אז אני ניקית פה, פצלש כי זה מביך אותי.
אין לי הצעות כמעט בכלל.
וזה לא שאני יושבת בבית ומחכה לנס, אני מנסה הכל. ממש הכל.
אני מזכירה לחברות ולסביבה כל הזמן.
גם לסביבה הרחוקה יותר.
ואפילו לעוד יותר רחוקה.
פניתי לשדכנים.
נרשמתי למיזמים.
ניסיתי את מזלי גם פה
ואני לא סופרת את כמות השדכנים שפניתי אליהם ולא ענו, גם אחרי שניסיתי כמה פעמים, או שפשוט אמרו לי שלא רלוונטי עם או בלי פירוט למה.
וזה לא שזה פשוט לי, אני ממש מרגישה שאני יוצאת מהעור שלי בשביל זה.
יצאו לי מכל זה אולי אולי 4 הצעות. מתוכן 2 רלוונטיות. מתוכן יצא רק דייט אחד. אני יודעת על עוד 2 שביררו ופסלו.
זה לא שאני מנסה שבועיים ואני חסרת סבלנות. זה ככה יותר משנה.
וזה לא שאני אומרת ומחכה, אני מזכירה את עצמי לשדכנים ולאנשים.
שאלתי חברות, שאלתי גם אנשים ניטרליים. אולי אני מציגה את עצמי לא טוב?
ניסינו לחשוב ביחד על הנקודות שיכולות להיות בעייתיות.
ועדיין.
היו לי 2 קשרים רציניים בעבר, עם הפרש קטן ביניהם. אבל מאז אני מרגישה שמשהו פשוט תקוע. חסום. שדברים לא מגיעים אלי.
אני סומכת על ה׳ שככה זה צריך להיות. אני בטוחה שהכל מתנהל בדיוק לפי התכניות שלו.
אבל עדיין קשה לי, ממש.
אני לא מצליחה להישיר מבט אל השאלה איך זה יכול להיות שאף אחד ממי שדיברתי איתו לא מכיר מישהו בשבילי, ומה זה אומר עלי (וכן, אני יודעת שיש דברים מאחורי הקלעים שאני לא שומעת עליהם. אבל בפועל? אני פשוט לא מקבלות הצעות).
ואולי אין מישהו בשבילי באמת?
יש תקופות שאני מרפה, נותנת לדברים לקרות. משקיעה רק בתפילות.
אבל זה גם לא עושה לי טוב להיות בחוסר עשייה.
מצד שני פשוט נגמרו לי הכוחות לנסות.
אני נלחמת כל כך קשה כדי שזה לא יוריד לי את הבטחון. אני נלחמת כדי לא להרגיש כישלון. אני נלחמת שזה דווקא יחזק לי את האמונה ולא יחליש. ואני נלחמת כדי להמשיך להרגיש טובה, גם כשזה מרגיש שאין אף אחד בעולם שמתאים לי.
אני לא יודעת מה אני רוצה ממכם. אולי סתם לפרוק.
אבל באמת שכבר אין לי כוח.
אין לי הצעות כמעט בכלל.
וזה לא שאני יושבת בבית ומחכה לנס, אני מנסה הכל. ממש הכל.
אני מזכירה לחברות ולסביבה כל הזמן.
גם לסביבה הרחוקה יותר.
ואפילו לעוד יותר רחוקה.
פניתי לשדכנים.
נרשמתי למיזמים.
ניסיתי את מזלי גם פה
ואני לא סופרת את כמות השדכנים שפניתי אליהם ולא ענו, גם אחרי שניסיתי כמה פעמים, או שפשוט אמרו לי שלא רלוונטי עם או בלי פירוט למה.
וזה לא שזה פשוט לי, אני ממש מרגישה שאני יוצאת מהעור שלי בשביל זה.
יצאו לי מכל זה אולי אולי 4 הצעות. מתוכן 2 רלוונטיות. מתוכן יצא רק דייט אחד. אני יודעת על עוד 2 שביררו ופסלו.
זה לא שאני מנסה שבועיים ואני חסרת סבלנות. זה ככה יותר משנה.
וזה לא שאני אומרת ומחכה, אני מזכירה את עצמי לשדכנים ולאנשים.
שאלתי חברות, שאלתי גם אנשים ניטרליים. אולי אני מציגה את עצמי לא טוב?
ניסינו לחשוב ביחד על הנקודות שיכולות להיות בעייתיות.
ועדיין.
היו לי 2 קשרים רציניים בעבר, עם הפרש קטן ביניהם. אבל מאז אני מרגישה שמשהו פשוט תקוע. חסום. שדברים לא מגיעים אלי.
אני סומכת על ה׳ שככה זה צריך להיות. אני בטוחה שהכל מתנהל בדיוק לפי התכניות שלו.
אבל עדיין קשה לי, ממש.
אני לא מצליחה להישיר מבט אל השאלה איך זה יכול להיות שאף אחד ממי שדיברתי איתו לא מכיר מישהו בשבילי, ומה זה אומר עלי (וכן, אני יודעת שיש דברים מאחורי הקלעים שאני לא שומעת עליהם. אבל בפועל? אני פשוט לא מקבלות הצעות).
ואולי אין מישהו בשבילי באמת?
יש תקופות שאני מרפה, נותנת לדברים לקרות. משקיעה רק בתפילות.
אבל זה גם לא עושה לי טוב להיות בחוסר עשייה.
מצד שני פשוט נגמרו לי הכוחות לנסות.
אני נלחמת כל כך קשה כדי שזה לא יוריד לי את הבטחון. אני נלחמת כדי לא להרגיש כישלון. אני נלחמת שזה דווקא יחזק לי את האמונה ולא יחליש. ואני נלחמת כדי להמשיך להרגיש טובה, גם כשזה מרגיש שאין אף אחד בעולם שמתאים לי.
אני לא יודעת מה אני רוצה ממכם. אולי סתם לפרוק.
אבל באמת שכבר אין לי כוח.
