אחרי לידה שהגיעה אחרי הפסקה ארוכה. מתמודדים עם כל מיני אתגרים עם הילדים, העבודה וכו.
מרגישה שאני ובעלי צוברים אחד על השני. אני מהטיפול בילדים, מרגישה לבד עם העול. כרגע בחופשת לידה
הוא עובד מאוד קשה
אבל כל פעם שקורה משהו הוא לא מוכן לדבר. לא עכשיו,אין לי כוח, אין לי סבלנות
מרגישה שאנחנו צוברים תסכולים אחד על השני בלי לפתוח... ואין לקבוע זמן. תמיד מוצא למה עכשיו לא מתאים
ממש מתסכל אותי. אנחנו "רבים" ומשלימין דרך הודעות בנייד. משתדלים ללכת לישון מפוייסים
אבל בעיני זאת לא תקשורת. לא מדברים על מה שמפריע ופוגע... הוא טוען שאני לא מבינה אותו. אבל אם לא מדברים איך נבין?
ממש ממש מתוסכלת
האמת רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי אישי, אולי אצליח לעזור לעצמי ולו
אבל אני עם תינוק קטן בבית. אין לי איפה להשאיר אותו. מה עושים?
אשמח ממש לכיווני חשיבה כי אני חנוקה כבר
והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי
(אם כי ככל שהם מתבגרים אנחנו מגלים יותר הבדלים ביניהם...)