אני מפגרתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

לפחות היום השתחררתי מהאולפנה טיפה לנשום

כמה רעה אני אוף כמה רעה

לא באלי שיהיה רע לאף אחד בגללי.ואני חושבת שזה שאני לא מדברת עם החברות וזה,אז זה גם יכול לפגוע בהם.וכל העניין של החוסר תקשורת עם אנשים זה כדי לא לעשות להם רע.אבל אוליי זה שאני לא מדברת רק גורם להם להיפגע שאני מתנתקת פתאום..

וזה מטומטם.זה קשה לי להיסחב עם ההרגשה הזאתי בלב.שאתה רע בעולם..ולשדר כזה שהעולם טוב,כדי שאף אחד לא ידאג שעובר עליי משו..ולמה??????אין לי כוחות לרדוף אחרי עצמי.אני מרגישה רעה כל הזמן.וזה הכי קשוח בעולם לראות אותה באולפנה ועשות כאילו החיים אחלה וכשהיא אומרת לי שלום אז להגיד לה בחזרה..למה מי היא בכלל לעזעזללללל.מי היא שתדבר איתי מיייייי.אני לא קשורה לבחורה החרא הזאת אני לאאאאאאאאאאאאאאאאא.מה היא עושה לי בין הרגליים לעזעזלללללל.וזה לא הגיוני שבגללה אני כל הזמן רוצה להיות במיטה באולפנה כדי לא לראות אותה.וזה לא הגיוני גם שבגלל שאני לא רוצה להיות יותר רעה אז באלי להיות עוד במיטה.לא הגיוני שאני מנסה לברוח כל הזמן ולא להתמודד.למה לעזעזל אני מגיבה ככה וואייייי.ומהההההההההההההההההההההה וואי מהההההההההההההההההההההה למה היא נמצאת באולפנה הזאתי למהההההה.כזה ביום ראשון אז התלבטתי אם לעזוב תאולפנה בגללה ולא לחזור....אבל למההההה שאעשה את זה בגללה למההה.למה שהיא תהרוס לי ככה מפגרת אבאלה מפגרתתת.אז חזרתי בערב..כאילו שזה עזר לי שלא באתי..ישר כשהגעתי ראיתי אותה למהה לעזעזל למהההההההההההההההההההההההההההההה.קשה לי.היא עוברת ליידי ותוקעת פרצוץ חרא כאילו עשיתי תדבר הכי נורא בעולם וסאמק מה כבר עשיתי וואיייייי מה היא תוקעת לי פרצופים מה דייייי אני כל הזמן נפגעת על שטויותתת.והיא גורמת לי להרגיש חרא עם עצמי.להרגיש כל הזמן שאני לא בסדר,לא משנה מה אעשה.דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי.לא מסוגלת לשמוע אותה לא מסוגלת לראות אותה.כשהיא נמצאת עם חברות איתי-אני ישר משתתקת.כדי שהיא לא תפגע בי אם אומר משו שמוזר או מטומטם מבחינתה..והיא עושה לי מצפונים.פתאום היא בורחת כשהיא רואה אותי עם החברות שלי ושלה.מה אני עושה רע בזה שאני מדברת עם חברות שלי מהההההה.למה לעזעזל היא תוקעת לי פרצופים למהההה.ואחותי אמרה לי שאין שום סיבה בעולם שבגלל זה אני לא רוצה לחזור לאולפנה.גם אבא אמר וקיצר הם צודקים..למה שהיא תשתק אותי למההההההההההההההה.ואני לא רוצה גם לפגוע בה.אז אני גם מנסה לא להיות איפה שהיא נמצאת.כדי שהיא לא תראה אותי ויהיה לה רע לראות אותי.אבל שוב,זה עושה לי לא כיף שאני מסתובבת ככה באולפנה.ביקשתי מהמדריכה להעביר אותי חדר..אחותי הציעה לי..כדי שקצת זה יעזור..שהיא לא תהיה בסביבה שלי..ואז המדריכה רצתה הסבר..אמרתי לה שסתם יש לא כיף לי המיקום..היא אמרה שזה נראה עליי שיש משו שמפריע לי מעבר..ושהיא רוצה לדבר איתי על זה נורמלי..ואז אוףףף לעזעזללל.אמרתי לה שלאמשנה..וקיצר היא הבינה שאנלא בעניין לדבר.קיבינימטטטט אז אני נשארת בחדר פאקקקקקקקקקקקקקק אין לי כוח לילדה הזאת אין לי כוח.היא בלתי נסבלת בלתיייייייי.

וכמה שאני רעה אוףףף.למה אני ככ מרגישה רע לראות אותה למההההה.היא פשוט מעיקה מעיקה מעיקה וואייייייייייי ואשכרה לא למדתי היום יום שלם והייתי במיטה כי לא רציתי לראות אותה עוברת ליידי.אני פשוט..קופץ לי הלב ליידה.קופץ לי הלב.ואז כשאני יודעת שהיא לא בשטח אז אני הולכת לכיתה להשלים את מה שלמדנו...מה נסגר??????????????????היא פשוט פוגעת בי והיא לא יודעת אפילו כמה.שתמות שתמות שתמות

זה פורום כפול..

אני אפס.

בין אם * ובין אם לא באמת-אני לא מבינה למה כן.

פה הנקודת מוצא.

ואז,מה עושים?!זה מבהיל.מבהיל נורא.

ואני לא ידעת מה אני מרגישה.

איך יכול להיות ש*?מה,אני עד כדי כך רעה?טוב,מסתבר שכן..

איך אפשר עדיין לאהוב?איך?!

זה פגיעה.אין סיכוי שיש אהבה עדיין על זה.ולמה אין סיכוי?לעזעזל מה יש לי?אני עד כדי כך רעה?אוף.רעה גמורה.

למה כל זה למה.ה' מה אתה רוצה ממני מה.

נכון,יש בחירה.אבל סורי גרמת לי לבחור בזה בתת מודע גם בלי להבין.למה אתה מעמיד אותי בזה למה.למה כל הבלגן למה.נמאס לי.בחיי שנמאס לי מכל זה.

אין לי כוח ל*.זהו.אני סיימתי.

שמישו יסביר לי מה נסגר איתי.שמישו יסביר.לעזעזל אוף לעזעזל.לא מכירה תעצמי.

כמה רעה אני יכולה להיות.לא מבינה אותי.

בכלל,כל העניין הזה היה רק כדי טיפה להבין אותי.ועד שקצת כן הצלחתי,אז לא.אין מה להבין פה.אין.

בסדר,אני לא אתחתן.הבנתי.הבנתי את זה מזמן בעצם.

(בטוח רבי שלמה היה אומר ש*.אבלאבל,דווקא בגלל זה הייתי מצפה ממני להתנהל אחרת.אחרת לגמריי.

באלי להיעלם.בחייאת.)

וחייבת לדבר את מה שהיה לי אוף.ולהחליט.להחליט.כי הזמן עובר וזה רק מפוצץ יותר מבפנים.אנלא מסוגלת כבר לשמור את כל זה.מפוצץ מפוצץ.

הוא אמר לי שאני חייבת *.הוא אמר- שהוא אמר.ואז,זה עוד יותר גורם לי לחשוב על הדברים בכובד ראש|לא אכפת לי שהשתמשתי בביטוי חנון|. רציני העסקקק.מידיי אוף.

ככ מפחיד.ככ המון פלאשבקים.ככ המון תלישות שמחזירה אותי אחורה.פחדיי פחדים.

ואז שתיתי ושתיתי.לא רציתי להיזכר..והייתי גמורה אוף.אני נקרעת מבפנים.כלכך נקרעת.ולא יודעת מה לעשות עם הנידון

באלי להגיד לו שזה יהיה לי רק אופציה..בלי התחייבות..אבלאבל,גם זה קשה לי.עצם האופציה.כי,כי פלאשבקים.ולא הבנתי למה הוא לא הבין את זה שזה מרתיע..ולא הצלחתי להסביר את עצמי אוף

בעצם,בעצם אני כן מבינה.כי הוא אף פעם לא היה במקום הזה..אז קשה לו לקלוט.

ואז סיפרתי לו דברים ש,פפ.וואו אני מקווה שזה יועיל לפחות ושלא סתם סיפרתי..טוב,זה בטוח יועיל נראלי אוף.

אני מפחדת ש.

וגם קשה לי העניין עם ה*.

ויש פה יתוש שלא מפסיק לחפור גרררר.

באלי לשכוח הכל.לשכוחלשכוחלשכוח.ואני לא מסוגלת.כי אני * ומתכווץ לי כל הגוף ואז אני משתתקת וכמה שזה מטומטם כי עדיף כבר שלא *.אז אוליי הוא צודק?שרק אחכ אני אצליח..ושצריך להרפות מלהילחם על זה..כי חבל על הכוחות..אוליי הוא צודק שצריך את זה..אבל זה קשה.קשה לי להחליט כי דיי,זה גורלי הפעם.

וזה מגעגע אותי.רק לחשוב על זה איי.וכמה אפשר לחזור על זה שוב ושוב ושוב.זה דורש המון כוח.והמון השלמה עם זה שזה החיים שלי.וזהו אין לי דרך לשנות תמציאות.אלא נטו לשנות תפיסות שהיו בי עד עכשיו.קשה לשנות אותם.כי התרגלתי אליהם.קשה להשתנות.כי זה תלוי בי נטו.ואיןליכוחאיןליכוח.לא רוצה להשלים עם החיים האלו.לא רוצה.כי זה דורש.זה דורש מעשים שהוא אמר שאני צכה לעשות.לא רוצה לעשות אותם.לא רוצה.זה לשנות את כל החיים שלי בכללי..ולחזור אחורה בגלגל.מבחינתי זה אחורה,כן.למרות שזה קדימה.כי שוב,הפלאשבקים לא מרפים.גם אם זה קדימה-זה רק בגלל שהשכל אומר את זה,ולא כי אני מרגישה את זה באמת.מבחינת הלב,זה אחורה.כי אז,באותה תקופה,זה היה אחורה.ככה מרגיש לי לפחות כשאני נזכרת בזה.ואני לא רוצה אחורה.רק להתקדם.ולבנות בי אמון שיעבוד אוף.אני כבר לא יודעת.אין לי אמון באף אחד.אפילו בו,שיש לי אמון נורא,גם בו אני מפקפקת..כי זה קשה נו.כי הוא לא היה בתהומות האלו מהסוג הזה..אז הוא באמת לא יודע להגיד.הוא כילו היה,אבל זה אחר נו.מצד שני הוא לא אמר את זה רק על דעת עצמו..אני צכה לסמוך עליו.אבל זה קשה אוף.

הוא יודע להגיד,למרות שלא היה שם.וראיתי שהוא יודע,ושהוא אומר את זה עם כאב.שנכון,זה מה שאני צכה לעשות,עם כמה שכואב לו.ועם כמה שזה ידרוש גם כאבים נוספים שיהיו לי יחד עם זה..אבל עם כמה שיהיו כאבים על זה ופלאשבקים-זה שווה את זה.

שווה את זה?ממ.אוף.

אמרתי לו שבנתיים יחפש..אבל כרגע לא החלטתי ושנראה אחרי שימצא

צכה להרגיש כוח

וחיבוק.אני רוצה חיבוק.לאידעת מימי.לא באלי *.

חוץ מזה שהוא גם אמר את זה מזמן כבר..וריחפתי כי פחדתי..וגם היא פעם אמרה לי..אבל לא.אני מפחדת.אבל ברגע שהיום הוא אמר לי את זה-אז זהו,פתאום אני חושבת על העניין רציני.וזה מפחיד לחשוב על העניין.

מה יקרה אם *.ואם *.

אני לא יודעת כלום.גם את זה הוא אמר היום,שלא חייב תמיד לדעת..שלפעמים צריך פשוט לעשות..

וואו יום מתיש מידיי.מלא מחשבות ולב שמרגיש טוב ורע ביחד מתערבבים.

(שמישו יציל אותי)

רבי שלמה..הייליגער רבי שלמה.שינית את חיי.שינית את חיי.

אני כלום בלעדיו.כלום.

פפפפפ.אני לא מצליחה לבטא במילים.

הלב שלי לא מפסיק להתרחב היום

הייליגער הילולת רבי שלמה

אני מתחרפנת.

חבל שלא בדקתי מתי .אוף כבר עם זה.למה זה מגיע לי למה.במיוחד ש.

מצד שני נכון,מי אני שאדרוש..אבל דיי באמת שאין לי כוח כבר

ואני כל הזמן מתלוננת 

חלאס

כמה דפוקה אני יכולה להיות?!

דוקר לי בלב

אבא תחבק אותי

תראה לי כמה אני טוב

(כל הנסיעה שמעתי את זה..אוף)

דיי דיי דיייי נמאס לי כבר נמאס

מפורקת כולי

שמישו יקח ממני את *

כמה אני אפס.כמה אני לבד כמה.כמההההההההההה.

כמה בדידות אוף כמה בדידות.

שיהיה לי אומץ.שיהיה לי כבר אומץ לפתוח את הלב ולדבר נורמלי.חלאס לבד חלאאאס

כמה מחשבות כמה.מוצף מוצף מוצף

אסור לאף אחד להיות איתי.באמת אף אחד.

צכה רבי שלמה.זהו זהו זהו

שיעצרו הדמעות.אני שונאת אותם.זה דמעות לא נחמדות בכלל