שהם לא בני אדם

היה לי חוויה על טבעית אישית

הייתי מתחבר יותר לשיטה של הרמב"ם שאומר שאין

מי שממש סקרן אני יכול לספר בפרטי

אני זוכר גם שראיתי שהמאירי הביא את הרמב"ם שחושב שאין באמת שדים

ומיד אח"כ דואג להבהיר שהוא לא מסכים עם זה

המאירי היה רציונליסט, כמו הרבה מראשוני פרובנס. הרדבז מצטט אותו בהקשר כלשהו, וכותב מיד אחר כך: 'ולא תחשדני מפני שכתבתי לשון המאירי, שאני מכחיש מציאות השדים'

(אם אני מבין נכון)

פשוט לרוב הטענה נגד קיומם של שדים היא בגלל שזה שזה נשמע מגוחך ולא מציאותי - יצורים שלא רואים

אז השאלה היא הרי אותו אדם מאמין שיש מלאכים.

אם מלאכים זה סבבה, למה שדים זה פתאום מוזר

זה לא שהם באמת לא מאמינים שזה קיים.

הם כן מאמינים, הם פשוט חושבים שזה משהו שהוא לא רלוונטי לעולם שאנחנו מכירים.. מלאכים ושרפים אלו דברים שהם כל כך רחוקים מהתודעה שלנו שזה כבר לא רלוונטי.

וכמובן שיש את המחלוקת הידועה בין הרמב"ן לרמב"ם אם למלאכים יש גוף..

ובדר"כ אותם אנשים שלא מאמינים הם רציונאליסטים כאלה שהולכים לשיטת הרמב"ם ושוב זה מסביר למה להרבה אנשים השאלה הזאת כל כך לא רלוונטית שזה מגוחך עבורם.

יש לו ביטחון עצמי ירוד בגלל זה הוא כל הזמן מציק לאנשים

אז אתה מצפה ממנו להאמין בשותפיו לעבודה?

מכאן נובע שזה לא הוא.

מ.ש.ל

התכוונתי לדתיים משלנו

אבל נראה לי שגם דתיים מדתות אחרות כן מאמינים בדברים האלה

שדים מאמינים בדתיים

וגם המקובלים סברו שיש דברים כאלה.

יש כל מיני אנשים היום שחושבים שהדרך היחידה בעבודת הקב"ה זה להיות רק שכלתן. רק עי השכל. זאת גישה כזאת.. של די להאמין בכל מיני סגולות, ודברים רוחניים.

אני לא איתם. בהחלט. בלי ספק בכלל.

בסוף, זאת שיטת הרמבם.

לא לזלזל.

הרמבם מצטט לפעמים גמרות ומשמיט מהם את העניים של עין הרע, שדים וכו'

יש לי קצת מה להאריך בזה,

אבל רוב חכמי ישראל לא אחזו בגישה של הרמבם

על ארבעת הפרקים הראשונים שלו ביד החזקה (שמה שכתוב שם זה ודאי לא כשיטת המקובלים) שלא היה לו רב שהוא קיבל ממנו את כל הדברים האלה..

ובאמת ראשונים אחרים ובכלל רוב חכמי ישראל לא הסכימו עם זה.

בספר שומר אמונים לר' יוסף אירגאס הוא מביא רשימה של ראשונים נגד הרמבם ואת המורה נבוכים הזה ולכן הוא מרשה לעצמו להכריע נגד הרמבם

את מכירה גלגול נשמות?

אבל לאיודע. אני לא נכנס לזה.

לפחות מאז ימי הגאונים, יש זרם יציב של רציונליזם ביהדות. החל מרב שמואל בן חפני גאון, האבן עזרא, הרמבם וממשיכי דרכם במצרים, ספרד ופרובנס; ועד רבני מערב אירופה בעת החדשה והרבה מהרבנים בימינו

אני יודע שבעיקר התכוונת לכתוב על המקום שבו אתה נמצא. אבל היה חשוב לי לכתוב את זה, כי בכל זמן ובכל מקום יש אנשים שנוטים יותר למיסטיקה וכאלו שפחות. ובעיניי חשוב להנכיח את הקולות השונים שהיו ביהדות, כדי שגם מי שלא יכול להאמין בשדים (למשל) יוכל למצוא בה את מקומו

שרוף אותה ותפזר אותה על העיניים שלך

מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר
רש"י
ולחומי רשף - השדים נלחמים בם. כמו "ובני רשף יגביהו עוף" והם שדים.
וקטב מרירי - וכריתות שד ששמו 'מרירי'

ברור שיש שדים, אלו גמרות מפורשות, ואולי אפילו פסוק, הרמב"ם לא חולק על עצם זה שיש כזו מציאות. השאלה  למה המחשבה שקיימים יצורים מוחשיים, עם רגליים וידיים, כאלה מוסיפה למישו משו באמונה.

למה לחושב שאם יש מלאכים עם כנפיים זה תפיסה אמונית יותר עמוקה, מאשר אמירה שלמלאך אין כנפיים, הוא פשוט כח במציאות?? זו תפיסה מגושמת.

אין לפני מקורות, אבל אפשר להסביר בפשטות:

א. שדים- זכור לי שמופיע ברמב"ן ששד הוא רוח ללא חומר.

בפשטות, במילים מודרניות זה חיידק/ וירוס.

יצור שפועל במציאות, ללא שיש לו מציאות חושית.

זה גם מאד מסביר את הגמרא בברכות- "יפול מימנך אלף ורבבה מימינך" שבכל צד של האדם יש ריבו רבבות של שדים.

בשפת ימינו אלו יצורים שפועלים במציאות ומשנים אותה, יוצרים מחלות, התיישנות ("שאיה יוכת שער" מהגמרא בב"ק), פגעים שאדם לא צופה אותם.

בנוסף, שמעתי בשם ר"ח מבריסק ששד הוא מחשבה רעה. כלומר מחשבה טורדת שנכנסת לאדם ומפריעה לו.

אגב, בהתאם, לפי מה שכתוב שחתן צריך שמירה, ויש שהסבירו שהכונה משדים, כלומר, הוא צריך שמירה ממחלות, וצריך שמירה ממחשבות טורדות, וזה עוזר ע"י חברת בני אדם, שנותנים לו רוגע.

ב. מלאכים- מפורש במהר"ל שמלאכים הם שליחי ה'.

כלומר, מלאך הוא כח במציאות, למשל: כח המשיכה הוא מלאך, (הרמב"ם מסביר על הגלגלים, שיש להם תכונה, לפי"ז גרמי השמים הם מלאכים), הכלל הטבעי  שמים תמיד יורדים זה מלאך וכו'. כלומר, כלל מציאותי, שהמציאות מתנהלת על ידה. הקב"ה, מנהל את העולם באמצעות המלאכים, שהם חוקי הטבע, כל החוקים שקיימים בטבע הם מלאכים שהם הכללים באמצעות הקב"ה יצר ומנהל את עולמו.

ישנם גם מלאכים יותר "רוחניים", למשל המלאך ש'נברא' כאשר אדם מניח תפילין, הוא חוק במציאות שאדם שמניח תפילין נהיה יותר רוחני, ומתקשר אל הצד האלוקי שבאדם, או המלאכים של ארץ ישראל, שהן התכונות הרוחניות שקיימות בארץ ישראל.

מה שכתבתי הוא תפיסה מאד בסיסית להבנה, וברור שכדאי לפתח אותה, ולנסות להבין לפי זה את המקורות. אבל כנקודת מוצא, לחשוב שרק לדבר שיש ממשות גשמית הוא קיים, ואם למלאך אין כנפיים, אז אני לא "מאמין במלאכים", זו בעיני תפיסה מאד מגושת של המציאות, כי כוח המשיכה קיים וחזק הרבה יותר מאשר שד שיש לו פנים של עגל ורגליים של פרה, שמדמיינים אותה כיצור שמסתובב בלילה.

לא שמעתי ולא הכרתי 

תודה!

התחברתי!!

החכמתי

שבאמת הרמב"ם לא הכחיש שיש שדים

אבל מעצם העובדה שהוא כביכול "קבע" שאין אז זה סוג של צדיק גוזר והשם מקיים.

ומאז אותה קביעה כביכול אין שדים

חוץ מההוא באוסטריה

לחיידק יש חומר..

הוא כ''כ דק, שאי אפשר לראות בעין בלתי מזויינת, 

אבל לדוגמא במיקרוסקופ, אפשר לראות את הגוף החמרי והממשי שלו..

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍