(בהרחבה קלה)

כידוע ז' אושפיזין הם כנגד ז' המידות; חסד, גבורה, תפארת, נצח, יסוד ומלכות. וכידוע ליודעי חן, המלכות היא הכוללת כל המידות העליונות. והיא בחינת המימוש שלהם. לדוגמה, מידת החסד – האהבה שבלב, לא יכולה לצאת לפועל אלא אם כן האדם ידבר דיבורי אהבה לזולתו. וזה עניין מידת המלכות, שנקראת ב'פתח אליהו' בשם "פה", כלומר – גילוי רגשות הלב לזולת והוצאתם לפועל.ליהו'

ולכן הושענה רבה, יומו של דוד המלך (בחי' מלכות) כולל כל השבעה אושפיזין.
על פי זה מבואר עניין ההושענות, שביום הושענא רבה אומרים כל ההושענות של כל הימים (ומקיפין הביתה ז' פעמים), כיון שביום זה יוצאים לפועל כל הגילויים וההארות של כל שבעת הימים.

ומובא בחסידות, שכל שהוא נמוך יותר, בשורשו הוא גבוה יותר. דיבורי אהבה בין איש לאשתו לא יכולים לבטא את עומק הקשר ועומק הרגש, ומצד זה מדובר בצמצום לעומת מידת החסד העליונה. אך מצד שני, יש מעלה לגילוי האהבה בפועל למעלה מהרגש הכמוס בלב.

וזה בחי' דוד המלך, כמובא במדרש שחשבוהו לממזר (וע"כ אמר "מוזר הייתי לאחי ונוכרי לבני אימי"). בנוסף, דוד המלך הוא צאצא של רות המואביה, ומואב בא ממעשה לוט ובנותיו. מצד שני, דוד המלך צאצא של פרץ, הנולד ממעשה יהודה ותמר. אבל כל החסרונות האלו הם דווקא מצד מעלת נשמתו. כי החיצוניים לא נותנים לנשמה גבוהה שכזו לירד לעולם, וע"כ מוכרח הקב"ה להצניע הנשמה הגבוהה בגרף של רעי (כמובא ב"אם הבנים שמחה". עיי"ש שהסביר באופן זה מדוע הציונות נוסדה על ידי כופרים דייקא).

דוד המלך ע"ה מראה איך כל הספירות העליונות באות לידי ביטוי ויוצאות לפועל דווקא במלכות ממשית. מדינית. עם צבא. דוד הוא המתיישב בארץ. הדבר מתגלה גם אצל שלמה בנו (בנה של בת שבע), בבית המקדש, בממשיות ובקדושת הקרקע.

ועפ"ז אתי שפיר גם מנהג הנביאים דחביטת ערבה. דהרי מובא דארבעת המינים הם כנגד ארבעת אותיות השם. דאתרוג הוא בחי' האות יו"ד (חכמה) הדס בחי' אות ה"א עילאה (בינה), לולב אות וא"ו (חג"ת נה"י) וערבה כנגד ה"א תתאה (מלכות). והערבה מרמזת ג"כ על מי שאין בו לא תורה ולא מע"ט (כמובא במדרש אחר). כי המלכות באה לידי ביטוי דווקא על ידי אנשים מעשיים. וכידוע דציבו"ר בראשי תיבות כולל צדיקים בינוניים ורשעים.
וביום זה מעלים על נס את המלכות, שהיא הביטוי לכל המעלות ולכל הספירות.