו לסעודת שבת - הוא ממש פחות אוהב (יש לו פחות חברים, כי הוא פחות מרגיש צורך). ואז הוא שואל "מה, לא טוב לך איתי שאת מחפשת את חברת אנשים אחרים?" - לא משנה כמה אני מסבירה לו שלי יש צורך חברתי חזק יותר משלו, וזה בסדר, ומדי פעם נבוא אחד לקראת השני, אבל שמדי פעם גם כן יהיו לנו חיי חברה - בקושי.
מאז תחילת הנישואין השתדלתי בקושי להתלונן על ההורים שלו. גם כי באופן כללי אני מנסה לזרום וגם כי תיארתי לעצמי שהוא ירגיש פחות בנוח אם אתלונן עליהם. אבל לקח הרבה זמן עד שהוא התחיל למנן את התלונות שלו על ההורים שלי (נכון שההורים של שנינו שונים מאוד, אבל קצת עין טובה לא תזיק) - ואני עדיין במתח גדול כמעט כל פעם שאנחנו נוסעים אליהם. שלא לדבר על כאבי הראש של "איפה אנחנו בחגים" שגורמים לי להרגיש ממש רע.
בהתחלה ניסיתי ליישר את עצמי לפיו כי הייתי בחוסר ביטחון נורא גדול, וגיליתי שאני הולכת ונכבית ושאלה לא החיים שרציתי. אז התחלתי מדי פעם להעז לדבר ולומר מה מפריע לי - והוא מתגונן כמו ילד קטן ואני מרגישה שאין לי פרטנר.
אני ממש מנסה לתווך את הרצונות שלי, וזו עבודה שהיא קשה לי כי יש לי נטיה לרצות ולהרגיש אשמה, וממש מתוסכלת כשהוא מגיב באופן אטום או מנצל באופן לא מודע את רגשות האשמה שלי. גם מצב הרוח שלו מאוד משפיע עלי.
גם קשה לי מבחינה תורנית - הוא נמצא במקום לגמרי אחר מזה שהוא היה כשהתחתנו, הרבה פחות מקפיד והרבה פחות מנסה לעבוד על הפן הרוחני בבית, ואני ממש מאוכזבת ומבואסת על זה... מצד שני אני מנסה גם להכיל את זה כי אני לא רוצה לצאת הרב בבית, וגם לי עצמי יש הרבה על מה לעבוד בנושא אז מי אני שאעיר. הוא כבר אמר לי פעם בעדינות שהוא מרגיש שאני לוחצת עליו מדי. וגם המתח הזה בימים האסורים שאני מנסה להקפיד והוא מתנגד לזה יצר את ההבדל הזה בינינו. אבל הוא לא מוכן ללכת לדבר עם אף אחד על זה - בטח לא עם רב ובטח לא טיפול זוגי... כבר שנה אני מנסה לפמפם את זה.
יש לי ימים של תחושת תסכול וחוסר מובנות נורא גדולה שאני פשוט נכנסת לעצב עמוק והוא נורא מתוסכל מזה, ואז אני נסגרת עוד יותר... ואני נורא צריכה אותו.
פעם אמרתי לו שאני פוחדת שיהיה לי דיכאון אחרי הלידה, אז הוא אמר "אז תשתדלי שלא יהיה לך".


הוא גדל בבית שיש בו הרבה פחות פרגון ויותר קנאות לדרך בה המשפחה חיה (למשל אמא שלו "לא צריכה" בתי קפה כדי להרגיש את החיים, והמשפחה שלי אוהבת לצאת לאכול בחוץ, אבל הוא מאוד לא רוצה שנלך אפילו פעם אחת לבית קפה כי לא יהיה לו שם נעים... כן פעם ב... אומר לי שאם אני רוצה אז בסדר, אבל זה מאוד לא עושה חשק. בואו. כולה בית קפה. ומבחינתם הסוג של ההורים שלי הם "צפונבונים". לא הכי נעים לשמוע את זה ממנה, אפילו שהיא אמרה בעקיפין). אני גדלתי במשפחה שמשתדלת מאוד לפרגן. אז היחס לדברים אצלנו הוא שונה, הוא לא מרגיש צורך לפרגן לי בהרבה דברים כי אצלם כל אחד עושה מה שהוא רוצה וזהו. אבל אין תחושה של רוחב לב.

הוא עושה עבודה. אני רואה את זה. ובהרבה דברים הוא כן מפרגן (אבל במה שהוא חושב שאני צריכה ולא במה שאני אומרת לו מפורשות שאני צריכה). פשוט אני כ"כ מרוקנת שאני מרגישה שזה מעט מדי ולאט מדי יחסית למאזן הכוחות שלי. ואת זה הוא לא מבין. למרות שאני אומרת לו מה שאני מרגישה לפעמים - או שהוא פשוט לא מבין את השפה, או שהוא מתגונן. ואז דברים קורים מאוד לאט...
וקשוח לי.
יודעת שזה שלב בדרך. אני פשוט רוויה מכל השנה הזו, שכל דבר קטן מוריד אותי ישר למטה. וההורמונים לא עוזרים...
"אז תשתדלי שלא יהיה לך" די שרוט
אני מאמץ את זה, זה חזק.

"יש לי סרטן ואני הולך למות"
"אז תשתדל שלא יהיה לך סרטן"

לעצם העניין, אולי, רק אולי, לפעמים אפשר לנקוט ב"להתרחק על מנת להתקרב".

להתרחק ממנו הכוונה שאת אומרת שיש לך צורך חברתי? מעולה. צאי. תבלי. תעשי דברים שאת אוהבת אבל בלעדיו.
תדאגי לעצמך, בלעדיו. בתקווה שמתישהוא הוא יקלוט שאת נהנית מהחיים בלעדיו והוא ירצה להצטרף כדי לבנות את הזוגיות שלכם.
חחחחפצלשונת לרגע
האמת, אני מנסה את זה מאוד. קשה לי כשהוא עושה אח"כ פרצופים או נעלב או שיש לו ביקורת על זה וכל רגשות האשמה שלי יוצאים החוצה ואני נשארת איתם לבד.
מנסה לזכור שזה שלו ולא שלי, ועדיין...
או למשלפצלשונת לרגע
כשהוא לא הבין למה אני רוצה לספר להורים שלי בתחילת ההריון. וכל ההסברים שלי פשוט לא היו מובנים לו והוא לא קיבל את זה והתייחס לזה באופן מאוד לא מבין.
(שלא לדבר על אחיות שלי, שמשתפות אחת את השניה חופשי, אבל חוץ מאחות אחת שסיפרתי לה בשושו כדי לקבל תמיכה והכוונה שמרתי לו אמונים ולא סיפרתי למרות שזה היה לי מאוד קשה)
מנסה לחשובבניחותא

איך גורמים לבעלך להבין שטיפול זוגי יכול לעזור לכם להסתדר טוב יותר

אולי להציף את זה בכל פעם שקשה גם לו, במריבה, או כשהוא מתוסכל בעצמו מהקשר, לנסות לומר: "אולי מטפל יכול לעזור לנו ללמוד לתקשר יותר טוב", ככה שוב ושוב לחפור על זה בעדינות

לפי התיאור שאני קורא, עבודה זוגית מול מטפל יכולה לעזור לכם המון, המון!!

כל הכבוד על המלחמה, על שאת לא מוותרת!

מזכיר לי את עצמיזוזיק העכבר
בשנים הראשונות לנישואים.
לקח לי הרבה מאד זמן להבין את אשתי היקרה ולהתאמץ באמת לתת לה מה שהיא צריכה מבחינה רגשית.
אני היום במקום אחר לגמרי אבל עברנו הרבה קשיים וצער בדרך עד שלמדתי.
אני חושב שההבנה העיקרית מבחינתי היתה לקבל באופן עמוק שאשתי היא אדם שונה מאד ממני - שהנפש שלה זקוקה לדברים שונים ואני אחראי לתת לה אותם -
לא למלא את כל הצרכים הספציפיים אלא יותר הכלה, שותפות - לתת את התחושה שהרצונות שלה טובים ושהיא יכולה להאמין בי שאני אקבל אותה ואעזור לה .

אם מישהו חכם היה מדבר איתי לפני שלוש עשרה שנים ואומר לי את כל זה - כנראה שלא הייתי מקשיב לו, אולי אם הוא היה מאד חכם ויודע איך לפרק את ההתנגדויות שלי.
גם אז הייתי אדם טוב שרוצה לעשות טוב אבל לא הייתי מוכן לקבל על עצמי לעומק את האחריות הרגשית על אשתי עם כל המשמעות שיש בזה.
את יכולה בשמחה להציע לבעלך לדבר איתי אם יש סיכוי שהוא יהיה מעוניין...
אני רואה את הדברים מהצד של בעלך ולא כל כך יודע איך לעזור לך אולי באמת להמשיך בהתמדה ובסבלנות להוביל למקום של עבודה זוגית. הצד החיובי בהתמודדות הוא שכשלומדים דרך הרגליים - לומדים לעשות את הדברים הרבה יותר מדוייק וטוב
כתבת יפה. כל הכבוד לך על הדרך והשינוי.תיתי2
תודה על זה.פצלשונת לרגע
החזרת לי קצת אויר לריאות

למה הכוונה במשפט האחרון? לא בטוחה שהבנתי אותו לגמרי
התכוונתיזוזיק העכבר
שהיה תהליך של למידה אצלי לתת מקום וגם להפריד. אני לא באמת מדוייק אבל אני לומד לשים לב , לא להרגיש שהדברים על חשבון המקום שלי ובאמת מאד מאד לפרגן,. היכולת הזו היא חשובה והיא באה כתוצאה מתהליך של בירור של שנים
לא קראתי את כל התגובות אבל הייתי שם.. יףהיא יושבה בחלון
יכולה לשלוח לך בפרטי את השם הקודם שלי ותראי את כל השרשורים שלי פה. בדיוק מה מה שאת מתארת רק שיש מצב ביותר קיצוני. מזדהה מאודדד.
אז אם את אצל פסיכולוגית טובה אני סומכת עליה שהיא גם לא גורמת לך סבל כלל ויודעת לכוון.
לדבר עם מישהו שבעלך מחזיק ממנו כדי להבהיר לו את המצב. כנראה שממך הוא לא יכול לקבל את זה, אז ממישהו אחר. רב/ מורה לשעבר. אולי זה יעזור ובעלך יהיה יותר רך כלפייך.
אם זה בסדר לך אני אשמח, תודהפצלשונת לרגע
צרת רבים וכו'
אני מאוד רוצה לדבר עם מישהו שבעלי מכיר (רב, אח גדול...), אבל בעלי טיפוס מאוד מופנם ולא אוהב לשתף. חוששת שזה ייצור אצלו משבר אמון גדול שאני כביכול מדברת עליו עם דמות שהוא מעריך נגד רצונו, ועוד במקום לדבר איתו...
מוזמנת לפרטיהיא יושבה בחלון
כמה זמן אתם מכירים ואחרי כמה זמן התחתנתם?Lia

לא ראית את האופי הנוקשה שלו לפני החתונה?

לאן יצאתם בדייטים? הוא היה מתלונן על בתי קפה כבר אז?

 

זה נשמע כמו חתונה טיפוסית אחרי חודשיים הכירות ואז הכל מתפוצץ..

 

בסך הכל זה נשמע שחוץ מזה שהוא פוגע בך עד כדי שאת מפחדת לדבר (!!!???!!?!?!?!?!?!), לא קשוב לצרכים שלך, לא יודע לתקשר מבלי להתגונן ולנסות להבין ולהכיל, קמצן, ובנוסף לכל לא מוכן לקבל עזרה מקצועית ולטפל בעצמו...... חוץ מזה הכל בסדר.

 

אז מבחינתי זה הכל לא בסדר. את כל הדברים הכי בסיסיים בזוגיות אין. אין זוגיות בלי תקשורת, נקודה. אין זוגיות כשצד אחד מפחד לדבר, נקודה. אדם שלא מוכן ללמוד על זוגיות או לקבל עזרה למרות שהוא יודע שיש לו בעיות, זה אדם אטום על גבול הנרקיסיזם ושוב - אי אפשר לנהל זוגיות תקינה כשבאים בגישה של "אני תמיד צודק ויודע מה טוב לי ולא מעניין אותי לשמוע אף אחד אחר, וגם לא אותך אשתי היקרה כי אני תמיד צודק".

 

סליחה אם הקצנתי קצת אבל לדעתי את מתארת סוג של אלימות נפשית. אני אישית לא הייתי יכולה לעבור לסדר היום. אם יש בעיות כלכליות, לא צריך לפחד לדבר על זה ולפתור את זה. הוא לא יכול להשתיק אותך ולומר "את מלחיצה אותי" מבלי שהוא מנסה יחד איתך לפתור את הבעיה או לפחות לדבר עליה כמו שצריך ובכובד ראש.

 

אני הייתי שוקלת למנוע הריון נוסף עד שלפחות תלמדו איך לדבר אחד עם השניה ולכבד אחד את השניה. כבוד בסיסי... נשמע שזה חסר פה... וגם מהבחינה הכלכלית עד שתסתדרו.. 

 

 

השם, מה נסגר?זוזיק העכבר
תנשמי ותקראי את מה שפותחת השרשור כתבה. אי אפשר להגדיר כל דבר כאלימות רגשית. אם כבר אפשר לקרוא לתגובה הזו אלימות
מסייגתפצלשונת לרגע
יודעת שזה קצת נשמע כאילו אני אישה מוכה. אז לא. באמת שלא. מניפולציות - כן, אלימות - לא. זו גם נטיה אישית שלי לרצות אחרים כדי שהכל יהיה הרמוני, מתארת לעצמי שלאישה אחרת הדברים האלה לא היו מזיזים (אמא שלו למשל אישה מאוד דעתנית. אני לא). ברור לי שחלק גדול מזה זו עבודה שלי לא לשים יותר מדי על כל דבר.
ממש לא מפחדת לדבר כדי שלא יכה אותי ח"ו או יעשה סצנה רצינית (אין מצב בעולם, אני מרגישה לגמרי בטוחה איתו, ב200%), אלא חוששת מקונפליקט שיסלים ויגרום לי להרגיש אשמה אח"כ (עובדת על זה מאוד קשה). הוא לא מודע למה שאני עוברת כי הוא פשוט לא קשוב לפעמים - ומסתבר שהוא לא היחיד...
זה פשוט חוסר מודעות שלפעמים באמת נוקשה. אבל היי, האחים שלו והגיסות שלו בנו ב"ה בתים מקסימים בדיוק עם אותן בעיות. לא חושבת שמישהו מהמשפחה שלו מודע להתנהלות הזו שלהם.

(וב"ה אנחנו מאוד רחוקים מבעיות כלכליות. הוא פשוט באובססיה של רכישת דירה כמה שיותר מוקדם, וגדל בבית שמדברים בו המון המון על כסף).

יש דברים שקשים לי ומטריפים ומייאשים אבל זה רחוק שנות אור מאלימות.
שמעי זה בול כמו אצלי. קווים נרקסיסטים... מקווה בשביחלהיא יושבה בחלון
בשבילך שהעניינים יסתדרו. מניפולציות רגישות אם זה כמו שכתבת לפעמים יותר קשה מאלימות פיזית כי זה לא ברור ולא חד משמעי
מקווה שלפחות את תעשי את העבודה האישית שלך ומשם כמו הד כבר דברים יסתדרו גם אצלו.
בול מה שבאתי לכתובאלף המגן
התגרשתי מגבר נרקיסיסט,
חוויתי שנתיים של אלימות רגשית קשה
וההתנהגות שלו נשמעת נרקיסיסטית.
גם התיאור של המשפחה שלו זה תנאים אידיאליים להתפתחות של הפרעת אישיות נרקיסיסטית.
הייתי ממליצה לך @פצלשונת לרגע
לקרוא חומר בנושא
אם יש לך אינסטגרם תחפשי אחד בשם 'גיא לקסר' הוא מדבר על זה הרבה.
ואם הוא באמת נרקיסיסט לעזוב באותו רגע!
לא לנסות לתקן!
הטיפול היחיד לזה זה כדורים פסיכיאטריים.
נשמע רחוקמופאסה
פותחת תיארה משהו אחר לגמרי.

לא הייתי מכניס אותה לסרטי אימה
נרקסיזם?בניחותאאחרונה

לפי איך שהיא כותבת זה לאו דווקא נשמע מאפיינים נרקיסיסטיים

מניפולציות רגשיות כולנו מפעילים, השאלה עד כמה אנו מודעים להם...

לפי איך שנראה מבין השורות עולה דמות של אדם רגיש ומופנם שגדל בבית קשוח וככה הוא סיגל לעצמו דעתנות, קשיחות לפעמים, ולא למד לתקשר את רגשותיו ק"ו לא לקרוא או להבין רגשות של אחרים.

אולי, עד כמה שאפשר לנסות להבין מבין השורות...

נראה שיש כאן אהבה וחברות אך התקשורת מקרטעת בגלל כל הסיבות האלו, שהם גם הסיבות למה הוא מסרב ללכת לטיפול זוגי, (אולי לאוזניו מטפל זוגי נשמע כמו פסיכיאטר).

 

מוסיף ציטוט של @פצלשונת משרשור אחר 
"אם למישהו יש רעיונות למתנה לבנאדם שלא אוהב להיות במרכז וששמח בחלקו ואף פעם לא רוצה או צריך כלום"

מסתדר עם נרקיסיזם? לא כל כך...

מה שכן יכול להיות זה שהוא למד להסתפק במועט ומצפה מאחרים שיסתפקו במועט גם כן...

@פצלשונת לרגע זה נכון?

אוקייLia

אבל לחיות עם אדם מניפולטיבי זה לא פחות קשה מאלימות רגשית ואולי זה אפילו כן.. לא בקיאה בהגדרות 

 

אם הוא גורם לך לא לדבר כי אחר כך יבוא ריב שיגרום לך להצטער שבכלל דיברת זו מניפולציה ריגשית ואת פשוט משחקת לו לידיים..

 

לא תתכן זוגיות בריאה בה אחד מבני הזוג מפחד לדבר כדי לא להכעיס. זו לא אלימות פיזית ב"ה אבל רגשית זה לא פחות קשה. סוג של "אם רק לא תעצבני אותי הכל יהיה טוב".. אף אחד לא ישתיק אותך ואת צריכה לומר את מה שעל ליבך. כמובן בצורה מכבדת ויפה. ההנחה שלי שאת מדברת אליו הכי יפה והוא ישר מייצר קונפליקטים (אחרת אולי גם את צריכה ללמוד איך לגשת אליו ולדבר נכון כדי שהדברים יכנסו לו ללב).

עדיין נשמע אישה רגילה וזוגיות רגילהתיתי2
לא קווים נרקסיסטיים ולא אלימות נפשית.

אולי אני טועה, רק איש מקצוע אמיתי (לא יועצים אלא אנשי טיפול) יוכל לתת חוות דעת אמינה יותר.

אבל אישה מרצה מול גבר שאינו רגיש דיו
אישה שבורחת מקונפליקט ונושאת בהרגשת אשמה על כל דבר שקורה
גבר או אישה שיש להם תסביך מבית ילדותם שיוצא מגבולותיו והופך להיות בלתי נסבל
כל אלה דברים נפוצים ורגילים.
במיוחד שנה וחצי אחרי חתונה.

לא אומרת שצריך להזניח ולקבל את המצב כמו שהוא, ממש לא
פה בדיוק הפתח לתיקון
כמעט כל הנשים בעולם לומדות לתת לעצמן מקום בבית ובזוגיות,
לומדות למצוא את הרצון שלהן עצמן ולוותר על הריצוי
לומדות לשאת בקונפליקט ולא להבהל ממנו ובעיקר לומדים ביחד לנהל אותו ולא לברוח
וכמעט כל גבר מצוי נדרש לוותר על תסביך נוקשה מבית הוריו
להכיר בכוח של הנשיות ככוח מרפא שלו, ככוח משחרר, ככוח שבא לעזור לו לצאת מקבעונות גבריים.
לאישה יותר קל להכנס לזוגיות ולמערכת יחסים ולהיות בנתינה אמיתית מתוך הכרה במי שלצידה. ולכן יש לה נטיה לרצות ולזרום ולהמנע ממה שמעיב על הקשר.
לגבר קשה לצאת מתוך עצמו, להיות בהקשבה אמיתית, להיות בקבלה של מישהו אחר ולהשתנות.
לפעמים השינוי בא בקלות ולפעמים לא, לפעמים צריך טיפול אישי או טיפול זוגי או גם וגם.
בעלך נדרש לוותר פה על יצר הישרדותי (החרדה הכלכלית) בדיוק בתקופה שבה הוא קיבל אחריות על ההישרדות הכלכלית שלכם, ובדיוק בתקופה שיש הריון וילד בדרך. הוא נשם הישרדות כלכלית מאז היה תינוק. זה מה שהוא מכיר. זה טבוע בדמו.
אשתו מזהה שהלחץ ההישרדותי שלו מזיק להם יותר מאשר מועיל, ושהוא מיותר. כנראה לא סתם ה' חיבר ביניהם...
הם צריכים שניהם לפתור את העניין וללמוד על עצמם ועל הזוגיות שלהם בדרך.
הדרך לא פחות חשובה מהמטרה....
כתבת יפה מתפללת בשבילההיא יושבה בחלון
יפה כתבת!!ישנהחדשה
תודה. עדיין מרגישה שזו לא זוגיות רגילהפצלשונת לרגע
ואני נוטה לסמוך על הרדארים שלי.

אני מרגישה הרבה יותר מוגבלת מבעבר. מבחינת חופש התנועה, חופש כלכלי (שוב, אין לנו בעיה ב"ה. זה עניין של תפיסה ושל מתן כבוד לצורך), וחופש חברתי. אם אפרט לכם עוד כל מיני דוגמאות תוכלו להבין יותר כמה מדובר בדברים לא טריוויאליים. צריכה להילחם על המקום של דברים שנראים טבעיים מאוד לאדם ממוצע, כי בעלי מאוד נוקשה מחשבתית ומפעיל לא מעט מניפולציות רגשיות שבחיים לא הכרתי (והכרתי הרבה אנשים. ואנשים שרוטים. לא הכרתי ככה. והוא לא היה ככה כשיצאנו)
(מדגישה שוב שזו לא אלימות. ממש לא. כנראה סחטנות רגשית שלפעמים אפילו הוא לא מודע אליה)

והאופן שבו הוא מתנהל בקונפליקטים - מתבנקר. אין פרטנר. תוקף והודף בציניות. ולא מוכן להיעזר באף אחד.

אני יודעת שהוא עושה עבודה. שנמשכת הרבה זמן וצריכה את הקצב שלה. אין כרגע הלימה בין העבודה שהוא עושה והאנרגיות שהוא מעניק לי, לבין האנרגיות שאני משקיעה למען הזוגיות והסבלנות.
בקיצור, חסר לי דלק.

הוא באמת מתוק ואני רוצה לעבוד על הזוגיות הזו, ופשוט מרגישה מרוקנת לפעמים.

הלוואי ותהיה דרך לשכנע אותו להתלוות אלי לטיפול.
את הכי יודעת.תיתי2
למה לא ללכת לטיפול זוגי בעצמך?
שמישהו יתייגירוק בעיניים
את @נגמרו לי השמות
אני מנסה ולא נראה לי זה עובד
תודה יקרה על התיוג 🙏נגמרו לי השמות
לך ול@נפש חיה.


רציתי לכתוב ואז קראתי את תגובותיה המדהימות של @תיתי2 ולא מצאתי מה להוסיף

(גם לי לצערי לא עובדים התיוגים...)

ולפותחת היקרה - @פצלשונת לרגע -
שולחת גם חיבוק והרבה כוחות,
ומצטרפת לכל דברי החוכמה שכתבו לך, ובמיוחד לדבריה של @תיתי2 המדהימה

בהצלחה רבה רבה 🌹
מזכיר לי מאוד את בעלי..אנחנו במקום הרבה יותר טוב עכשיוישנהחדשה
אבל צריך עוד חיזוקים כמובן זו עבודת חיים
גם שלי לא רצה כל כך ללכת לטיפול והתפללתי המון ועשיתי שינויים גם בעצמי ובאיך שאני מעבירה לו דברים, אז מתי שהוא נכנס קצת הבנה..אני לא יודעת איך לייעץ לך כי כל מקרה לגופו אבל באמת שהמקרה שלכם מאוד מזכיר את שלנו.
וכן הלכנו פעם אחת לייעוץ אצל הרב שלו והוא הקשיב לו
הוא זרם על ייעוץ אצל הרב?פצלשונת לרגע
או שגם לו בהתחלה היה אנטי גדול?
לא יודעת אם כבר כתבו את זהרק שאלה לי
ואני בעצמי חוזרת על זה שוב ושוב פה בפורום...

טיפול זוגי יעיל גם אם רק מבני הזוג הולך לטיפול. נשמע מוזר, אני יודעת, אבל זה באמת עובד ומחולל פלאים. לא לצפות שאחרי חודשיים כבר תהיה לכם זוגיות מושלמת, שינויים לוקחים זמן, אבל זה בהחלט אפשרי.
תודה. באמת שוקלתפצלשונת לרגע
הוא מאוים כ"כ מהטיפול שלי אצל הפסיכולוגית ("טיפול זה לאנשים מסכנים שאין להם עם מי לדבר"), שאם הוא ישמע שאני רוצה ללכת לטיפול זוגי איתו או בלעדיו הוא יתפחלץ...
(צריכה לעבוד על זה שיהיה לי פחות אכפת מההפחלצות שלו)
רק תדעינפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"א בתשרי תשפ"ב 13:25
אני הלכתי לכמה סוגי טיפול
ויכולה לומר שבזכותם התחתנתי
הם עזרו לי להביא אותי למי שאני היום.
היום גם יש לי התמודדויות
אבל הכלים שקיבלתי עוזרים לי מאד.


ולכן אני חושבת שטיפול אישי או זוגי זה השקעה
כמו שהולכים להרצאה/ מטפחים את הגוף בתכשירים יקרים ומבינים שזה שווה/ משקיעים ביציאה למסעדה או חומרי גלם יקרים לאוכל מושקע כי זה חלק מההשקעה...
זה ככה בנפש.

ויותר מכל השקעה פיזית אחרת
כשההשקעה הטיפולית נעשית נכון-
היא מחזירה את עצמה בגדול.



אדם שניגש לטפל בעצמו/ ענייניו
הוא בהחלט אדם אחראי שלוקח את גורלו בידיו
ומשפיע על עתידו (לטוב או למוטב)


אין הבדל בין ייעוץ להשקעה כספית
לייעוץ נפשי או טיפול תומך
כדי לקבל תמורה נאותה, במקרה זה- לחיים.
אני עשיתי כך פעםמופאסה
קניתי כמה ספרים מומלצים על זוגיות ואמרתי לאשתי, בואי נקרא ביחד? הרי גם ככה מידי פעם אנחנו קוראים/מקריאים ספרים ביחד, ככה נרוויח פעמיים.
מה אכפת לך? בואי ננסה רבע שעה לפני שינה.
אין ספק שטוב לקחת את הזוגיות בידיים, עוד יותר טוב שזה יהיה בשותפות ועוד עוד יותר טוב שזה יהיה ע''י לימוד של ספרים טובים בנושא
הוא אספן ספרי זוגיותפצלשונת לרגע
כבר למדנו כמה...
האם הוא מתנהל לפיהם?
אמממ...
לא בהכרח
חחחחחחחחבניחותא

זה עצוב, לפעמים כשקוראים הרבה ספרי זוגיות גורם לפחות יישום...

מה שכן, חשוב לדעת גם אלו ספרים לקנות

יש ספרים בסגנון 'ליקוטי עצות', של מומחים למחצה ולשליש שיש להם כל מיני תיאוריות וכללי אצבע לאיש ולאישה

ויש ספרים קצת יותר מקצועיים עם רקע טיפולי אמיתי או מחקרי, שאולי יעזרו גם לך, למשל:

שבעת העקרונות לנישואין מאושרים, ד"ר ג'ון מרדכי גוטמן

טובים השניים, ד"ר קלייר רבין

אומנות הזוגיות, דריה מעוז

חוקי הזוגיות, יצחק מנדלבאום

כדאי לך מאוד לקרוא לפחות אחד מהם, אולי אפילו שתקראי ותעבירי לבעלך לקרוא

 

פעמים רבות, ספרים של רבנים ויועצים שלא ברור הרקע שלהם בתחום, עושים יותר טוב לא לקרוא אותם מאשר לקרוא אותם, אא"כ קוראים אותם להרחבת הידע בלבד

צרת רביםAlmogit
אני לא ממש יודעת מה להגיד כדי לעזור, אבל כיוון שכתבת שגם צרת רבים זה משהו, אני יכולה להגיד שאני מזדהה עם הרבה מאוד ממה שכתבת (מוזמנת לקרוא את ההודעות הקודמות שלי פה בפורום).
אני גם יכולה להגיד שאצלנו דברים כן משתפרים, לאט לאט. אני עדיין לעיתים קרובות מתוסכלת ומרגישה כמו הנחל שצריך אלפי שנים כדי לחצוב בסלע, וזה מתיש ומייאש - אבל בסוף זה כן עובד. אז אחרי חמש שנים ביחד כן יש יותר נכונות להקשבה מצידו, ויותר נכונות לקבל את זה שהצרכים שלי שונים, ושאולי הדרך שלו לעשות דברים היא לא המדד היחיד והאובייקטיבי לאמת. הוא עדיין לא מוכן ללכת לטיפול זוגי, אבל אחרי אין סוף ניג'וסים מצידי הוא כן הציע כאלטרנטיבה שיחה זוגית שבועית שבה שנינו יכולים להציף דברים שמפריעים לנו - שזו התקדמות אדירה לדעתי! אולי זה משהו שיכול לעבוד גם אצלכם?
בכל אופן, חזקי ואמצי. אין ספק שזה לא פשוט. אין פה אלטרנטיבות קלות - זה או לפרק משפחה עם ילדים, על כל ההשלכות של זה, או להישאר ולהמשיך להתאמץ, לעבוד ולשפר...
וואו אלופהבניחותא
עבר עריכה על ידי בניחותא בתאריך כ"ה בתשרי תשפ"ב 09:51

כמה אהבה והכלה אפשר לקרוא בשורות שאת כותבת כלפי בעלך! וכמה רצון אמיתי וכנה!

אם קשה לך קשה לך, קודם כל עלייך לקבל את זה גמרי, ולא לדחות את זה בקש של 'אולי רק אני צריכה לעבוד על עצמי'

כי זה וודאי נכון שכל אחד יכול וצריך לעבוד על עצמו

אבל לפעמים יש קשיים והתמודדויות ספציפיים שנובעים מבן הזוג ולא רק מזה שאת לא מסתדרת איתו

אז בעצם כשיש קושי יש שני מישורים תמיד: א. לקבל את הקושי לגמרי, להאמין לחוויה שלך. ב. לנסות לחשוב איך אני יכול יותר להכיל את בן הזוג וכו' באופן שיקל עליי, אבל אי אפשר לדלג על א'. זו הייתה נקודה שהייתה חשובה לי לכתוב כי לפעמים אנחנו מסתבכים עם זה. 

הדברים שאת מתארת הם לא פשוטים בכלל, אני כל כך מזדהה עם הקושי שלך!

אני יכול להגיד שני דברים קטנים שאולי יתנו תקווה, ועוד עצה אחת קטנה

אני כותב את הדברים ממקום של חוסר הכירות, ולפיכך ייתכן והמציאות שונה לחלוטין, ואכן ישנן בעיות אקוטיות, אך אני מאמין גם שהכל יכול להשתנות

א. אנחנו כל כך יכולים להשתנות בחיים ולהתאים את עצמנו, שזה ממש לא ייאמן, הבעל שאת מכירה היום, לא בטוח שתכירי אותו עוד שנה או שנתיים, אם יהיו הרבה רצון ותקשורת ודינמיקה 

ב. בתוך עצמנו אנו עם הזמן יודעים איך להכיל ולאזן בין הציפיות, הצרכים והרגשות. ובעתיד זווית המבט שלך יכולה מאוד להשתנות ובהתאם לכך גם רמת הקושי.

ועצה קטנה גדולה:

ג. תשקיעו, תדברו מלא, על הכל. צאו יחד לנופש, תגורו במקום שאתם אוהבים, אל תחסכו בכסף, בזמן, בזמן, באנרגיות, ובתסכולים בלתי נגמרים, אל תוותרי על התקשורת, תדברי איתו על כל מה שמפריע לך, מתוך כבוד ענק, ממקום של החוויה שלך והתסכול שלך ולא ממקום של ביקורת, תגרמי לתקשורת ביניכם לקרות גם אם צריך לחצות מאה שעות של תסכול. בסוף תהיה לכם שיחה כזאת אחת מחברת, ועוד אחת, ועוד אחת, ושם הכל משתנה... כשרואים וחווים הכל מנקודה של יחד, גם את הקושי, הכל שונה.

אז גם עד שתלכו לטיפול זוגי וגם אחרי, זה הפיתרון הכי טוב, ואת יכולה גם להתלוות על ידי יועצ.ת נישואין רק מהצד שלך בתוך התהליך הזה.

אוכל לנסות להמליץ לך על אחת כזו אם תרצי

נ.ב. את יכולה לפרט מדוע בעלך אינו רוצה ללכת לטיפול?

בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכןאחרונה

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממניאחרונה

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בראחרונה

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמותאחרונה

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...