פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
ביותיהודיה מא"י
כשהתינוק שלך נשאר על ידך אחרי הלידה, במקום להיות בתינוקיה (צרחניה)
ללא ביות - כשמביאים אותו רק להנקות.
יש ביות חלקי - התינוק נמצא איתך רק ביום
יש ביות חלקי - התינוק נמצא איתך רק ביום
יש ביות מלא - התינוק נמצא איתך גם בלילה. למרות שבדר"כ גם אז יש משהו כמו שעתיים ביום בהן צריך להחזיר את התינוק לתינוקיה בשביל בדיקת רופא וכו'.
תראי בשרשור של פונצ'ינווה מדבר
תודה בכולופןטוב...נווה מדבר
את צודקת!
יש הרבה דברים שאפשר לדעת בוודאות רק אחרי ניסיון אחד 
בע"ה, הכי חשוב שתצאו בידיים מלאות בקלות ובשמחה!
מזל טוב!!אמא מסורה
את לא חיבת להחליט עכשיו, את יכלוה גם בדרך לבי"ח להחליט, אם בכל המוח שלך יצליח לחשוב נורמלי ביחד עם צירים 
אם את לא יודעת מה יהיה לך טוב, כיון שאת לא יודעת איך תיהי אחרי לידה, את יכולה לבקש ביות חלקי ואם בזמן השהות בבי"ח תראי שזה לא מתאים לך, בד"כ לא עושים עם זה בעיות ומוכנים להשאיר את התינוק בתינוקיה.
לדעתי, בזמן שאת ערה בכל מקרה ולא נחה ממש, אין סיבה שהתינוק לא יהיה לידך.
וכדברי השיר "אין כמו אמא בעולם", זה תקף בשעות הראשונות אחרי הלידה לא פחות מבהמשך החיים.
הריון ראשון - איזו התרגשות!!!יוקטנה
תודה לכל קודמותי שהסבירו מה זה בדיוק ביות, וביות מלא.
חשוב לי להדגיש כמה מהיתרונות הרבים של ביות מלא עבור התינוקות.
1. התינוקיה היא מרבץ למחלות, מאחר ונמצאים שם המון יצורים חסרי מערכת חיסון, שנמצאים בצפיפות גדולה. מוכח מחקרית שתינוקות בתינוקיה חולים יותר.
2. אמא שנמצאת בסמוך לתינוקה, נחשפת לאותם מחוללי מחלות כמו התינוק שלו, והיא מייצרת עבורו נוגדנים, ומעבירה לו אותם בחלב האם. לתינוק בן יומו אין מערכת חיסונית משל עצמו. כשהוא נמצא הרחק ממנה, היא לא נחשפת לאותם מחוללי מחלות, ועל כן לא יכולה להגן עליו באמצעות החלב שלה.
3. תינוקות מקבלים תחליפי חלב בתינוקיה, הרבה פעמים למרות שהאמא כתבה וביקשה במפורש ובכתב שלא יקבלו. תמיד יש תירוצים.
4. ביות מלא תורם מאוד להצלחת הנקה. יתרון להנקה הוא יתרון גדול לתינוק.
זה לגבי התועלת הפיזית. את התועלת הנפשית לתינוק שנמצא במקום בו הוא אמור להיות: חיק אמו, לא ניתן לכמת. בעיני תינוקיה צריכה להיות "טיפול חירום", כאשר תינוק מסויים נזקק לכך, או כאשר נבצר מאמא מסויימת להיות בסמוך לתינוק שלה (וגם אז, לדעתי, לתינוק עדיף להיות בסמוך לאביו, או מטפל קרוב יחיד אחר - ותמיד ניתן למצוא פיתרון). חשוב לי לומר שאני מכירה את המערכת ומכירה אנשים מתוכה, ולמרות האמונה העממית, ידוע לי בוודאות, גם ממראה עיניים וגם מעדות של עובדים בתינוקיה, שתינוקות צורחים וצורחים בתינוקיה בלי שניגש אליהם מטפל. פשוט אין מספיק ידיים. כשהולכים נגד דרכו של עולם כפי שהוא תוכנן בחכמה גדולה מלמעלה, זה פשוט לא יכול לעבוד.
שיהיה בהצלחה בהמשך!
אבל יש גם חסרון אחד גדול מאודיהודיה מא"י
לא לכל אחת יש כוח לזה אחרי לידה. גיסתי למשל היתה בסורוקה, שם אין תינוקיה בכלל וסבלה מזה מאוד, ובהחלט יתכן שהעדר המנוחה הנחוצה כ"כ אחרי לידה היא שהובילה אותה להפסקת הנקה אחרי חודשיים. ואני מכירה נשים רבות שזקוקות למנוחה אחרי הלידה, בלי תינוק צמוד. (ולא לכל אחת כ"כ מפריע שיתנו לתינוק איזה בקבוק בזמן שהן ישנות.)
לכן בלידה הראשונה אני ממליצה ללכת לבית חולים שמאפשר ביות, אבל בכל זאת יש לו תינוקיה. אחרי זה כבר מכירים בדר"כ את הכוחות.
אם כי אני בהחלט מצטרפת לדברייך על התינוקיה. יש שם במקרה הטוב אחות אחת על 20 תינוקות. זה לא טיפול זאת בדיחה.
חסרון חשוב ביותרתהילולה
אני ילדתי בברזילי, שם אמנם יש תינוקיה אך יש אפשרות לביות מלא. אני הייתי עם התינוק כל היום כי רציתי ונחתי שהוא ישן. בלילה הבאתי אותו לתינוקיה וביקשתי שיביאו לי אותו להנקה כשיתעורר וזה היה מצוין. אני רק הנקתי ושם הרדימו אותו. הבעיה היתה ששכנתי לחדר החליטה לישון עם תינוקה איתה והוא בכה בלי הפסקה כל הלילה ואני לא הצלחתי לישון...3 לילות לא ישנתי וביום הגיעו מבקרים. הייתי אחרי לידת ואקום, עם תפרים והגעתי הביתה באפיסת כוחות כמעט. קחו זאת בחשבון. אגב, אני לא אומרת לעשות זאת בכל מצב, אך חברתי השתחררה עצמאית למחרת הלידה (היתה צריכה לחתום על משהו).
בי"ח צריך לדאוגאמא מסורה
שיהיו חדרים שונים לביות חלקי ולביות מלא, כדי שלא יקרה מצב אותו תיארה תהילולה.
אני יודעת שברוב הבי"ח זה ככה ואם יש מישהי שלמרות שהיא נמצאת בחדר של ביות חלקי, יש יולדת שעושה ביות מלא- אפשר להתלונן על כך (לא בטוח שתמיד מטפלים, אבל לפחות את ביקשת את שלך)
בביות מלא יש חדרים שהם רק של ביות מלאאחתעם_בטן
וליהודיה מא"י - בביות מלא גם בדיקת הרופא נעשית בחדר בנוחכות האמא
לא תמיד יש חדרים לביות מלאאמאקנגורו
אני הייתי בביות מלא עם ביתי השניה, בחדר עם יולדות אחרות שהיו כמוני אחרי ניתוח, וזה היה קשה מאוד, אבל הכל אפשרי (אגב, לגבי ואקום- גם אז הייתי עם ביות מלא והיה מצויין, ותאמינו לי -יותר קל מאשר ביות מלא אחרי ניתוח...)
כשהייתי בחדר עם המנותחות האחרות באמת זה היה ממש קשה בלילה, אבל ברור לי שאני עושה את מה שעקרוני לי ואחריות הבי"ח היתה למצוא לי חדר אחר. ברור שהשתדלתי מאוד לא להפריע לשכנותי, אבל עם כל הצער על ההפרעות הבלתי נשלטות מידי פעם, וכל המאמץ שנדרש ממני כדי למנוע את ההפרעה, לא הייתי מוותרת על ביתי צמודה אלי, כי אני מאמינה שזה מקומה ולא שום מקום אחר.
זה היה אתגר רציני, אך משתלם, לקח לי מלא זמן כל פעם לקום מהמיטה בשביל להרגיע את הקטנה (ניתוח...) ובינתיים היא הפריעה לשכנות, אז בסוף ישנתי איתה על הידיים והסתדרנו היטב. היה קשה אך מצויין ומספק, ומאוד ממליצה להיות עם התינוק. כך את יודעת שלתינוק יש את כל היחס, הטיפול, המזון הנכון והטוב לו ביותר ותשומת הלב המלאה לה הוא זקוק, וגם ההכרות עם התינוק מהרגע הראשון טובה יותר. את מזהה כל סימן לרעב/צרכים/וכו ומספקת אותם בזמן, מה שהופך אותו לרגוע ומאושר יותר, ולכן גם לך קל יותר לנוח (אולי רק בהמשך...אבל ההכרות השלמה הזו מאוד מקלה על הימים הבאים ובכלל)
לגבי מנוחה וקלות הטיפול- אני אישית בלידה הראשונה לא לקחתי ביות והריצות לתינוקיה באמצע הלילה אחרי ניתוח היו סיוט ממש. (הלחיצו אותי לא לקחת ביות כי אני אחרי ניתוח ויהיה לי קשה...)
היה הרבה יותר קל אחרי קיסרי שני, לישון עם השניה בידיים בלילה, מאשר לתזז לתינוקיה.
וחוץ מזה, ברור שהידיים של אמא זה המקום הטבעי והנכון לתינוק שרק הרגע יצא מרחמה...בטח יותר מחדר מלא תינוקות צורחים/ חולים ועוד...וידיים זרות שמטפלות בו.
לא מוותרת על ביות, בע"ה, כל זמן שזה תלוי בי ובכוחות שאני צריכה למצוא בשביל זה.
ועוד דבר, לגבי בדיקות רופאאמאקנגורו
בלניאדו עושים את הבדיקה בתינוקיה, והייתי צריכה לבוא לשם ולהשאיר את התינוק לשעתיים כל בוקר.
אצל בני כבר ידעתי שאני לא חייבת להיפרד ממנו לשניה, ועפ"י חוק זכויות החולה מותר לי להישאר איתו גם בבדיקה. התעקשתי קלות ומיד אישרו לי להיות איתו שם.
בבדיקה (שאגב, עורכת 5 דקות גג, ולכן כשהייתי איתו זה היה ממש מהר ולא חיכיתי אפילו 5 דק', בטח לא שעתיים...) ראיתי איך זה הולך, וזה עוד בבי"ח שהרופאים הם בכירים (ולא מתמחים...) ונוהגים בעדינות יחסית.
זה עובד כמו סרט-נע, כל תינוק נבדק ללא רגש, ובצורה מאוד עניינית...אבל כשהגיעו לתינוק שלי, שאמא שלו עמדה לידו...התנהגו אחרת, יותר בעדינות, אפילו דיברו וחייכו אליו...ומיד כשסיימו, הייתי שם בשביל לחבק ולנחם אותו (כולם צורחים בבדיקה, כי זה באמת לא נעים, ערומים וממושמשים בכל הגוף...)
כולם אנשים טובים ועושים הכל לטובת התינוק שלי, אבל לא הייתי רוצה שיהיה שם לבד וחסר אונים.
מצטערת אם הלחצתי מישהי, אבל כך בדיוק הדברים קורים וגם בגלל זה ברור לי שביות מלא עדיף וטוב לאם ולתינוק.
אחרי שראיתי את זה, ידעתי, ששוב, כל זמן שזה תלוי בי ואני יכולה להיות צמודה אליו, כך יהיה.
תודה על המידעאמא מסורה
חשוב לדעת את האמת על התינוקיה, גם אם היא לא נעימה ומלחיצה.
נראה לי שהרבה אמהות שמות את התינוק שלהם בתינוקיה וסומכות על האחיות שם, כי לא מספרים מה באמת קורה שם בפנים אחרי שאת יוצאת משם.
ברור לי שזה לא נובע מרוע, בשתי הלידות שלי (שהיו בבתי חולים אחרים) האחיות שראיתי בתינוקיה היו טובות, ראיתי שהן לא נחות לרגע בזמן שהייתי שם (ניסיתם פעם לעבוד בלי מנוחה?!) ובכל זאת, ידוע שיש מחסור של אחיות בתינוקיה וזה גורם לכך שהן לא פנויות לתינוק הספציפי שלך בשניה שהוא בוכה, ואילו את -האמא פנויה רק אליו..
תמיד אומרים שכשהורה בסביבה כל היחס הוא אחר, כי הצוות רואה שיש מי שזה חשוב לו (ונראה לי שזה קורה בכל המחלקות ולא רק בתינוקיה- שלא נצטרך מחלקות אחרות)
אצלי בלניאדו, דווקא בגלל שהייתי עם התינוקבילי
הרופא התייחס אלי ואליו הרבה פחות יפה. אבל הוא היה נראה אנטיפת גם ככה.
בכל אופן לשניה הוא לא היה לבד. ומה שהלך בצינוקיה היה פשוט מזעזע.
נראה לי באמת שנשים לא מודעות למה שקורה שם, כי הרוב חוץ מלקחת את התינוק ולהחזיר לא נמצאות שם
יותר מידי.
דבר שני תיכנתו אותנו לחשוב שזה מה שנכון וטוב לאם ולתינוק. וברור שזו האופציה היחידה
שהתינוק צריך להיות שם.
ב"ה שלאחרונה המודעות לביות הולכת וגוברת.
בכל זאת יש תינוקיות ממש טובותישתבח המשובח
החכמתן אותי המון, וברור לי שבלידה הבאה אדע לשים לב ליותר פרטים, בעז"ה.
ובכל זאת יש מצבים בהם תינוקיה עוזרת מאד, ואפילו האחיות יכולות להיות נהדרות -
הלידה האחרונה שלי התחילה בחצות בלילה, והסתיימה למחרת ב17:00. הייתי סחוטה לחלוטין.
בכל זאת רציתי את הפשוש לידי, אבל הוא לא נרדם ובכל פעם שהנחתי אותו בעריסה הוא בכה.
לא הצלחתי לישון איתו במיטה איתי, וכשמצאתי את עצמי "מנקרת" איתו בידיים שלי, החלטתי שיותר בטיחותי ונכון שהוא יישן בתינוקיה ואני אשן במיטה, ובבוקר תהיה לו אמא רעננה ומלאת כוחות.
כשהגעתי לתינוקיה כולם צרחו שם , והאחיות היו עסוקות בהאכלות מבקבוקים. הייתי בטוחה שהוא ייצרח גם, כי הוא הרי בכה בעריסה בחדר השקט שלי. אבל לא - הוא שכב בעינים פקוחות והקשיב בנחת לכל ההמולה...
ביקשתי מהאחיות שאם הוא בוכה - יקראו לי מיד, שלא יתנו לו לבכות בכלל. הן הנהנו וחזרתי לחדר מלאת חששות...
ב3 לפנות בוקר (שעתיים אח"כ) הגיעה אחות מהתינוקיה לשכנתי לחדר, ואני הרמתי את ראשי - רק רציתי לשאול אותה אם הפשוש בסדר. עוד לפני שפציתי פה, היא אמרה לי: "את יכולה לישון בשקט, התינוק שלך יישן כמו מלאך! הוא לא התעורר אפילו פעם אחת." הייתי בהלם - איך היא כבר זוכרת מי אני ומי התינוק שלי? היא רק צחקה ואמרה לי - "בטח שאני יודעת מי שייך למי, בשביל זה אני פה. כשהוא יתעורר אני מביאה אותו אלייך למיטה"! וכך היה, הביאו אותו אלי לקראת 5 בבוקר, כך שישנתי כמה שעות טובות ואח"כ כמעט לא נזקקתי שוב לתינוקיה...
אסף הרופא- צריך לבקש כשמגיעים- והם נהדריםבוזי נוזי
בסורוקה- באר שבע יש רק ביות מלאmp4
בעלת ניסיון מסורוקה+mp8
בלידות הראשונות, היה ביות חלקי- לא כולל הלילה, וזה היה נפלא- כי התינוקות שלי רגועים למדי ואיפשרו לי גם לנוח וגם להנות מהם בכל רגע.
בשתי הלידות האחרונות- ביטלו לגמרי את חדרי התינוקות- והביות מלא, כולל הכל, , וזה פשוט נורא ואיום, להגיע למחלקה שעתיים אחרי לידה (בשעת ערב מאוחרת,סחוטה ומותשת לחלוטין) ולקום לחתל/ לרחוץ/ לטפל וכולל הצרחות של כל השכנים האחרים בחדר!!
אגב, אמא קנגרו, בלידות שעוד אפשר היה להביא את התינוק בלילה לתינוקיה- צרחה לי בחדר לילה שלם תינוקת של אמא "גיבורה" אחת בלידה ראשונה, שהתעקשה להניק תינוקת רעבה ולא הצליחה, וכולנו סבלנו מאוד!!! ילדתי בשעות הערב, אחרי יום שלם שהסתובבתי שם ושיוועתי למעט שינה, וזה היה ממש מכעיס!!
גם אם לך זה טוב מאוד- חשבי על הנשים הסובלות סביבך!!!
את צודקת שזה מכעיס, אבל זו הבעיה של בית החוליםבילי
ולא של האמא.
אם הבי"ח מאפשר ביות מלא הוא צריך לדאוג לכך שהתנאים יהיו מתאימים.
אצלי לדוגמא בלידה הראשונה במאיר הבטיחו ביות מלא.
ושמו אותי בחדר עם עוד שתיים שהיו בביות חלקי.
ואני אחת שמאוד לא נעים לה אז הייתי צריכה לבלות את הלילה בחדר ההנקה כדי שהוא
לא יפריע לשכנות לחדר.
בלידה השלישית כבר לר ויתרתי והוא היה איתי בחדר ורוב הזמן ישן איתי במיטה
כך שלא הפריע, אבל אם הוא היה מפריע זה כבר היה פחות מעניין אותי מה חברותי לחדר חושבות
(כי התינוק שלי קודם), והבי"ח צריך לפתור את הבעיה ולא אני! (כמה שזה נשמע אנוכי...)
ואם בבית החולים יש עוד אילוצים-+mp8
כמו , למשל, לשכן את כל היהודיות בחדר אחד,(כי הרוב במחלקה הן בדואיות), או אילוצים אחרים- לא רחמנות על אישה שילדה זה עתה ומשוועת לכמה שעות שינה??
וזו לגמרי לא היתה בעיה של בית החולים- הבעיה היתה שלי ורק שלי, כי אני זו שלא יכולתי לנוח אחר לידה, וזה קצת יותר מלא יפה להגיד שזה לא מעניין אותך, בשביל זה אנחנו בני אדם, ורואים עוד אנשים סביבנו....!!!
כשעל כף המאזניים תינוק בין יומו למול אדם מבוגרבילי
(גם לאחר לידה), התינוק קודם.
זה שאני אומרת שלא איכפת לי זה כדי לעבוד על עצמי. כי איכפת לי יותר מידי,
ומכל דבר לא נעים לי.
תהיי בטוחה שאני מייד מזנקת והוא כמעט לא בוכה אך יותר מזה אני לא יכולה לעשות.
וכן אין מה לעשות בית החולים צריך ופתור את הבעיה ולא אני (כי אין לי אפשרות להתחיל לבנות מחלקות או לשנות סידור חדרים).
חייבת להשמיע עוד קול...קוינטה
אולי אני היחידה פה שמרגישה כמעט מתה אחרי הלידה...(מה שלא נראה לי...) אבל אני מרגישה שחשוב להשמיע גם את הצד השני. ולפני שאתחיל אקדים ואגיד לבילי-
פעם שאלו את הרב אבינר: אמא שהילד שלה בוכה וצריך לאכול וגם היא חייבת לאכול , מי קודם? והוא ענה-
האמא צריכה לאכול קודם! אם לתינוק לא תהיה אמא נורמלית ושפויה ושאכלה , היא לעולם לא תוכל להיות אמא טובה ולהאכיל את בנה כמו שצריך.
אמא רעבה ועצבנית אולי יכולה להאכיל "טכנית" את תינוקה אבל איזה מין אוכל זה?
בלידה הראשונה שלי הייתי לאחר 18 שעות לידה מפרכת וקשה, לא הבנתי כלום מהחיים שלי, ולא הבנתי מה זה היצור הקטן שעומד מולי.כמובן שלא ידעתי בכלל מה זה ביות והייתי אחרי 2 לילות ללא שינה.
בלילה שאלו אותי האחיות אם לעיר אותי באמצע הלילה אם הוא ירצה לאכול. הסתכלתי עליהן בשוק- ברור! מה תתנו לו לבכות?
העירו אותי 3 פעמים ובכל פעם ניסיתי להניק( ממה שהבנתי) שעה וחצי!עוד לילה ללא שינה...
כולי מלאה בתפרים וכל סנטימטר בגוף כואב, 3 אחה"צ, 3 דודות נכנסות בהתלהבות. ראיתי אותן ופרצתי בבכי חיי!
לא יכלתי כבר לשאת את עצמי. תחושת החוסר אונים שהרגשתי, אני לא יכולה לתאר!
רק לאחר כמה שעות נכנסה אחותי ואמרה לי שאם אבקש יאכילו בלילה את בני מטרנה (ה' ישמור ויציל!!).
ישנתי לילה! קמתי רגועה שמחה ויכלתי להשתחרר עם מעט יותר כוחות.
הבן שלי אכל משהו כי גם ככה ,כמה הוא כבר קיבל ממני..ושנינו היינו רגועים!
אז אל תתנפלו עלי עכשיו...
אני רק אומרת- מי שיש לה כוחות- זה מעולה!!!
שלא תיקח אפידורל, ביות, וללא טיפת פורמיולה.
אבל לא כולן חזקות.ואז הן מתרסקות! וחשוב גם לשמוע את קולן של אלה שזקוקות לעזרה.
מותר גם אחרת!
התינוק הזה צריך אמא!!! אמא עם כוחות, סבלנות. אמא שתחייך אליו.
ורק את מכירה את עצמך ויודעת מהתמודדויות אחרות בחייך האם את לוקחת בקלות, יחסית חזקה וכו'
או צריכה להיות אצל אמא חודש...
המון בהצלחה!!
מסכימה מאוד!!!raka
לקוינטהבילי
לא זכור לי שהתייחסתי לנושא הזה בכלל.
ברור שרק אמא שיש לה כוחות תעשהביות. לא הכרחתי אף אחת לעשות זאת.
זהשיקול פרטי של כל אחת ואחת.
מה שכן חשוב זה לדעת מה הולך בתינוקיות, כי לא כולן יודעות,
ואחרי זה שכל אחת תעשהאת השיקולים שלה של יתרונות וחסרונות.
אני רק דיברתי על עצמי, ואני אדאג קודם כל לתינוק שלי ואח"כ לעצמי או לבנות שבחדר.
ולא הבנתי מה רצית ממני לגבי מה שהרב אבינר אמרבילי
זה ממש לא קשור לדברים שאמרתי. סורי!
הבנתי את דברייך אחרת...קוינטה
הבנתי שאם על כף המאזניים עומד את או התינוק- אז ברור שהתינוק.
וכאן באתי לומר- שלא בהכרח...
זה הכל.
אבל מקריאה חוזרת הבנתי שאת מדברת על יולדות אחרות בחדר. לא משנה.
זה לא מופנה רק אליך, זה חשוב באופן כללי.
קוינטה את מקסימה...veredd
ואל תרגישי לא בנוח ואל תפחדי מאף אחד- אם אלו הרגשות שלך- לכי איתם!!!
תאמינו לי שאני כבר ממש לא זוכרת מה היה עם הבן שלי בבית חולים. לא ידעתי מה זה ביות חלקי, מלא, בכלל... פשוט כל פעם שהיה לי כוח-הלכתי ולקחתי אותו. בנוסף-הם הביאו לי אותו כל פעם שהוא בכה, ו... זהו. לא חשבתי על זה יותר מדי.
בעניין השכנות לחדר- לדעתי כן יש מקום להתחשב. אצלי למשל היו שכנות פשוט מקסימות, שאחת מהן אומנם דרשה ביות מלא- אבל הבת שלה ממש לא הפריעה, וכל פעם שהיא בכתה היא ישר הרגיעה אותה. פשוט, למרות שהתינוק שלך באמת יותר חשוב מכל אחד אחר, התינוקות של האחרות גם חשובים להם, והן רוצות להיות עירניות אליהן כמה שאפשר. ולכן, לדעתי, אם אתן רוצות להיות עם התינוק ויהי מה- ניתן להשתחרר מבית החולים מוקדם יותר, או לשכור חדר פרטי או משהו בסגנון. אם לטובת התינוקות- אז עד הסוף, ולמען כל התינוקות.
אבל טובת כל התינוקות היא להיות אם אמותיהן בביות מלפצקרשת
זה לא עניין של עמדה או דעה - זו עובדה מדעית.
שלא תבינו לא נכון, בעיניי זה לגיטימי שתבחרו גם את מה שהוא לא טובת התינוק בריאותית, כי יש עוד שיקולים חוץ מהשיקול הבריאותי. מה שצוטט לעיל מהרב אבינר שלעתים יש להקדים את טובת האם לטובת התינוק - גם בעיניי זה נכון. אני לא באה בהאשמה לאף אחת שלא בוחרת בביות. אז יש לכל אמא זכות לבחור שהתינוק שלה יקבל את האופציה הפחות בריאה משיקוליה - אבל לדרוש שבגלל זה גם התינוק שלי יקבל את האופציה הפחות בריאה לו, ויהיה גם הוא בתינוקייה - זו דרישה לא מוצדקת בעיניי. וגם לא הדרישה שבשביל זה אני אצטרך לשלם או להשתחרר מוקדם.
תראו, לצערי ולשמחתכן, יש עדיין בתי חולים שלא מיישמים את הנחיית משרד הבריאות ולא מאפשרים ביות מלא. אז כמו שאני בוחרת בית חולים לפי המדיניות שלו בעניין זה, ולא אגיע לבית חולים שלא מאפשר ביות מלא - אני מציעה שגם אלה שחשוב להן שלא תהיה איתן בחדר אישה עם תינוק בביות, שיבחרו לפי זה בית חולים, ויילכו ללדת רק בבתי חולים שאינם מאפשרים ביות מלא, ואז לא ייווצרו קונפליקטים.
ברור שצריך להתחשב בכל הנשים בחדראמאקנגורו
אבל מפה ועד להשאיר את תינוקי שזה עתה נולד בידיים זרות, המרחק רב.
אני אישית לא מוותרת על ביות מלא, כי זה לדעתי צריך להיות מקומו. אשתדל ככל יכולתי לא להפריע לשכנות, אבל הן לא יהוו את השיקול האם ישאר צמוד אלי או לא.
אני אישית חושבת שהמצב צריך להיות שכל התינוקות בביות מלא אצל אמהותיהם, והתינוקיה צריכה להיות זמינה לעזרה במקרה הצורך, אך לא כבררת מחדל.
לדעתי זה צריך להיות חלק בסיסי מההכנה ללידה, והחינוך להורות.
אני לא טוענת חלילה שמי שלא מסוגלת וחייבת את המנוחה המוחלטת היא אם פחות טובה, או משהו כזה. אני כן טוענת שכבסיס ובררת מחדל, אמהות צריכות להבין שילדיהן זקוקים להם בשלב זה כל הזמן, גם לטובת בריאות גופם ונפשם, וגם לטובת ההנקה. כשאמהות יפנימו את זה, הן יגלו שהרבה יותר קל ונכון להן להיות עם התינוק. ומי שמאיזו שהיא סיבה תחליט שבכל זאת היא לא מסוגלת- בשביל זה תהיה תינוקיה זמינה. השאלה בעיני היא לא איך אם צריכה להתמודד עם ביות מלא במצב שכל האמהות האחרות בלי, אלא איך הופכים את הביות המלא לנורמה, ואז בי"ח יהיו ידידותיים יותר לתינוק ולאם. וזה לא אני המצאתי- יש אמנה בינלאומית בה מוסכם מה הוא בי"ח ידידותי לתינוק, והימצאות התינוק עם האם (שיטת הביות) היא חלק מהאמנה הזו. (כמו גם הדרכה טובה ותמיכה בהנקה ועוד)
נחשו באיזו מדינה עדיין אין אפילו בי"ח אחד שנחשב עומד בתנאי האמנה...?
בכל אופן, הלחץ, כמו בכל דבר אחר יגיע מלמטה, ז"א מהנשים.
וככל שיהיו יותר נשים מודעות לטובת התינוק, וירצו וידרשו את זכותן להשאר איתו צמוד-
כך יגדל הסיכוי שמצב זה יהפוך לנורמאלי ורצוי, ואף לבררת מחדל (ושוב- אני לא באה לבקש לבטל את התינוקיות, אלא להעמיד אותן לעזרה לזקוקות באמת- ולא כאופציה ראשונית. רוב היולדות מסוגלות עם מעט רצון והבנה עד כמה זה טוב- להשאיר את התינוק איתן.)
אז כאמור, צר לי מאוד, ואעשה ככל יכולתי שהתינוק שלי לא יפריע לשכנותי, אבל לא אשנה את דעתי על כך שטובת ילדי עומדת בראש מעיני מרגע לידתו לפני טובת הנשים האחרות ואינני מתנצלת על כך.
מה שנכון בגיל שנה- (מי תשאיר תינוק בן שנה בבי"ח חלילה, לבד?) נכון גם בגיל 0 ואפילו יותר כי אז מטבע לידתו ובריאתו הוא זקוק לי צמודה אליו-פיזית ונפשית.
אגב, סורוקה נחשב לפי האמנה בי"חנווה מדבר
ידידותי לתינוק (דווקא היום "במקרה" ראיתי את זה)
אבל, לא לאם...
וואלה?אמאקנגורו
אברר את זה עם היועצת הנקה בשיעור הבא...
אבל האמת, כמו שאמרת...ידידותי אך לא לאם...
אם זה לא ידידותי לאם...ישתבח המשובח
אז לא יכול להיות ידידותי לתינוק. כי אם האמהות לא מתאוששות כמו שצריך, בסופו של דבר זה יתבטא גם אצל תינוקיהן. לא נראה לי שיש במציאות אפשרות "להקריב" מהנוחות שלי למען בריאותו או רווחתו של התינוק שלי - בסוף זה יבוא על חשבונו, זו מערכת יחסים מעגלית - אמא ותינוק, וחייבת להימצא דרך לדאוג גם לרווחתו וגם לרווחתי, כי שניהם קריטיים.
(נכון שאני כאמא יכולה להתאמץ למענו, כולנו מתאמצות נורא כל הזמן, ולכן נראה לי כמעט מיותר לומר את זה, אבל עד גבול מסוים. חשוב שנזכור גם לדאוג לעצמנו - אנחנו האמא של התינוק הזה, אנחנו יכולות לדאוג לה הרבה יותר טוב מאחרים!)
בכלל מכל הדיון הסוער כאן אני קצת מתבלבלת, כי יש לי איזה רעיון בראש - אולי הוא אוטופי מדי - אבל ברעיון הזה לא ייתכן לעשות משהו ממש טוב, אם זה על חשבון טובתו של אחר.
כלומר, אם כולנו אמהות יהודיות, וכולנו חלק מבנותיו של המלך העליון, אז איך ייתכן שטובת ילדי שלי תבוא על חשבון טובתה של יולדת אחרת? ואיך ייתכן שאתחשב ביולדת אחרת על חשבון הרך הנולד שלי? הרי אם כולנו מאמינות באמת שה' אחד, וכולנו חלק מאותה אחדות, אז אי אפשר באמת להשיג משהו חיובי ע"י גרימת צער לאחר, לא?
ולכן נראה לי שיש משהו אחד שתלוי בכל יולדת ויולדת, והוא עשוי להיות המפתח לבעיה: "סיר הלחץ" של כל אחת.
למה הכוונה? נראה לי, שאנחנו כנשים מפתחות חוש אחריות מאד קיצוני, בעיקר עם ההורמונים שאחרי הלידה. ואז אנחנו נכנסות ל"סרט" שבו קבענו מראש מה התנאים האופטימליים הדרושים לנו לגידול הילד, התאוששות וכו', ואם חסר משהו בתמונה המושלמת, אז מתחילים הקשיים, הכעסים, המתח.
אם הילד חייב להיות בתינוקיה כי אין ביות מלא - הרי שאנחנו מריצות בראש את כל המחקרים על בריאות (או חוסר הבריאות) שבתינוקיה, ואנחנו כבר מתחילות עם רגש האשמה כלפי הילד והאשמה כלפי המערכת. ומיד יש לנו פרצוף חמוץ שכזה, גם אם כלפי חוץ מחייכים. ואם הצלחתי לקבל ביות מלא, אבל לידי יש יולדת שרומזת לי בכל דרך אפשרית שזה לא נוח לה - אז מיד אני נכנסת לכוננות גבוהה, שלא תעיז לגרום לי להישבר...
כלומר, אנחנו באמת נורא הורמונליות, ויש הרבה אמת בטענות לכאן ולכאן שעל זה מתלבשים ההורמונים וגורמים לנו לגדל קרניים זו כלפי זו... (אני מקצינה בכוונה, אבל זו הרגשתי מהשרשור הזה).
ולכן אני מציעה (קודם כל לעצמי...) להרגיע את המערכת. נכון שיש לי תמונה בראש של מה שאידיאלי, אבל אם בשטח זה לא קורה - חשוב להבין שהלחץ והעצבים מכך שהתכנית המושלמת שלי לא יוצאת אל הפועל, לא יעזרו לבריאות התינוק ולא להתאוששותי.
אם גיליתי שאין ביות מלא כפי שהובטח לי, אפשר לפנות למי שצריך ואחראי על התחומים האלו בבית החולים, אבל לא מתוך לחץ שאם לא יענו לבקשותי - הרי שהעולם לא בסדר כלפי, וקשה לגדל כך את התינוק. לא! ה' רוצה שאתמודד בדיוק עם הקושי הזה, אז צריך לחשוב איך לעשות זאת הכי בריא שאפשר.
ובכיוון ההפוך - אם שכנתי לחדר מתעקשת שהבת המתוקה שלה תצרח דווקא באוזני, אז לנסות להתמודד למרות התשישות - להכין מראש אטמי אוזניים ועיניים, אם צריך, לפנות לאחיות שידעו שאת צריכה את עזרתן, להתייעץ עם הבעל - אבל בינך לבין עצמך לא לתת לזה לקבוע את ההתאוששות שלך, לא להאשים את היולדת הזו בקשיים שלי, כי זה בעצם תלוי רק בי.
והעיקר שיהיה בבריאות ובשמחה.
כתבת יפהאמא מסורה
ונכון שצריך להוריד את הלחץ ולא לתת לשכנה לחדר להרוס לי את ההתאוששות (אם זה קורה), עדיין כל אישה מכירה את עצמה, מה גבול היכולת שלה, מה נותן לה מנוחה ועפ"י זה להחליט לאיזה בי"ח ללכת.
אני למשל, מעולם לא אחשוב ללכת לבי"ח שאין בו ביות, מכיוון שאני רגועה יותר ונחה יותר רק כשהילדים היו לידי.
אישה שקשה לה עם ביות, צריכה לחפש בי"ח שלא מאפשר או מאפשר חלקית ולעמוד על זה שלא יהיו איתה בחדר נשים בביות.
א"א להאשים את המערכת כשאישה בחרה בי"ח שלא מתאים לה מבחינת התאוששות.
מנוחה אחרי הלידהחלושיאחרונה
אני מסכימה לגמרי עם קוינטה, אני בלידה הראשונה נורא רציתי רק להניק ולכן לא ישנתי כל הלילה והאחיות המקסימות בתינוקיה ראו אותי בבוקר והציעו לתת לביתי מטרנה, והם פשוט הצילו אותי כי הצלחתי לשון 3 שעות רצוף. בלידות הבאות מראש ביקשתי שבלילה יתנו לילדי מטרנה וכך היתי פנויה וסבלנית אליהם במשך כל שעות היום. חוץ מזה כל החיים לפנינו לתת תשומת לב לילדינו ולא נראה לי שפעם או פעמיים שתינוק מקבל מטרנה מאחות בתינוקיה יגרום לו לנזק. להיפך התועלת שאני הפקתי מכך היא עדיפה.
וכן, אני בהחלט חושבת שצריך להתחשב ביולדת שאיתי בחדר כל עוד אין סידור חדר אישי בבית היולדות.
מזווית אחרתפצקרשת
כשבית חולים קובע את הנהלים שלו, השיקול הראשון שצריך לעמוד לנגד עיניו זה בריאות המטופלים שלו, ורק אח"כ נוחותם. בשאלת הביות כבר הוכח באופן חד משמעי שהאופציה הבריאה ביותר לתינוקות היא ביות מלא. לא עניינים רגשיים סובייקטיביים, לא גבורה כזאת או אחרת, פשוט מה שמוציא את התינוקות בריאים יותר מבית החולים. לפני כמה שנים משרד הבריאות הורה לכל בתי החולים לאפשר בתחומם ביות מלא. שימי לב - אין אף הוראה שעל בתי החולים לאפשר תינוקיה, ביות חלקי וכו', זה עניין שלהם אם הן רוצים לאפשר. אבל ביות מלא - זה ה'ביג בוס' שלהם מחייב אותם, כי זה לא עניין של נוחות או התחשבות אלא פשוט האופציה הבריאה יותר עבור התינוקות שהם חייבים לאפשר.
אז בפועל זה לא ככה, וממש לא בכל בתי החולים מאפשרים ביות מלא (וזו לא ההנחיה היחידה של משרד הבריאות שהם לא מיישמים), אבל כשאני מגיעה לבי"ח שמאפשרים בו ביות מלא (וזה אחד מהשיקולים שלי בשאלה איפה ללדת), אני חושבת שלמרות שאני מבינה את המצוקה שלך - זכותי קודמת, כי השיקול שלי הוא השיקול הבריאותי, ובית החולים מחויב קודם כל לשיקול הזה, וכל מי שמגיע לבית החולים אמור להתיישר לפי המחויבות של בית החולים. כלומר, זה דבר שאת אמורה לקחת בחשבון כשאת מגיעה לבית חולים - שחלק מהנהלים שלו אולי לא לרוחך או לא נוחים לך וככה זה בבית חולים.
וצריך לעמוד על זה שבית חןלים שמצהיר שיש ביותיערית נ
מלא יעמוד בכך. את ששת אלפי השקלים שהוא קיבל בעבורי
זה בגלל שבחרתי בו מתוך שיקול דעת שיש ביות. אחרת זה פשוט אונאה.
הגעתי לבית החולים.
ואחרי הלידה התברר לי שהם מעודדים לשים בתינוקיה ונלחמו בי שרציתי ביות.
אותי, ואת הכסף שהם מקבלים בעבורי, לא יקבלוט בלידה הבאה בע"ה.
במקומך הייתי גם מיידעת אותם בזה.פצקרשת
כיום זה כבר קרוב ל8000בילי
איך הייתן משתמשות ב 550 ש"ח למתנה לשלוש מורות?קופצת רגע
יצא שאני אחראית על כספי וועד הורים, יש לי כרגע 550 ש"ח לשלוש נשות צוות למתנת סוף שנה. מה לתת בזה? דרים קארד של 150 ש"ח( 450 ש"ח ביחד) ומשהו קנוי קטן כמו עציץ ב 33 ש"ח?
לנסות לאסוף עוד 50 ורק לתת ברכה ודרים קארד של 200?
הייתי הולכת על האפשרות הראשונהדרקונית ירוקה
השניה.. שונאת עציצים🫣ו200 יותר מפנקנחת-רוח
מציעה ספל עם שוקולדים במקום עציץרק רגע קט
הסמליות של עציץ נחמדה, אבל הרבה מורות לא יתחברו, ומי שאוהבת עציצים וצמחים, מן הסתם כבר יש לה.
אפשר גם שוקולדים בלי ספל😅יעל מהדרום
מסכימה😅השקט הזה
הראשונהחילזון 123
זה סכום יפה גם ככה
ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים
אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים
ושיש לו אופציה דיגיטלית
איזה שובר למשל מומלץ?קופצת רגע
אני אוהבת ביי מי אבל חשבתי עכשיו דווקא לנסות לקנות כרטיס פיזי של דרים קארד
עדיף ביימי מדרים קארד לדעתיואני שר
דרים קארד יותר ספציפי לחנויות
וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון
נכון גם אני אוהבת ביי מי אבל אין להן סמארטפוןקופצת רגע
רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.
כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי.
אה זה אחרת באמת...ואני שר
יש אפשרות לכרטיס ביימי פיזימרגול
יודעת כי קיבלנו
העברנו את הקוד לסמארטפון
אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…
גם לי היה פעם נראה לי. אבל לא יודעת איפה קוניםקופצת רגע
ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.
מעניין איפה קונים ביי מי באמת
בטוח אפשר למצוא מידע באתר שלהםהשקט הזהאחרונה
swish נחמדחילזון 123
העיקר שיהיו הרבה חנויות וכולל מבצעים
גם דרים קארד של 150 ש"ח זה נחמדדיאט ספרייט
רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".
כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..
לא הייתי אוספת שוב כסף מההוריםהשקט הזה
דרים קארד ומשהו קנוי נשמע לי מצויין
תודה לכולן! אני גם יכול אולי לתת למורה 200 ולשתיקופצת רגע
סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.
או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים
בדר''כ כן נותנים למורה מהשו קצת יותר הז כן הגיונינחת-רוח
הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו
אבל
היתי נותנת בסכומים שלמים
170 או 180
רק מוסיפה דבר קטןכורסא ירוקה
לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.
לא הייתי אוספת עוד כסף.
גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום
בדיוק עכשיו חשבתי שאולי אוכל לקנות להן כרטיסקופצת רגע
של דרים קארד בפוקס ולשלם עם בהצדעה, ואז יש הנחה אז אוכל לקנות שובר קצת גדול יותר ( אמנם ככה זה 'יבזבז' לנו את ההנחה ולא אוכל לקנות שם בגדים בשבילנו אז צריכה עוד לחשוב על זה)
לא הייתי משתמשתכורסא ירוקה
בהנחה שהיא על חשבונך האישי.
יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה
הנה למשלכורסא ירוקה
תו קנייה DREAM CARD-GIFT CARD במחיר מיוחד לחברי המועדון | שופרסל
אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת
נחמד מאוד תודה!!קופצת רגע
עדיףבשורות משמחות
כרטיס דרים קארד של 180₪
ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד
שאלה לאחר מעשה- מה הייתן עושות במקומי?מעיין34
הזמנתי פיצה לילדים ואני בחדר עם בחילות קשות (מאמינה שאתן יודעות, חפרתי על זה כבר)
לא אכלתי כמה שעות, אני בחדר מנשנשת אגוזי מלך,
והמחשבה על פיצה עושה לי בחילה
אבל יש מצב שאם אראה את הפיצה יהיה חשק פתאום
ואז יש חשש שאהיה חייבת לאכול שלא יהיה כתם לעובר וכו...
ממה שאני יודעת-לא יהיה כתם לעובר.מוריה
חופשי היה לי חשקים שעברו אחרי זמן קצר.
היה לי בהריון מלא חשקים לא ממומשיםשושנושי
לשני הילדים אין כתמים.
אני בגישה שאם יש לך חשק לפיצה, כנראה הגוף רוצה את זה.
תאכלי ותהני.
אם לא יהיה חשק, אל תאכלי בכח.
מה החשש?חושבת בקופסא
איך פיצה תרגום לכתם לעובר? מהכוונה בכתם?
סליחה, אבל נשמע כמו איזו אמונה תפלה.
לא מאמינה בדברים האלה בכללKayom
זה ממש מיתוסהשקט הזה
וגם אם היה בזה שמץ של אמת- מה הבעיה בכתם בצורת פיצה? נראה לי מגניב ממש
חחחח הצחקת אותיוואלה באלה
השאלה איפה חחחמעיין34
החשש שיהיה כתם לידה במקום חשוף כמו פנים
אין כזה דבר חייבת לאכולרקאני
אבל אם יש חשק אז למה לא לאכול?
בכל מקרה כתם לא יהיה את יכולה להיות רגועה
לא היה מוריד אותי בכללשירה_11
זה סתם שטות. שהמציאו..והיו לי מלא חשקיםנחת-רוח
שלא מומשו
הרעיון זה פשוט לסלוח לעצמך כשיש לך חשק כי זה טבעי ואם בא לך ויש לך אפשרות - פרגני לעצמך ותאכלי אם את רוצה
זה הכל
ואז יהיה לה כתם בצורת סליחהשמעונה
תודה בנות🫶מעיין34אחרונה
אכלתי פיצה אחת
ועכשיו אכלתי עוד אחת
למזלי לפחות אין לי תאבון
כי לפני ההריון הייתי אוכלת אפילו 3
משחקי התפתחות לילדה בת שנה ושמונהאנונימית בהריון
אני מחזירה אותה מהגנון ב4 ועד 7 אני כל יום מחדש מחפשת במה להעסיק אותה,
יש רעיונות למשחקים שמעודדים התפתחות?
קניתי לה לא מזמן כמו קוביה עם צורות בפנים שמוציאים וצריך להכניס כל צורה לחור שלה- ממש אוהבת!!!
גם תיבה מרובעת של חיות שלוחצים/מזיזים כפתורים והן קופצות מעסיק אותה ממש יפה
כמובן גם ספרים ובימבה ולצאת אבל אני מחפשת עוד רעיונות
באמת כנראה אצל כל אחד זה אחרת...מתואמת
שאלת סקר: אפליקציית טהרה!אנונימית בהו"ל
אפליקציה שאת מכניסה מחזורים
היא מחשבת ימי פרישה, מזכירה לעשות הפסק ובדיקות
מזכירה יום טבילה
לוח טהרה בעצם
האם יש לך אפליקציה שכזו במכשיר?
האם תרצי להשתמש?
היית עושה מנוי ומשלמת חודשית לכזו אפליקציה?
תודה!
(מנהלות אם צריך אסביר לכם מהניק שלי למה זה אנונימי חח)
לא משלמתאמאשוני
לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.
הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.
התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)
כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.
אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.
אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.
יש לי חינמיתואני שר
מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה
כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...
לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.
איך קוראים לחינמית? אשמח לנסות כזה דבראביגיל ##
Mikve4uואני שר
תודה! אני אבדוקאביגיל ##אחרונה
אין לי צורךהשם שלי
בעלי מחשב את הימים.
אני זוכרת.
לא מרגישה צורך במשהו נוסף.
נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:
* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.
* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.
אפשר לבחור אם לקבל תזכורות או לאפרח חדש
יש את mikvah4U שזה אתר חינמיפרח חדש
אני רושמת שם
אני לא מצאתי חינמית לאייפון אז משלמת חחחמדמדה
זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות
מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי
ושלום
(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)
אין ליהשקט הזה
עד כה כשמנעתי- זו הייתה מניעה הורמונלית וכשאני לא מונעת- ומקבלת כל חודש אז אני בציפייה לא להזדקק לאפליקציה כזו ליותר מידי זמן ומעדיפה כבר לחשב לבד...
האם מחשבת לבדשלומית.
ומסתדרת סבבה
לא רואה צורך באפליקציה
יש ליראשונית
עם מנוי- תשלום סמלי פעם בשנה (25 דולר נראה לי)
אתן מצליחות לברך ברכת המזון ותפילות וכו כאימהות?ממתקית
כי אני ממש לא.
אפשר לומר שאפילו הורדתי מעצמי את ברכת המזון
שלא נדבר על תפילה
ולאט לאט גם כשאני ביום חופשי ולבד, כבר מתעצלת לברך ולהתפלל.
נהייה לי הרגל כזה שכל הזמן תירצתי- טוב לא אברך, כי עוד שניה הילד צריך אותי ואז גם ככה לא אהייה מרוכזת.
אבל זה כבר הרגל קבוע גם כשאני לבד.
איך חוזרים לברך?
כמובן יש לי אמונה, וחזות דתית והכל, בעלי מתפלל 3 תפילות, יש לו שיעורי תורה קבועים...אבל באמת שאין לי סבלנות לתפילות וברכת המזון, הדלקת נרות שבת בקושי רק מברכת בחיפזון (מברכת לרוב את ברכת המזון המקוצרת). פעם כל תפילה אצלי הייתה תפילה, וסגולות, וברכות, היום? כלום.
וגם ממש מפריע לי שאני לא דוגמה לילדים, הם גם לא מקפידים, וברור לי שזה בגללי. הם לא רואים אותי, וכיוון שאני לא מקפידה, גם לא רואה זכות להעיר להם.
איך אני מחזירה את הרגל ברכת המזון ותפילה אחת ביום לעצמי? ולילדים?
ברכת המזון אני מברכת, ודאימתואמת
לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.
לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש
תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...
וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...
בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)
אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...
ברכת המזון כן, תפילה פחותDoughnut
ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).
תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.
תנצלי את העובדה שאת רוצה בשביל הילדיםכולנה
כדי להרגיל את עצמך בחזרה.
אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.
תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.
תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.
אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.
תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.
אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.
מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !
ברכת המזון מבחינתי זה חובה ותוך כדי טיפול בילדים במולהבולה
לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד
ברכת המזון זה מדאוריתאטרכיאדה
לצערי לא מספיק מתפללתעוד מעט פסח
ברכת המזון ממש מדאורייתא, בוודאי שכן (קורה אחת ל... שאני שוכחת, ומלקה את עצמי על זה ממש).
יש ברכת המזון מקוצר נוסח בן איש חי!נפש חיה.
כן אם אני מברכת. זה רק זהממתקית
ברכת המזוןשלומית.
מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.
תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.
אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.
כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות
בדיוק כמוך. אין לי עצות. לאחרונה מברכת ברכת מזוןהדרים
בעמידה תוך כדי שטיפת כלים או עם התינוק כי מרגישה שאם אחכה לרגע שאשב פשוט לא אברך לעולם . על תפילות לצערי בכלל אין מה לדבר
ברכת המזון ממש חשוב לי לברךענבלית
נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.
הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?
העניין עם הילדים זה סתם תירוץ שלי...ממתקית
יותר עצלות.
אז אולי שווה ללמוד על זה קצתענבלית
על הרעיון של ברכת המזון, כדי להתחבר יותר, וככה העצלות מתגמדת...
בהצלחה יקרה!!!
זה לא פשוט להתחיל מה שלא רגילים.
ב"ה כן. ברור שלפעמים יש שכחה ופספוסיםיעל...
לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה שאין דבר כזה מבחינתי יום בלי ברכות השחר ועמידה.
אז כן, יש פעם ב.. איזה יום שפספסתי עמידה. אבל משתדלת ממש כי זה חשוב לי.
במבט שלי- עבודת ה' היא בראש סדרי העדיפויות והכל נובע משם. העצה שהכי עוזרת לי היא כל הזמן להוסיף עוד קבלה, להיות כל הזמן בתנועה קדימה.
לפני כשנתיים לקחתי על עצמי שברכת המזון תהייה מתוך הכתוב. באופן מעניין זה דווקא גרם לי לזכור יותר לברך.. (וברור שעדיין קורה לפעמים שאני שוכחת.. אבל משתדלת במיוחד שברכת המזון זה דאורייתא)
ובסוף, מרגישה ממש שזה לא בזכותי, אלא חסד ה' שאני מצליחה עם 8 ילדים ועבודה להגיע לזה...
ברכת המזון זה חובה . ותפילה -חובה לפחות ברכות השחראור עולה בבוקר
בתפילה - יש אומרים שאשה שטרודה בענייני הבית יכולה לומר רק ברכות השחר ובתוכם ברכות התורה , ובזה יוצאת ידי חובת תפילה.
בברכת המזון גם אפשר לקצר, אני לא זוכרת בדיוק איך נכון לקצר . זוכרת שיש נוסח בלאדי ממש קצר .
בהצלחה !
לא מצליחה בכללתהילנה
ואני בסדר גמור עם זה. בשלב הזה בחיי זה לא הגיוני. לא סתם נשים פטורות מזה.
בשבת שיש לי קצת יותר נחת אז משתדלת יותר,אבל הרבה פעמים הסעודות שלי נקטעות בללכת להניק או להחליף טיטול...
(אני עם 2 מתחת שנתיים איתי בבית)
ברכת המזון זה דאורייתא. אם אין אפשרות לברךפרח חדש
אז לדעתי להקפיד לאכול רק לחם מזונות
לא מדויקתהילנה
לנשים זה ספק דאורייתא או דרבנן
ברכת המזון? אשמח לפירוטפרח חדש
סיקרנת האמת
הולכת לשאול את הרב שלנו
תעדכני ממתקית
התשובהפרח חדש
שזה ספק דאורייתא, אין לזה הכרעה
ברכת המזון כןתוהה לעצמי
תפילה ליד הילדים ממש לא.. גם אם יש זמן נחת שהם משחקים נגיד בשבת בבוקר ואני מנסה לפתוח סידור, תוך דקה הם ירצו תשומת לב והרוגע יעלם.
לא קראתי את כל התגובות אבל רוצה רק להגיד שאניהשקט הזה
מזדהה עם החוסר סבלנות.
אני כן מברכת וכן משתדלת להתפלל שתי תפילות ביום (משתדלת. לא אגיד שתמיד מצליחה)
אבל ממש מרגישה שזה בלי סבלנות. אני מברכת וחושבת על זה שאני רוצה כבר לשטוף את הכלים שאכלתי בהם, מתפללת וחושבת על מה צריכה לעשות אחרי התפילה.
זה קשוח כאמהות, אין לי מה להגיד חוץ מלחבק.
ואולי אוסיף, שאני כרגע ממשיכה להתפלל למרות חןסר הכוונה והסבלנות בדיוק כדי שזה ימשיך להיות הרגל ובעז"ה שיום אחד גפ תחזור הסבלנות.
אז מעודדת אותך להתרגל לזה חזרה גם אם זה לא יהיה בשיא הכוונה כרגע
דווקא בגלל מה שתיארתי ממליצה לעצור רגעכולנה
ולהיות ברגע, לא לרדוף אחרי המשימה הבאה כל הזמן, מבטיחה לך שהיא תמשיך לחכות 😅
מבטיחה לך שאני עוצרת מלא פעמיםהשקט הזה
אבל דווקא בזמן של תפילה, ברכות קשה יותר לעצור.. יצר הרע תקראי לזה?
אני חושבת שזה גם השילוב של האמהותעדינה אבל בשטח
אבל גם השילוב של דור האינסטנט, של השורטס ביוטיוב, הכל מעבירים ומהר, אחת שתיים. אז ברוב הדברים זה עובד, אבל יש דברים כמו תפילה, לשחק עם הילדים, לשבת בגינה.. שזה פחות הולך , ומה לעשות המוח שלנו כבר רגיל למשהו אחר, אז ממש צריך לכפות עליו את זה , אני מרגישה את זה ממש
ברכת המזון וברכות השחרKayom
וואו.. מרגישה שכתבת אותי בדיוקקורדיליה
ניסיתי להגיד לעצמי שאנסה אפילו רק ברכות השחר וברכת המזון קצרה של נשים..
אבל גם בזה לא מצליחה לעמוד
ומצטערת על זה מאד.. אבל לא מצליחה.. 
רוצה להמליץ על סידור שראיתי שקיים מיוחד לאימהות-נפש חיה.
נקרא "תפילת נשים"
זה סידור שיש שם בעצם את התפילות מסודרות לפי מסלולי זמן, את יכולה לבחור מסלול לפי הזמן שיש לך ביום, ולהתפלל מתוך הסידור הזה.
נדמה לי שיש שם גם ברכת המזון/ הלל / תפילות לחגים.
נגיד 5 דקות - תפילה מינימלית
7 דקות- עם תוספת קטנה
10 דקות
15 דקות זה כבר קטעי תפילה יחסית ארוכים.
הבנתי שיש לזה ביקורות מעולות.
* (אם זה פירסום אפשר למחוק, אבל זה נראה לי פשוט לתועלת אז אני כותבת פה)
וואו מהמם!!!ממתקית
איך משיגים את הסידור?
בודקת, בינתיים מצאתי פה קישורנפש חיה.
טלפון לבירורים: 0502802092
ניתן גם דרך "הידברות" https://www.shops.hidabroot.org/items/8596006-%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%AA%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A1%D7%9C%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%97-%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97
רוצה להמליץ על סידור שראיתי שקיים מיוחד לאימהות-נפש חיה.
נקרא "תפילת נשים"
זה סידור שיש שם בעצם את התפילות מסודרות לפי מסלולי זמן, את יכולה לבחור מסלול לפי הזמן שיש לך ביום, ולהתפלל מתוך הסידור הזה.
נדמה לי שיש שם גם ברכת המזון/ הלל / תפילות לחגים.
נגיד 5 דקות - תפילה מינימלית
7 דקות- עם תוספת קטנה
10 דקות
15 דקות זה כבר קטעי תפילה יחסית ארוכים.
הבנתי שיש לזה ביקורות מעולות.
* (אם זה פירסום אפשר למחוק, אבל זה נראה לי פשוט לתועלת אז אני כותבת פה)
תהילת נשים* ולא כפי שנכתב בטעותנפש חיה.
תשובה קצת שונה ופחות פרקטיתהמקורית
תפילה/ ברכה/ זמן פנוי לעצמך/ זמן למקלחת וכו - כל הדברים האלה תלויים באיפה את ממקמת את הדברים האלה בסקאלת סדרי העדיפויות שלך ובמקום שאת רוצה להיות בו ולא בהכרח בזמן פנוי כמו שאנחנו תופסות
בתפילה לעומת מקלחת יש גם יצר הרע שמפריע, אבל עדיין אפשר לגנוב כמה דקות בבית בלי ילדים שיפריעו רוב הזמן לדעתי.
פניות מנטלית לתפילה זה כבר משו אחר וזה תהליך מנטלי/ נפשי. כמו פניות לעשות כל דבר אחר. ולפעמים באמת קשה למקבל אבל אני חושבת שאם אנחנו חיות בתוך מרוץ עכברים שלא מאפשר לנו לפתח את הזהות שלנו בתור אמהות/ בנות זוג/ נשים יהודיות - משו לוקה בחסר בדרך
**האמור לא נכתב כתוכחה, גמני לוקה בזה.
ברכת המזון אף פעם לא מפספסת ב"ה אבל בתפילות יש לי על מה לעבוד לצערי
האמת את ממש ממש צודקת.ממתקית
אני מסכימה שהז לא קשור לזמןנחת-רוחאחרונה
תפילה מלאה בשבת ככשולם איתי -לרוב לא מצליחה
אבל בסוף המעצור האמיתי
הוא זה
שכשהיתי רווקה הרגשתי חייבת והיה לי הרגל והיה לי ברור משתפלתת ובטח ובטח מברכת
לא היה לי מושג לש לקבל פטור והתרגלתי לזה כחלק טבעי מהחיים
עם האמהות..והפטורים וההקלות..קצת עליתי על זה טרמפ כדי להפטר מהמחויבות שלפעמים העיקה עלי
קשר עם ה' הכי חשוב לי בעולם ואני ממש לא מחפשת 'לא להתפלל''
אבל תפילה כל בוקר היא גם אתגר.. לפעמים מעי3 כי מעקב דברים אחרים וגם ככה הזמן קצר
ולרוב הבעיה היא שתוך כדי עשיה ושגרה אין כבר פניות נפשית לעצירה הזאת..למחויבות כאת..
אני במילא לא מונחת שם באותו רגע ומרגישה שזה רק כדי לסמן וי
וגם עד שיש לי כמה דקות שקט אז בא לי לשבת בשקט לעושת דברים אחרים שכיף לי נגיד
לעומת אז. לדבר עם ה' אני ממש בכיף מדברת כל המזן ופשוט תוך כדי
ואני לא ה
בעשיה כל הזמן
אבל תמיד יתחשק לי יותר לשבת על הספה לקרוא ספר מאשר לפתוח סידור
בשבת הולכת לתפילה בערב -וקא ומחוברת מאוד
אבל הערוץ של תפילה ביום יום מסידור ממש סגור לי כבר שנים
ונכון זה גם הילדים
אבל בעיקר משהו בי שלא מונח
אומרת תמיד ברכות השחר
ולתקופות מתפללת בשבת
וברכת המזון משתדלת לזכור
לפעמים שוכחת או אומרת לעצמי שבהמשך ותכף וושכחת
ויתרתי לעצמי על מים אחרונים כי זה עזר לי לברך מיד ולא להתעצל לקום
אבל מתבאסת על עצמי כי כבר לרוב לא עושה
ופעם זה היה ברור ומובן לי מאיו
קיצר מרגישה שאצלי זה סוג 'ל חוסר פניות קצת עצלנות ובעיקר חוסר חשק להתמודד עם חוסר כוונה בתפילה
יכול להיות שאני לא התמודדתיעדינה אבל בשטח
עם אותם ילדים כמו שלך, עם גילאים דומים או עם טמפרמנט דומה, אבל תמיד בירכתי ברכת המזון, פשוט ישבתי ובירכתי, יותר מזה, גם השתדלתי לא להמהם להם, שיתרגלו שכשאמא מברכת, היא מברכת, לא נרשמו בעיות.. לתפילה אני לא מגיעה, אבל יותר ממקום של חיבור להקב"ה, בלי צורך בתפילה, מדברת כמובן בהרגשה שלי, לא הלכה ולא אומרת לאף אחת מה לעשות.. בשנים האחרונות משתדלת ברכות השחר ושמע ישראל, פרק שניים של תהילים וזהו . אף פעם לא התפללתי מנחה או ערבית. כן היתה לי תקופה שהתפללתי בה ערבית של שבת, ולפעמים שחרית של שבת אבל גם זה כבר התמסמס לי
האמת זה לא קשור באמת לילדיםממתקית
רובם די גדלו ב"ה
זמן יש לי.
זה התחמקות במחשבה של ואם היא תבכה, אם הוא יצא עוד פעם לשכנים בלי לשאול וכו ווכו
ואם ואם ואם
טוב אז כבר לא נברך
מורות- מה אתן עושות בחופש הגדול?אמונה :)
מתכוונת למורות בלי ילדים או שהילדים בקייטנות...
החופש כ"כ ארוך!!
ממש רוצה משהו רשמי לעשות אחרת אני אשתגע בבית... אבל אין לי כוח לעבוד בתחום החינוך גם בחופש, אז בי"ס של החופש הגדול לא רלוונטי.
מוצאות מה לעשות?
אני ממש אשמח לשמוע
תודהה
דברים שאת פחות מספיקה ברגילואני שר
ספורט קבוע
קורס דיגיטלי או פרונטלי לפיתוח תחביב
לימוד תורה
השתלמויות אם יש דברים רלוונטיים
הכנה לשנה הבאה
לסדר או לעצב איזו פינה בבית
התנדבות
לקבוע עם חברות או משפחה או לנסוע למקומות מעניינים כי יש זמן
מזדהה עם הקושי לסדר לעצמי לו"ז ולא ללכת לאיבוד בזמן הפנוי, אולי בזה אני שמחה שאני לא מורה ;)
אמאל'ה השאלה הזאת גורמת לי לרצות ליהיות מורהשמ"פ
כל מיני פרוייקטים בבית כמו סידור ארונות וכו'
ספורט
התנדבות
קורס
ממש עושה חשק להיות מורהממתקית
אבל אחרי שאני רואה את העבודה שלהן כל השנה, אוותר על החשק הזה...חחחח
חחח לא התכוונתיאמונה :)
האמת שבשלב הזה בחיים הייתי שמחה לעבודה עם פחות יציאות מהשגרה, אפילו שמדובר בחופש... אבל מניחה שעם הילדים החשק הזה יעבור
בטח לוותר זה סיוט המשמעתKayom
את צודקתשמ"פ
לתקופה קצרה לימדתי ובאמת כולי הערכה למורות
וואי ממששירה_11אחרונה
לרגע לא הבנתי למה אני לא מורה??!!
אני נרשמתי להשתלמות שלושה ימיםרק רגע קט
שאני רוצה מאוד ללמוד (ואשן אצל קרובי משפחה כדי להיות קרובה מספיק).
למשהו קבוע יותר עוד אין לי תוכניות. מחכה שבעלי יסיים את המילואים ואז נראה...
וואו בהצלחהאמונה :)
יש לך רעיון איפה יש השתלמויות לא יקרות מידי?
יש מלא אפשרויות..בת מלך =)
בד"כ קבוע מחכה לסדר אלבומים בקיץ
קורס
ימי עיון לנשמה - תנ"ך, בכל לבבך
לקבוע עם חברות/אחים/משפחה
להגיע לסדר דברים שאין לך זמן היומיום
ליצור
וכמובן להאט את הקצב ולהנות מהנחת
נעלי צעד ראשוןרקאני
איפה קונים?
כמה משלמים?
מה צריך לבדוק?
ואיפה קונים נעליים חגיגיות במידה פיצית?
אני יודעת שהכי חשוב לבדוק שהסולייה גמישה. תנסי לקפאביגיל ##
לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק
אני אוהבת את הנעליים של פאפיה
אני קניתי בפאפאיהאיזמרגד1
במבצע באתר ב75 שח
אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות
תודה!רקאני
אפ את מחפשת נעליים חגיגיות שאמורות לשמשהשקט הזה
כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..
אני מתכוונת למשהו כזה-
אני צריכה גם וגםרקאני
היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות
אז היא צריכה כבר נעליים טובות
ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...
אם כבר אז שיהיו טובות לשבת
אני חושבת שנעלי שבתהשקט הזה
קשה למצוא במידות קטנות. אז הייתי קונה משהו פושט לחתונה, ונעלי צעד ראשון טובות לשאר הזמן, גפ לשבתות. אני חושבת שהתחלתי למצוא נעלי בובה לבנות שלי רק ממידה 21 כזה..
ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.
אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.
תודהרקאניאחרונה
אני לא יודעת איזה מידה היא
נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב
יש פה נשים שעובדות משרת אם בהייטק?מתכנתת מחפשת
רקע: אני עם ותק רב בתכנות. למקום הנוכחי הגעתי רווקה, עבדתי משרה מלאה, ואז כשנולגו הילדים ניצלתי חלון הזדמנויות טוב שהיה וביקשתי לרדת לשמונים אחוז משרה והסכימו.
עכשיו אני חושבת על שינוי מקום ורציתי לדעת האם יש סיכוי למצוא משרת אם בתכנות.
אם יש פה כאלו-אשמח לדעת האם מצאתן מראש משרה כזו או שהתחלתן משרה מלאה ואז ירדתן? האם ציינתן את הדרישה הזו בקורות חיים? האם היה קשה למצוא משרה כזו? האם התפשרתן על דברים אחרים בשביל זה?
אני יודעת שיש משרות היברידיות, אבל זה לא מספיק לי.
אם יש כאן כאלו שעובדות במקום שמיועד לחרדיות-אשמח לדעת איך המשכורת ביחס למקומות אחרים, ואיך מגיעים למקומות כאלו? מהלוחות הרגילים?
כל תובנה שיש לכן יכולה לעזור.
מקפיצהמתכנתת מחפשת
אשמח לתגובות
נראה לי יהיה קשה למצוא משרה כזו מראשהריון ולידה
אלא אם כן את הולכת למשהו ממשלתי כמו תעשייה בטחונית וכד'
בקשר למקומות חרדיים לא ניסיתי אבל לדעתי זה דווקא המקומות שתהיה הכי פחות גמישות. כולן יוצאות לחופשות לידה, כולן יש להן ילדים, כולן רוצות חופש לפני חגים או בחופשות ביס וכו' לא תהיי יוצאת דופן בסטטוס שלך
תודה!מתכנתת מחפשת
אשמח לעוד תובנות
לגבי מקומות לחרדיות..בת מלך =)
יש הרבה מקומות כאלו שמתחשבים בהן להגיע ולצאת מוקדם.
אבל השכר משמעותית נמוך יותר בכמה אלפי שקלים משאר האנשים באותה המשרה.
תודה!מתכנתת מחפשת
ככה ניחשתי
אני לא בתכנות, כן בתחוםשושנושיאחרונה
עובדת בחברה ציבורית, 8 שעות תקן
יומיים בשבוע היברידי.
בימים שכן נוסעת, שעות הנסיעה נחשבות לשעות עבודה. אני מרוצה מההסכם.
אני בטוחה שהייתי יכולה לעשות יותר בחוץ, לי זה מספיק לשלב הזה בחיים. בעז''ה שתמיד תהיה ברכה.