היי יקירות,
לפני שבועיים ילדתי את בכי בכורי. לקח לי יותר משנה להיכנס להריון ובסוף נאלצנו לעבור IVF וכך נכנסתי להריון.
היה לי הריון ממש כיפי וטוב, וחוויות הלידה שלי מאוד חיובית וקלילה.
הבעיה היא- אני מתחילה להרגיש מאוד מוזר… כאילו התהפכו לי החיים מן הקצה אל הקצה.
בימים הראשונים היינו במלונית בבית החולים והיה כיף, הרגשה של אופוריה, בעלי ואני היינו בעננים. ואז חזרנו הבייתה, לבית המבאס שלנו (גרים עם חמי וחמותי ואנחנו לא מסתדרות אני והיא) היא משגעת אותי וגורמת לי למתח ולעצבים כל הזמן… (למזלנו עוד חצי שנה אנחנו עוברים לבית משלנו)
בכל מקרה לענייננו- מה קורה לי??? אני מאושרת על הנסיך המקסים שלנו, אבל אני בוכה כל יום לפחות פעם ביום, אני בהלם, אני בשוק, אני עייפה, הלילות קשים, פתאום נופלת לי ההבנה שיש לי יצור חסר ישע שאני צריכה לדאוג לו..
אני כל היום סביב ההנקה, מניקה אותו וזה לוקח המון זמן, ואז שואבת, ואז בקושי נשאר לי זמן לעצמי כי שעת הארוחה הבאה שלו מגיעה.
אני מפחדת מחופשת הלידה- שארגיש בודדה, בינתיים יש לי עזרה וגם אמא שלי באה כל יום, אבל עם הזמן אשאר לבד, בעלי עובד עד מאוחר, ואני בלי חברות באזור שלי, לבד בבית במשך היום, אני והנסיך.. ומשעמם.. ואני עייפה ואין לי כוח אפילו לצאת איתו החוצה לסיבוב עם העגלה..
מפחדת שאני מתחילה לפתח איזה ״בייבי בלוז״, זה בטוח לא דיכאון חס וחלילה כי אני מתפקדת וגם מאושרת ושמחה אבל לצד השמחה יש לי הרגשה של בלבול , של מתח, של עייפות ופשוט אני לא מבינה מה קורה סביבי ואני לא מאופסת.
האם זה קרה למישהי מכן? האם יש לכן עצות מועילות? האם אני נורמלית? מתי תעבור המועקה הזו שאני מרגישה?
לפני שבועיים ילדתי את בכי בכורי. לקח לי יותר משנה להיכנס להריון ובסוף נאלצנו לעבור IVF וכך נכנסתי להריון.
היה לי הריון ממש כיפי וטוב, וחוויות הלידה שלי מאוד חיובית וקלילה.
הבעיה היא- אני מתחילה להרגיש מאוד מוזר… כאילו התהפכו לי החיים מן הקצה אל הקצה.
בימים הראשונים היינו במלונית בבית החולים והיה כיף, הרגשה של אופוריה, בעלי ואני היינו בעננים. ואז חזרנו הבייתה, לבית המבאס שלנו (גרים עם חמי וחמותי ואנחנו לא מסתדרות אני והיא) היא משגעת אותי וגורמת לי למתח ולעצבים כל הזמן… (למזלנו עוד חצי שנה אנחנו עוברים לבית משלנו)
בכל מקרה לענייננו- מה קורה לי??? אני מאושרת על הנסיך המקסים שלנו, אבל אני בוכה כל יום לפחות פעם ביום, אני בהלם, אני בשוק, אני עייפה, הלילות קשים, פתאום נופלת לי ההבנה שיש לי יצור חסר ישע שאני צריכה לדאוג לו..
אני כל היום סביב ההנקה, מניקה אותו וזה לוקח המון זמן, ואז שואבת, ואז בקושי נשאר לי זמן לעצמי כי שעת הארוחה הבאה שלו מגיעה.
אני מפחדת מחופשת הלידה- שארגיש בודדה, בינתיים יש לי עזרה וגם אמא שלי באה כל יום, אבל עם הזמן אשאר לבד, בעלי עובד עד מאוחר, ואני בלי חברות באזור שלי, לבד בבית במשך היום, אני והנסיך.. ומשעמם.. ואני עייפה ואין לי כוח אפילו לצאת איתו החוצה לסיבוב עם העגלה..
מפחדת שאני מתחילה לפתח איזה ״בייבי בלוז״, זה בטוח לא דיכאון חס וחלילה כי אני מתפקדת וגם מאושרת ושמחה אבל לצד השמחה יש לי הרגשה של בלבול , של מתח, של עייפות ופשוט אני לא מבינה מה קורה סביבי ואני לא מאופסת.
האם זה קרה למישהי מכן? האם יש לכן עצות מועילות? האם אני נורמלית? מתי תעבור המועקה הזו שאני מרגישה?
