אז ברוך ה יש לי תינוקת מדהימה, וזאת הילדה הראשונה שלנו.
לאט לאט אנחנו מסתגלים למציאות, ומתרגלים לטיפול בה
ולומדים...
כשאני ליד המשפחה של בעלי זה נוראי, נגיד אנחנו יושבים בארוחת שבת והתינוקת בוכה, הגיסות שלי מיד רצות ואומרות תביאי אותה.
בהתחלה באמת הייתי מביאה,
אבל לאט לאט זה מתחיל לתסכל ולהוריד לי את הביטחון!
כשאני והתינוקת לבד בבית הכול מושלם, אני רגועה ומצליחה להרגיע אותה.
אבל כשאני בסביבת המשפחה של בעלי זה לא קורה, והאחיות שלו מורידות לי את הביטחון, כשכל רגע של בכי שלה
הן קופצות ומבקשות אותה כדי שירגיעו אותה.
סיטואציה שקרתה, היינו באירוע.. וישבתי בשולחן ליד גיסתי
התינוקת התחילה לבכות.. הרמתי אותה והרגעתי, והיא המשיכה לבכות. לא נלחצתי.. אלא החלפתי לה תנוחה.
פתאום גיסתי מהצד, תביאי לי אותה.. אמרתי לה שלא, כי אני אמא שלה והכול בסדר.
ושוב היא התעקשה שאביא לה אותה, פה כבר התעצבנתי ואמרתי לה שלא בנחרצות ואני מסתדרת.
מקרה נוסף שקרה, היינו שבת אצל אח של בעלי
והתינוקת שלי עשתה קקי, ואני הייתי בחדר נחה (והיא הייתה עם בעלי)
התעוררתי לקול הבכי שלה וצרחות.. מסתבר שגיסה של בעלי החליטה לקלח אותה על דעת עצמה,ולהשתמש בתכשירים שלא מתאימים לה (יש לה יובש בעור)
כעסתי כל כך, ואמרתי לה שלהבא תשאל את רשותי.
אני פשוט מרגישה חוסר ביטחון אצל המשפחה של בעלי,
כל אחת מהמשפחה מרגישה שהיא מעליי ועם יותר ניסיון,
הן לא נותנות לי ללמוד איך לתפקד בתור אמא, אלא ישר מחליטות לקחת אותה לידיים שלהן, וזה מציק.
כי לא באלי שהיא תעבור כל כך הרבה ידיים, נגיד היא ישנה..
אז הן מרימות אותה, או הילדים שלהן שולחים אליה ידיים וגורמים לה להתעורר. או שהן מביאות לילדים שלהם להרים אותה (בהשגחה שלהן) זה מטריף אותי.
היא פיצית!!!! שחררו.. ולא נעים לי כל פעם לבקש שישחררו ממנה.
אפילו כשבעלי מחזיק אותה, הן מבקשות שיביא להן.
וזה גם מעצבן אותו, הוא אומר להן שהוא אבא שלה ושישחררו.
מציינת שמעולם לא החזקתי את הילדים שלהן כשהיו תינוקות, כי הן היו מאוד רכושניות.
ואפילו בעלי ביקש פעם אחת להחזיק תינוקת של אחותו, ואחותו לא נתנה לו. ואמרה שהיא בוכה אצל אחרים אז עדיף שלא.
מה הייתן עושות?
לאט לאט אנחנו מסתגלים למציאות, ומתרגלים לטיפול בה
ולומדים...
כשאני ליד המשפחה של בעלי זה נוראי, נגיד אנחנו יושבים בארוחת שבת והתינוקת בוכה, הגיסות שלי מיד רצות ואומרות תביאי אותה.
בהתחלה באמת הייתי מביאה,
אבל לאט לאט זה מתחיל לתסכל ולהוריד לי את הביטחון!
כשאני והתינוקת לבד בבית הכול מושלם, אני רגועה ומצליחה להרגיע אותה.
אבל כשאני בסביבת המשפחה של בעלי זה לא קורה, והאחיות שלו מורידות לי את הביטחון, כשכל רגע של בכי שלה
הן קופצות ומבקשות אותה כדי שירגיעו אותה.
סיטואציה שקרתה, היינו באירוע.. וישבתי בשולחן ליד גיסתי
התינוקת התחילה לבכות.. הרמתי אותה והרגעתי, והיא המשיכה לבכות. לא נלחצתי.. אלא החלפתי לה תנוחה.
פתאום גיסתי מהצד, תביאי לי אותה.. אמרתי לה שלא, כי אני אמא שלה והכול בסדר.
ושוב היא התעקשה שאביא לה אותה, פה כבר התעצבנתי ואמרתי לה שלא בנחרצות ואני מסתדרת.
מקרה נוסף שקרה, היינו שבת אצל אח של בעלי
והתינוקת שלי עשתה קקי, ואני הייתי בחדר נחה (והיא הייתה עם בעלי)
התעוררתי לקול הבכי שלה וצרחות.. מסתבר שגיסה של בעלי החליטה לקלח אותה על דעת עצמה,ולהשתמש בתכשירים שלא מתאימים לה (יש לה יובש בעור)
כעסתי כל כך, ואמרתי לה שלהבא תשאל את רשותי.
אני פשוט מרגישה חוסר ביטחון אצל המשפחה של בעלי,
כל אחת מהמשפחה מרגישה שהיא מעליי ועם יותר ניסיון,
הן לא נותנות לי ללמוד איך לתפקד בתור אמא, אלא ישר מחליטות לקחת אותה לידיים שלהן, וזה מציק.
כי לא באלי שהיא תעבור כל כך הרבה ידיים, נגיד היא ישנה..
אז הן מרימות אותה, או הילדים שלהן שולחים אליה ידיים וגורמים לה להתעורר. או שהן מביאות לילדים שלהם להרים אותה (בהשגחה שלהן) זה מטריף אותי.
היא פיצית!!!! שחררו.. ולא נעים לי כל פעם לבקש שישחררו ממנה.
אפילו כשבעלי מחזיק אותה, הן מבקשות שיביא להן.
וזה גם מעצבן אותו, הוא אומר להן שהוא אבא שלה ושישחררו.
מציינת שמעולם לא החזקתי את הילדים שלהן כשהיו תינוקות, כי הן היו מאוד רכושניות.
ואפילו בעלי ביקש פעם אחת להחזיק תינוקת של אחותו, ואחותו לא נתנה לו. ואמרה שהיא בוכה אצל אחרים אז עדיף שלא.
מה הייתן עושות?
