ונשמע מהם שאתם כאילו חיים באותו בית ולא מתואמים כל כך. נשמע שאתם לא מספיק מדברים, ואני מניחה שזה אולי כי העבודות שלכם בשעות אחרות ובקושי אתם נפגשים.. אתם צריכים תאום ציפיות. ולדבר על הדברים לפני שמחליטים.
ובכלל, לגבי העניין עם הילדה.. אחרות אמנם אמרו אבל צריך שוב לדעתי להיאמר : לגדל ילד יחיד בבית זה קשה. מאוד. ושוחק מאוד. הרבה הרבה הרבה יותר קשה מלגדל שניים שמעסיקים את עצמם ורבים ומשחקים ומארחים אחד לשני חברה.
אתם שחוקים עד דק מהטיפול בילדה כי היא כל הזמן רק אתכם, או שאתם בעבודה, אז לא קשה להבין איך אתם לא מסוגלים לתת לה את מלוא תשומת הלב (כי כל תשומת הלב שלה נשאבת אך ורק מכם) או לחשוב בכלל על עוד ילד.
האמת, מבינה אותו. אני עם שניים בבית כבר הרבה זמן וזה הרבה יותר קל מאשר אחד, ועדיין לא מסוגלת לחשוב להתקדם הלאה, כשברור לי שאם הייתי מתעסקת בעוד דברים חוץ מהילדים שלי, סביר להניח שהייתי רואה וחווה את הדברים בצורה אחרת לגמרי.
אני מבינה שיש לו מן אג’נדה מסוימת לגבי גידול ילדים שאתם חלוקים לגביה, למרות שלא השמעת את עמדתך באופן ברור, אבל חשוב שהיא תיאמר מולו. והאמת אני חושבת שעוד ילד זה לא ככ שיקול של פניות ותשומת לב. יוצרים אותה ומשנים את המציאות כך שנהיה יותר פנויים לכך, זה לא גזרת גורל והפרנסה היא לא מעמל כפינו, זו השתדלות בלבד והשם נותן את הברכה והשפע.
בקצרה, אחות יקרה - חשוב לי להגיד שגן יקר או מטפלת יקרה זה לא פרמטר ל-למה להשאיר אותה בבית. במצבכם הנוכחי אתם והיא חייבים את זה. חייבים להתאוורר מתחושת המחנק של טיפול בילדה סביב השעון + עבודה + אין זוגיות כמעט. זה מתכון להרבה תסכול.
זה שווה גם במחיר של מינוס או הלוואה לדעתי. זה בריאות הנפש ממש לכולכם, וזה יעשה לילדה רק טוב גם כן.
ובכלל, אני ממליצה לך לחשוב בשבילך על סוג של ייעוץ לגבי איך לפתור מולו את הדברים כדי שלא הכל יהיה סובב סביבו ואת רק מוותרת ומוותרת, ניכר שזה לא מתוך שלוות נפש ורצון מלא, וזה עלול להתנקם בכם בשלב יותר מאוחר.