ילדתי בתחילת יוני ויש לי עוד ילד בן שנתיים וקצת. בתחילת אוגוסט היה מאומת בגן אז הילד נכנס לבידוד ואז נגמרה כבר הקייטנה. אז כל אוגוסט היינו בבית, כשאני עם תינוקת בת חודשיים וילד שובב.
סוף סוף הגיע ספטמבר. מיליון חגים.
ועכשיו הגדול חולה אז שוב בבית.
בעלי עובד. עוזר במה שהוא יכול, אבל הרבה עומס עליי.
כבר חודשיים בלתי אפשריים וזה פשוט לא נגמר. רק חיכיתי לספטמבר והנה ספטמבר הגיע ולא ממש הרגשתי הקלה.
ממש ממש קשה לי. מרגישה ממש לא שמחה כשהגדול בבית ואני צריכה להיות עם שניהם.
מרגישה רע כי מרגישה לא סבלנית לגדול, מתבאסת שהוא בבית. ועוד שניה חורף ושוב מלא מחלות בגן.
מרגישה רע כי הקטנה הרבה פעמים סתם זרוקה בטרמפולינה או באוניברסיטה כי אני עם הגדול (משחקת איתו, רצה אחריו, משגיחה שלא ישמיד את הבית). הקטנה גם צריכה שקט כשהיא יונקת וישנה, ואין את זה כשהגדול בבית. אז היא ישנה זוועה כשהגדול כאן ואני ממש מרחמת עליה.
וגם מרחמת על עצמי כי במקום לנוח קצת בחופשת לידה ולהיות עם התינוקת החדשה אני באפיסת כוחות, פיזית ונפשית, מבואסת מכל המצב ומבואסת מעצמי שככה קשה לי שהבן שלי בבית. לקחנו קצת עזרה בתשלום (אין משפחה שתעזור). זה קצת עזר, אבל גם קצת העיק. כי יש לי עוד מישהי בבית וגם כי זו מישהי זמנית אז לא באמת יכולה לשחרר ולנוח כשהיא כאן (מה גם שהגדול כל הזמן רוצה אותי). אז זה קצת עזר, אבל לא המון.
ועוד חודש נגמרת חופשת לידה ואני חוזרת לעבודה ומרגישה שזה ממש מוקדם מדי גם לי וגם לתינוקת שמרגישה שבקושי הייתי איתה וגם אני מרגישה מלא רגשות אשמה שככה אני סובלת כשאני עם שניהם בבית.
ממש עצוב לי.
סוף סוף הגיע ספטמבר. מיליון חגים.
ועכשיו הגדול חולה אז שוב בבית.
בעלי עובד. עוזר במה שהוא יכול, אבל הרבה עומס עליי.
כבר חודשיים בלתי אפשריים וזה פשוט לא נגמר. רק חיכיתי לספטמבר והנה ספטמבר הגיע ולא ממש הרגשתי הקלה.
ממש ממש קשה לי. מרגישה ממש לא שמחה כשהגדול בבית ואני צריכה להיות עם שניהם.
מרגישה רע כי מרגישה לא סבלנית לגדול, מתבאסת שהוא בבית. ועוד שניה חורף ושוב מלא מחלות בגן.
מרגישה רע כי הקטנה הרבה פעמים סתם זרוקה בטרמפולינה או באוניברסיטה כי אני עם הגדול (משחקת איתו, רצה אחריו, משגיחה שלא ישמיד את הבית). הקטנה גם צריכה שקט כשהיא יונקת וישנה, ואין את זה כשהגדול בבית. אז היא ישנה זוועה כשהגדול כאן ואני ממש מרחמת עליה.
וגם מרחמת על עצמי כי במקום לנוח קצת בחופשת לידה ולהיות עם התינוקת החדשה אני באפיסת כוחות, פיזית ונפשית, מבואסת מכל המצב ומבואסת מעצמי שככה קשה לי שהבן שלי בבית. לקחנו קצת עזרה בתשלום (אין משפחה שתעזור). זה קצת עזר, אבל גם קצת העיק. כי יש לי עוד מישהי בבית וגם כי זו מישהי זמנית אז לא באמת יכולה לשחרר ולנוח כשהיא כאן (מה גם שהגדול כל הזמן רוצה אותי). אז זה קצת עזר, אבל לא המון.
ועוד חודש נגמרת חופשת לידה ואני חוזרת לעבודה ומרגישה שזה ממש מוקדם מדי גם לי וגם לתינוקת שמרגישה שבקושי הייתי איתה וגם אני מרגישה מלא רגשות אשמה שככה אני סובלת כשאני עם שניהם בבית.
ממש עצוב לי.