אין לי תשובה אחת.

אולי קוראים לזה עבודת המידות, להאמין בעצמך שתצליח.

יש שמייחסים את עבודת ה' כוויתור על דברים

והקרבה אישית למען הקב"ה.

אני לא יודעת מה אני רוצה להגיד בזה,

אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי.

איך באתי פתאום אחרי חודש+ והתחלתי לנאום

אבל בכל זאת היה לי נחמד להעמיק קצת,

ולסיום

משהו נפלא ששמעתי היום ממש במקרה--

'לכתחילה היה צריך להיות העץ כטעם פריו..'

וכולם יודעים שחטאה האדמה שלא נעשה כן.

אז לאן הטעם הזה נעלם?

הקב"ה לקח את הטעם הזה והכניס לנו אותו בכל מיני מקומות

מה  שנקרא טעם החיים.

הטעם של הדגים של שבת

הטעם של הממתק של התהילים

הטעם של הלימוד התורה

המתיקות של ילדי ישראל

וכך ה' פיזר לנו כזה מלעלה את התבלין ההוא הנקי, הטהור, הקדוש. שלא נברא אז ולא התלכלך בעולם הזה

מפזר לנו אותו..

גוט שעבאס יהודים טובים;)

שמבול

וכל אחד יש לו את המבול שלו.

זה לא סתם שהמבול הוא עכשיו במר חשוון הזה

זה מזכיר לנו להתכונן

להכין לנו תיבה.

השמיים מתחילים עם אפור

ועם רוח קרה שורקת

ואין מצב לצאת בלילה בלי סוודר.

זה גם סתם תירוץ

כי בלילה כיף להרגיש מחובקים.

אז תיבה.

לצפות אותה בגומא מבפנים ובזפת מבחוץ

כדי שיהיה לנו חמים ונעים.

הנה התחלנו, חושבים על דירה

רואים דירה ועוד אחת

מזגן זה באמת קריטי?

לא יודעת

רק שתהיה לי ספה שאוכל להתכרבל בה בכרבולית ולסרוג עם שירים או בלי

עם מחשבות שמחות בעיקר.

וחלון במטבח?

אני אמרתי שמאוורר פותר את שתי הבעיות 

אבל עדיין הפריע לו, עירוניסט כזה אולי..

הנה @עשב לימון אמרת שזה יגיע.

ואני מתגעגעת אלייך מאוד.

לא שאני זוכרת משהו, בואו נראה.

(מחר לא אהיה פה אז מנצלת את הלילה בעז"ה..)

גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה.

למה? מה כל כך מיוחד?

טוב, נראה לי ששואלים את זה כל שנה, בצורה כזאת או אחרת.

אז אני אשאל את זה קצת אחרת-

מה יש בהכנסת אורחים שאין בהקבלת פני שכינה?

עכשיו יותר ברורה השאלה?)

אז קודם כל, כבר שומעים. הכנסת אורחים זה נתינה, זה להכניס את האורח לבית, לאוטו או ללב שלי. לפנות לו מקום מעצמי ולדאוג שיהיה לו נח שם אפילו שזה המקום שלי ולא המקום הטבעי שלו.

הייתי השבוע בטרמפ שכל הנסיעה הנהגת ניסתה לכוון את המזגן שאני הכי ירגיש אותו ולא יהיה לי קר ולא חם, ושהוא יהיה נמוך או גבוה. וזה היה ממש חמוד. (סתם כי התחלתי להתעטש אז היא נבהלה)

בכל מקרה, הקבלת פני שכינה זה בדיוק ההפך. זה קבלה. זה רק להיות נוכחים בזמן ובמקום המתאים ולא להתנגד לשפע, לקדושה. להקשיב פשוט לשמיים, ולמציאות להבדיל.

זה כמו להתבודד, מה יותר קל מלשים שירים, לשכב איפשהו, לעצום עיניים, להרפות ולשכוח מהכל?

הכנסת אורחים דורשת ממני מאמץ. להבין באמת מה האורח רוצה ולעשות הכל כדי להביא לו בידיעה שמה שאני יביא לו זה בכלל לא מה שהוא התכוון.. 

שכינה זה מאמץ מסוג אחר. רק להקשיב. בלי להבין, בלי לפעול עדיין, רק להתבשם מהגודל הזה, ולהיות בהכנעה בלב.

ובכלל, יש פירוש ש'וירא ה' אליו' - איך ה' נגלה אליו? 'והנה שלושה מלאכים..' זאת הדרך של הקבלת פני השכינה, לרוץ אל האורחים ולהכניס אותם. כי כך ביחד עם האורחים נכנסת השכינה, הם מביאים לנו ברכה לבית. זה שהם מברכים ואוכלים, אנחנו צריכים לומר להם תודה ולבקש שיבואו שוב, זה מביא רק טוב וברכה.

שנזכה!