יושבת בפגישה
אחת הבכירות (הזאת שכולם אוהבים והיא מרכז העניינים) מציעה הצעה
**שאני הצעתי לה קודם לכן, והיא התנגדה לחלוטין ושידרה לי שאני ילדה קטנה וטיפשה**
כולם עפים עליה, הרעיון הכי מבריק שעלה
אני בשוק
..
בשוק ממש
שהיא מעיזה להעלות רעיון שלי (שתכננתי בעצמי להעלות)
שהיא התנגדה לו
ועוד לא זורקת מילה של קשר אלי (חשבנו ביחד, משהו...).
אחרי כמה דקות יצאתי בטקט מהפגישה. הרגשתי חסרת משמעות.
(זאת הרגשה לאורך כמה שנים... מרגישה שאני לא מצליחה להביא את עצמי באמת במקום הזה. יש לי כשרון וחשיבה מקורית ויכולת ביצוע, וכל פעם או שלוקחים לי את הרעיון, או שמבטלים אותי ומתייחסים אלי בזלזול) (סתם דוגמא: לפני כמה שנים יזמתי פרוייקט ממש יחודי, אחרי שכולם זלזלו והתעלמו ממני - בסוף הפרויקט היה מוצלח בקטע אחר. ועכשיו עושים אותו שוב ושוב בלעדי... ת'אמת לא אכפת לי כי זה שואב זמן ואנרגיה ואני כבר ברעיונות הבאים... אבל ההתנהלות הזאת גורמת לי להרגיש חסרת משמעות)
חוזרת הביתה, מספרת לבעלי
בעלי לא רוצה לשמוע והולך לישון.
אני יודעת שהוא לא אוהב שאני מדברת על הנושא הזה, כי הוא לא ממש מכיר בכשרונותי ובדרך כלל חושב שכולם צודקים חוץ ממני.
לסיכום:
הצעתי רעיון, ניסיתי לקדם אותו, חסמו אותי וזלזלו בי
הציעו אותו במקומי וקיבלו "וואו" כזה. כולם מעלים רעיונות סתמיים והנה רעיון מבריק וגם ישים.
בעלי חושב שאני לא כזאת מוצלחת ולכן מה זה משנה מי מעלה ומה אכפת לך. תחיי את החיים שלך.
אין לי פה חברות *אמת* ואני טיפוס של חברות עמוקה. טיפוס חברותי למדי. אבל פה אופי הקשרים רדוד, כאילו לא מצליחה להביא את עצמי, את האופי שלי, את העומק שלי.
(עכשיו לפני שתגידו לי להחליף עבודה... מדובר בישוב בו אני גרה. בעלי לא רוצה לעזוב. אני מתמקדת בעיקר בעבודה למרות שבאופי שלי אני מאוד קהילתית ובכל מקום אחר אני מאוד "בעניינים")
אחת הבכירות (הזאת שכולם אוהבים והיא מרכז העניינים) מציעה הצעה
**שאני הצעתי לה קודם לכן, והיא התנגדה לחלוטין ושידרה לי שאני ילדה קטנה וטיפשה**
כולם עפים עליה, הרעיון הכי מבריק שעלה
אני בשוק
..
בשוק ממש
שהיא מעיזה להעלות רעיון שלי (שתכננתי בעצמי להעלות)
שהיא התנגדה לו
ועוד לא זורקת מילה של קשר אלי (חשבנו ביחד, משהו...).
אחרי כמה דקות יצאתי בטקט מהפגישה. הרגשתי חסרת משמעות.
(זאת הרגשה לאורך כמה שנים... מרגישה שאני לא מצליחה להביא את עצמי באמת במקום הזה. יש לי כשרון וחשיבה מקורית ויכולת ביצוע, וכל פעם או שלוקחים לי את הרעיון, או שמבטלים אותי ומתייחסים אלי בזלזול) (סתם דוגמא: לפני כמה שנים יזמתי פרוייקט ממש יחודי, אחרי שכולם זלזלו והתעלמו ממני - בסוף הפרויקט היה מוצלח בקטע אחר. ועכשיו עושים אותו שוב ושוב בלעדי... ת'אמת לא אכפת לי כי זה שואב זמן ואנרגיה ואני כבר ברעיונות הבאים... אבל ההתנהלות הזאת גורמת לי להרגיש חסרת משמעות)
חוזרת הביתה, מספרת לבעלי
בעלי לא רוצה לשמוע והולך לישון.
אני יודעת שהוא לא אוהב שאני מדברת על הנושא הזה, כי הוא לא ממש מכיר בכשרונותי ובדרך כלל חושב שכולם צודקים חוץ ממני.
לסיכום:
הצעתי רעיון, ניסיתי לקדם אותו, חסמו אותי וזלזלו בי
הציעו אותו במקומי וקיבלו "וואו" כזה. כולם מעלים רעיונות סתמיים והנה רעיון מבריק וגם ישים.
בעלי חושב שאני לא כזאת מוצלחת ולכן מה זה משנה מי מעלה ומה אכפת לך. תחיי את החיים שלך.
אין לי פה חברות *אמת* ואני טיפוס של חברות עמוקה. טיפוס חברותי למדי. אבל פה אופי הקשרים רדוד, כאילו לא מצליחה להביא את עצמי, את האופי שלי, את העומק שלי.
(עכשיו לפני שתגידו לי להחליף עבודה... מדובר בישוב בו אני גרה. בעלי לא רוצה לעזוב. אני מתמקדת בעיקר בעבודה למרות שבאופי שלי אני מאוד קהילתית ובכל מקום אחר אני מאוד "בעניינים")
