ה' שפתיי תפתח
תודה רבה על התיוג מטילדה יקרה ❤
וברכות על מעבר הדירה! הרבה נחת ושמחה במקום החדש בע''ה!
כמה דברים שעולים לי:
א. ערעור תחושת הביטחון שלך
לפני הכל, נראה לי חשוב להבין שאת בתקופה שהמרכיב הזה של 'תחושת ביטחון' (שימי לב שאני עוד לא מדברת על ביטחון בה', רק על תחושת ביטחון, כמו ילד שמרגיש או לא מרגיש בטוח בסיטואציה מסוימת) התערר לך.
גם מעבר דירה
- כשההרגלים המוכרים נשארו במקום הישן וצריך לבנות הרגלים חדשים
- כשהפרצופים המוכרים מתחלפים בפרצופים חדשים, אותם צריך להתחיל להכיר
- כשגם הלו''ז שלך משתנה ובמקום לעבוד כמו שהיית רגילה את מוצאת את עצמך בבית, וצריכה לחפש משהו חדש
- גם רמת חיים שהיא יותר גבוהה שמעלה המון תהיות שאיך יהיה לכם ואיך תסתדרו וכו'
- וכמובן ברמה הרגשית, לעזוב את הבית הקודם (בית = סמל של תחושת ביטחון) לטובת בית חדש, אליו צריך להתרגל.
וגם אתגר כלכלי
- מצב כללי שלא משהו (מבחינה פיננסית)
- משכורת של בעלך שלא מאד גבוהה
תחשבי על ילד שעובר דירה. יכולה בהחלט לעבור עליו תקופה שבה הוא מרגיש לא בטוח במקום החדש... אז זה קודם כל - הבנה של המקום בו את נמאצת והבנה שטבעי שבתקופה כזאת כל העניין הזה של ביטחון בה' יגיע לך פחות בקלות. ומצד שני, כמובן שביטחון נבנה גם (ואולי בעיקר) מזמנים שאנחנו מאותגרים קצת. כי אחרת, זה לא היה מעניין בכלל 
. מתי אנחנו נדרשים לבטוח בה' - דווקא כשהעתיד לא ברור לנו והמוכר והקל יחסית שהכרנו מתערערים...
ב. בחירה
כל העניין של אמונה וביטחון הוא עניין של בחירה.
במילים אחרות, אנחנו אף פעם לא מקבלות תעודת ביטחון שיהיה בסדר.
אנחנו בוחרות להאמין ולבטוח בה' ולכן להאמין ולבטוח שיהיה בסדר ושהכל לטובה.
אני חושבת שאחת המתנות הכי מדהימות שקיבלנו, בתור יהודים, זה הנושא הזה של אמונה וביטחון. אני באמת-באמת לא יודעת איך הגויים עושים, בלי האמונה שהכל מושגח ושהכל לטובה בסופו של דבר. איך הם צולחים משברים ורגעים של פחד או ייאוש?
אז זאת נקודה אחת שרציתי להעלות - אני אוהבת להאמין לבטוח. ככה הכי טוב לי. ככה אני מרגישה הכי בריאה, הכי שמחה, הכי בהלימה. אני מאמינה ובוטחת כי ככה קיבלתי מהוריי שקיבלו משרשת נצחית של דורות, ואני מאמינה ובוטחת כי אני מרגישה שזה הדבר הנכון. ושוב - מודה כל-כך על הזכות.
ג. התפקיד שלי והתפקיד של הקב''ה
אני זוכרת שיחה מכוננת שהייתה לי עם חברה הרבה יותר בוגרת ממני (היא כבר הייתה אמא לילדה בגיל חתונה ואני הייתי רק עם שני קטנים), כשממש בדקנו כל שקל שהוצאנו. תהיתי איך שורדים את החיים האלה מבחינה כלכלית. היא ענתה לי שהיא מאמינה שהתקפיד שלה זה לזהות... מה התפקיד שלה באותו רגע, באותה התקופה של החיים שלה. לנסות לחשוב ''מה ה' רוצה שאני אעשה עם החיים שלי כרגע?''. וה' כבר ידאג לשאר. אני לא יודעת להסביר בדיוק איך, אבל המילים שלה התיישבו לי בדיוק על הלב ומאז מאד מנחים אותי. שוב - בשום שלב אני לא זוכה לשום תעודת ביטחון. ולכן לפעמים אני נבהלת. אולי אנחנו בוחרים בחירות לא נכונות ברמה הכלכלית? אולי זה יתנקם לנו? אולי אנחנו שאננים מדי? אבל באופן כללי, במאקרו, זה עדיין מה שמנחה אותנו. אנחנו מנסים לנהל את חיינו מהמקום שנדמה לנו שככה הקב''ה היה רוצה שננהל אותם. והשאר - יש לנו אבא שדואג וידאג לנו ב''ה. אגב, המשפחה הזאת של החברה שלי זכתה ב''ה לרכוש דירה משלה לפני כמה שנים, ומבחוץ זה היה ממש מפתיע... לא מכירה את הסיפור ולא יודעת מאיפה היה להם את הסכום, אבל זה עוד משהו שחיזק אותי.
ד. להיות בהווה, ולחזור אליו כל פעם שאני בורחת לחששות שקשורים לעתיד
עכשיו יש לנו גג?
עכשיו יש לנו אוכל?
עכשיו אנחנו ב''ה לא במינוס?
עכשיו יש לנו מה ללבוש?
אז עכשיו בסדר ב''ה, וזה מה שחשוב. ולגבי מחר? כמו שה' דאג לי עד עכשיו, הוא יכול לדאוג לי מחר. כמו שכתוב בפרשת המן, שקיבלו מנה של מן שהספיקה רק ליום אחד. ונדרש מהם להאמין שמי שסיפק להם את פרנסתם ביום ראשון יספק להם את פרנסתם גם ביום שני.
בכלל, אם נשאבים על-ידי דאגות, אין לזה סוף. יש כל-כך הרבה דברים לא טובים שיכולים לקרות חלילה... פשוט לא בריא וגם לא נכון לחיות ככה, כי אין לנו מושג ממה העתיד עשוי. יכול להיות הכל מהכל...
ה. תפילות
''פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון''
''הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים''
''הוא נותן לחם לכל בשר''
''ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו...''
(לא תמיד אני מצליחה להתכוון, ממש לא. הלוואי. אבל כשאני כן מצליחה, יש בזה כוח מרגיע, מקרב, ושפשוט עוזר לביטחון לגדול).
ובכלל תפילות אישיות ובקשות מפורשות קבועות לפרנסה בשפע, בנחת, בהיתר ובשמחה...
ו. השתדלות
לעבוד (מה שניתן, לפי כל המגבלות שיש לכל אחד מאיתנו)
למצוא דרכים להגדיל את הפרנסה ולהשתדל ליישם
להיות עם יד על הדופק, להשתדל מאד לא לעבור גבולות לא טובים או מסוכנים חלילה מבחינה כלכלית.
מה שנקרא - ההשתדלות בידי האדם וההצלחה בידי הקב''ה. ברגע שאנחנו עושים את שלנו, בדרך הכי כנה שאנחנו יכולים, לפי כל מה שמתאפשר ולא מתאפשר כרגע, ברגע שאנחנו ממצים את ההשתדלות - אז זה כבר משחררים, כי מכאן ואילך זה עובר לידיים של הקב''ה.
לפעמים הדאגה נובעת מאיזושהי תחושה פנימית נסתרת (שצריך לעלות עליה) שבעצם, בנקודת הזמן הספציפית הזאת, אני לא מספיק ממצה את ההשתדלות שלי עד הסוף. ולכן אני דואגת. במקרה כזה מה שעוזר לי זה להגביר את התחום הזה של ההשתדלות (יותר בקרה של ההוצאות, יותר השתדלות בהגדלת ההכנסות או במה שעשוי לקדם אותי לקראת זה וכו')
ז. צדקה, מעשרות
אם יש אפשרות כמובן (לא תמיד זה מתאפשר). אנחנו ראינו ברכה ענקית לא פעם ולא פעמיים מנתינת צדקה ומעשרות ב''ה. וזאת המצווה היחידה שנאמר עליה שה' מסכים ש''ננסה אותו'' - כמו שדורשים ''עשר (מלשון 'מעשר') למען תתעשר (מלשון 'עושר')''.
ורק רוצה להגיד שיש לי תקופות ויש לי תקופות. יש תקופות שאני מרגישה שזה בא לי ממש בטבעיות, וכאלה שאני יותר דואגת. עכשיו כתבתי לך עם תרכיז של אמונה אבל יש בהחלט פעמים שאני זקוקה שבעלי יגיד לי שוב ושוב את כל או את רוב הדברים האלה . וזה בסדר לפי דעתי... אנחנו בני אדם, עם הרבה מאד תנועות... וביטחון בה', זה משהו שנבנה לאורך כל החיים... תמיד יש לאן לגדול בזה, עד 120...
המון ברכה הצלחה יקרה!!!
במקום החדש!
מבחינת הפרנסה!
ומבחינת הדבר המתוק הזה שנקרא הביטחון בה'... ❤
