ועדיין לא הגענו אל המנוחה והנחלה...
אחרי הלידה התינוקי לא תפס נכון ונהיו לי תוך שניה סדקים, פצעים, דם... וגם ככה הפטמות היו ממש רגישות עוד מההריון. כל הנקה אני פשוט בכיתי מכאבים ונשכתי שיניים חזק...
אח''כ גודש נוראי, כואב ברמות , אני ערה לילות בשביל לסחוט את החלב לפני ואחרי הנקה... כואבבב
ב''ה התגברנו על גודש, האחיזה משתפרת אבל הסדקים לא עברו והם פשוט הורגים אותי, לא מדברת בהנקה מרוב כאבים, החלטתי לשאוב במקום להתענות , לפחות בצד אחד שממש כאב, אני בקושי מצליחה לשאוב מרוב כאבים, מה שגורם לי להשאר ערה לילות שלמים , שואבת, מניקה בלי סוף.. גם השאיבות ממש מכאיבות.
זהו, היה נראה שאנחנו ממש עולים על דרך המלך , ב''ה ממש הלך והשתפר, אבל אז התחילה פטריה מציקה ופתאום זה נהיה גם ממממש כואב. כואב להתקלח, כואב להניק, כואב כשקר, כואב אחרי הנקה.... אבל עכשיו גם תינוקי סובל (כנראה), הלשון שלו לבנה ממש שכבה עבה ומגעילה.
מבאס ממש.
אני מרגישה כפויית טובה להתלונן אחרי כל החסד שה' עשה איתי וזכיתי ביצור קטן ומושלם!
אבל אין לי כוחות לסבל. די.
כל ההריון היה ממש קשה, ואז להתאושש מהלידה , אבל כל הזמן משהו אחר כואב ןאין לי כוחות לכאבים . עייפתי.
איך למען ה', הדבר הזה שאמור להיות זמן של אושר וקשר מתוק בין תינוק לאמו הפך להיות סבל כזה? אני בחרדות לפני כל הנקה.
, לא תמיד מונע חגמרי סדקים וכאבין, אבל לפחות מפחית
