שאלת רגשות ועוד שאלה קטנה.אנונימית בהו"ל
שלום לכן,
יש לי 2 שאלות לא קשורות (כבר פתחתי את שתיהן באותו שרשור כדי לא להציף)
אשמח לעזרתכן,

1. יש מישהי שנפגעתי ממנה כמה פעמים מדברים שאמרה לי, בהקשרים שונים. אני יודעת שאני בסדר בהם, ולא צריכה להסביר את הבחירות שלי, וגם יודעת שזה שלה, היא ביקורתית באופן כללי על כל העולם, (יצא לי לראות גם שהעירה לאחרות) ולפחות חלק מההערות לא נאמרו כביקורת חכמה ושכלית אלא יותר באמירה טפשית, בלי מחשבה.
עדיין, כמה שאני יודעת בשכל שזה שלה, אני עדיין מרגישה מאד פגועה ממנה, נצבטת שוב ושוב מדברים שנאמרו מזמן, נמנעת ממפגש איתה, אפילו אקראי כמו לצאת לגינה, כדי לא לשמוע עוד הערות.

אני יודעת שזה לא הגיוני אבל אני זקוקה לעזרה, איך לשחרר ממני את ההרגשה הזאת, איך להרחיק אותה מהלב שלי? חשבתי על טיפול בשבילי, אבל אפילו אין לי כיוון מה ומי.
מציינת שאין לי ענין לדבר איתה, או לנסות לשנות אותה, אני זורמת מידי פעם כנפגשות, אבל מוצאת את עצמי שוב נצבטת מעצם המפגש כשאני בזמנים רגישים, או דרוכה מההערה הבאה.
אני רוצה לשחרר את עצמי מהסיפור הזה.

2. בדיקת אולטרסאונד וגינלית יכולה לסתור 7 נקיים? איך אפשר להמנע מכך?
עונה על 2כן אני

זה לא אמור לגרום לדימום.

ואם יש דימום, זה לא מהרחם עצמו, אז לא אמור לאסור.

עשיתי בדיקה יום לפני טבילה. לא היתה שום בעיה.

כנ''ל, עשיתי בדיקה באמצע-סוף 7 נקיים וב''ה טבלתי כרגילחצי שני
תודה. פירוט קצת לשאלה 2אנונימית בהו"ל
אם זה בתחלת הספירה, כשלפעמים עוד רגיש?

יכול להיות שיהיה דם על המתמר ולא להאסר (או לדחות הפסק) ממנו?
איך? פשוט לא לדעת?
איך בפועל?
תודה רבה
אולי לבקש מהטכנאית לא להסתכל? יש חושך בחדר,אולי זה עוזר לא לחצי שני
לא לראות.
אולי תשאלי את מכון פועה? יש אפשרות לאולטרסאונד כמה ימים אחכ במקום?
תודהאנונימית בהו"ל
אין לי אפשרות לשנות את התאריך, המועד הזה חשוב לבדיקה.
רעיון לבדוק עם המכון. תודה
אשמח מאד לתשובות גם (ובעיקר) על השאלה הראשונה. תודה רבהאנונימית בהו"ל
לי עזר רק להימנע ממפגשים וזהו. שלום קריר ולהמשיך הלאהמיואשת******
זה מה שאני עושה, אבל עדיין לא עוזר לי.אנונימית בהו"ל
מפגש קצר בקושי של שלום, ואני חוזרת הביתה מכווצת מההערה של פעם.

אני מחפשת איך לשחרר את עצמי ולא לחזור מכווצת ממפגש אקראי איתה
מחקתימישהי פעם
עבר עריכה על ידי מישהי פעם בתאריך כ"ט בתשרי תשפ"ב 22:17

..

פחות מתאים ליאנונימית בהו"ל
זו לא מישהי מאד קרובה, היתה תקופה שקצת כן, אבל כשהבנתי שזה פוגע בי התרחקתי.
אין לי ענין "לחנך"אותה.
פגשתי את הביקורת שלה לא רק מולי, גם מול אחרות. ביקורת אקטיבית מול הילדים שלי, ביקורת מרומזת עלי מולם, הערות מטופשות שנאמרות חצי בצחוק, אבל צובטות מאד מאד.

גם בניסיון לעזור יש גבולות. אני פחות מרגישה את זה מהמקום הזה, למרות שלפעמים זה כן נראה ככה, יותר כמו "כל מה שאני חושבת זה נכון, וכולם צריכים להתנהג ולחשוב ככה".
כך זה מרגיש לי, כי גם ביקורת שנאמרת ממקום חברי, מגיעה ב"תראי, אולי כדאי לשנות", תעשי כך וכך, ולא בפעולות אקטיביות שפועלות על הילדים שלי (כמו לקחת להם משהו שאת לא חושבת שצריך)
גם מחקתיאנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך ל' בתשרי תשפ"ב 09:08
סליחה אם פגעתי בך
מציעה מכל הלבדפני11
ללכת לטיפול רגשי על זה.
תשבי עם מישהי מקצועית ויחד היא תעזור לך להבין על מה הסיפור עדיין דורך לך ואיך בעצם את יכולה להשתחרר מזה....
את לא מבינה כמה פעמים בחיי הלכץי לטיפולים רגשיים כאלומואחרים ואין ספק שזה אחד הדברים הכי טובים שעשיתי לעצמי.
מכל טיפול (זה יכול להיות ממש קצר, מפגש אחד שניים) יש דברים שאני זוכרת עד היום.
ומחזקים אותי וממש בנו בי קומה חדשה ואחרת...
חפשי לך מישי טובה ועופי על זה....
איזה כיף שאת דואגת לעצמך להשתחרר ולהיות שמחה ומאושרת בלי לסחוב דברים ורגשות שלא מקדמים אותך ואפילו חוסמים לך את האושר שלך.. בהצלחה ענקית!
תודה רבה.אנונימית בהו"ל
איזה סוג טיפול/אשת מקצוע אני צריכה לחפש? אין לי בכלל כיוון.
אם יש לך (או לאחרות) המלצות לשמות ספיציפיים באיזור ירושלים (או בזום בכל מקום) אשמח לשמוע.
המלצה לאימוןהרקולסית
ממליצה על תחיה דוידוביץ שגרה בדרום אבל עובדת גם דרך זום (היתה פעם מנהלת בפורום. חפשי אותה בגוגל)
בירושלים עצמה אני לא בטוחה אם מה שאני מכירה יתאים לך. רוצה לכתוב לי בפרטי איפה את גרה?
תודהאנונימית בהו"ל
תחיה עובדת רק סביב הריון לידה או בעוד תחומים?

אם אפשר שתפרטי כדי שאבין מה התחום שאת מכירה בירושלים אשמח לשמוע.
עונההרקולסית
בנוגע לתחיה - אני לא יודעת. היא עבדה איתי לפני כמה שנים. ממליצה מאד להתקשר אליה ולשאול. משיחת טלפון אפשר גם קצת לשמוע אם את מתחברת לסגנון שלה
בירושלים הייתי אצל מטפל (גבר) וגם אני מכירה את מכון שילוב לטיפול משפחתי וזוגי. לא יודעת אם זה מתאים למה שאת רוצה אבל תכלס שמעתי על עוד מטפלים מבני משפחה וחברים שלי. אבל זו לא המלצה אישית. מקווה שתהיה פה המלצה אישית ממישהי על מישהי שתתאים לך. אם לא, אני אשמח לנסות לעזור ולברר
מכירה מישהי מעולה מירושלים. תפני אלי בפרטי אכתוב לךדפני11
ואני לא ממש יודעת ומבינה בסוגי הטיפול השונים..דפני11
נראה לי שמה שלי יותר עזר היה אימון לסוגיו (קואוצינג)
אבל בגדול
אני יותר מאמינה באישיות חכמה שלמדה גם כלים מקצועיים בשביל לעזור, והכי חשוב שתהיה בינכן כימיה או לפחות הבנה טובה.
אז אם את מתחילה עם מישהי ולא מרגישה שזה עוזר לך בחיים- עזבי אותה וחפשי מישהי אחרת....
לפעמים זה לוקח קצת זמן למצוא את המישהי המדוייקת עבורך אבל זה משתלם ממש להמשך....
אז הלוואי שתמצאי בקלות אבל אם לא אז אל תתייאשי! יש מלא כלים ומטפלים נהדרים וטובים...
תודהאנונימית בהו"ל
גם על משהו נקודתי יחסית כמו זה צריך להתאמץ למצוא מטפלת טובה, עם כימיה וכו, ולהמשיך לחפש אם לא מוצאים? נשמע לי מציק מאד
הכל עניין של איך תרגישי...דפני11
יש סיכוי טוב שמיד תרגישי שמוקל לך
אבל אם לא
ותרגישי שאיך אומרים.. היא לא "דוקרת את הנקודה" אז לדעתי שווה לחפש מישהי אחרת
סתם כי זה איכות חיים...
אני חושבתאביול
שאם פישר גם למצוא מישהי לא בתשלום שיכולה לעזור. אני מתייעצת הרבה עם הרבנית שלנו (לא בעניינים הלכתיים, בדיוק בעניינים כאלה) או עם אחותי... יש לך אולי מישהי כזאת שיכולה לעזור לך? או שאולי תנסי לשבת עם עצמך ולראות על מה זה יושב לך..
לגבי 2שחרית*
לי קרה שא"ס וגינלי קצת לא עדין גרם לי לפצע ולדימום יחסית רציני באמצע שבעה נקיים (כלומר כתם גדול שלא ניתן להתיר סתם כך). על המתמר לא ראו כלום וגם אין סיבה שתסתכלי בכלל או שהרופא/אחות יגידו על זה משהו.

בדיעבד הרב אמר לי שהייתי צריכה לשים צבעוני ולא לבן וכמובן הנחה אותי לבדוק רק ביום השביעי (הבדיקת א"ס היתה ביום השני או השלישי)

הלכתי לבודקת טהרה, היה לה קשה למצוא פצע למרות שהיה די ברור שזה מזה, אחרי התייעצות רצינית של הרב הוא התיר לי ועל סמך זה התיר גם את הבדיקה הפנימית של היום השביעי.

בקיצור, ממליצה לך לברר מראש מה את יכולה לעשות כדי להימנע ממצב כזה.
תודה לעונות,שאלה 2 בסוף לא רלונטית. אשמח למענה לראשונה אם ישאנונימית בהו"ל
איך לשחרר מלב שלי פגיעה של מישהי אחרת. לא להתרגש מזה.
תודה רבה

(מנהלות, אודה לכן אם אפשר לפצל את השרשור או למחוק את החלק של שאלה 2, אני לא מצליחה לערוך, ומרגישה שהיא מבלבלת ומסיטה ממה שחשוב לי בשאלה הראשונה. תודה רבה, בפרט ובכלל)
היי לך הרקולסית
בנוגע לטיפול או ייעוץ, בעיני יכול לעזור פה טיפול או קואצ'ינג (אימון).
טיפול זה משהו מתמשך יותר אצל פסיכולוג/ית (ככה אני עושה). בדרך כלל זה התבוננות עצמית עמוקה וכללית יותר. טיפול כזה ייקח זמן אבל בדרך כלל יעזור בכל תחומי החיים ובכלל ישפר מלא. (אני בטיפול כזה כבר שנים וממש מרגישה שלא הייתי יכולה לחיות בלי זה)
אימון בדרך כלל זה יותר ממוקד ומוכוון מטרה. מישהי טובה תוכל לעזור לך להבין מה מפריע לך בנושא הספציפי הזה ולראות מה את יכולה לעשות בנידון. לי אישית עזרה מאד @תחיה דולה (אני לא מצליחה לתייג) בנושאים שקשורים ללידה אבל אני מניחה שהיא יכולה לעזור גם בנושאים אחרים
תודה לךאנונימית בהו"ל
אשמח לפירוט על אימון. הייתי בעבר בהקשר אחר, אבל לא מצליחה לחבר במחשבה את מה שהיה אז לשחרור של הצביטה הזו.

אם מתאים לך גם לפרט לגבי טיפול או להשוואה בינהם אשמח
יש מלא סגנונות אימוןהרקולסית
לדעתי זה ממש תלוי במאמנת ובך. ובאמת צריך למצוא מישהי שיש איתה כימיה.
לי אישית יש הרבה יותר ניסיון בטיפול מאשר באימון. טיפול עוזר לי להבין את עצמי טוב יותר ולאט לאט לשחרר צורות חשיבה והתנהגויות שלא טובות לי. בדרך כלל זה דברים שמושרשים אצלי עמוק מגיל צעיר מאד ולכן אני צריכה לחזור אחורה ולעשות סדר בחוויות שלי על מנת להשתנות
לעומת זאת אימון היה לי טוב כשהייתי צריכה משהו מהיר (להתכונן ללידה) ועזר לי לחשוב על מה אני צריכה או על כווני חשיבה חדשים.
לדעתי האימון לא באמת היה עוזר לי ללא הטיפול שהגיע לפניו. אבל זו רק אני. לא יודעת איך זה אצל אחרים.
מנסההמקורית
אני חושבת שאת מאוד מחוברת שכלית לזה שמה שהיא אומרת שלה, אבל חסר שזה ממש יחלחל אלייך בתודעה, כי אחרת לא היה מצב של פגיעה נוספת או חשש ממפגש.
השאלה היא האם זה משהו שחוזר על עצמו מול עוד אנשים? בעלך למשל, הורים, קולגות מהעבודה??
אם זו היא נקודתית לא הייתי משקיעה בזה הרבה אנרגיות אבל כן דואגת להתרחק. אבל ממש בכיוון של לא לפגוש אותה יותר, כי כנראה משהו מולה ספציפית לא מסתדר וזה בסדר לא כולם מסתדרים עם כולם ולא כולם באים טוב לכולם.
במידה ואת מוצאת את עצמך מרגישה כך מול אחרים הייתי מציעה לך לנסות אימון אישי, משהו שיחזק אצלך את הנקודות הטובות שלך ויעזור לך להתעלם מ׳רעשי רקע׳ שמחלישים אותך.
למי הולכים? האמת שאין לי מושג, מקווה שמישהי פה תוכל לתת מענה לגבי זה
תודה לךאנונימית בהו"ל
האמת שזה בעיקר נקודתי מולה, פחות מרגישה את זה לאורך זמן מול אנשים אחרים. אולי כי זה היה קצת סדרתי, אבל מולה זה מאד מציף.
לא להפגש בכלל לא אפשרי, אלא אם כן אני אבחר להסתגר בבית (מה שעשיתי תקופה כשהיה לי לא פשוט).
אני כן רוצה לעבוד על עצמי שזה לא יגע בי למרות שזה רק מולה ולא מול אחרים. שלא יהיה לי אכפת ממה שהיא אומרת, שלא אזכר באמירה טיפשית ממזמן אם אני פוגשת אותה לרגע בזמן רגיש. שהאמירות שלה לא יהדהדו לי בראש כשקורית סיטואציה שמזכירה אולי משהו שאמרה,ואני מסבירה לעצמי שוב למה אני צודקת בבחירה שלי.
פשוט לבחור ולפעול במציאות בגללי ולא בגללה.

(היתה לי פעם מישהי קרובה יותר שזה היה מולה, טיפלתי ועבדתי, וגם היא עברה שינוי, והיום זה הרבה פחות קורה והרבה פחות מפריע)
מציעה כיווןהמקורית
אולי דווקא איך שהיא נתפסת בעינייך מוביל אותך לתת חשיבות לדבריה?
יש אנשים שלפעמים נתפסים בעינינו כ׳מאן דאמר׳ הכוונה יש חשיבות לדבריהם, או בגלל שיש להם נתונים שדומים לשלנו והם נתפסים בעינינו כמוצלחים, או שבדבריהם הם מצליחים לגעת בנקודות רגישות אצלנו שלא עולות מול אנשים אחרים או בגלל נושא השיחה או בגלל שאין לנו איתם את אותן נקודות השקה.
אם זה המצב אז ודאי שלא להסתגר בבית אלא אולי למצוא דרך להדוף ולשנות נושא שיחה באופן שיטתי עד שזה כבר לא יקרה, או שבאמת להתחסן מפניה בדרך אחרת אבל אני לא יודעת כמה אני טובה בלהסביר איך עושים את זה
לגבי 1אני זה אאחרונה
היה לי מקרה שנפגעתי מאמירה ביקורתית של איזה חברה ובאמת התרחקתי ממנה ויצאתימאפיחו מכמה קבוצות שהיא היתה בהן ובהתחלה ממש נמנעתי מכל מפגש איתה ואם בטעות נפגשנו היה לי מאודבקשה אבל למזלי ה עזר לי להתרחק ולא היו הרבה מפגשים כאלו.
ואז,בהדרגה הרגשתי שאני כבר בסדר ואני מוכנה לפגישות אקראיות כאלו וככל שעובר הזמן אני פחות פגועה ועדין בכל זאת לא יוצרת איתה קשר צמוד כמו בעבר אבל קשר רופף של פה ושם לא מערער אותי ומרגישה שזה ממש מדוייק לי.מודההשבהתחחה היההקשה הרגשתי לבד ובלי חברות כי היא קשורההלהרבה חברות שלי אבל באמת שזה עשה לי טוב המרחק הזה ולמדתי מזה בדיעבד המון
אני בהלם. לא יודעת איך להגיבמחי

שמעתי את הקטן שלי (בן שנתיים וחצי) בוכה, הלכתי לבדוק מה קורה כי אחד האחים מציק לו הרבה לאחרונה, אני מגלה אותו סגור בחדר והרגליים שלו קשורות. הלם!!

כעסתי מאוד על הילד (בן כמעט 7) ואמרתי לו שזה אסור ורק גויים רשעים עושים ככה, אבל תכלס אין לי מושג מה הייתי אמורה להגיב. רוצה לדבר איתו על זה מאוחר יותר לא מתוך כעס.

מצד אחד אני מבינה שזה מעשה שובבות ילדותי ולא משהו אכזרי כמו שזה נתפס בראש שלי, אבל אני בכל זאת מזועזעת מהרעיון 

אני פחות מופתעתoo

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס


הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

הבעיה שזה לא עוזר כשרק אומרים לו שאסורמחי
הוא ממשיך לעשות דברים שאמרנו לו מלא פעמים שאסור
צריךoo

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל


ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

כמובןמחי
אבל אפילו אמהות צריכות להתפנות לפעמים
הגיוני 😂oo
אם הוא היה ככה רק קצת זמן זה לא נעים אבל לא נורא
וואו באמת מלחיץכורסא ירוקה

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.


סליחה אם אני מלחיצה


ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ההצקות בדרך כלל לא ברמה כזאתמחי

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

לא ישיםחנוקה

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

אבל היא אמרה שהוא עושה גם מה שמסבירים לוכורסא ירוקה

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.


את מצליחה להביא בייביסיטר שתהיה איתך כל היום בבית?חנוקה

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

 

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

 

הזכרת לי שפעם אחים שלי קשרו אותי לכסאפאף

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

עשו לי משהו אחר, לא קשירה לכיסאכורסא ירוקה

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.


ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

ברור שהידוק זה רע!פאף

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

ברור שאחים מציקיםכורסא ירוקה

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.


בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

יש פה כמה דברים לא נכוניםoo
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים בגיל 7 מה פוגע ומה לא (וגם בגיל יותר גדול)


המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות


לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה


יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

עם חלק אני לא מסכימה, חלק לא הובנתיכורסא ירוקה
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים מה פוגע, אבל אם יודעים שמשהו פוגע לא עושים אותו (כשלא מדובר בריב נקודתי)


אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .


ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו


ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

לדעתי (הלא מקצועית) זה תקין לגילדיאט ספרייט

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

מבינה מאוד את הזעזוע שלך❤️מתואמת

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

זה ממש לא כיף לגלות דבר כזהמדברה כעדן.
מזדהה עם התחושות שלך


אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

עוד כיווןאיזמרגד1

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

תודה יקרות על כיווני המחשבהמחיאחרונה

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

אפשר לפרוק? בתקווה שלא יהיה אווטינגאנונימית בהו"ל

יש לי גיס דתל"ש, בזוגיות עם קונסרבטיבית.

אנחנו דוסים מתנחלים.

היא טבעונית.

הם פציפסטים.


עד כאן רקע.

הם עשו חנוכת בית אצלם, כיבדנו

מפה לשם בעלי התבקש להגיע בלי האקדח. כיבדנו


אני אחרי שיחה קשוחה עם בעלי על מצבנו, אחרי התברברות בדרך כי שלחו לנו כתובת לא ברורה+ פקקים של המרכז

אני כבר עייפה, רעבה ועצבנית, אבל בשעה טובה הגענו.


נכנסים לריח של מרק טוב, שבושל בבית. אני נזכרת שהוא אמר שהוא אוכל גם טרפות. מבינה שאני צריכה לוותר על המרק.

רואה פיצה קנויה, נרגעת, מגלה שהוא מחמם אותה בתנור.

מישהי דתייה מהמשפחה מביאה לביבות, אני בונה על זה, מגלה שגם אותם הוא מחמם.

מסתכלת מאיזו פיצרייה הפיצה, בודקת עליה בגוגל, כתוב שהיא כשרה ללא תעודה. מבינה שגם עליה אני נאלצת לוותר.


נזכרת באירוע חלבי שעשינו לא מזמן, כמה השקעתי שיהיה מכל סוג גם משהו טבעוני...


בעלי מרים טלפון לפיצריה ומבין שיש תעודה, עוצר את גיסי מלחמם את שאירות המגש של חומם. אוכלת משולש פיצה קרה, עם תוספות שאני ממש לא אוהבת. וזהו, כי אכלו מהמגש הזה גם כאלה שלא אכפת להם מכשרות...


וככה אני מסיימת את הערב עם אכזבה גדולה, עייפות, רעב, עצבים

אהה ושיעמום מנושאי שיחה לא מעניינים.

וואו ממש קשוח!רק לרגע9

נשמע ממש ממש מתסכל. כל הכבוד לך שאת מלמדת זכות עליהם למרות הכל.

לי יש אחות דתלשית וגם היא לא זוכרת שום דבר בענייני כשרות, אבל כיוון שחשוב לה לארח אותנו היא עושה המון מאמצים שואלת אותנו על כל פיפס כדי לוודא שכולם יוכלו לאכול.

אני מניחה שמי שזה לא חשוב לו ולא חלק מחייו פשוט שוכח את הדברים האלה אז מניחה שאח שלך לא עשה בכוונה, אבל עדיין מאוד מתסכל...

תחושה של לא רצויים....ללכת?מולהבולה

חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק

אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים

ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם

שיבוא

הקטע הוא שעלינו מקשים

אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!

אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון

בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..

אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?

זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.

אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)

מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????

אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים

ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו

לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל

הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם

דוקא בסוכות יש כלל "שהמצטער פטור מהסוכה"יעל מהדרום

לק"י


כך שלא בטוח שלהשאר בסוכה כשגשום ולא נעים זה הידור....

(למי שסובל מזה).

אני מטאטאת ערימה ענקית של בלגן לכיוון הכניסה לביתתודה לה''
מכל הסלון והחדרים,


בעלי פותח את הדלת ומסמן לי להמשיך עם הטאטוא- קדימה, החוצה לחדר מדרגות🤣🤣🤣


מי זורמת על שרשור יציאות של הבעל (על משקל פניני ילדים)?

חחחח גאון ממששירה_11
עקירת שן בינה - איך מרגישים אחרי?מחי
קבעתי מזמן לעקור שן בינה ביום חמישי, וגם קבעתי יום הולדת לבן שלי עם כמה חברים ביום ראשון, ולא שמתי לב שזה יוצא 3 ימים אחרי העקירה. אני לא רוצה לבטל, אבל חוששת מאוד... מישהי יכולה לשתף מניסיונה אם אחרי 3 ימים כבר אמורים לחזור לתפקוד? יש כאבים עדיין?
אחרי שלשה ימים זה עדיין לא קלEliana a

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אם זו עקירה רגילה ולא כירורגיתנשימה עמוקה
יום יומיים גג להתאושש.. לפחות כך היה אצלי ועקרתי את כולן. חלק היה יותר קשה והייתי צריכה משככי כאבים יום יומיים חלק היה קליל וכבר באותו יום הרגשתי יותר טוב.
מאד אינדיבידואלי.. איך את בדכ כשכואב לך?כורסא ירוקה

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

אני עקרתי לא מזמןחנוקה

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.


הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

זה ממש תלוי מיקום ומיומנות של רופא וכו'אמהלה

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

 

מאוד משתנה. תלוי איך השן יושבת בתוך הפהואילו פינו

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

תלוי מאוד באופי העקירהכבת שבעים

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

וואי שרשור בול בשבילימאמינה-בטוב
תכף יש לי תור לעקירה שן תחתונה כירורגית, מקווה ממש שיהיה סביל
מנצלשתשמעונה
אשמח להמלצה על רופא מומחה או פרטי לעקירת שיני בינה (שגדלה לרוחב)
פרופסור שלמה קלדרון. מצויןאנונימית בהו"ל
איזה אזור?מאמינה-בטוב
אני עקרתי במרפאה בירושלים (בבעלז)בארץ אהבתי

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

אני עקרתי אצל ד"ר אגטשטייןסטודנטית אלופהאחרונה

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

תודה בנותמחי

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

אותה שאלה-על טיפול שורש? איך ההתאוששות אחרי?בורות המים

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

לי כאב מאוד ביום הראשוןמחי
בימים הבאים תפקדתי כרגיל, עם משכך כאבים 
אני עקרתי שן בינה מורכבת מאודסטודנטית אלופה
תחתונה, ששכבה לרוחב וב"ה אחרי יומיים כבר הרגשתי הרבה יותר טוב.
שאלה- טלויזיה בבוקר לילדאובדת חצות

יש לי נטיה לשים להם טלויזיה בבוקר

עוזר לי להתארגנות

והם כבר מבקשים באופן קבוע

זה נורא? שעה בבוקר?

איך אתן מתארגנות בבוקר בלי זה?אובדת חצות
הם קוראים ספרים או משחקים במשהו אצליכורסא ירוקה
אבל אם באופן כללי אין לך בעיה עם טלוויזיה, ואין לך קושי להרים אותם משם כשצריך לצאת אז לכי על זה 
אני בד"כ מארגנת ומיד יוצאיםשלומית.

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

את ממש פריוילגיתחנוקה

הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.

בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)

זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש

(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.

כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')

וואלה. ומתי הם הולכים לישון?שלומית.
ממש מוקדם?
גם אני קראתי וחייכתיאחת כמוניאחרונה

קמים אצלי מוקדם

יש מלאאא זמן לבלות בבוקר


ואין לי טלויזיה, אבל בהחלט לא קל לי להתארגן במקביל. יש בקרים שמעסיקים את עצמם יפה, ויש לא מעט שהם מאד דביקים אלי

לנו אין מסכים אז זה לא אופציה והילדים לא מכיריםהמקורית

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

מבחינות מסוימות זה פחות טובחנוקה

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

האמת ששעה זה הרבהמחי

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

שעה זה הרבה...מתואמת

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

מה את חושבת על זה?המקורית
אני גם חושבת ששעה זה הרבה במיוחד בבוקראנונימיות

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

בעיקרוןהשם גדולל

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

האמת שלא הבנצי מתי יש זמן 😅בוקר אור
קמים מתארגנים יוצאים.. בדרך כלל הפוך, אין לנו זמן מיותר בבןקר
אין לנו טלויזיהפה לקצת
אצלי הם משחקים עד שאני מתאפסת בבוקר ואז שותים ומתלבשים ובזמן שנשארים חוזרים לשחק
הסרת משקפיים- שואלת בשביל אחותיהשם גדולל

עם משקפים מהיסודי

מעוניינת לעשות לייזר להסרת משקפיים לאחר מספר לידות ומעוניינת גם בהמשך להביא עוד, אך מתלבטת אם לעשות בקרוב לייזר

רוצה לשמוע מחוות דעת של נשים בתקופת לידות שעשו לייזראיך הייתה להם החוויה? והאם המספר חזר?

תשמח לשמוע מקרים עדכניים, כרגע קיבלה המלצה לעשות אצל דוקטור לוינגר

עשיתי לפני ההריונותאחת כמוני

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

איזה סוג עשית?השם גדולל
איך הייתה ההחלמה שלו?השם גדולל
היא ממש חוששת לעשות אותו עם מספר ילדים בבית
מהניסיון שליואני שר

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.


ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

תודה רבההשם גדולל
ככהאחת כמוני

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

אני עשיתימחכה להריון
היו לי שני ילדים שעשיתי.. היום אני עם ארבעה ולא חזר רואה מצוין ברוך השם
איזה סוג עשית?השם גדולל
מכירה מישהיניגון של הלב

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

מעניין למה זה חוזר.. מבאס לשמועהשם גדולל
אצלה עברו יותר שנים ממה שאמרו להניגון של הלב

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

עשיתי בתור רווקהשומשומ

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

איזה כיף, ב"ההשם גדולל
ליאיזמרגד1

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

איזה מספר, אם אפשר לשאול...השם גדולל
היה לי מעל 10איזמרגד1

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

מעולה,תודההשם גדולל
עשיתי וחזרכובע שמש

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

וואו, יש אפשרות לעשות ניתוח נוסף?השם גדולל
כן. יש להם אחריות לכל החייםכובע שמש

אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.

במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון

לי כחודשיים אחרי כל לידהואילו פינו

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

והיה לך מספר משמעותי?השם גדולל
סתם מעניין לדעת.. ברור לי שאצל כל אחת זה שונה
לא עשיתי לייזרואילו פינו
התחתנתי עם 2.. עכשיו יש לי 5 אחרי 3 לידות..


שאלה נוספת: מה הטווח מחיריםהשם גדולל

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

תלוי בסוג הניתוחואני שר

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום


הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

יודעת על גיסתיבשורות משמחות

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

וואי איזה באסה ואיך היא עכשיו?השם גדולל
רפואה שלמה!
הייתה תקופהבשורות משמחות

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

דוד שלי עשה ועלה לו אחרי 10 שנים בערךזוית חדשה
ובלי לידה מן הסתם 🙃
משהו שצריך לדעת- אחרי לייזר, סביב גיל 40+ יש צורךואילו פינו

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

דווקא הרופא אמר לי הפוךשומשומ
שזה מעכב את הזוקן הראיה. 
מכירה כמה שעשו והתחיל להם ממש מוקדם🤷‍♀️ואילו פינו
לי פעם אופטומטריסט אמרבארץ אהבתיאחרונה

שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.

(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).

אוףאנונימית בהו"ל
ידעתי שאסור לי לבדוק אם אני בהריון..


עכשיו משתלט עלי ייאוש אין סופי


ואין בי טיפת כוח אפילו לא להתפלל.


אני פשוט רוצה גם.

חיבוק אהובה🫂סטודנטית אלופה
מבינה אותך כל כך❤️סטודנטית אלופה
חיבוק אהובהאמונה :)

אומרת עלייך פרק תהילים עכשיו

קחי את הזמן שלך להתבאס ולנשום...

שה' ישלח לך אותו בקרוב ממש!

 

כל כך מבינה אותך 🫂קופצת רגע
❤️התלבטות טובהאחרונה

אולי יעניין אותך