אני בעד וחולמת על כזה דבר מידי פעם..

רק שצריכים מישהו שידאג גם למי שנמצא בבית (הבעל והילדים) בלי שנצטרך לתפעל אותם דרך הטלפון או להכין כל מיני דברים לפני שיוצאים לנופש הזה ו/או לשקם נזקים (בדמות כביסות, אוכל וכד') כשנחזור.

ברור שרוב הבעלים שותפים ומתפעלים את הבית כשאנחנו לא נמצאות..

אבל אף פעם זה לא 100% כמו שאנחנו עושות..

ואם נצטרך "להכין" את הבית להעדרות שלנו או "לשקם" אותו אחרי שנחזור- יצא שכרנו בהפסדנו..

אני אומרת לא לא נורא מותק אל תסתכל על הלכלוך.

עושה כלים שעה אני את הבשרי הוא את החלבי אני גומרת אקונומיקות בכול המטבח והוא עדיין משפשף לו.

ולאיזה בית אני חוזרת אחרי לידה אין דברים כאלו!!

גבר נשי ביותר- גם הוא אחראי על נקסט אצלינו בבית

גם בעלי מנקה מבשל מכבס..(טוב הוא לא באמת מנקה כמו אישה אבל לא אכפת לי...)

והוא לא נשי הוא גבר שבגברים

משחררת לגמרי וסומכת עליו ממש

לא שיצא לי הרבה..אבל שיוצא אז כן (ליומיים עם לילה עם חברה או טיול יום שלם עם חברה..)

וחוץ מזה שהוא בחיים עצמם עושה לא פחות ממני..

הוא שוטף מכבס שצריך מבשל כשאני לא..

אני לרוב לא מתערבת לו איך לעשות והוא גם יודע לעשות לא רע

אבל הענין הוא לשחרר באמת לגמרי

לי ממש לא מזיז אם הם אוכלי לפעמים פיצה או טוסט או כריך לארוחת צהריים ערב

קורה גם איתי

וכולם חיים וקימים

וחוץ מזה אם המטרה היא שאם המשפחה תנוח

מותר ואפשרי שבן הזוג וילדי המשפחה ישאירו בית סביר ולא הריסות שצריך לשקם

לידה בלי להיות וגם להיות אחרי אני לא מתה על זה

מ-6 וחצי בבוקר ועד 6 בערב!!

לא מבינה בשביל מה ההורים הביאו את הילדים לעולם.. באמת..

בדיוק קראתי על זה

מענין

היו כאלה פועלים שם שאשכרה מסרו את הילד לסבא וסבתא לכל הזמן

במלון?

גם מפנק וגם כיף

ואם רוצים אחווה נשית

פשוט לנסוע עם חברה\חברות\אחיות למלון

גם כיפי

אם יש חברות לנסוע איתן...

אני מפנטזת על נופש זוגי עם בעלי בחו"ל.

עשינו את זה לפני כמה שנים

וזה היה ככ מושלם וממלא בכוח

גם זוגית וגם אישית

ואני ככ אוהבת לטייל ולראות עולם

שאני רק חולמת מתי נעשה את זה שוב

אז כנראה הסתדרנו ומישהו שמר עליהם

לא נשארו לבד

מה אז לא נוסעים לנופש עד שהילדים כולם גדלים?

ממש לא. זה הזמן הכי קריטי לנסוע לנופש לבד בשנים האלה העמוסות.

ומסתדרים..אני רואה גם סביבי.

מי שרוצה לנסוע מסתדר מוצא מי שישמור אפילו בייביסיטר בתשלום או מפזר בין דודים חברים ונוסע..

בתור זוג צעיר עזרנו ככה לאחותי

היא שילמה לנו 

ובאנו אליה הביתה לשון 2 או 3 לילות 

וככה שמרנו על הילדים הילדים נשארו בסביבה הטבעית שלהם והם נסעו רגועים.

אנחנו ספיצפית לפני כמה שנים שנסענו השארנו אצל חמותי שגיסתי הבחורה עזרה לה וכולם ניסו לעזור..

לאחרונה אמא שלי וחמותי פחות יכול לשמור כמה ימים לבד

אז

בנופש האחרון שלנו לפני כמה חודשים נסענו עם התינוקת

והשארנו את הגדולים עם גיסתי שבאה לשון עם חברה וסידור גם חלק מהזמן אצל אמא שלי

אם לא היה לנו אותה הייתי כנראה לוקחת בייביסיטר בתשלום או נעזרת גם באחיות..

זה כמו אויר לנשימה

לא מבינה איך מותרים על זה.

אולי יש זוגות שלא חיבים..אבל מאמינה שהרוב כן. וחלק לא יודעים מה מפסידים וכמה זה יכול לתרום

אם כן פשוט לנשוך שפתיים ולעבור את השבוע- שבועיים שנשארו, פשוט להשכיב מאוחר ממש מלכתחילה ואז להפסיק שנצ.

אם לא אין לי פתרונות לצערי😐

אני פרשתי

היא ערה איתי בבית עד שהיא מעצמה הולכת לספה ונזרקת לישון

לא מתאים לי הערבים המגעילים האלה שהיו לנו עם הרדמה אין סופית בכי ועצבים

אני באופן קבוע הייתי יוצאת לגינה עם הבן שלי, פירות ארוחת ערב הכל שם, משחקת איתו המון והוא היה מתעייף מזה כל כך שבשמונה גג שמונה וחצי הוא היה הולך לישון. בתקופה של הקיץ הייתי עושה לו בריכה בחצר שלנו עם השכנים. אני יודעת שזה קשה יחד עם ההריון אבל אפילו לצאת עם עוד ילדים שיכולים להעסיק אותו בגינה יכול לעזור לך.

אבל אחרי שינה במעון הם לא ירדמו בשש או שבע. אני הייתי שמה בשמונה וחצי. 

האמת, מבינה אותן.

מטפלת שעובדת משמונה בבוקר ועד ארבע, זקוקה לקצת מנוחה באמצע

לק"י

הן גם מנקות ומארגנות דברים במעון.

(לנו באמת יש ילדים שעם השנ"צ במעון ישנו בעשר בלילה, וילד אחד שגם אחרי שנה בגן עדיין נרדם לפעמים בצהריים, ולא תמיד זה מפריע לו בלילה.

זה היה פלוס נוסף אצל המשפחתון הפרטי שהיו בו 2 מהילדים עד גיל הגן, שהם ישנו מוקדם יותר צהריים, ולפי הצורך שלהם. לפעמים גם בכלל לא).

הבן שלי במעון גם ויש לו עוד שנה הבאה

בינתיים הוא ממש צריך את השינה הזאת

חלק מהבנים גם בשנה השלישית עדיין היו צריכים את זה

ואחרים באמת היה סיוט כמו שאת מתארת..

אני יודעת שיש מעונות שאפשר לתאם עם המטפלת שחלק מהילדים ישארו ערים, אולי שווה אפילו לשלם על זה תוספת של כסף חודשי. 

פספסה בכמה ימים את העליה לגן...

אצלי נס שהילדון נולד בסוף דצמבר

אחרת עוד שנה שלמה עם שנצ של שעתיים 🫪

מבינה שאצלך לא :/

אצלי נולד בינואר, הוא כבר בן 3 וחצי. לא הוא צריך דנצ, כשילדים שנולדו 3 שבועות לפניו לא ישנים שנצ בגן כבר כמעט שנה?

10-11 בלילה זה רגיל אצלו

התקלחנו, שמנו פיג'מה

נכנסנו לחדר, אמרתי לה שפה יש חושך ומוצץ למי שרוצה לישון

מי שלא רוצה לישון יכול לבוא לשחק עם עצמו בסלון

כשבעלי נכנס הוא אמר לה שהוא הולך לישון במיטה שלה (אחרי כמעט שעה שהיא איתי בסלון(

היא נבהלה ונכנסה לישון במיטה

לא יודעת מה מצבה

נראה מה יהיה מחר

במקום  להילחם שיירדמו כבר,

ללמד אותם להיות בשקט ובנחת בסלון

מסיימים מקלחות וא. ערב סביב שבע בערב

אח"כ יש דפים, צבעים ומדבקות ומשחקים בסלון

שישחקו עד שיפרשו לישון

אנחנו כן מעמעמים אורות בסלון,

כדי שיהיה חשוך מעט

בדר"כ נופלים לישון סביב שמונה, שמונה וחצי.

אנחנו בינתיים נחים קצת, לפעמים אני כבר מתארגנת בעצמי לשינה

אבל זה זמן מאוד נינוח ורגוע בבית.

הקטנה שלי בת שנתיים וקצת, ילידת מרץ אז קטנה מהבת שלך בחודשיים

כשהגדול שלי היה בגיל הזה והיה ישן צהריים אז זה יותר השפיע עליו ואז היה הולך לישון בתשע פלוס

לא היה אכפת לי כל עוד הוא רגוע ועסוק בשלו

הקטנה שלי אותו דבר אני מחשיכה את הבית ועולה לישון היא בסוף נרדמת גם..משעמם לה לבד והכל חשוך חוץ ממנורת לילה

אני לא מתווכחת פשוט עולה לישון בעצמי

זה מה שאני עשיתי בשנות המעון של שבעת ילדי...

התורן תמיד היה איתי אחרי שאחיו הלכו לעשון

הם כל רגע יבקשו משהו ירצו ועכשיו יקלו לעצמם כל הצומי

קיצר לא משהו שיש לי כוחות בערב אחרי כל היום

אני כן מגבילה לחדר אבל לא בצורת מאבק

פשוט הוא קורא לי..מגיעה ומביאה לוצערמת ספרים לחדר.. אחר גך כמה סובות.. אחר כך איזה מכונית

מתישהו הוא מתעייף מלשחק עם עצמו ונרדם

לפעמים מוצאת גם רעיון מקורי של ברור שבא לך ליושן עם פיל סגול!! מי לא רוצה ךיושן עם פיל סגול זה הכי מגניב בעולם

ואז שולפת בובה לשתפיל סגול שמלא זמן לא שיחק בה

והופ הילד מבסוט

ומשחק בה עד שנרדם חח

אם אחת ל הוא מנסה לצאת אני מסבירה שעכשיו לילה ובלילה הולכים למיטות ועוברת על הילדים במעון ושואלת איפה חיים איפה חנה ..? גם הם ינשים במיטה שלהם עכשיו איזנ כיף להם.. וכו

כגון אמהות לא אוגרות וכאלה..

אם פונים אלייך לא יהודים

את אומרת שזה כבר לא רלוונטי

ובכללי זכותך למסור למי שבא לך.

יכולה לפרסם ב'מרקט פלייס'.

פונים אלייך אנשים (דרך הפייסבוק, בלי המספר הישיר שלך), ואם הפונה לא יהודי את תמיד יכולה להגיד שיש לך מתעניין אחר, או אפילו לא להגיב בכלל.

את רוצה שאפנה אלייך באישי?

אני לא נמצאת בקבוצות שכונתיות ולא יודעת איך להגיע אליהם.

איך מגיעים לקבוצות של אמהות לא אוגרות?

ממש תודה!

0545707060

זה בוט של אמהות לא אוגרות ונותן קישורים לקבוצה המתאימה (יש לו שעות פעילות אז אולי תצטרכי לחכות לתשובה).

כי זה יעזור לתגבר גם אם לא בגלל זה יש ירידה בכמות

ולאכול דברים שמגבירים חלב- עכשיו עולה לי רק קוואקר אבל בטוח יש עוד

בעיקר בשביל תשעה באב כי קראתי איפה שהוא שלוקח לכליות שבוע עד שהן מטפלות בצורה יעילה בשתייה מספקת ועד אז פשוט הולכים הרבה לשירותים ולא באמת נספג בגוף מה שהוא צריך...

אוכל אני יכולה ממש לשפר וגם אני אנסה לאכול קוואקר. תוהה לעצמי אם לקנות חילבה במיוחד...

כי עדיין לא חזר לי המחזור (ואצל שני הגדולים חזר הרבה אחרי שבעה חודשים) ומפחדת שהחוסר חלב הזה ישפיע או שזה תוצאה של מצב הורמונלי כלשהו...

אבל כשקרה לי לקחתי מורינגה

כדורים טבעיים כאלה

ועזר לי ממש

כי זה יכול לגרום להתמעטות

סתם זורקת רעיון

כי אני מזהה את הביוץ שלי בעיקרון (גם כשאני לא עוקבת במיוחד) ולא זיהיתי ביוץ מאז הלידה, ואצל שני הגדולים עוד לא חזר המחזור בשלב הזה.

לא יודעת כמה הוא ינק אבל משהו כן יש שם... אז מקווה לטוב

ממש קשה.

אני ממש מבינה אותך.

אמנם אמא שלי לא נעלמה ברמה שאת מתארת, אבל כן מאוד עמוסה, ואני ממש מרגישה לפעמים ילדה קטנה שמתוסכלת שאין לה זמן בשבילי...

באמת אין תחליף לאמא

ממש מבינה אותך

אמא שלי גם נעלמה סביב הלידה

לידה של נכדה ראשונה .. במקרה שלי היא ממש ניתקה קשר

תדברי איתה

תספרי לה תשתפי אותה

יש אמהות שנשאבות לחיים ולא שמות לב לכל הסביב

יש משפט שמלווה אותי שכל אמא צריכה אמא ❤️ תדברי איתה ❤️

אין לך מושג כמה אני מבינה אותך

אחד הדברים הכי כואבים שיש 💔

וגרמת לי להעריך עכשיו את אמא שלי.

וביחד עם זאת אגיד על עצמי

שאמא שלי לא מזמינה אותנו בכלל, את אף אחד מהאחים, מבחירה.

לא פעם בחודשיים ,לא פעם בשנה, לא קפה ועוגה, לא ימי הולדת, גורנישט.

יש לה בעיית ניקיון לדבריה

אז התרגלנו בעל כורחנו וזה מזעזע את הנפש אבל חיים עם זה. שרק אנחנו מזמינים אותה

אנחנו אפילו לא באים לביקור והילדים שלי שהיו קטנים שאלו אם יש לה בכלל בית.. .

אז תמיד יש יותר גרוע

חיבוק על התחושות...

כדי להביע עמדה

אבל ב"ה הקדוש ברוך הוא פיצה אותי בדרכיו בדברים אחרים 🙏

פנאי

היא מרגישה שהיא באמת עושה מה שהיא יכולה

מנסה לא לכעוס אלא להבין שאני מתוסכלת ושזה יוצא בעצבים כי יש לי חוסר שלא ממומש

מרגישה שזה מבגר אותי, לטוב ולרע

גם לי היה שינוי גדול ביחס מאמא מאז שהתחתנתי..מדמות מעורבת בחיי ומקשיבה מאוד

היא פשוט לא מתעניינת..לא מעורבת..בלי סבלנות להקשיב..

ועם הגיל המתבגר אז גם לא היה אופציה להגיע לשבתות..ובכללי תחושה שאני לבד

החוסר הוא כואב

כי אמא זה בסיסי

ומנסיוני יש תהליכים שצריך לעבור מול החוסר

לכאוב אותו.ככה. בחמלה . לתת לעצמי חיבוק על הכאב הזה. לא להתחמק ממנו.

לקבל את זה שהמצב הוא לא מה שדמיינתי. שזה מה שיש. כרגע. ולא להיות רק במאבק םנימי והתנגדות .כי במילא אין לי איך לשנות.

סוג של להתאבל על מה איבדתי

ואז

אחרי זה

מרגישה שמתפנה בלב מקום

קדימה

להכיר מי אני ומה אני לומדת מתוך החוסר הזה

להתאים ציפיות מותאמות לסיטואציה-לא לבא בכל שיחה עם ציפיה לא מותאמת ואז להתאכזב.

להבין שזה מה שהיא מסוגלת כרגע לתת לי

וגם הקצת הזה כנראה חשוב לי. כי בכל מקרה אני מחפשת אמא בחיים.

ואז מגיע גם השלב היותר יוזם

מה היתי רוצה להביא מעצמי לקשר?

אולי יש משהו שאני יכולה -לא לחפש ממנה- אלא ליזום בעצמי.

אפילו שחלקי וזה לא כמו וכו..

לדוגמא אני נגיד באיזשהו שלב הפסקתי לחכות שהיא תשאל או תתעניין איך העבודה החדשה שהתחלתי . או מה בכלל התפקיד שלי...

אני תימצתתי במשפט-שניים מה בא לי בכל זאת לשתף אותה ופשוט אני שיתפתי מעצמי

ונכון התגובה לפעמים עדיין היתה מבאסת

אבל עשיתי בעבור עצמי.ולא כדי לקבל ממנה משהו.

עוד דבר זה לנסות להיות יותר נותנת בקשר ופוקחת נזקקת.

הבנתי שהיא לא יכולה להעניק לי כמו שאני רוצה

אז זיהיתי איפה היא נזקקת..ומה היא מחפשת לעצמה דו-א מתוך הקשיים שלה

טמשתדלת לבא לשיחה בעיקר כדי להתעניין בה ולהקשיב לה ולהשתתף באתגרים שלה.

להיות בעמדה מעניקה.

נכון לא תמיד הלב פתוח.אבל עושה את זה גם כחסד.

נכון לפעמים זה מציף שגם אני זקוקה..ואין..

אבל כן..יד גם איזה היפוך תפקידים שבו נכון שאני קצת אהיה המעניקה מאשר הנזקקת הממורמרת.

אני גם עברתי שינוי כזה בקשר עם אמא שלי בעקבות אובדן,

זה חלק ממעגל החיים

לעבור מהצד הנתמך לצד שמסתדר ללא תמיכה, לצד התומך.

היום מחפשת איפה לערב אותה שיהיה לה טוב, לא איפה לי יהיה טוב.

בסוף כשלה טוב גם לי טוב.

למשל אם יש לה זמן מוצלח עם נכדה, אין מאושרת ממני.

אם פחות מצליח, לא נורא מנסים בפעם הבאה.

אבל כדי לצלוח את המעבר הזה כן יש תחושה של אובדן מסויים של הקשר..

זה לא פשוט בכלל.

חיבוק גדול לפותחת!!

אולי זה ישתפר קצת כשאמך תתגבר על האובדן, לאמא שלי זה לקח 5 שנים ואז כן היה שיפור מסויים, אם כי הגלגל לא חוזר לאחור, אין מה לנסות לחזור אחורה, להסתכל קדימה ולהנות ממה שיש ומה שעוד אפשר.

אני חושבת שהשינוי הזה לא מספיק מדובר וזה באמת ממש קשה שזה פתאום נוחת יום אחד..

זה עצבים שלוחצים וגורמים להירדמות

אם זה בעיקר בידיים זה יכול להיות תסמונת התעלה הקרפלית בעקבות ההריון