רוצה כוחות.רוצה שאם עדיין יש קצת אוליי חלק מהלב שלא נשרף-שאצליח להרגיש אותו.שאצליח להיות בו.ולא מתוך שכל.אני רוצה לשחרר.רוצה לא להרגיש.ולא אכפת שזה סותר ינעל.אני רוצה שלא יהיו אנשים בעולם.שלא יהיו חברות.אבל אני רוצה אנשים כי אני אוהבת אנשים.ואני רוצה שלא יהיה לי שני עולמות.שאהיה אחד.אני רוצה אמת.שתהיה לי אמת אחת.לפעמים,לפעמים כבר אין כוחות.לפחות ככה מרגישה..לפעמים אני רוצה לשכוח מהכל.אני רוצה להסתובב עם ערק ברחוב ולרקוד.רוצה לברוח.רוצה לרקוד מתוך בריחה.ככה אני רוצה.כי כבר לרקוד מתוך אמת-לא ידעת אם יש כזה דבר לשמוח באמת..אני רוצה לא לשפוט ולבקר אף אחד.אני רוצה שיהיה טוב.שלכולם יהיה טוב.שירגישו בו.אני רוצה להיות בנחת.שיהיה בי רוגע.אני רוצה להקשיב לבפנים שלי.גם אם בבפנים אין לב..אני רוצה להקשיב לבפנים.אני רוצה איזון ויציבות.ואני רוצה שלא יהיה איזון ושלא תהיה יציבות.כי אני רוצה להרגיש חזק.להרגיש חזק את הבפנים.לקרוע תשמיים.אני רוצה שהיא תמות.וגם אני רוצה שאמא לא תהיה ככה.רוצה שלא יהיה מצב כזה בכלל שאצטרך לקבל את אמא רק כי אין ברירה ורק כי זאת המציאות אז צריך להשלים איתה..
אני רוצה לשחרר לפעמים את כל הרצונות ה'טובים' האלה שבסוף עושים לעצמי רע.כי בסוף אוליי הכל באמת רע ואין טוב.ככה מרגישה.אני רוצה להפסיק לדבר עם אנשים.אבל אני רוצה לדבר עם חברים שאני אוהבת.אני רוצה שלא אאבד אנשים שאני אוהבת.אני אוהבת לילה.אני רוצה להיות ערה כל הזמן בלילה.אוף ואני רוצה גם אבל לישון מוקדם כדי להיות ערה וללמוד ולעבור בגרויות ולהצליח.ונראלי יש לי יותר מידיי סתירות עם עצמי כי השכל והלב לא משחררים אחד מהשני.וזה קשה שיש את שני הצדדים באותו מטבע..אני רוצה להיות טהורה.רוצה שתהיה בי חיות.רוצה להאמין ולהישען במשהו.ונמאס.נמאס לדרוש את זה כל הזמן ולא להגיע לכלום בסוף.נמאס.אני רוצה להגיע למשו.לפחות לבסיס כלשהו.
אני רוצה ילדה.רוצה ילדה ולחבק אותה.להגיד לה שאני אוהבת אותה.ושלא אעזוב אותה אף פעם.אבל לצד זה אשחרר אותה ואתן לה לפרוס כנפיים לכל דבר שתרצה.אני רוצה ילדה ולדבר איתה על כל מה שעובר עליה ולהיות שם בשבילה ולתת לה הרגשה שהיא בחיים לא לבד.כי יש לה אותי.אני רוצה ככה.אני רוצה שהיא תאהב אותי.ושאני אוהב אותה בלי תנאים.לא משנה מה היא תעשה.שאדע לחנך אותה בטוב.שאמין בה שהיא יכולה כל דבר שרק תרצה.שתמיד אתן לה את ההרגשה שהיא בסדר.שהיא תהיה מחונכת.שהיא תרגיש טובה.שתהיה פשטות.אני רוצה לגור איתה במדבר.ולשמוע רק את עצמינו ואת השקט.להקשיב לשקט.להיות בו.שהשקט לא ילחיץ אותנו.שנשחק שם ביחד בחול.ונבנה הר גדול ונשן שם שבוע לפחות.וננגן בגיטרה ביחד ונשיר בקולי קולות.בצרחות אימה.נצעק את כל הכאבים.נוציא אותם החוצה דרך השירים.ויהיו מלא ניגונים שאנחנו אוהבות.ותוך כדי שאני מנגנת אז היא תכתוב לה במחברת.ואז היא תקריא לי או שלא תקריא לי,היא תחליט..ויהיה רגוע.רגוע כל כך.וניקח איתנו ערק ונברח ונרוץ מהר מהר.ולא נחשוב על כלום.הכל יהיה מלא מחשבות ומצד שני לא נחשוב על שום דבר.ואז אברח גם ממנה ואשאיר אותה לבד אבל שהיא לא תרגיש שזה כי אני לא אוהבת אותה חלילה אלא כי אני צכה גם להתנתק לפעמים אפילו ממנה.להקשיב רק לעצמי בלעדיה.שאברח רחוק רחוק ואהיה מחוקה של החיים ואבכה.בכי טוב.שמשחרר את כל הגושים של הכאבים הכי הכי גדולים.שאהיה נקיה מכל כאב.שאצליח לחיות.שאתן לעצמי את הטוב שאולי מגיע לי קצת.אני לאידעת.אני רוצה להיות טובה.אני רוצה לא לראות את אמא בחתונה מחר.אני רוצה לא לראות את אבא.רוצה לרקוד בחתונה ולשחרר.לרקוד עד שהכל יצא ממני.רוצה לרקוד עם הודיה.ושהיא תצחק איתי ותעשה לי טוב.שתעשה לי שמח ומצחיק כל הזמן.לא מתוך בריחה.מתוך זה שבאמת יהיה שמח לי.אבל אין לי סיכוי נראלי.זה יהיה מתוך בריחה והדחקה וניתוק מהמציאות של עצמי.איכ אני סתומה ככ.זהו.
חלומות שווא ידברו?נמ.אוף שורף לי.שוב הדמעות זולגות.אין לי כוח לעצמי.