ענין הפירות שאוכלים בט"ו בשבט, הוא לרמז על כך שזהו ההבדל בין קדושה לטומאה. כל אדם צריך למצוא את ההבדל הזה, קודם כל כלפי עצמו, כי לכל אדם יש מצבים של קדושה ומצבים של טומאה. וצריך לדעת את ההבדל ביניהם, בכדי להתרחק מן הטומאה ובכדי להתקרב לקדושה. ובאופן כללי, קדושה נבחנת כאשר האדם משעבד את עצמו להבורא, ומוכן לעשות למען חבריו ללא הרף, ומשתדל להתרחק מאהבת עצמו. וטומאה היא כאשר האדם משועבד לעצמו, לתאוותיו, ומרגיש עצמו כישות שהכל חייבים לספק לה מילוי, והיא מרכז כל המציאות. אבל אליבא דאמת הנה אדמו"ר הברכת שלום זצ"ל כתב בספר ה' שמעתי שמעך במאמר "אמונת רבו", ששמע ממרן בעל הסולם זצוק"ל, שאין האדם עצמו יודע את ההבדל בין קדושה לטומאה, אלא זקוק להדרכת רבו בדבר. דיש פעמים שהאדם מרגיש את עצמו שהוא הולך בדרך הקדושה, ולבו מלא הרגשות גדולות, אבל באמת אז הוא משועבד לאהבה העצמית שלו. ויש לפעמים להפך - שהוא מרגיש את עצמו בתכלית השפלות, אבל דוקא אז הוא במצב אמיתי, כי אז רוצים לקרב אותו מן השמים, ומראים לו את כל השלילי שלו, והוא בחי' האחור, שעליו יתגלו אח"כ האורות דפנים.
לקריאת המשך המאמר- ט"ו בשבט בדרך בעל הסולם
