(הייתי פה מניק אחר, יצא לנו גם להתכתב פעם)
אני לא חושבת שזה סביר גם להיות אמא, גם ללמוד ולהוציא ציונים טובים וגם לעבוד. באמת, פשוט לא רואה איך זה אפשרי.
יש סטודנטים שרק יושבים ולומדים כל היום, כי זה תואר ממש קשה.
אנחנו גם אימהות, ככה שלא נשאר לנו עוד הרבה זמן ללמוד ולתרגל. אז להוסיף לזה עוד עבודה בעיניי זה מסלול די ישיר לככה שמשהו לא יעבוד. וסליחה שאני לא מעודדת. כן צריך להיות ריאליים.
אני חושבת שכדאי לשבת עם בעלך ולעשות חושבים על הכל ולהגדיר סדרי עדיפויות.
אצלנו בעלי עובד במשרה מלאה (או משרה וחצי), ככה שזה מאפשר לי ללמוד. אבל כשהילדים חולים אני איתם ואחרי הצהריים אני עם הילדים.
אם הוא לא יכול לעבוד, אז כן הייתי חושבת על לפרוש את התואר. אבל, אם את בוחרת לפרוש את התואר, תתכנני לך כבר מעכשיו איזה קורסים את עושה בכל סמסטר. כלומר, אל תתגלגלי עם זה, תכשלי בקורס ואז תחליטי לרווח. תשבי עכשיו על כל הקורסים שנשארו לך, תחליטי איזה קורס בדיוק את עושה בכל סמסטר ותשתדלי לעמוד בזה. ככה אולי כן תוכלי להוסיף עבודה (שבאמת חשובה כדי לצבור ניסיון). אבל קחי בחשבון, אם לא תלמדי 24 שעות, לא תהיו זכאים להנחה במעון. ככה שלפעמים כבר עדיף ללמוד ולסיים עם הלימודים מהר יותר מאשר לעבוד. (24 שעות זה חמישה - שישה קורסים, ולשלב עבודה בנוסף זה עמוס מאוד).
מעבר לזה, נסי להגדיר לך זמנים קבועים בלו"ז שמוקדשים ללמידה מעבר לשעות הפרונטליות, ככה שיהיה לך זמן קבוע לתרגול וחזרה על החומר. אל תתפשרי על הזמנים האלו ותתייחסי אליהם כמו שיעור. כי התרגול הוא קריטי להצלחה בתואר הזה.
כמה שפחות לדחות מטלות ומשימות. ככל שתעשי אותם מוקדם יותר, יהיה לך יותר קל להבין את ההרצאות ולא תתקיים לפני המבחן עם ים של חומר שאת לא מספיק מבינה. המטרה היא להגיע לתקופת מבחנים אחרי שאת כבר מבינה את כל החומר, וכל שנותר זה רק לפתור מבחנים. בלי השלמות של חומר.
לגבי זוגיות, זה תלוי בכם. לנו הקושי והעומס לפעמים דווקא עושה טוב. אנחנו מתמודדים ביחד וזה מחבר. אבל יש זוגות שצריכים גם את הזמן הקבוע שלהם סתם לשבת ולדבר, זמן זוגי לכיף. אם אתם צריכים זמן כזה, תקבעו גם אותו בלוז שלכם ותקפידו עליו. זה יכול להיות שבת, שישי בבוקר, מוצש. פשוט זמן שהוא רק שלכם.
לגבי ייסורי מצפון, הייתי אומרת לך לזרוק אותם, אבל נראה לי זה חלק בלתי נפרד מהאימהות. מה גם שזה טוב שיש לנו משהו שקצת יאזן אותנו ויזכיר לנו מה חשוב בחיים. ובכל אופן, הכל בסדר. הרבה ילדים הלכו למעון בגיל קטן (שלי נכנס למעון בגיל ארבעה חודשים בערך). מבטיחה לך שהם גדלים מהמם. כן, אין כמו זמן אמא. אבל את בחרת ללמוד מקצוע שמעניין אותך, שיאפשר לך בעזרת ה' לפרנס בכבוד וזה גם חשוב. אז כשאת מרגישה ייסורי מצפון תגידי לעצמך, אני אמא מהממת. הילד שלי אצל מטפלת והוא בידיים טובות. כשאני איתו אני אהיה איתו כמה שיותר, אשחק ואנשק ואחבק. וכשהוא הולך למעון, אני יודעת שזה בשביל שאני אוכל ללמוד בראש שקט, כדי שאוכל לעבוד כדי שיהיו לו חיים טובים.