מעייני הישועה או בלינסון?זוית חדשה
אשמח לשמוע המלצות או דיסהמלצות מבנות שילדו שם לאחרונה 🙏
בלי סיפורים מפחידים בבקשה, את זה אני שומעת מספיק🙄
זה לידה ראשונה בעז''ה אז אני לא יודעת לשים דגש על מה יותר מעניין אותי לשמוע...
רק מרתיע אותי השעות המוגבלות לבעל במעייני הישועה...

נ.ב. רק לי נתקע האתר בימים האחרונים??
לא ילדתי באף אחד מהם.. אבל ממה שידוע ליפשיטא
בבלינסון יחסית ממהרים לנתח ולהתערב, בהשוואה לבתי חולים אחרים..
במעיני הישועה ההיפך, רוב הנשים שבאות ללדת שם ידועות כנשים שיולדות הרבה ילדים והם פחות מתערבים וממהרים לנתח בגלל זה..
כמו שאמרת במעיני הישועה כן יש הגבלת שעות גם לבעל, לי זה היה מפריע.. (אני חושבת שהןא יכול להיחת שם רק בשעות הביקור הכלליות..)
מצד שני, אם מאושפזים בשבת יש יתרון גדול מאוד לבית חולים דתי.
מעניין אותי1234אנונימי
מאיפה מגיעה המחשבה שבילינסון ממהרים לנתח. (באמת שואלת).
ילדתי שם בפעמיים.
בפעם הראשונה, הגעתי עם ירידת מים מקוניאליים, במהלך הלידה היו האטות בדופק ובכל אופן הרגשתי שהם ממש עושים הכל כדי שלא נגיע לניתוח. (כמובן אומר. מתוך עיניים לא מקצועיות) . הוא נולד עם חבל הטבור פעמיים סביב הצוואר וסביב היד, אבל תוך שניות הכל הסתדר, הגיע רופא ילדים לבדוק אותו והכל עבר בשלום.

בלידה השנייה הגעתי עם ירידת מים רגילה, והם הציעו זירוז עכשיו או עוד 24 שעות. הם אמרו שלפי הניסיון שלהם, המצב הקליני של האם ושל התינוק יותר טוב אם עושים זירוז עכשיו ולא אם מחכים, אבל זה לשיקולי.

בקיצור, הם ממש לא לחצו או משהו. הרגשתי שהם מקצועיים מאוד. עם צריך, מנתחים, אם לא צריך, לא מנתחים. אם צריך, מזרזרים, אם לא, אז לא.

בנוסף, יש להם זמינות גדולה של אנשי צוות. רופא מרדים לאפידורל מגיע מהר. כנ"ל רופא ילדים
בלידה הראשונה היה המון צוות, ראש המחלקה, רופא ילדים, שתי מיילדות. כולם היו נחמדים.

המיילדת שקיבלתי היו אלופות
זרמו עם מה שביקשתי

אני אישית ממליצה ממש
מהמון קרובות משפחה שילדו שםפשיטא
ועוד קרובת משפחה אחת שעבדה שם כאחות בעבר וראתה את המציאות.
שוב, לא ילדתי שם, אין לי מושג.. מאמינה שכל אחת חווה אחרת את הדברים ושלא בכל מקרה ממהרים להתערב..
בלינסוןציפיפיצי

לא מכירה את מעייני הישועה, אבל לדעתי אין על המקצועיות של בלינסון.

יש כאלה שיגידו לך שהם מדי לחוצים או מתערבים, לדעתי נחוץ ביותר במיוחד 

בלידה שזה הדבר הכי חשוב שיש ושהאמא והתינוק יצאו בריאים ושלמים.

בנוסף, לרוב רק 2 יולדות בחדר ואין עומסים ויצא לי גם להיות לבד בחדר. 

ועוד משהוציפיפיצי

לרוב הצוות מהמם ומקצועי!! מיילדות רגישות ונעימות. 

ברור שאפשר ליפול גם על מישהי פחות. אבל אני ממש אוהבת את האווירה

הצעירה שיש בצוות.

אה והאוכל קצת פחות. הבנתי שבבתי חולים הדתיים משקיעים מאוד בארוחות.

אז בבלינסון האוכל לא ואו אבל תכלס אני לא באה בשביל האוכל.

האוכל במעיניטוביטובה
ביולדות הוא הרבה יותר מושקע מבשאר בתי החולים.
בשבת אפשר לקנות ארוחה גם לאיש במחיר מאד סמלי אבל הסעודה לזוגות היא במחלקה אחרת, קומה אחרת, והאוכל הוא האוכל הרגיל ולא של היולדות.
מה שכן היולדת יכולה להוריד איתה אוכל מהיולדות והאיש יאכל את האוכל הרגיל אבל זה מבאס
סתם נקודה לעניין מקצועיות של הצוותפשיטא
לא חולקת כמובן על זה שהצוות שם מקצועי, אני כאמור לא ילדתי שם, אבל לא תמיד מקצועיות מתבטאת בלמהר להתערב, להיפך, בעיניי מקצועיות גדולה מתבטאת יותר בהבנה ויכולת להתמודד עם מצבים רפואיים מורכבים יותר עם פחות התערבויות, ויכולת "לקחת סיכון".

סתם נקודה קטנה, בלי קשר לגוף העניין
לגמרי צודקת. לכן אני ממש חולקת על הענייןציפיפיצי

שאומרים שהם מתערבים מהר. 

להפך אני ממש ראיתי מניסיון של כמה לידות ב"ה איך בכל פעם הם דייקו באבחנות שלהם.

לגמרי לא לקחו סיכונים אבל ממש לא מיהרו להתערב (לפחות אצלי)

ועד היום אני לא ממש מבינה למה אומרים שהם מאוד מתערבים. 

 

מבחינת אחוזים הם מנתחים הרבה יותררעותוש10
אולי כי מי שצריכה ניתוח הולכת למקום מקצועי יותרoo
אי אפשר להגיד את זה על כל בית חולים...רעותוש10
יש בתי חולים שזה ממש נכון כי יש להם שם מקצועי וגם מחלקת הריון בסיכון מכובדת ואז מי ששם כבר קובעת ניתוח שם..

למשל במרכז - תל השומר. זה דבר ידוע, המון ניתוחים מתוכננים

בבלינסון למיטב הבנתי זה לא ככה, וכמעט הלכתי ללדת שם

ממה שאני יודעתשחרית*
בלינסון יותר התערבותיים, והאופציות באשפוז הן או ביות חלקי (בלילה התינוק בתינוקיה) או ביות מלא.
במעייני הישועה פחות התערבותיים יש תינוקיה פעילה ויחסית מעט נשים לוקחות ביות.

שעות הביקור במעייני הישועה ממש ממש קשיחות, גם לבעל. תמיד אפשר לצאת לקפיטריה ולהמשיך לדבר. אני אוהבת את זה מאוד כי אז יש שקט ופרטיות במחלקה.

לא הייתי במעייני הישועה לאחרונה, אבל ילדתי שם את כל ילדי ובסה"כ הייתי מרוצה.
בבילינסון1234אנונימי
יש גם אפס הפרדה
לא מבינה מה זה השם שיצא לבילינסון ולמה כולן כאן מלכלכות-שירהקולה
אני ילדתי שם (רק לידה ראשונה, ולא היו עוד בשום בי"ח אחר...)
הרגשתי שהם דווקא מאוד לא היו התערבותיים.
הגעתי לשם לפני הלידה פעמיים למעקב הריון עודף, ובשתי הפעמים שאלתי על זירוז (כי לי כבר נמאס) ובשתי הפעמים הם אמרו לי במפורש- אין שום עניין להתערב כי הדברים מתקדמים באופן טבעי.
גם במהלך הלידה לא הרגשתי שמנסים להתערב או מאיימים בהתערבות או משו (ב"ה הייתה לידה יחסית מהירה אז כנראה זה גם קשור). ובכל מקרה היה צוות מהמם!!
גם לי כמו 1234אנונימי הייתה ירידת מים מקוניאלים, האטות בדופק והתינוקת יצאה עם חבל טבור כרוך על הצוואר ועדיין לא העלו שום אמירה על התערבות.
כשהתינוקת יצאה מיד הגיעה לחדר לידה רופאת ילדים לבדוק אותה (בגלל המקוניום) והיה צוות זמין ונגיש ובעיקר- מאיר פנים.
לגבי האשפוז- גם ממש לא נכון. אני הייתי באפס הפרדה, ואפשר גם ביות חלקי, גמיש ומלא. בדיוק כמו כל מקום אחר.
לגבי האוכל- לא אוכל של בית, אבל דווקא היה לי ממש בסדר, ואני רגישה ללקטוז- אז דאגו לי נגיד בבוקר לדברים שלא מכילים לקטוז והיו ממש בסדר.
לגבי הימצאות של הבעל- לי היה מאוד משמעותי שהוא יהיה איתי כל זמן שאני צריכה, ולא הייתי מסתדרת אם היו מגבילים אותו ואומרים לו מתי לצאת.
ומודה, אבל אווירה חרדית זה קצת פחות בשבילי, אם הייתי הדתיה היחידה- זה היה לי מאוד מפריע. אבל זה מאוד אישי ולכן את צריכה לדעת איך זה יהיה עבורך.
ולגבי אשפוז בשבת- אני כמעט נשארתי יום נוסף לשבת (בעקבות צהבת של התינוקת) אז יש ארגון שמתקשרים אליו בשישי והם דואגים להביא אוכל חם ליולדת ובעלה בשבת ישר לחדר אשפוז שלך (בחינם, זה ארגון חסד שנועד לדאוג למאושפזים בבתי חולים), אנחנו כבר הספקנו לשריין לנו ארוחה ואז שחררו אותנו וביטלנו, אבל הם ממש מביאים בשמחה. מאז אנחנו תורמים להם כל חודש.
בקיצור- הפורום הזה צריך לשנות דיסקט לגבי בילינסון ודחוף, או לפחות להפסיק להשמיץ על סמך שמועות שאולי היו רלוונטיות לפני 2 עשורים.
נראה לי שהלכת רחוק, אף אחת לא השמיצה..פשיטא
כתבו שהם יותר התערבותיים ביחס לבתי חולים אחרים. זה שאת לא חווית את זה ב"ה, מאושרת בשבילך ובשביל כל מי שהיו לה חוויות טובות. כמו בכל מקום, יש שיחוו חוויות מעולות ויש שלא.. וזה בסדר. וזה בסדר להגיד נתונים על בתי חולים..
אבל מאיפה הנתונים האלה?שירהקולה
ולמה רק בפורום אני שומעת אותם, כשבחברה שבה אני מסתובבת אף אחד מעולם לא אמר את זה?
יש פה איזה הטיה בפורום נגד ביה"ח הזה ודווקא הרבה נשים שאשכרה ילדו שם באות עם חוויות אחרות.
אז נכון- זה לא מדגם מייצג, אבל גם החוויות האישיות השליליות הן לא.
פשוט מעניין אותי מאיפה הידיעה הברורה הזאת שמסתובבת כאן שבילינסון יותר התערבותיים.
אני למשל שמעתי לפני הלידה (מחוץ לפורום) שתל השומר ממש התערבותיים, הרבה יותר מבילינסון. לא ילדתי שם אז אין לי ניסיון ועד עכשיו לא כתבתי את זה כאן כי זה לא מגובה בידע אמיתי, אלא בניסיון אישי של אולי 2 נשים וזה לא "גיבוי" אמיתי לכן לא חשבתי לכתוב את זה.
בניגוד למה שנאמר כאן על בילינסון, שנראה כאילו כמה נשים חוו משהו לא טוב שם, ברמה ההתערבותית, ומאז רצה השמועה מאחת לשניה שזאת הגישה שם.
ההבדל הואפשיטא
שפה בפורום אני לא מכירה את הנשים שכותבות,
ומה שכתבתי זה דברים ששמעתי מכלי ראשון מנשים שאני מכירה במציאות.

אז זה מה שאני מכירה, וזה מה שאת מכירה ומצויין.

אבל זה לא נקרא ללכלך ולהשמיץ בית חולים..
פשוט כי עושים פה קמפיין נגד בילינסוןטוביטובה
לא אוהבים את הבית חולים הזה,
מה רע??

אחותי, נסחפת לאללה
(גילוי נאות: אין לי שום קשר לבילינסון לטוב ולרע)
במחילה מכבודך אבל לידה אחת לא מייצגת.
תכתבי את דעתך ותקבלי דעות של אחרות.

הרבה טוב
איזה התנסחות מלבבתשירהקולה
מה את רוצה ממני??
אני בדיוק כתבתי מה שאת אומרת. את החוויה האישית שלי, מלידה אחת, בבי"ח אחד. וציינתי את זה.
אני פשוט מתפלאת על הנחרצות שנשמעת כאן לגבי בי"ח שהמון נשים ילדו בו בלי התערבות, או עם התערבות על פי בקשתן, וגם אם לא- בבי"ח אחר בהכרח המצב היה שונה? ואם זה היה גורם נזק לילד?
וזה שילדתי פעם אחת, בחייאת אל תזלזלי, את לא יודעת למי את כותבת אז תזהרי בזלזול באישה אחרת שאת לא יודעת מה היא חוותה בחיים כדי להגיע ללידה האחת הזו.
שלום לך יקרהטוביטובה
סליחה אם ההתנסחות היתה בוטה מדי,
פשוט היה נשמע שאת מבטלת דעות של אחרות במחי יד, אז הבהרתי שאין פה בפורום משהו מאורגן נגד בית החולים הספציפי למיטב ידיעתי, כל אחת כותבת ממה שהיא יודעת וכדאי לקבל דעות שונות.

לעולם לא זלזלתי בשום אישה ובשום לידה ובשום ילד,
כל אחד עולם ומלואו ויותר מזה. פלא אלוקי
פשוט הסברתי שמלידה אחת לעניות דעתי אי אפשר להסיק מסקנות נחרצות על גישה של בית חולים.
פשוט מאד, חוויה אחת לא מייצגת.

כדאי שתשימי לה גם את לניסוחים שלך.
כמו שאת בנאדם עם רגשות, כך כולנו כאן.

בהצלחה ומאחלת לך את כל הטוב.
זו פשוט1234אנונימי
לא אמירה שמגובה במחקרים, וגם קצת קשה להוכיח אותה.
לכי תוכיחי שניתוח שבוצע או זירוז שניתן באמת לא היה צריך להתבצע.

וגם אם נגיד שאחוז הניתוחים הקיסריים שם גבוה יותר מבתי חולים אחרים, יכול להיות שדווקא בגלל שהם מקצועיים, יותר נשים מגיעות לשם בשביל ניתוח קיסרי.
יכול להיות. אמרתי את דעתי, לא קבעתי עובדהפשיטא
יכול להיות ויכול להיות שלא. יש כמה וכמה בתי חולים במרכז עםרעותוש10
אחוז ניתוחים גבוה, אז לא בטוח שלכולם באים מראש לניתוח מתוכנן...

יש בתי חולים שזה ממש נכון כי יש להם שם מקצועי וגם מחלקת הריון בסיכון מכובדת ואז מי ששם כבר קובעת ניתוח שם..

למשל במרכז - תל השומר. זה דבר ידוע, המון ניתוחים מתוכננים

בבלינסון למיטב הבנתי זה לא ככה, וכמעט הלכתי ללדת שם
אני באמת1234אנונימי
לא יודעת.

אבל אני מסכימה שנוטים להגיד כאן בפורום שבילינסון יותר מתערבים, ומציגים את זה באור שלילי.

אף אחת כאן לא מביאה נתונים של כמה תינוקות בריאים נולדו בבית חולים אחד לעומת בית חולים אחר ומשווה את זה לכמות ההתערבויות.

באמת באמת שאין לי מושג על נתונים.
פשוט חבל לי שמציגים כאן בפורום את בילינסון באור שלילי.
בטוחה שיש כאלו שחוו בו חוויה פחות טובה, כמו כל בית חולים אחר.
אבל יש כאלו שגם היה להם שם מצויין.

יש הבדל בין לכתוב חברה שלי הרגישה שממש דחפו אותה לניתוח שם, לבין לכתוב על בילינסון באופן כללי שהם מתערבים יותר
מוסיפה1234אנונימי
בלידה הראשונה ממש התלבטתי אם ללכת לשם, בגלל מה שכתבו כאן על התערבויות.
בסוף זה היה המקום הכי נוח מעוד בחינות, אז הלכתי לשם ואמרתי מה שה' יחליט שצריך לקרות יקרה.

גם לפני הלידה השנייה התלבטתי אם ללכת לשם, בדיוק מהסיבה הזו. ובאמת הייתה לידה טובה ב"ה.

ברור לי ששתי לידות לא מייצגות, וגם עשר לא.
פשוט רק לשים לב שמה שכותבים בפורום באמת משפיע על אחרות ועל ההחלטות שלהם
אז עדיף להציג את זה כחוויה אישית ולא כאמירה גורפת
רק משהו לגבי ׳התערבותיים׳oo
לפעמים חוסר התערבות/ התערבות איטית, נגמר בפגיעה בתינוק.
אני אישית חוויתי התערבות איטית שגרמה בעיות.
בלידה אחרת, בביהח אחר ביקשתי התערבות אפילו שהצוות לא ראה צורך, והם הקשיבו לי, וזה היה נכון עבורי ועבור התינוק.
מעיני הישועהטוביטובה
אכן מקפידים מאד על שעות ביקור,
לי זה היה ממש רע באחת הלידות,
אבל לומדים להסתדר עם זה ולנסות לעגל
(הם גם גמישים במקרים מסוימים...)
בעיני היתרונות עולים בהרבה על החסרונות:
מקום דתי ויהודי
אוכל טוב
מלונית נעימה
מיילדות טובות וגישה טבעית ונעימה ( שהם השתפרו בה פלאים בשנים האחרונות)

בהצלחה
עונה על מעייני הישועהM-P-4
בחדר לידה היה לי מושלם. צוות מדהים ומקצועי. מיילדת נפלאה שממש הייתה נוכחת וידעה "להעלם" כשלא צריך אותה. וצוות חירום שקפץ בהמוניהם בשניה וגםבזמן לחץ מאוד הרגיעו.
לפי דעתנו הציל לנו את הילד (שבזה הרגע מפורר לי פריכיות בכל הבית🙄😍)

במחלקה, מבחינת הצוות כולם היו ממש נפלאים, באמת שליחים מצויינים.
מבחינת תנאים, הרגשתי שדי צפוף וגם האוכל לא היה משהו..
הייתי בביות מלא, ויחסית לשערי צדק, הרגשתי ששם יש פחות הבנה ונוחות לגבי ביות לעזרה עם התינוק (תכלס, העזרה פחות הפריע לי, זו הייתה לידה רביעית אז הסתדרתי מצויין, אבל אם זו הייתה לידה ראשונה אולי היה לי יותר מורכב..)

לגבי השעות, אצלי האחות הראשית "העלימה עין" וזה לא הפריע ליולדת השנייה, ובעלי נכנס מתי שרצה (למרות שתכלס לא היה הרבה, כי היה צריך להיות יותר עם הילדים בבית...)

אם יש עוד שאלות, מוזמנת בשמחה!

ושיהיה בידיים מלאות⁦❤️⁩
לא עשו לו בעיות בכניסה שזה לא בשעות שמותר?זוית חדשה
למלווה יחיד הם כן מתגמשיםרעותוש10
אבא שלי ואמא שלי הגיעו כמה פעמים לא הפריעו להם (בנפרד, כי אמא שלי עלתה מהר ואבא שלי חיפש חניה)

אבל לא קבוצה ולא ילדים ... וכן מתעקשים שיהיה שקט...

בעייני זה יותר נחמד במיוחד מצד הפרטיות, שונאת להסתובב חצי מתה (ככה אני, זה לא מחייב) ונוזלת דם שכל המחלקה מלאה אורחים ועוד נכנסים לשירותי יולדות
יופי, טוב לשמועזוית חדשה
אוףהגבתי לך ונמחק לי.. כותבת שובאביול
התכנון שלי היה ללדת בלניאדו. ה' סידר שאחד במעייני הישועה, ואם את מכירה זה מאוד דומה. (מניחה שאת לא מכירה כי זו לידה ראשונה... אנסה לפרט)

האווירה מאוד טובה. אחיות נחמדות ומסורות, הולכות לקראתך. אצלי למשל הייתה התלבטות אם לחזור הביתה כי לא היה צירים, אבל בגלל שזה היה שבת ולא היה לי איך לחזור אז הם השאירו אותי.
היחס של הצוות מאוד טוב. מאוד רגוע.
האוכל מצויין.
אווירה תורנית, יש תפילות לבעל, כולן חרדיות (לי הפריע שאין דתיות לאומיות... הרגשתי עוף מוזר)
אני חושבת שיש שם גישה ללידה טבעית אבל לא יודעת בדיוק, ילדתי רגיל.
מה שמאוד הפריע לי זה שלא היו כריות בחדר לידה ובמיון. ברמה ששכבתי על הבגדים שלי כדי שיהיה לי נוח... זה היה הזוי.
עוד משהו שהפריע לי זה התינוקיה. לא ראיתי שלאחיות שם באמת אכפת המבקשות שלי כאמא. הייתי נכנסת לתינוקיה , ולא מבינה מי האחות המטפלת בילדה שלי. האחיות היו עסוקות במחשב או בדברים אחרים. וגם פעם אחת ביקשתי שלא.יביאו לה מוצץ, וזה היה כתוב בגדול על העריסה , ועדיין הביאו לה.
חוץ משני אלה הייתה לי חוויה טובה. הלידה הייתה טובה, נתנו לי להיות עם שני מלוים (לא יודעת מה הנוהל בבתי חולים אחרים עם הקורונה) והרוםאים היו מאוד נחמדים.

אם יש לך עוד שאלות אז בכיף
לגבי שעות הביקוראביול
יש את השעות, אבל אף אחד לא מונע מהמבקרים להיכנס. ההורים שלי נכנסו מתי שבא להם. בעלי כן הקפיד יותר על השעות, אבל בגלל שהוא היה צריך להיות גם עם הילדים האחרים...
רק הפריע לי שלא נותנים לילדים להיכנס. אבל זה בגלל הקורונה נראה לי
ילדים פחות מפריע לי חחח, זה לידה ראשונה... שאלה בפניםזוית חדשה
אף אחד לא אמר להם כלום שנכנסו כשרצו, או שאמרו ופשוט לא התייחסתם?
לא אמרו להםאביול
אבל לא יודעת אם תמיד לא יגידו... פשוט אמא שלי אמרה שכבת שלה יולדת אז נתנו לה להיכנס. ההורים שלי תמיד כאלה שמצליחים להיכנס בלי לעשות עניין...
הייתה לי חוויה פחות טובה בבלינסוןטארקו
לא הייתי במעייני להשוות

לא כותבים דיסהמלצות בפורום אז אפשר באישי.
תודה לכל העונות!זוית חדשה
מקווה שאצליח להחליט... קשה😕
מה חשוב לך?אביול
אני נוטה יותר למעייני הישועהזוית חדשה
פשוט מרתיע אותי השעות המוגבלות של הבעל
מעבר לזה - כמו שאמרתי, זה לידה ראשונה, אני לא ממש יודעת..
כשיש הגבלה על שעות ביקור, יש בזה ייתרון גדול!!מנסה לעזור

ככה הרבה יותר מתאפשר לנוח ויותר שקט בשעות שאין ביקור של אורחים מבחוץ.

 

זה הגבלה על השעות שהבעל נמצא, לא סתם אורחיםזוית חדשה
יש שם הגבלה על כל האורחים שבאים לבקרמנסה לעזוראחרונה

לבעל נותנים קצת יותר זמני ביקור מסתם אורחים...

כמו שאמרתיאביול
השומרים שם לא כזה קשוחים. אפשר להיכנס גם בלי הפרעות.
אם זה הדבר היחיד שמםריע לך לא הייתי לוקחת את זה כשיקול
תודה🙏זוית חדשה
מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידהאחרונה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️