קר עכשיו כאן. לא מאוד. אבל אני לא רגיל לזה. והרוח הקרירה הזו חודרת דרך הרגליים החשופות ועולה ומטפסת ולבסוף משתכנת לה בין חדרי הלב.
* * *
הקרירות הירושלמית תמיד מזכירה לי ימים אחרים ותקופות אחרות. כשהייתי ילד וכל נסיעה לירושלים אמא הייתה מתעקשת שנתלבש חם, כי קר בירושלים.
גרנו רחוק. באחת מערי מישור החוף. והלחות גרמה לנו להזיע תדיר. אבל הייתה לכך תמורה נאה; החוף. החוף היה המקום אליו עשינו הליכות. לשם הלכנו בתחילת השנה, כשהשלכנו עוונותינו למצולות הים, ולשם שמנו פעמינו כשהתבגרנו ונפגשנו עם החברים.
ההורים מיעטו לנסוע לירושלים. למעשה, איני זוכר מתי נסענו לשם. רק כשגדלנו, הרגשנו שעיקר הדברים מתרחשים שם. המסעות הארציים של תנועות הנוער היו לפעמים סביבות ירושלים, ומשם יצאו האוטובוסים. גם בתקופת הישיבה התיכונית, ניתן לירושלים מקום של כבוד; כל שנה בחודשי אלול נערך מסע התעוררות לכותל ולרובע. וכמובן - ביום שיחרור ירושלים הייתה הנסיעה לריקוד הדגלים, יחד עם כל הישיבות והאולפנות.
* * *
הקרירות הירושלמית תמיד מזכירה לי ימים אחרים ותקופות אחרות. כשהייתי ילד וכל נסיעה לירושלים אמא הייתה מתעקשת שנתלבש חם, כי קר בירושלים.
גרנו רחוק. באחת מערי מישור החוף. והלחות גרמה לנו להזיע תדיר. אבל הייתה לכך תמורה נאה; החוף. החוף היה המקום אליו עשינו הליכות. לשם הלכנו בתחילת השנה, כשהשלכנו עוונותינו למצולות הים, ולשם שמנו פעמינו כשהתבגרנו ונפגשנו עם החברים.
ההורים מיעטו לנסוע לירושלים. למעשה, איני זוכר מתי נסענו לשם. רק כשגדלנו, הרגשנו שעיקר הדברים מתרחשים שם. המסעות הארציים של תנועות הנוער היו לפעמים סביבות ירושלים, ומשם יצאו האוטובוסים. גם בתקופת הישיבה התיכונית, ניתן לירושלים מקום של כבוד; כל שנה בחודשי אלול נערך מסע התעוררות לכותל ולרובע. וכמובן - ביום שיחרור ירושלים הייתה הנסיעה לריקוד הדגלים, יחד עם כל הישיבות והאולפנות.



