"הי, מה אתה עושה?" קרא יואל.

"כמדומני שאני נוטל ידיים, יש לך התנגדות עקרונית לכך?!" השיב אלנתן בתימהון קל.

"כן, שא נא עיניך וראה לאן המים זורמים".

אלנתן החל מפזם לעצמו: "דע מאין באת ולאן אתה הולך", ובעודו ממשיך לתמוה על דבריו של יואל, גילה להפתעתו הרבה, שהמים בהם נטל את ידיו זורמים מהכיור אל צינור, ומשם אל הגינה.

"אכן צדקת", נבהל אלנתן,"ואני חושש שאצטרך ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים, על כך שהשקיתי מבלי משים את הגינה. תודה שעצרת בעדי מלהמשיך בכך".

ויש בעלים לפורום הזה?

אבל זה לא ישנה את המצב...

(תודה בכל מקרה)

🫂🫂🫂🫂

הוא לא משנה. אבל אולי קצת עוזר שמישהי איתך. אולי.

יהיה טוב!

באמת. זה לא סתם סיסמא למרות שזה נשמע.

באמת שהכל מלא בטוב. יודעת שקשה לראות. אבל הוא פה❤️

אני יודעת שזה לא מעודד לשמוע את זה תוכדי שקשה. אבל תכלס צריך לזכור את זה

💓

וגם מותר להיות בדאון, לא חייב תמיד להגיד "וואו הכל לטובה🌸"

ומותר לבכות ומותר לרצות להתכרבל ולא לצאת. מותר

פשוט לזכור לקום אחר כך.🤗

החיים לא כאלה גרועים

בטוח יש גם טוב

מה קרה?

יש בי צעקה, קריאה לעולם, בקשת עזרה, תביעה.

ואני מפזר אותה ברמזים קצת לה וקצת לשם.

והצעקה הזאת פשוט מחפשת לפרוץ דוחפת אותי לכתוב ולפרסם לנסות להגיע רחוק

אבל אין מי שיקשיב לה, אין צד שני שיקבל את המסר, רק דממת של רעש.