התרגומים, כמו ה"ספרים החיצוניים" - הם ספרים שנכתבו מטעמים פולמוסיים.
הם נכתבו, על מנת להראות, אילו עוד כוונות ניתן למצוא בדברי הנביא, על פי ההסבר והדרך שבה מציג אותה כותב התרגום או ה"ספר החיצוני", באופן שיהיה אפשר להתמודד ולהתפלמס מול שאלות שעלו והעסיקו את העם.
התרגומים הארמיים נכתבו על מנת לתרגם את הרעיון, כלומר את החלק הרעיוני שבפסוק. והספרים החיצוניים נכתבו על מנת לתרגם, לפי שיטת הכותב של כל אחד מה"סיפורים" החיצוניים", את הלוגיקה, ואת המסר שהוא מרחיב בצורה יותר עמוקה מתוך הפסוק. חז"ל בדרך כלל הסתמכו יותר על תרגום רעיוני, שנשאר מחוייב וצמוד ללוגיקה התנ"כית, בצורה שאדם לא ישכח את המרכז והצורה המסודרת של הלימוד על פי המקור.
בדוגמא הזאת, במקרה הזה, שהבאת, אנחנו רואים, למשל, שהמתרגם היה צריך להסביר, שלמרות שבפסוק עצמו מדבר על הצלחה רעיונית, כפי שכתוב שם בפירוש באותם פסוקים "זה דבר ה' אל זרובבל לאמור לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'". ואומנם גם בפסוק הזה שהבאת, ניכר שזה מובא בצורה מטאפורות, שאיננה מחייבת איזה התייחסות ברורה או ספיציפית, או מעשית. בכל זאת, בא המתרגם, ומסביר, שהצד הרעיוני של הפסוק כולל גם התייחסות מעשית. שלכן זה נכתב בצורת משל ונמשל. כיוון שאם הצד הרעיוני לא מתחבר ישירות לצד המעשי. אז ההסבר ה"אותנטי" מגיע בצורה יותר ברורה אם הוא מובא בלי הגדרות שממעיטות ומגבילות את ההבנה. אבל המתרגם פורש את זה על אפשרויות נוספות, כדי שלא נחשוב שהמשמעות שזה רק דבר שההמעטה שלו בעניינים ספיציפיים היא דבר טבעי, אלא שלא ניבאו עליו. אלא, הוא אומר שעל זה ניבאו גם כן.