משוחרר לי בפנים.רבי שלוימה הוא..קשה להסביר מה הוא בשבילי

למעלה מטעם ודעת ממש.

היום הזה מלמד אותי ככ הרבה דברים.

רבי שלוימה הוא מים ללב שנשרף.הוא מים.הוא מרגיע את הבפנים ומחייה לי את הלב.מחדש.מה הייתי עושה בלעדיו מה.יום רגוע.עם המון דברים ששמחו אותי.

(קשה לי שאני מרגישה פעם הכי שמחה בעולם ופעם הכי עצובה וכאובה ושרופה מבפנים.קשה עם זה שהמצבי רוח משתנים.אני משחק?אני קלף?לא רוצה להרוס את היום הזה במחשבות לא כייפיות..אבל רק..קשה לי להרגיש כל דבר בצורה קיצונית וחזקה.רוצה איזון.רוצה פרופורציות.מצד שני זה מראה לעצמי כמה הלב שלי יודע להרגיש.זה..וואו.פלא.אני כולי בוערת מבפנים.בוערת בקטע טוב מאוד.יש בי אש שעושה לעצמי אור.)

ורוצה להגיד תודה למי שברא תעולם.אם יש מישו כזה.רוצה להגיד אין סוף תודה על זה שרבי שלוימה קיים.ושיש ככ הרבה אנשים טובים בעולם שעושים לי שמח מעצם קיומם.שעושים לי טוב.שמשפיעים עם המילים שלהם בעולם.כמה כוח יש למילים כמה.רבי שלוימה היה ככ כזה.היה כוח במילים שלו.רבי שלוימה ידע למי לפנות ולתת מילה טובה לאלה ששורף להם.לאלה שלא מוצאים תעצמם בעולם.רבי שלוימה ידע לחבק.הוא ידע שכשלמישו כואב-הוא צריך חיבוק.במובן עמוק..לא כמו שאננו רואים את זה בראיה מצומצמת יחסית..והוא לא ישחרר את החיבוק אז שהכאוב ישחרר מעצמו.עד שהכאוב ירגיש שהחיבוק הספיק לו.רבי שלימה אף פעם לא שיחרר את החיבוקים שלו.רבי שלוימה ידע מה זה אהבת אמת.מה זה לאהוב כל יהודי באשר הוא.רבי שלוימה היה רואה אנשים שלכאורה מכוערים,והיה מחזק אותם בכמה הם יפים.ואז אותם אנשים היו מתמלאים אור.אור גדול.היו מוארים.אותם אנשים היו פתאום יפיי טוהר ויפיי מראה.כמה כוחות היו למילים שלו.כמה אהבה ללא גבולות.כמה רגישות.הוא היה הרב של הרחוב.כמו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב להבדיל.רבי לוי יצחק היה הרב של הרשעים.האלה שרוצים לזרוק אותם ישר כשרואים אותם.רבי לוי יצחק לא עזב יהודי.לא משנה כמה הוא גונב ולא משנה כמה חטאים הוא עושה.כי מי יהיה הרב של הרשעים?!צריך רב כזה.ורבי לוי יצחק רצה דווקא אותם.דווקא את אלה שלא שמים לב אליהם.דווקא את אלה שמשפילים אותם.את אלה שמתנהגים אליהם רע.אךךך מוישלה גנב..מוישלה הוא איש טוב.בבפנים שלו הוא היה פלא גדול שרוצה טוב.לא משנה כמה הוא התכחש לזה.אני יודעת שהוא רצה טוב.רבי שלוימה היה להבדיל כמו רבי לוי יצחק.הוא ידע מי צריך אהבה.ידע מי צריך חיבוק ומילה טובה.ידע לתת את כל כולו.אךך רבי שלוימה אךךך.זה לא נגמר.רבי שלוימה קיים כאן.הוא פועל.ופספוס ענק שלא ראיתי אותו בחיים שלי.אם יש מישו שאני רוצה לראות עכשיו זה את רבי שלוימה.ולשתוק איתו.השתיקה הזאת אומרת הכל.

רבי שלוימה משנה חיים.הוא מרגיע את הלב השרוף.הוא מדליק את הלב שלי מחדש.מחדש.

זה פורום כפול..

אני אפס.

בין אם * ובין אם לא באמת-אני לא מבינה למה כן.

פה הנקודת מוצא.

ואז,מה עושים?!זה מבהיל.מבהיל נורא.

ואני לא ידעת מה אני מרגישה.

איך יכול להיות ש*?מה,אני עד כדי כך רעה?טוב,מסתבר שכן..

איך אפשר עדיין לאהוב?איך?!

זה פגיעה.אין סיכוי שיש אהבה עדיין על זה.ולמה אין סיכוי?לעזעזל מה יש לי?אני עד כדי כך רעה?אוף.רעה גמורה.

למה כל זה למה.ה' מה אתה רוצה ממני מה.

נכון,יש בחירה.אבל סורי גרמת לי לבחור בזה בתת מודע גם בלי להבין.למה אתה מעמיד אותי בזה למה.למה כל הבלגן למה.נמאס לי.בחיי שנמאס לי מכל זה.

אין לי כוח ל*.זהו.אני סיימתי.

שמישו יסביר לי מה נסגר איתי.שמישו יסביר.לעזעזל אוף לעזעזל.לא מכירה תעצמי.

כמה רעה אני יכולה להיות.לא מבינה אותי.

בכלל,כל העניין הזה היה רק כדי טיפה להבין אותי.ועד שקצת כן הצלחתי,אז לא.אין מה להבין פה.אין.

בסדר,אני לא אתחתן.הבנתי.הבנתי את זה מזמן בעצם.

(בטוח רבי שלמה היה אומר ש*.אבלאבל,דווקא בגלל זה הייתי מצפה ממני להתנהל אחרת.אחרת לגמריי.

באלי להיעלם.בחייאת.)

וחייבת לדבר את מה שהיה לי אוף.ולהחליט.להחליט.כי הזמן עובר וזה רק מפוצץ יותר מבפנים.אנלא מסוגלת כבר לשמור את כל זה.מפוצץ מפוצץ.

הוא אמר לי שאני חייבת *.הוא אמר- שהוא אמר.ואז,זה עוד יותר גורם לי לחשוב על הדברים בכובד ראש|לא אכפת לי שהשתמשתי בביטוי חנון|. רציני העסקקק.מידיי אוף.

ככ מפחיד.ככ המון פלאשבקים.ככ המון תלישות שמחזירה אותי אחורה.פחדיי פחדים.

ואז שתיתי ושתיתי.לא רציתי להיזכר..והייתי גמורה אוף.אני נקרעת מבפנים.כלכך נקרעת.ולא יודעת מה לעשות עם הנידון

באלי להגיד לו שזה יהיה לי רק אופציה..בלי התחייבות..אבלאבל,גם זה קשה לי.עצם האופציה.כי,כי פלאשבקים.ולא הבנתי למה הוא לא הבין את זה שזה מרתיע..ולא הצלחתי להסביר את עצמי אוף

בעצם,בעצם אני כן מבינה.כי הוא אף פעם לא היה במקום הזה..אז קשה לו לקלוט.

ואז סיפרתי לו דברים ש,פפ.וואו אני מקווה שזה יועיל לפחות ושלא סתם סיפרתי..טוב,זה בטוח יועיל נראלי אוף.

אני מפחדת ש.

וגם קשה לי העניין עם ה*.

ויש פה יתוש שלא מפסיק לחפור גרררר.

באלי לשכוח הכל.לשכוחלשכוחלשכוח.ואני לא מסוגלת.כי אני * ומתכווץ לי כל הגוף ואז אני משתתקת וכמה שזה מטומטם כי עדיף כבר שלא *.אז אוליי הוא צודק?שרק אחכ אני אצליח..ושצריך להרפות מלהילחם על זה..כי חבל על הכוחות..אוליי הוא צודק שצריך את זה..אבל זה קשה.קשה לי להחליט כי דיי,זה גורלי הפעם.

וזה מגעגע אותי.רק לחשוב על זה איי.וכמה אפשר לחזור על זה שוב ושוב ושוב.זה דורש המון כוח.והמון השלמה עם זה שזה החיים שלי.וזהו אין לי דרך לשנות תמציאות.אלא נטו לשנות תפיסות שהיו בי עד עכשיו.קשה לשנות אותם.כי התרגלתי אליהם.קשה להשתנות.כי זה תלוי בי נטו.ואיןליכוחאיןליכוח.לא רוצה להשלים עם החיים האלו.לא רוצה.כי זה דורש.זה דורש מעשים שהוא אמר שאני צכה לעשות.לא רוצה לעשות אותם.לא רוצה.זה לשנות את כל החיים שלי בכללי..ולחזור אחורה בגלגל.מבחינתי זה אחורה,כן.למרות שזה קדימה.כי שוב,הפלאשבקים לא מרפים.גם אם זה קדימה-זה רק בגלל שהשכל אומר את זה,ולא כי אני מרגישה את זה באמת.מבחינת הלב,זה אחורה.כי אז,באותה תקופה,זה היה אחורה.ככה מרגיש לי לפחות כשאני נזכרת בזה.ואני לא רוצה אחורה.רק להתקדם.ולבנות בי אמון שיעבוד אוף.אני כבר לא יודעת.אין לי אמון באף אחד.אפילו בו,שיש לי אמון נורא,גם בו אני מפקפקת..כי זה קשה נו.כי הוא לא היה בתהומות האלו מהסוג הזה..אז הוא באמת לא יודע להגיד.הוא כילו היה,אבל זה אחר נו.מצד שני הוא לא אמר את זה רק על דעת עצמו..אני צכה לסמוך עליו.אבל זה קשה אוף.

הוא יודע להגיד,למרות שלא היה שם.וראיתי שהוא יודע,ושהוא אומר את זה עם כאב.שנכון,זה מה שאני צכה לעשות,עם כמה שכואב לו.ועם כמה שזה ידרוש גם כאבים נוספים שיהיו לי יחד עם זה..אבל עם כמה שיהיו כאבים על זה ופלאשבקים-זה שווה את זה.

שווה את זה?ממ.אוף.

אמרתי לו שבנתיים יחפש..אבל כרגע לא החלטתי ושנראה אחרי שימצא

צכה להרגיש כוח

וחיבוק.אני רוצה חיבוק.לאידעת מימי.לא באלי *.

חוץ מזה שהוא גם אמר את זה מזמן כבר..וריחפתי כי פחדתי..וגם היא פעם אמרה לי..אבל לא.אני מפחדת.אבל ברגע שהיום הוא אמר לי את זה-אז זהו,פתאום אני חושבת על העניין רציני.וזה מפחיד לחשוב על העניין.

מה יקרה אם *.ואם *.

אני לא יודעת כלום.גם את זה הוא אמר היום,שלא חייב תמיד לדעת..שלפעמים צריך פשוט לעשות..

וואו יום מתיש מידיי.מלא מחשבות ולב שמרגיש טוב ורע ביחד מתערבבים.

(שמישו יציל אותי)

רבי שלמה..הייליגער רבי שלמה.שינית את חיי.שינית את חיי.

אני כלום בלעדיו.כלום.

פפפפפ.אני לא מצליחה לבטא במילים.

הלב שלי לא מפסיק להתרחב היום

הייליגער הילולת רבי שלמה

אני מתחרפנת.

חבל שלא בדקתי מתי .אוף כבר עם זה.למה זה מגיע לי למה.במיוחד ש.

מצד שני נכון,מי אני שאדרוש..אבל דיי באמת שאין לי כוח כבר

ואני כל הזמן מתלוננת 

חלאס

כמה דפוקה אני יכולה להיות?!

דוקר לי בלב

אבא תחבק אותי

תראה לי כמה אני טוב

(כל הנסיעה שמעתי את זה..אוף)

דיי דיי דיייי נמאס לי כבר נמאס

מפורקת כולי

שמישו יקח ממני את *

כמה אני אפס.כמה אני לבד כמה.כמההההההההההה.

כמה בדידות אוף כמה בדידות.

שיהיה לי אומץ.שיהיה לי כבר אומץ לפתוח את הלב ולדבר נורמלי.חלאס לבד חלאאאס

כמה מחשבות כמה.מוצף מוצף מוצף

אסור לאף אחד להיות איתי.באמת אף אחד.

צכה רבי שלמה.זהו זהו זהו

שיעצרו הדמעות.אני שונאת אותם.זה דמעות לא נחמדות בכלל