אין לו אלא לב אחד, לב אחד, אין לו אלא לב אחד. אף [או עם??] ישראל אין להם אלא לב אחד וכו'.
[רק חסר שיש כאן אחת שקוראים לה תמר, בטח נלחצה כבר... 
]
]משהו קצרצר? 
כלנו מכירים ת'משפט: 'כאיש אחד בלב אחד'.
זה נאמר על הפסוק > "ויחן שם ישראל נגד ההר". ויחן - זה לשון יחיד, והרי מדובר על עמ"י שהם רבים? אלא - המשפט ההוא ^
"והנה מצרים נוסע [למה לא נוסעים?!] אחריהם" כתוב בפרשה -- אומר רש"י: 'בלב אחד כאיש אחד'
מוזר! על עם ישראל במעמד הר סיני רש"י אמר: 'כאיש אחד בלב אחד', אז למה על המצרים שינה ת'משפט?!
אלא, עם ישראל - בטבעו, הוא אחד. כמו שאדם, הוא מורכב מחלקים אבל הגוף כולו אחד, כך גם עם ישראל.
נשמת ישראל > אחת. לפעמים קורה שעם ישראל חלוקים בדעות, אבל זה לא מפריד אותם להיות כמה אנשים, אלא הם תמיד - אחד. לעומת זאת, הגויים - בטבעם, הם פרודים. מתי הם מתאחדים? רק שהם הולכים על מטרה מסוימת משותפת. כלומר, כל גוי > בפני עצמו. כל אחד הוא אחד שונה מהשני.
ממילא, ע"פ זה, מובן יופי מדוע רש"י שינה את הלשון שם:
שאנחנו מדברים על עם ישראל --- הם תמיד אחד - כמו איש אחד, אלא לפעמים חלוקים בדעות וכדו'. מה היה במעמד הר סיני? 'ויחן' = "כאיש אחד בלב אחד", כמו איש אחד - אבל לא 'סתם איש אחד', כי זה הם תמיד, אלא, גם בלב אחד. באיחוד הלבבות. אבל שאנחנו מדברים על הגויים --- הם אף פעם לא יהיו איש אחד. אז מה כן הם יכולים להיות? באותם הדעות = "בלב אחד כאיש אחד", כלומר: כמו שלאיש אחד יש לב אחד, כך הם לפעמים כל הלבבות שלהם מאחודים. אבל הם עצמם? הם אף פעם לא יכולים להיות איש אחד. הם לא מסוגלים להיות "כאיש אחד", אלא רק "בלב אחד" - כמו שיש לאיש אחד.
['פחד יצחק']
ת'כלס לנו זה בא לומר?
אנחנו לא תמיד באיחוד הלבבות, אבל - נשמת עם ישראל אחת. אז...
אהבה בין אחד לשני - גם אם הוא שונה בדעות וכדו' מאיתנו.
אמונה בשני - גם אם הוא שונה מאיתנו. כי - אני והוא, תמיד אחד.
סבלנות, רכות, עזרה, אחדות > בדיוק כמו שהיינו רוצים שיעשו לנו, בעצם - באו נעשה לעצמינו - לכל עם ישראל.
אדם אחד, הוא אחד. דעות? יכולות להיות משתנות מפה לשם. אבל האדם, הוא אחד. תמיד.
- ואהבת לרעך כמוך -
ממש.
למעלה, למעלה ---
שנזכה בעז"ה. שתהיה בעז"ה שבת מלא אור ושמחה.
פססט, ט"ו בשבט מבורך לכל עם ישראל.
א-מ-ן!