אני חושב שבישיבות תיכוניות המצוקה גדולה עוד יותר, ובמיוחד באלה עם הפנימייה. אין לך שני הורים אשר כל מבטיהם מופנות אליך, יש לך רק ר"מ שאחראי על 35 תלמידים ויועץ שאחראי על 300-600 תלמידים (לשם המחשה כמובן, לא בדקתי כמה תלמידים יש בכל ישיבה בארץ...). גיל ההתבגרות הוא גיל שבו רבים וטובים נמצאים במצוקה, וקל מאוד להיבלע בתוך מאות תלמידים ופשוט ללכת לאיבוד בבעיות שלך.

אני למדתי בישיבה תיכונית עם פנימייה, ולמרות שכל האחים שלי דווקא פרחו במסגרת הזאת - לדעתי זה פשע חינוכי לשלוח לשם את הילדים.

בדיוק כמו בנסיעה בלי חגורת בטיחות - ל-95% זה יעבוד מעולה, אבל אותם 5% שצריכים יחס אישי ועיניים בוחנות ואוהבות עלולים פשוט ללכת לאיבוד.

מקומו הטבעי של נער הוא בבית הוריו, לא במסגרת של מאות נערים אחרים. הורים צריכים להכיר את הילד שלהם בהיכרות יומיומית, ולא להסתפק במפגשים סביב שולחן השבת ובאסיפות הורים.

כך שלא תמיד מגורים בבית יהיו הפיתרון.

ויש מקרים שבהם דווקא בחיי הפנימיה ההתמודדות עם בעיות מסויימות תהיה טובה יותר.

אבל ברור שהבעיה קיימת.

בישיבה תיכונית המעטפת הרבה  יותר גדולה.. יש יועץ בית ספר כחובה
יש פסיכולוגיים חינוכיים.

עולם הישיבות הגבוה (הסדר גבוהות ומכינות ) פועל בצורה הרבה פחות פורמלית ונותן עצמאות..

וכמו שכתב פה אולטראסאפידאם בהמשך, הישיבות בכוונה פועלות כך,וזה מאוד שונה ממה שקורה בישיבה תיכונית..

בעולם הישיבות יש הכוונה לדרישה עצמית גבוהה.. מה שמוביל וקשור  ויכול להביא לידי ביטוי 
(לא לגרום בד"כ, אלא להביא לידי ביטוי אצל אנשים שגם ככה מסובכים מעט עם עצמם. כמוני למשל)

נדב: "הישיבה היא מקום שבמכוון מביא את הנוכחים בו לקצה, זה הרעיון של השנים שם. לא במקרה אין מזגן בישיבה, לא במקרה ישנים בחדר עם עוד חברים, לא במקרה אין זמן לעיסוקים אחרים באופן רשמי"

-בישיבה מכריחים אותך לישון מוקדם, שתשמור על הבריאות שלך, אל תקפוץ מעל הפופיק. תהיה נורמלי. תשמור על הבריאות הנפשית שלך.

-יש מזגן בישיבה - הוא מועיל מאוד ללימוד

-ישנים בחדר עם חברים - נו באמת. זה בכל מקום עם פנימיה. מה הקשר בכלל??? יש בזה עבודת המידות אבל זה לא קשור בכלל!!

-יש זמן רשמי לעיסוקים אחרים, ימי שישי, מוצש, בהפסקות, ולהמון אנשים שזה ממש חשוב להם, עושים את זה בשמחה גם בסדר עצמו.

לדבר. להקשיב. לשמוע.

אבל ברעיון יש משהו נכון, שנוגע לחלק מהאנשים, ולחלק מהבעיות.

במובן מסויים, יש איזו שהיא דחיפה לקצה, לפחות בחלק מהישיבות.

ולפעמים, יש אנשים שבאופן אישי מגיעים למקום כזה, גם אם הרבנים לא מנסים לדחוף אותם לשם, ואפילו אם דווקא הרבנים שמגיעים ממקום יותר בוגר ויותר בשל, מנסים למתן ולאזן.

ישיבה היא לא בדיוק מוסד, היסטורית ישיבה היא מרחב שנותן לאנשים צעירים עצמאות יחסית, מסלולים לצמיחה והזדמנויות.

ישיבה היא מרחב מאד מכיל ומאפשר, וזה אומר שמגיעים לשם גם אנשים עם בעיות וגם אנשים שלא יודעים איך להתנהל עם הבעיות של החברים שלהם.

בישיבה יש אנשי מקצוע שמלמדים תורה ומעודדים את התלמיד להשתמש בהזדמנויות שלו. במקרה הטוב והנפוץ הם אנשים שמאד רוצים לעזור לכל מי שהם יכולים לעזור לו, אבל הבנה בפתולוגיות מקצועיות זה לא התחום שלהם. מה גם שהרבה פעמים קשה להבדיל בין בעיה "רגילה" לבין בעיה קלינית

המאמר של אריאל יונגסטר באתר כיפה
או בעלון "בר" של הישיבות הגבוהות בצורה הרבה יותר מפרטת.
גם קשור

ו  @מישהו כל שהוא נשמע לי כאן קצת הקצנה של המשוואה לשני הכיוונים. 

בוודאי שישיבה היא לא מוסד סעד ואין לישיבה אחריות על כל נים ונים של תלמיד 

חולקת על הטענה הראשונה שלך, הצבא מביא לקצה יכולת בסיטואציות מסוג מסוים 

ישיבה יכולה להביא לקצה גבול היכולת ברמות אחרות של הנפש, אתה לא מכיר בנים שקרסו מהיבטים דתיים? 

הכתבה סה"כ באה לייצג את המחויבות החינוכית, הערכית והחברתית שיש לישיבה כלפי מי שמתמודד בין אם התמודדות שהוא הגיע איתה מהבית לבין התמודדות שהתגברה או התחילה במהלך הישיבה. 

רב לא אמור לאבחן מצבים נפשיים. 

רב/חבר/חברותא/ חברותא בוגרת / כל איש צוות בישיבה כן אמור מתוך קשר אישי לדעת להפנות הלאה 

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד