היי,
יש לי חברה טובה בעבודה שמספרת שהיא כל יום משאירה את ארבעת ילדיה לבד, שהגדולה בת 5 ויוצאת עם בעלה להליכה.
מה הייתן עושות.
לפעמים היא משאירה מכשיר בייביסיטר לפעמים לא.
היא אומרת כולם ישנים ואין בעיה.
כאשר יש לה תינוק בן חמישה חודשים בבית והילדה שלה בת 5 מבחינת בגרות ובשלות היא כמו בת 3.5.
לא הזוי?
ניסיתי להסביר לה, אין עם מי לדבר.
לפעמים בא לי לשאול אותה למה היא מביאה ילדים לעולם, אם יותר חשוב לה דברים אחרים.
ברגע יכול להתרחש מצב סכנה.
אם שריפה.
חנק.
וגם הפחד של ילד שמוצא את עצמו לבד בבית.
פתחתי את זה כי אתמול בבוקר הילד שלי קם והלך לחדר שלנו והוא היה ריק, הצרחות שהוא הקים זה היה נורא, אחרי שניה הוא מצא אותי בסלון. אז אני אומרת מה קורה לילד שמבין שההורים שלו הלכו ונותר לבד. פחד אלוקים.
יצאו והשאירו כמה ילדים והגדולה בת 9, והייתה שרפה ושני ילדים שלהם נפטרו.
יותר מזעזע מזה אין.
אנסה לדבר איתה הלוואי ה' ישים מילים בפי.
גם לי שכנה כזו, אבל היא מביאה לי את המפתח ומבקשת שאכנס כל 15 דקות ואני עם הפחד שלי נכנסת ממש כל כמה דקות, זה אומר שנגמר לי הערב.
(קרה פעם שנכנסתי אחרי כמה דקות הילד שלה צרח, ילד בן שנתיים, אבל לפחות משאריה מפתח)
אבל במקרה בביתר הילדה הגדולה הייתה בת 11
ובהחלט היה הגיוני להשאיר....
זה נורא.
אבל זה לא היה חסר אחריות...
גדולה זה עדיין הסתיים באסון.
ברדע שבן אדם מביא ילד, הוא צריך לקחת את כל האחריות עליו ולא לצאת לעשות מה שבא לו.
יש מישהי נוספת שאני מכירה שהיא יוצאת מוקדם לעבודה ובעלה יוצא לתפילה, וגם משאירה לא יודעת כמה ילדים לבד, והיא משאירה טלפון פתוח, פעם נסעתי איתה בבוקר (כמובן שבעלי נשאר בבית), והיא שומעת שאחד הקטנים התעורר ובכה, והיא מתקשרת לבעלה צא מהתפילה, הילד בוכה, לא, הוא בתפילה. היה בא לי לחבוט בהם, ואני עוצרת פה, זה היה לפני כמה שנים, אבל ההלם שהרגשתי וזעזוע עדיין מפעם בי.
בעלי בירר עם סמכות רבנית ואמר שעדיף שהבן אדם לא יתפלל ולא ישאיר ילדים לבד כי סכנת נפשות.
אני ניתקתי איתה מגע.
שהיא תגיד שאני מקנאה.
התחתנו ביחד.
לה יש 5.
לי יש 1.
אז אני מפחדת שאולי היא לא תקבל ממני, כי כאילו תסתכל איך את באה לחנך אותי, אני יותר מנוסה, את מקנאה (לא תגיד, תחשוב)
התבלבלתי עם הגיל של הגדולה שלי.
גם בעיני אין מה לקנא.
אבל עזבי כל אחד מנוקדת מבט שלו.
ולעמים לוח זמן לחזור.
וילד קטן שמוצא את עצמו לבד, זה ממש פחד אלוקים.
והנפש של הילד יותר שווה מכל התרעננות.
ואם אמא בשרותים, היא שומעת, היא יכולה לקרוא לו, לתקשר איתו, וכנ"ל שתולים כביסה.
שהילד שלי היה קטן, לא הייתי נכנסת לאמבטיה בלי שבעלי יהיה בשטח.
ושהוא גדל אני משאירה את החדר שלי פתוח והוא שומע את המים זורמים.
קרא לי פעם.
פחות מ-3 שניות הייתי בחוץ, והוא היה גדול אגב. אבל עדיין, אני מרגישה צורך שהילד שלי ירגיש שאני זמינה לו תמיד.
על תינוק.
אולי אני אמא חרדתית. אבל גם בזה נתקלתי.
הילד בכה בלילה, והשמיכה על הפנים שלו. שאין לי מושג איך היא עלתה, אבל הכל יכול לקרות.
אין לנו שליטה בכלום, אבל מבחינתי השתדלות זו חובה.
ואם קורה כזה מקרה ואת באמבטיה ואת מסיימת אפילו בזריזות להתקלח זה מסוכן.
לפחות לדעתי.
לא אוהבת להתווכח. העיקר שה' ישמור על הילדים של כולנו, אנחנו רק שליחים.
לילד שלי.
הייתי בחתונה, חתונה קורונה שהתקיימה בחוץ.
והייתה מחיצה שנפלה והפילה סולם של הצלם, הילד שלי היה סמוך למחיצה ולסולם, באינסטינקט של שניה ראיתי שזה קורה, הייתי רחוקה אבל כל הזמן העיניים שלי על הילד שלי, ופשוט שלפתי את הילד שלי מתחת למחיצה שנופלת, בשבריר של שניה.
כל מי שהיה שמה וראה היה בהלם מהחושים הדרוכים שלי.
הילד השני פתח את הראש ולקחו אותו למיון לא יודעת מה עוד קרה לו כי היה מהצד השני.
אבל אני כן חושבת שלאמא צריך להיות חושים דרוכים.
מסוכן לשון ככה אני לא חושבת.
בדר"כ בצהרים בעלי היה שומר עליו ונותן לי שעת שינה טובה בלי הפרעות.
הבגרות שלהם.
עם התלותיות שלהם
והבעיות שלהם.
וכמו שאמרתי אולי אני אמא חרדתית.
אני לא מטיפה מוסר לאף אחת.
אולי אני הבעיתית
פתחתי את השרשור הזה כי כאב לי שאישה שיש לה ארבע ילדים קטנים שהקטן בן חמישה חודשים מסוגלת לעזוב אותם ולצאת להליכה. מסתבר שהיא יודעת שהם ישנים רצוף, ולכן היא עושה את זה.
אבל בעיני זה לא נתפס.
התחילו לעלות כל מיני סיטואציות בהם יכול לקרות דברים לילדים, אז אמרתי שלי יש חושים דרוכים. ויודעת מה אני מאמינה שלכל אמא.
מבקשת סליחה אם פגעתי.
לא היה לי אפילו לא טיפה של כוונה לפגוע או להעביר ביקורת.
אבל אולי בגלל שאני חרדה ' לי נתן לי את האינסטינקטים, הקדים תרופה למכה.
לקחת אחריות אם הקטנים מתעוררים או קורה משהו.
במיוחד, כפי שציינתי שאני ראיתי אותה כמה פעמים והיא כמו ילדה בת שלוש, לא בשלה.
ולא ילד לא יכול להבין שההורים שלו משאירים אותו לבד, לא בגיל הזה.
בנגישות של הבית אל העולם בחוץ.
בגדול נשמע חוסר אחריות.
אבל בכללי אני חושבת שאם שמים מכשיר בייביסיטר ויוצאים ממש לזמן קצר וקרוב, כשהילדים בטוח ישנים טוב ובתקופה שלא מתעוררים וכו', זה לא נורא. אם בדרך הטבע לא אמור לקרות שום דבר אז יכול להיות שמבחינת השתדלות הלכתית זה לא בעיה.
הייתה לי תינוקת בת חצי שנה.
היה חורף קר וגשם.
היא נרדמה והייתי צריכה להוציא את הגדולה מהגן
השארתי אותה ל7-8 דקות במיטת תינוק.
חזרתי היא בכתה.
בתחילה נבהלתי אבל אחר כך אמרתי מה יכול היה לקרות?
היא הייתה הרב היותר מוגנת ככה!!
כדאי מאוד!!
אני לא משאירה לבד בשום גיל (גדולה בת 8) בטח ובטח שלא תינוקות...
את בת ה8 אולי לדקות ספורות הייתי משאירה עם אחיה שבגיל כמעט 4 ומעלה..
בנות פה העלו סיפורים על שריפה..לא אשכח את משפחת שאער מרחובות שהיתה להם שריפה ונספו אב והילדים..
אז ק"ו להשאיר ילדים לבד.
גם תינוקות ממש לא הייתי משאירה כי ח"ו אם קורה להם משהו- לא תמיד הגדולים יודעים לעקוב ולהתמודד.
ונוכל לצחוק שוב
אז אני אתחיל. מאנונימי כי פאדיחה..
היינו אצל חמי וחמותי בשבת, עשיתי בדיקה שיצאה לא נקיה. שמתי אותה על המדף בחדר שישנו בו כדי להראות לבעלי ושאחרי שבת ניקח לרב, ו..שכחתי אותה שם.
במוצש כשהגענו הביתה קלטתי פתאום שהיא שם והתפדחתי כל כך, אבל קיוויתי שאף אחד לא ייכנס לשם והיא תישאר עד שכבר לא ידעו למי היא שייכת
אבל אז- ביום ראשון חמותי מתקשרת: "יכול להיות ששכחתם אצלנו משהו?" חח..לא! לא שכחנו כלום, מה פתאום!
אני רק מדמיינת אותם יושבים וחושבים מה לעשות עם הבדיקה ואיך להעביר לנו אותה בדרך נורמלית 
בושות!
אתן עושות הכל בבית כולל הכל והבעל עובד?
אני גמורהההההה עם כאבי גב מטורפים
ובעלי-מתעלם .הוא יוצא לתפילות משאיר אותי עם כל הקלחת
עובד עצמאי כך שאין לו שעות מסודרות,יכול לצאת לעבוד גם ב11 ,גם ככה עובד עד הלילה
מרגישה והוא גם אומר את זה מדי פעם
את לא עובדת אין עלייך עול
אבל עליי כ-ל העולם של הבית והילדים וזה לא פחות קשה
מרגישה שצריכה לשתוק כל הזמן כי הוא מביא את הכסף
ולא בקטע אלים כי לא חסר לי כלום ב"ה
פשוט די אני מותשת מזה שאין אפשר לבקש ממנו כלום
ומה שצריך להשתנות הוא תוך כדי דיון ביניכם והבנה של מה צריך להשתנות ולמה.
אישית כשהייתי בבית עם הילדים, מהרגע שהוא חזר הביתה מהעבודה הוא היה איתם וגם בעבודות בית התחלקנו 50-50. וכשיצא לו כמה פעמים להישאר בבית עם הילדים הוא אמר שלצאת לעבוד זה קל יותר מלהיות איתם. (אני גם חושבת ככה.)
אני חושבת שתתחילי קודם כל מלאות את כל מה שאת עושה ולכבד את זה, ולהקל על עצמך איך שאפשר. (מיקור חוץ, מכשירים כמו מייבש, שואב שוטף, מדיח, בייביסיטר, חד פעמי, כל מה שאפשר ומתאים לך.) ולפרגן לך כשהוא שומע על כל מה שאת עושה.
בהצלחה!
אני בהלם מהאישה
הוא כל הזמן מתבכיין כמה קשה לו וכמה אני משוחררת
זה מן מניפולציה כזו עליי
אפילו משרה חלקית בבוקר.
תשקלי את זה מחדש.
מעבודה בחוץ
במיוחד אם יש ילדים שאיתך בבוקר ולא הולכים למעון.
אז תתחילי בלהעריך את עצמך שאת עובדת כל כך קשה! ללא הפסקה! ה"בוס" שלך קשוח במיוחד, ולפעמים אפילו לא מאפשר לך לשתות קפה או ללכת לשירותים, נכון?
צריך לעבוד על זה בצורה חכמה, כי התמרמרות, מריבות או ביקורת לא יגרמו לבעלך לשנות את התפיסה שלו ולא את ההתנהלות שלו.
הוא כנראה באמת ובתמים חושב שהוא עושה המון ואת לא.
תראי, אני באמת חושבת שכשבעל מגיע הביתה מהעבודה, הגיוני שהוא צריך קצת לנוח, להתאושש, לשתות משהו... אבל אח''כ כן מצופה שהוא יקח חלק אם אשתו לא מצליחה להחזיק הכל בעצמה (כמו רוב הנשים).
אולי תתחילי בלחשוב מה יקל מעליך - להוציא את הקטן? לקחת בייביסיטר מדי פעם? לקנות מדיח או שואב שוטף?
ואולי באמת את מעדיפה לצאת לעבוד? מה את הכי היית רוצה?
מטבע הדברים ככל שהגבר מחוץ הבית יותר שעות העול נופל על האישה שנמצאת יותר בבית (וגם יותר טבעי שהיא תיקח את העול הזה גם כשהיא עובדת )
זה נשמע שבעיקר מה שמפריע ומקשה עלייך זה שרגשית ונפשית הוא לא חולק איתך את העול של גידול ילדים ותחזוקת בית, וזה נראה לי משהו שאת צריכה להנכיח לו.
וחוץ מזה לעשות מיקור חוץ לחלק מהמטלות- מנקה פעם בשבוע, נערה שתבוא לקפל כביסה, לשלוח את הילדים עם בייביסיטר מידי פעם או באופן קבוע.
ולמצוא חברות שנמצאות בבית ולצאת איתן מידי פעם לקניות, להעביר צהריים יחד באחד בתים וכו'.
זה שהגבר מרוויח הון? גרים בפריפריה או מקומות זולים?
לא הבנתיייי
יקר פה ברמות, איך גם משכורת אחת וגם מיקור חוץ
שואלת באמת באמת באמת
שמחה בשבילכן על היכולת
ובשנים שהייתי בבית (וגם היום כשאני עובדת) רוב הבית עליי
עם השנים זה השתפר ובעלי כן מבין שיש עליי עול ואני חושבת שחייבת להיות שותפות מסוימת שתהיה מוסכמת על שניכם איכשהו ותמנע הצטברות של מטענים, אפילו ברמה של להקל עלייך במיקור חוץ כלשהו
אם את לא מרגישה טוב פשוט תשכבי במיטה. אם הוא רואה אותך על הרגליים למרות שכואב מאוד, הוא כנראה מסיק מזה שאת עוד יכולה לתפקד
תרגישי טוב♥️
אבל בעלי היה שותף מלא מהרגע שחזר.
דבר ראשון, אם מדובר על להישאר עם ילד בבית, זאת עבודה לכל דבר ואפילו קשה יותר
וכשהוא חוזר הוא לחלוטין שותף.
אני מדברת על תקופות בין עבודות שהייתי בבית ללא הילדים, גם אז הוא היה שותף.
כמובן שלא מלא, הוא יצא מוקדם וחזר בסביבות 7, אבל לגמרי הכניס מדיח, עזר לי לאפס כשהיה צריך (זה דורש שחרור שליטה, לדעת להרפות גם כשדברים לא נעשים ברמת נקיון שלי ולהוקיר תודה בלי הרבה הערות)
יש תקופות אחרות כמו הריון תוך כדי עבודה, אחרי לידה, להישאר בבית אם ילד, ששום דבר מהמאמץ שהוא יעשה לא ישתווה לזה.
ויש הקרבות גדולות אחרות שעשיתי בשבילו.
אי אפשר ולא נכון למתוח קו מי עושה יותר ומי פחות.
כל אחד לפי היכולות שלו. הוא לא מנצל אותי ואני לא אותו, אם הוא יגיד שהוא עייף, אני אעשה ולהיפך.
כדי לקבל עזרה צריך בשלב הראשוני והכרחי להכיר בזה שאת ראויה לעזרה, שאת עושה הרבה.
אם הגעת למצב של שחיקה וכאבי גב את לחלוטין עושה הרבה
את עם תינוק בבית? תחזוקת בית מלאה קשה בעיניי בהרבה מלצאת לעבוד. גם ברמה הנפשית.
כשיוצאים לעבוד פוגשים אנשים, מדברים בגובה העיניים ולא רק עם ילדים, צוחקים, מרגישים משמעות והערכה לפעמים הרבה יותר מהטלות המובנות מאליהן בבית, מרוויחים כסף.
כל כך קשה להיות כל הזמן עם הילדים ועוד לבד..
לפני פתרונות טכניים אני חושבת שקודם כל בעלך צריך לשנות גישה. כשאנחנו לא עובדות בחוץ אבל כל גידול הילדים עלינו מאד קשה לשמוע את המשפט "אין עלייך עול". צריך להסביר לו שגם עלייך יש עול, פשוט לא עול כלכלי אלא עול אחר והוא לא פחות שוחק.
וגם את צריכה לשאול את עצמך אם מתאים לך אורח החיים הזה. אולי כדאי לך לשקול לצאת לעבוד, אפילו משרה חלקית, בשביל בריאותך הנפשית.
והחלוקה לא צריכה להיות דיכוטומית, צריכה להיות שותפות לשני הצדדים. בעלי שעובד, הוא יודע שמהרגע שהוא חוזר הבייתה הוא נכנס לקריסס בבית עם הילדים🫣. יש יום אחד בשבוע שסיכמנו מראש שבו אני "משחררת" אותו אחר הצהריים-ערב והוא יוצא לעיסוקים שלו ואני לבד עם הילדים. כך אני יודעת שגם אני מפרגנת לבעלי לצאת כשצריך כדי שיישאר לי בעל שפוי אבל אני יודעת ומתכוננת לזה מראש, לא שכל יום שהוא חוזר הוא רובץ בנחת על הספה.
להתחיל מזה שזו דינמיקה לא טובה
את מותשת
והוא מתעלם
זה לא קשור רק לסיטואציה הספציפית
הוא לא רואה אותך
מעבר לזה
תבדקי עם עצמך למה את מותשת ואיך את יכולה לשפר את המצב
לצמצם עבודות בית/ לשים תינוק אצל מטפלת לפעמים או באופן קבוע
וגם להסתכל קדימה
תכנון ילודה
לחשוב מחדש אם זה מתאים לך הסיטואציה של להיות בבית
בעלות תועלת של זה
אחרי מלא שנים שלא הייתי בבית,
והוא עובד עצמאי אבל העול הכספי יותר עליו מעלי.
ברור שביחס לאיך שהיה כשהיתי בחוץ עובדת, היום אני עושה יותר.
אבל ממש בטוב ולגמרי לא שהכל נפל עלי.
המקום החשוב פה זה שהוא לא מכבד את זה שקשה לך או מעיק לך בלי קשר למה את מביאה הביתה מהעבודה.
אם היית מביאה כסף אז היה יותר נכון להתחשב בך?
אם היית מוציאה כבר כח היה יותר נכון להתחשב בך?
זה לא באמת מדד.
זה שאלה של התיחסות לעומס עלייך אפילו בלי לדבר על אם הוא מעריך את העשיה שלך בבית או לא.
גם אם הוא לא מעריך, יש ציפיה שהוא יבוא לתת יד כשקשה לך. גם אם זה סתם כי את עובדת יותר לאט נגיד.
בטח ובטח כשאת עם תינוק קטן והכל עלייך.
תנסי לדבר איתו על זה. בעז"ה.
אבל כן לומדת
ובעלי עובד עבודה פיזית קשה
והרבה שעות ביום
וכן משתדל לעזור בבית
יש תקופות שהוא ממש שותף
ויש תקופות שעמוס לו בעבודה ופחות עוזר בבית
אבל תמיד הוא נותן יד
נגיד שבתות אני בחיים לא עושה הכל לבד
אני חושבת שפשוט צריך לדבר
שיבין מה כולל העול של הבית
ושגם אם לדעתו אישה אחת אמורה להסתדר לבד
בפועל את לא
ולכן את צריכה עזרה
ואם לא חסר כלום, אבל גם אין תקציב לעזרה מבחוץ,
את יכולה לצאת לעבוד אפילו כמה שעות ביום, ובכסף הזה לממן עזרה בבית ועוד יישאר תקציב לפינוקים.
לגבי הילדים, יש עול דאגה וחינוך שזה לא קשור למטלות בית, וילדים שיש להם שני הורים שמעורבים בחייהם לגמרי ירוויחו וילמדו ויקבלו משני ההורים.
אז אם הוא עושה את זה, מצויין.
אם לא, כדאי לדבר איתו על ההשפעה הזאת.
בנוסף הרבה נשים צריכות שיראו ויעריכו אותן. זה לא שאם הוא יפעיל מכונה זה יוריד עלייך עול טכני מטורף, אבל זה יקל על הבדידות ועל התחושה שאף פעם אין גיבוי ואת לא יכולה פשוט להוריד הילוך לפעמים כשאת זקוקה לזה.
זה לא תחרות מי יותר מסכן, שניכם צריכים להיות במקום שטוב לכם בחיים.
וגם להשקיע בזוגיות. הזוגיות משפיעה על ההתנהלות היומיומית ולהיפך.
אני מכירה הרבה שזה נשמע להם מטומטם ודפוק שאם הן לא עובדות אז הן צריכות עזרה בתשלום.
אבל זה בדיוק העניין
מי שרואה את עצמה, ומעריכה את מה שהיא עושה,
מבינה שזה מגיע בזכות!!
ושזה לא פינוק.
אם אשה תופסת את העשייה שלה בבית כברורה מאליה אז איך מצופה מהאחרים להעריך את זה?
אשה שיודעת מה טוב לה ואיך להקל על עצמה, ודואגת לעצמה, זאת אשה שתהיה מוערכת.
וגם עוד צד פסיכולוגי, יותר קל להתחבר לאדם עם אנרגיות, ולשמר את מה שעושה לו טוב,
מאשר להתחבר לקושי של אדם ממורמר ולנסות להקל עליו.
עזרה בתשלום למישהיא שבחרה במודע להיות עקרת בית זה קצת אבסורדי ולא רווחי.
עדיף כבר לצאת לעבוד- גם פחות נטל ילדים במשך היום וגם עוד מקור הכנסה.
לילדים כן..
עולם הפוך ראיתי.
אישה שבחרה במודע להיות עקרת בית/אמא במשרה מלאה מבינה שההכנסות של כסף זה לא הכל בעולם ולא מנהלת את כל סדרי העדיפויות שלה לפי כמה נכנס וכמה יוצא.
זה באמת קול שלפעמים עולה.. את גם ככה לא עובדת, אז עכשיו תקחי מישהי שתעזור לך?
ולדעתי התשובה היא לגמרי כן. זה כמעט בלתי אפשרי שאדם אחד יחזיק עול של בית שלם עליו .. במיוחד בלי הערכה ותמיכה מבן הזוג.
בין לבקש מהבעל לעבוד פחות ולעזור בבית,
לבין לתת לו לעשות כמה שהוא יכול להגדיל הכנסה ולקחת עזרה בתשלום?
בד"כ לעצמאים או עובדים בכירים השכר לשעה גבוה משמעותית מתשלום על שעת נקיון. ועוד שעתיים בערב זה יכול להיות ההבדל בין לסגור עוד עסקה.
אז הגיוני שבעל שכל עול הפרנסה נופל עליו, מוטרד מזה הרבה יותר מאשר להביא מישהי בתשלום שתעזור לאשתו.
במיוחד אם למשל מביאים צעירה שתסייע בכביסות, גיהוץ, איסוף צעצועים
או בייביסיטר שתעזור במקלחות או תחזיק תינוק בשעת עומס.
מי שלא הייתה בבית עם ילדים ובעל שעובד המון שעות לא תבין כנראה איך זה הגיוני הצורך הזה, אבל כשהתחלתי לעבוד הבית שלי היה הרבה יותר נקי מהתקופה שהייתי בבית. בלי מנקה.
קודם כל הילדים יותר קטנים ודורשים יותר השגחה
דבר שני הם פחות בבית אז יש פחות. שעות "בלאגן"
אני עוד זכיתי לישון לילות שלמים רצופים מגיל 3 חודשים אבל אני סופר פריווילגית רוב הנשים טרוטות מעייפות מילדים שקמים בלי סוף
שלא נדבר על האכלה סביב השעון וטיטולים
ילדים גדולים יותר שרוב הפעמים לא נמצאים בצהרון ממילא וגם כן חוזרים מוקדם עם מלא אנרגיות בקנה ועמוסים בחוויות והרבה פעמים מוצפים וצריך להיות קשובה אליהם. ולהיות קשובה לילד תופס פניות אחרת. כמו לנקות למשל. שלא נדבר על זה שלנקות כל היום זה לא פסגת האושר
חוסר בחברת שווים שיכולה מאוד לדכדך
ועם גישה כמו הבעל של הפותחת אז כנראה גם המון בדידות
להיות המטפלת הבלעדית, גם אם זה "רק" הילדים שלך, זה הרבה חוסר עצמאות וזה שואב מאודדד גם אם זה מאוד מספק וזה הדבר הנכון לעשות. אז בטח לקחת עזרה.
ואני יודעת שהבית ממש ממש לא רק עליהן.
הבעלים שותפים מלאים,
אבל נראה לי שמה שהכי משמעותי הוא שכל הגיסים שלי ממש מעריכים את אחיות שלי על זה שהן בבית עם הילדים ועל כל מה שהן עושות,
(אגב, לאו דווקא בגלל שזה קשה, אלא בעיקר בגלל שזה כל כך משמעותי בעיניהם לבית ולילדים),
וזה לדעתי המפתח לכל שינוי ההרגשה.
הקטע הוא שאני לא באמת מצליחה לתקתק את הבית וכאלה,כי יש מלא דברים, בדיקות עם הילדים, חינוך וכו' בחוץ
כך שהבית די מוזנח וגם על זה אני מרגישה באמת שכאילו מה אני עושה לפעמים
אבל אני עושה המון.
השבוע הוא זרק משפט 'אין קשר בין המציאות לכתבה' וזה גמר אותי ממש
זו עבודה סיזיפית נורא, דורשת בלי סוף.
הבתים של אחיות שלי ממש לא מתוקתקים.
ולאחת גם יש עוזרת בנוסף לשותפות של הבעל.
אז מה אם היא בבית? יש לה מספיק עבודה עם הילדים ועם שאר ענייני הבית.
וגם אימא שלי הייתה כל השנים איתנו בבית, והייתה מביאה עוזרת הרבה שנים.
כל השאלה היא אם ההישארות שלך בבית מוערכת או מזולזלת.
אם היא מוערכת - כל מה שאת עושה הוא מדהים, ואם היא מזולזלת - לא משנה מה תעשי, זה ייחשב לכלום...
יש מצב?
את מעריכה את עצמך?
את חושבת שאת אלופה ושזה לא קל להיות עם ילד קטן בבית?
את מרגישה שאת עושה את מה שאת צריכה ויכולה?
או שיש לך מלא ביקורת עצמית?
כי אני חושבת שזה הדבר הראשון שמשודר הלאה לאנשים סביבנו,
ואם את לא בטוב מול עצמך ומעריכה את העשיה שלך יהיה לו קשה להעריך.
מבינה מה אני אומרת?
מטלות הבית זה המון דברים על הדרך, וההרגשה שלא עשית כלום אבל גם לא עצרת לרגע, מאוד נפוצה.
אבל בשבילך לא בשבילו.
והדיבור שלו לא לעניין (יש מצב שהייתי משאירה אותו להתמודד עם הבית לבד לכמה ימים כדי שיבין 😅)
תתחילי מעצמך.
יש הבדל בין לרצות להיות מוערכת לבין להזדקק לאישור והערכה.
למשל ההבדל בין להרגיש יפה ולרצות לקבל מהבעל מחמאה על זה - לבין לא להרגיש יפה כל עוד הוא לא אמר את זה, כלומר להיות תלויה בהערכה.
תנסי להתחזק מבפנים ולשדר לו שאת עושה הרבה, ובכנות להגיד לו שינסה בעצמו ואז ידבר.
למה הוא מצפה, לבית מתוקתק אחרי שהיית שעות עם ילדים קטנים ? זה לא ריאלי, השאלה למה את מצפה את זה מעצמך.
אין קשר בין הציפיות שלו,למציאות
מציעה לך להשאיר אותו קצת בבית עם הילדים כדי שיבין מה המשמעות של זה
וגם אם הוא לא יבין מאה אחוז
הבית לא אמור להיות מתוקתק. ואם הוא רוצה את זה וחשוב לו אז תשלמו על עזרה, הכל טוב
תחשבי על זה שבבית שלך יש בשעות הבוקר מעון, בצהריים צהרון, בערב מועדונית, מקלחות ולישון.
בכל אחת מהמסגרות האלה מנקים כשהילדים הולכים.
ב"ה מהבית הם לא הולכים, ולכן אין זמן לתקתק אותו כמו שמצופה מאישה שאין לה ילדים קטנים והיא לא עובדת.
וגם ממנה לא מצופה, שתעשה מה בראש שלה.
חוץ מזה, שאת כל המשרות מאיישת אישה אחת, שילדה לא מזמן כנראה, בקושי ישנה בלילה, וכל האחריות עליה.
חיבוק ענק, תחושה ממש מעצבנת ומחלישה.
אבל גם אני במצב דומה. אני עובדת ממש טיפה, כדי להיות עם הילדים.
כשאני הרגשתי ככה מול בעלי, שמתי לב שזה א'- מגיע בזמנים אחרי תקופות ארוכות שלא הסתכלתי על עצמי ולא עשיתי משהו בשבילי.
ב'- הרגשתי שכל מה שאני קונה זה בזבוז, ושאני לוקחת מהכסף שלו.
זה תלוי באיך אנחנו מסתכלות על דברים בעיני עצמנו. כשהסתכלתי על כל הדברים שאני עושה והשוויתי לאם זה היה נעשה אם הייתי עובדת במשרה מלאה, הבנתי שאני חוסכת המון.
וזה שאני מקדישה את השנים האלה לגידול הילדים זה תמיכה כלכלית בעסק של הבעל.
עצם העובדה שהוא יכול להיות רגוע כשהוא בעבודה שיש מי שדואג לילדים שלו- זו שותפות עסקית של שניכם.
לגבי הסוף..השאלה היא האם הבעל יכול להיות רגוע גם כשמישהוא אחר שומר על הילדים ולא רק אשתו בשביל הבריאות הנפשית שלה..
תהיה בבית באופן כללי.
כזוג וגם כאדם יחיד צריך זמנים של חופש כדי לתפקד...
מה את מרגישה לגבי התפקוד שלך בבית? את מרגישה מסופקת בסוף יום?
הרבה פעמים אישה לא עובדת תספיק פחות מאישה עובדת כי אישה עובדת יש לה באופן "טבעי" מנועים לעשיה
ואישה שנשארת בבית צריכה להפעיל את עצמה מה לעשות כי יש אשליה בתת מודע שיש לה את כל הזמן בעולם לעשות אז עכשיו היא יכולה לנוח/לעשות דברים בסלואו מושן וכו'
ממליצה לך לשבת ולכתוב את כל המטלות שהבית צריך בשביל להיות נעים ומסודר בכללי ואיך את מצפה שהוא יראה בשעה X בערב, ואז לעשות טבלת נקיון יומי-
מחלקת את המשימות מה צריך לנקות כל יום, מה פעם בשבוע ובאיזה יום ומה פעם בשבועיים/חודש.
אם מעניין אותך טבלה שלי אני אעלה.
במקביל את עושה סדר יום הפוך- שמה קודם כל את השעה שבה את רוצה שהבית יהיה מאורגן, ואז הולכת אחורה- מה צריך לקרות לפני כן בשביל שזה יהיה מציאותי,
נניח אצלי- אני רוצה שבשעה 7 בערב מטבח יהיה מאורגן, כלים שטופים וסלון מאורגן, בשביל זה אני צריכה שיאכלו ארוחת ערב מספיק זמן בשביל שאני אוכל לארגן מטבח לפני מקלחות
אז ארוחת ערב ב5 וחצי, אז ב5 ורבע עושים 15 דק' שמארגנים את הסלון וכו'
סדר היום שלי מן הסתם לא מתאים לך אבל פירטתי שתביני מה התכוונתי בסדר יום הפוך.
כשנכנסתי לשגרה הזו הקפדתי על שבועיים שלא עושים דברים שוברי שיגרה, עכשיו אני מאורגנת גם לימים לא שגרתיים, וגם מרפה בשעת הצורך.
בגלל שבבקרים אני עובדת וחוזרת הביתה ב4 עם הילדים, אני דןואגת שיהיו לי תשתיות אוכל בפריזר ובמקרר שיעזרו לי לארוחת ערב (מבושלת)
זה גם עוזר לתחזק את הבית וגם מכניס מנועים לעשיה. חוץ מזה את צריכה לדאוג למלא את עצמך ביציאות עם חברות (נניח לבוקר אמהות במתנ"ס, הליכה מידי פעם) להקפיד על פעילות גופנית, ללכת לעיסויים וכו'
להתלבש מיד בבוקר כאילו את יוצאת לעבודה, לתכנן לעצמך 'פרויקטים' גם נניח (מנסיון) אם יש לך תינוק בן שנה- שנתיים בבית, אז לתכנן לו גן עם איזה חומר את רוצה ללמד אותו ואיזה מיומנוות את רוצה שהוא ירכוש, וכמובן איך לעשות את ולהצטייד בהתאם.
כשאת מובילה את היום שלך עם מטרות ועשיה לפני ולא כיבוי שריפות מספיקים יותר ומרגישים טוב יותר וממילא גם השיקוף של המציאות לבן זוג/לסביבה הוא אנרגטי ועסוק.
ובלי סתירה גם אישה עקרת בית לא צריכה להספיק לעשות הכל לבד. זה לגמרי בסדר לקחת עזרה חיצונית למה שצריך ויאפשר לך לתת את המיטב כעקרת בית.
חוץ מזה- ילדים צריכים גם אבא וגם אמא, והגידול שלהם אמור להתחלק בין אבא לאמא גם אם אחד מבני הזוג יכול לעשות הכל לבד לבד, והתפקיד שלך הוא לשקף לו את זה. החלוקה לא צריכה להיות שוויונית אבל היא צריכה להיות משמעותית מספיק להרגשת שותפות. אולי הוא יכול לקחת לרופאים? אולי להכין להם תיקים בבוקר ולקחת למוסדות? אולי ללמוד למבחנים? גם אם ביומיום הוא לא בבית בשעות הקריטיות של ש.ב.-משחקים-ארוחות-השכבה וכו', יש מספיק אזורי גידול אחרים שהוא יכול ויהיה טוב שיקח על עצמו.
יצא לי מגילה ארוכה מידי 😅
מקווה שלפחות חלק מזה יעזור לך
ובקשר לגב- רפלקסולוגיה יכולה לעשות פלאים לכאבי גב שונים, ממש ממליצה לך ללכת ל3-4 טיפולים, ויש גם דרך הקופה.
ממש בול ההתחלה שכתבת על המריחת זמן
אני לא טיפוס של טבלאות ורשימות לצערי....
ועד היום תופס,גם כשאני עובדת מהבית והילדים לא פה, זה להחליט שאני מסדרת רק בערב.
אם זורם פה ושם לעשות משו בקטנה כמו לפנות שולחן נגיד סבבה. אם לא, יש זמן מוגדר אחד ביום קבוע כבר המון שנים שזה זמן איפוס לבית.
תנסי למצוא לך גם זמן כזה. תגדירי מה נכלל בו וזהו. חוץ מזה - את בעבודה עכשיו. כשעובדים לא מנקים
המציאות שלנו היא שלנו, וזה בדכ עובד לנו ולפעמים לא..
נשמע שיש לכם על מה לעבוד ושווה ללכת למישהו שיעזור לכם לעשות שיקוף טוב ובריא.
תודה לכל אחת ואחת
דייייייי באמת זה לא אנושי כבר.
כל חודשיים.
ואם הן פירגנו אז חודשיים ושבועיים.
ניסיתי פרוטוקול של 3 מנות ורמוקס בהפרש של שבועיים כל אחת. אז זה האריך מחודשיים לחודשיים וחצי.
באמת אין לי סבלנות לזה.
והם בני 7 ו4.5.
גיהינום
אלה תולעים בוודאות אני שולפת אותן
ניסיתי אמבטיות סוכר
ניסיתי קלינתול
ניסיתי וזלין
ניסיתי נו ורם
כלום.
ולדחוף שום לטוסיק אין שום סיכוי. כמו שלא אדחף לעצמי ככה לא דוחפת להם.
עד שהם לא מקבלים ורמוקס אין לי ולהם שקט.
אוף
מוכנה להתחלף בכיף עם כינים. משלמת גם.
אמהלהלגבי השום- זה באמת לא מומלץ, עלול לגרום לכוויה ממש. אבל יש לקנות היום כמוסות שום שיעילותם שווה, והן בטוחות לגמרי לשימוש. הן ממש קטנות, אפילו יותר קטנות מפתילה. וזה עוזר לדחות עוד קצת את ההתפרצות הבאה. בנוסף- לתת להם לאכול גרעיני דלעת- מאד עוזר.
גם אני תמיד אומרת שזה הרבה יותר גרוע מכינים, ומעניין מאד שהבנות שלי נדבקו קבוע בתולעים ואף פעם לא בכינים....
זה עובר כשהם גדלים..... מנסיון בערך מגיל 11/12 כבר הפסיקו להתלונן. אבל כשאני עושה טיפול בורמוקס, בעצת הרופא אני עושה טיפול משפחתי- מביאה לכולם, גם לגדולים כדורים ואפילו אני לקחתי, וזה באמת עוזר לרווח את ההתפרצויות....
חיבוק ענק ענק ענק 
לא יאומן עד כמה זה יכול לשבש את החיים שלך ושלהם
יתכן שזה גם יעזור.
אבל בדברים האלו- אין כמו המקור, במיוחד שהמקור טעים וזמין...
את ההתפרצות הבאה אחרי חודשיים.
אצלינו זה הרבה פעמים בא ביחד, או שבוע תולעים ואז שבוע כינים...
ולנו אמרו 3 מנות ברציפות ואז מנה רביעית שבוע אחרי.
זה סיוט, מזדהה
השתמשתי לעצמי כילדה ותמיד עבד
ישבתי לקרוא מלא עכשיו וראיתי שממליצים גם על שמן אורגנו זה אותו דבר?
אם תמצאי פתרון אשמח לשמוע.
בעלי היום שם לו וזלין בפי הטבעת לפחות שלא יצרח.
הרגיע לן קצת
והבאתי ורמוקס. למרות שלא ראיתי שום תולעת.לא יכולתי כבר.
אצל רויטל ויטלזון.
כמה צחקתי.
אולי אני מסגירה את עצמי כי שיתפתי כמה חברות
אבל ניחא
זה סיפור חיי.
לחץ בטוסיק
אבל גם קצת בין צירים
זה לא עובר כמו הציר שנגמר…
הגיוני?
תנסי מים חמים במקלחת לפעמים זה משחרר.
ואני לא יודעת באיזה שלב את אבל זה קצת מזכיר לי צירי לחץ 😅
היה לי ככה בערך בפתיחה 5-6.
בצירי לחץ הרגשתי לחץ אחר, מאין לחץ לדחוף החוצה..
איזה כיף נשמע שזה מתקרב.
לידה קלה ובידיים מלאות
נשמע כמו כניסת התינוק לאגן, שימי לב לא למשוך יותר מדי בבית
שיהיה בקלותאמהלהבבריאות ובידיים מלאות
הכל נעלם פשוט
ואני עצבנית כמו שור זועם כל היום צועקת
זה ככ מתסכל
אוףףףף מתסכל, ברור שאת עצבניתאמהלהתנסי אולי לצאת קצת היום, לנשום אויר/קפה ומאפה/נוף גשום
זה כבר ממש קרוב
והגוף שלך מאותת לך שהוא מתכונן
קחי בחשבון שזה עלול להיות בשבת ותתארגנו על מקום לילידם ותיק ארוז וכו'
לידה קלה, בבריאות, בשמחה ובשלווה
חיבוק ענק
כולם סביבי מדברות כמו דודות
ככה זה
כשיהיו לך צירים לא תתלבטי
אם ככה את נשמעת אין לך כלום
כאילו אני לידה ראשונה…
נא לסגור פלאפונים וללכת לישון/לכייףאמהלהאחרונהזה זמן שלא מדברים עם אנשים....
יש לי ילד שלא אוהב ללמוד
הוא ילד מאוד מוכשר, ככה שזה לא מחוסר הצלחה
כשהיה יותר קטן הכשרון היה מספיק לו. עכשיו כבר לא
לפני שנה וקצת וקצת אחד המורים הסב את תשומת לבנו שלדעתו כדאי לבדוק קש"ר , הלכנו לאבחון אצל פרופסור שהמליצו לנו והוא אבחן שאכן יש בעיה והמליץ לתת רטלין
מההתחלההילד לא שיתף פעולה בכלל עם התרופה, לא היה מוכן לקחת ואחכ אמר שזה דוחה אותו, אחרי שכבר הסכים עם אלף שכנועים, אמר שהתרופה עושה לו רע ממש והפסקנו (נבהלתי שהוא צודק ולא רציתי לכבות אותו או לגרום לו רע) בזמנו פניתי לרופא לשמוע על תחליף, הוא נתן לי אטנט אבל הילד כבר לא היה מוכן לקחת
זה ילד מאוד מאוד עקשן ולכן גם לא היה עם מי לדבר
מתחילתשנה אנחנו עוקבים עם המורה , בהתחלה המורה אמר שהוא יכול יותר וחבל
ועכשיו באספת הורים אמר שלדעתו הילד פשוט לא אוהב ללמוד נקודה, הוא לא חושב שיש קשר לקשב וריכוז שלו (לא ספרנו לו שאובחן רצינו לשמוע מה דעתו)
והיה מאוד מאוכזב
אמר שלא מפריע ומשתולל אבל כן מפריע לעצמו, ורואים ממש התנגדות וחוסר ענין בלימודים
לשתינו חשוב לימודים, מאוד
אני כן משחררת יותר מבינה שלחץ גדול רק יגביר התנגדות... במיוחד מול עקשנות שלו
בעלי מאלו שכשמחזיר מבחן הביתה מסוגל להגיד לו אבל למה לא קיבלת הרבה יותר
לבעלי יש סוג של "שגעון" הוא מתמקד מאוד במקצוע מסוים למשל עכשיו באנגלית ומריץ אותו קדימה בכל מיני חוגים וחוברות והילד לא ממש משתף פעולה,
אמרתי לו שאולי אם ירפה בזה הילד יותר יגיש רגוע ויסכים על הכל אבל הוא לא מוכן להרפות אומר שאסור לוותר לו ולפחות שבמשהו אחד יצליח...
באמת אני לא יודעת מה לעשות, לחזור שוב לרופא לאבחון? אני די בטוחה שהילד לא יסכים לקחת אלאכ יהיה לי טיעון מאוד משכנע, השאלה מה?
אני לא אמרתי לו כלום על מה שמורה אמר אבל בעלי אמר לו שהמורה מאוכזב ממנו וכמובן משזה לא שכנע אותו... רק להפך..
איך לשכנע כזה ילד ללמוד? מה אנחנו עושים לא נכון??
רק צריך את המסגרת המתאימה.
מסכימה עם בעלך לקדם אותו מחוץ למסגרת הכיתה,
אבל כן צריך לדעת מתי לדחוף ומתי להרפות.
האם הבן שלך אוהב משחקי מחשב?
אפשר בקלוד לעשות דברים מטורפים שיעזרו לו להשתפר וללמוד. (יש מלא תוכנות משחקיות ללימודים בלי קשר, אבל אם רוצים לעשות משהו מיוחד יותר גם אפשר)
הבת שלי למשל לומדת מסיכומים עם צבעים
(צבע למקומות, צבע לדמויות, צבע לחפצים וכד')
הכל עם הקלוד
ואז יש סיכום של כל המילות מפתח לפי צבעים
ואז יש משחקים והשלמות משפטים ולגרור רצף אירועים, והלחנו שירים בסונו
זה ממש עוזר לה ללמוד, ועשיתי לה את זה בלי שיש לי רקע מיוחד. אם לבעלך יש סבלנות וזה חשוב לו, זה עולם
תעזבו את החוברות לדעתי.
נכון יש את האפשרות לקבל החזר על טחפול אישי/זוגי בכפוף לקבלות?
מישהי כאן עשתה ויודעת לומר לי מה צריך לעשות איזה דברים להגיש חוץ מהקבלות? צריך לתת הסברים כלשהם בנוסף? דרך איפה מגישים?
תיכף נגמר לנו הזכאות בסוף השנה ואני חייבת להספיק
לטיפול נפשי יש יותר דברים
טיפול אישי/ זוגי- זה כל דבר שיכול להיקרא טיפולי כולל סדנאות, הדרכות וכו' וזה היה 1500נועוד1500 על 2024 ו2500 על 2025
טיפול נפשי זה קל"ת, מרב"ע, פסיכולוג, פסיכיאטר או עו"ס- 80 אחוז מכל מפגש או 250 על כל מפגש-הנמוך מביניהם. עד נראלי 22 מפגשים.
קבלות שכתוב בהם טיפול זוגי/ אישי.
דרך האתר של המילואים
יש שם כמה שדות למלא שבגדול זה להעתיק מהקבלה (שם המטפל, טלפון שלו וכאלה)
אם זה לא על הסעיף של טיפול נפשי שמוגדר למטפלים מוסמכים, לא צריך מעבר לקבלה...
לטיפול הנפשי צריך להוסיף גם תעודת הסמכה של המטפל.
זה הקישור שהגשנו בו היום, מקווה שהוא מעודכן (נעקוב ונראה) -
TipoolRigshi360 פניה למרכז מילואים 360 קרן הסיוע השתתפות בעלויות טיפולים רגשיים
ממליצה אחרי יום יומיים להיכנס לאיזור האישי באתר מילואים ולוודא שנפתחו בקשות לפי מה שהגשת.
שווה להגיש!
ובהקדם כדי שיהיה זמן לתקלות 🙄
לא הבנתי את ההבדל בין טיפול אישי לנפשי.. זה הגדרה שלנו כאילו? מדובר בטיפול פסיכולוגי שהוא הלך לכמה מפגשים, אין לו את התעודה של המטפלת
אפשר להכניס שם גם רפואה משלימה וכל מיני דברים כאלה (בקישור שם הם נותנים רשימת אפשרויות, ממה שזכור לי אנחנו הגשנו גם דברים שלא מופיעים שם, אז מתייחסת לזה כדוגמאות).
הטיפול נפשי זה נורא מוגדר, חייב להיות פסיכולוג/פסיכיאטר/עו"ס (יש להם שם רשימה מדויקת) עם הוכחות שהוא מוסמך.
מה שאת מתארת נשמע שיעבור ב2 הקטגוריות.
אם יש לך מה להגיש גם וגם (ויש איך לבקש את התעודה של המטפל) - הייתי מנצלת גם וגם.
אם בכל מקרה לא תגישו דברים אחרים - אז תעשו לעצמכם חיים קלים ותגישו באישי בלי הסברים...
חשוב לדעת שאישי זה לא רק אישי שלו - זה גם את או הילדים. אז קדימה תקבעי לך איזה עיסוי או רפלקסולוגיה או מה שעושה לך טוב 😉❤️
שימחת'ותי ❤️❤️
תסתכלי בקישור שצירפתי, כשאת בוחרת סוג החזר יש לך הסבר קצר עליו, ואישי זה לגמרי כל אחד מבני המשפחה.... (לא זוכרת מה הגשתי על עצמי, אוסטיאופתיה של הילדה קיבלה אישור)
שיש הסבר אח"כ, זה ממש מפורט. ולילדים זה גם קלינאות תקשורת ורכיבה טיפולית.
מהממת אחת שכתבת ופירטת ❤️
את החובה של המילואים אנחנו ממלאות מעולה, לפחות שנקבל משהו קטן בחזרה...
אם את לא בעניינים, מציעה ממש לעקוב אחרי התוכן של פורום נשות המילואימניקים (יש להם קבוצות וערוץ ווצאפ ונמצאות גם בפלטפורמות אחרות), הן מנגישות מידע בצורה מעולה ממש. אני יותר בעניינים מבעלי בזכותן 😅
חבל חבל חבל לא לקבל בחזרה כסף על דברים שאפשר, אנחנו באמת נותנים את הנשמה והחיים ❤️
תכף סופשנה לועזית, יש זכאויות שנגמרות. רוצי לבדוק מה עוד לא הגשת ואפשר...
רק חובות אני יודעת לשנן 🙈🙈
אני חייבת לבדוק את הנושא, אני רואה שדווקא יכול להיות הרבה דברים שיעזרו לנו
הן מפרסמות ממש מסודר לפי נושאים,
מזכירות להגיש, מסבירות מה צריך, עוזרות אם יש צורך...
יש עוד מיליון קטגוריות אחרות של החזרים, אבל תתחילי באלה שתכף נגמרים.
מישהי הזכירה פה ובאמת לא זכרתי לכתוב, אז כותבת שלא תפספסי -
עוד הבדל בין האישי לנפשי זה שהנפשי זה החזר חלקי (עד 80%, גג 240 ש"ח לטיפול) ובאישי וזוגי זה החזר מלא.
אז הבחירה ביניהם בעיניי היא לפי מה יש לך להגיש בסך הכל.
השאיפה היא לנצל כמה שיותר...
לך ול @שיפור
לא ידעתי שיש ככ הרבה אפשרויות ובטח לא שאני יכולה להחליט למה להגיש.
למה בירוקרטיה זה כזה מסובך??
טוב אני אתחיל מלהגיש לאישי ואחכ נראה
הולכת להקדיש לזה את המוצ"ש החורפי
ריפוי בעיסוק/סוסים/הידרותרפיה
גם אפשר
אפשר להביא קבלה מכל דבר
הטיפול נפשי זה החזר של 80 אחוז עד 240 אם אני לא טועה, וזה צריך בעלי מקצוע מסויימים או מטפלים עם תואר שני או מרבע פיזיו אולי גם וכזה....
ושם צריך גם תעודה של המטפל
בוא נגיד את האישי והזגי הייתי מחפשת על מה לבזבז ולהוציא לכ דבר שישמח אותך סדנא קורס צימר בריכה זוגית וכו..
את הנפשי אם גם ככה אתם צריכים טיפול תחפשו משו שעונה על הקריטריונים...
ואם עוד לא השתמשת בכלל, תבדקי גם אופציה של לשלם עכשו וללכת בהמשך לסדנאות וכאלה...
למשל אנחנו קנינו ניווט זוגי, ונשתמש בו יום אחד כשנגיע לזה 😅
בטוחה שיש סדנאות וטיפולים שאפשר לשלם על שובר, ככה לא צריך להיות מדי בלחץ של סופשנה...
לילד מתוק בן 3 וחצי.
הייתי איתו במשחקיה במנהל הקהילתי, בשעה מיוחדת עם מרפאה בעיסוק. והיא התסכלה עליו קצת.. ואמרה שזה לא ילד שהיא אומרת דחוף אתמול אבחון, אבל היא כן חושבת שזה יהיה לו טוב.
היא אמרה שיכול להיות שהמרפאה בעיסוק תמליץ על ספורט טיפולי קבוצתי ולא על סדרת טיפולים אצלה.. אבל היא חושבת שזה יתן לו ערך מוסף.
יש לו מעט סרבול במוטוריקה גסה, היסוס וחשש באתגרים פיזיים כמו טיפוס, ירידה ממתקנים, תכנון תנועה, ויש לו נטייה להימנע ולפצות על זה דרך דיבור ודמיון ששם הוא הרבה מעבר לגילו. כמו גם במוטוריקה עדינה, שכבר יודע לכתוב מאוד יפה...
אשמח קצת לשמוע על התהליך.
כמה זה מורכב ופרוצדורה מול הקופח (לאומית)
והאם שווה לשלם פרטי (יש לי ביטוח בריאות פרטי, אבל לא בטוחה שיש החזרים על זה...)
שאלון 1 את ממלאת, שאלון שני הגננת. את מביאה הכל למזכירה- הפניה ו2 שאלונים. היא סורקת ושןלחת לקופ"ח. את מקבלת אישור לאבחון אחרי שבוע- שבועיים. ואז את יכולה להתחיל לשלוח למכונים להתפתחות הילד את ההפניה ו2 השאלונים כדי להיכנס לרשימת המתנה לאבחון.
ספורט טיפולי קבוצתי הרבה יותר פשוט, אם זה בהסדר עם הקופה את רק מבקשת הפניה מהרופאה. תלוי במדריכה של הספורט אם את משלמת לה ומגישה קבלות כדי לקבל החזרים מהקופה או שאת מורידה התחייבויות ונותנת למדריכה.
אולי תבדקי אם יש החזרים מהביטוח, אם יש ,אז למה לא לעשות פרטי?
בהצלחה!!
יכול להיות שזה פיזיותרפיה ולא ריפוי בעיסוק. בכל מקרה כדאי לפנות להתפתחות הילד (פשוט תתקשרי להתפתחות הילד באיזור שלך ותשאלי מה התהליך ומה זמני ההמתנה.) כדאי לך לברר גם על הביטוח הפרטי, אבל ממה שאני יודעת ביטוחים פרטיים שמכסים טיפולי ריפוי בעיסוק מבקשים אבחון מהקופה כדי לתת החזרים. ואם זה לא משהו דחוף או שמשפיע על החיים אישית אין מצב שהייתי משלמת על פרטי, זה 300-400 לטיפול...
את ברשותך נדחפת לשאלה
איך יודעים איזה טיפול מתאים לו?
לקחתי כבר את השאלונים מהמרפאה, הם ידעו להתאים לו את הטיפול הנכון? או שאני צריכה לבקש משהו מסויים?
קצת נמנעתי מלהתקדם בינתייל כי אין לו קושי מובהק אלא משהו כללי מסורבל כזה כמו שתיארת.. והוא מאד מאד חכם ותקשורתי שזה מפצה על זה.
ניגשת לאבחון ראשון, משם זה מתגלגל.
אם המרפאה חושבת שיש צורך באבחון נוסף, היא תפנה.
לגבי לבקש - את מגיעה עם כיוןון על קושי בתחום מסוים? כמו קושי בדיבור? קושי בריפוי בעיבוק?
כי אם אני לא טועה אלה שאלונים שונים..
נמנע מטיפוסים, רק לאחרונה התחיל לקפוץ וזה עדיין מאד קשה לו, יש לו ריצה מצחיקה כזאת..
מוטוריקה גסה זה פיזיותרפיה, אבל בכל מקרה הייתי מתייעצת עם הרופא ילדים שלו, שיתן הפניה
הוא אמר לי למלא טפסים אם אני רוצה
ושבכל מקרה רוב הדברים שציינתי אפשר לחכות לפחות עד גיל 4 שיסתדרו לבד.
לי זה כן מרגיש שצריך חיזוק אבל הוא בלבל אותי..
זוכרת את ההמלצה הראשונה, הייתי בטוחה שעולמי חרב עליי חחח
בביטוח הפרטי שלנו אין כיסוי להתפתחות הילד..
תתחילי את התהליך בלאומית עם הטפסים. מרגע הגשת הטפסים קיבלנו תור דיי מהר, תוך איזה שבוע שבועיים.
משם התגלגלנו.
אם המרפאה בעיסוק תחשוב שזה לא אצלה, היא תפנה לאבחון פיזיו.
לגבי ספורט טיפולי, שיתפתי פה בעבר.
התחלתי קבוצה חדשה במקום מוכר יטעם הקופה, הילד הלך פעמיים וכל יום מתחנן ללכת.
הוא ממש נהנה. יש שם עוד 4 ילדים בגילו, כל אחד עם קשיים אחרים וכולם מסתדרים שם מצוין. ממליצה.
לק"י
ואיזה כיף לשמוע שהוא נהנה ומבקש ללכת!
גם של ספורט טיפולי, החוג מטעם בית ספר פרח (למרות שלא לומד שם)
כלומר, זה במבנה שלהם. המדריכה גם עובדת שם. ההתחייבות של הקופה (55 למפגש)
בשורה התחתונה הילד ממש נהנה, כל יום רוצה ללכת.
גם המדריכה ממש נחמדה, שולחת אחרי כל מפגש סיכום במייל של מה עשו, על מה עבדו ומה התכנון להמשך.
המלצה לאן לפנות (זה גם עוזר להקדים את התור אח"כ למה שצריך)
במקביל תתחילי ספורט טיפולי, זה בכל מקרה יעזור (במידה והמדריכ/ה טובים)
לא בטוחה שבמכון יסכימו להכניס לרופא לפני כל האבחונים (ככה בכל מקרה היה בסניף שלנו, הלוואי שאצלהם זה שונה)
שלוש, משהו כזה, והוא המליץ לי איך להתקדם הלאה.
בלאומית עשו את המוות כדי לזכות להיפגש איתה, מי שישמע המזכירה משלמת לה מהכיס הפרטי שלה.
יהלום נדיר שהשמישמור אם יגעו בו יותר מידי 😈
צריך הפניה מרופא ילדים, או שאפשר פשוט לקבוע?
מקבלים ילדים עד גיל מסוים?
הבן שלי כבר עבר כמה סבבים בהתפתחות הילד, של פיזיותרפיה לריפוי בעיסוק. אבל אצל רופא התפתחות לא היינו.
יש לו תור נוסף לאבחון של ריפוי בעיסוק, אבל אני רוצה משהו יותר כולל.
כשהבן שלי היה בן שנה ו9 הרופאת משפחה אמרה לי לפנות לרופא התפתחות, פניתי לסניף של התפתחות הילד אצלינו וקבעתי תור לרופא התפתחות.
זה היה הדבר הכי פשוט בכל הסרט הזה של קלינאית תקשורת-פיזיותרפיה-וריפוי בעיסוק.
@רוני_רון במקביל תקבעי כבר תורים לבדיקת שמיעה וראיה כי תצטרכי את זה.
ותלכי לאף אוזן גרון מומחה כי לפעמים נוזלים או דברים באוזניים ובמערכת אא"ג גורמים לסרבול.
אבל בכללית צריך הפניה של רופא ילדים, ואז לםנות למכון להתפתחות הילד הרלוונטי ולבקש תור, צריך למלא איזה טופס ארוך (שלחו לנו 5 דפים, לא יודעת אם הכל שלנו או חלק בשביל המסגרת), ואז אפשר לקבוע את התור. כל זה ואנחנו כבר היינו פעמיים עם הילדה אצל רופא התפתחות והם אומרים לנו לחזור (ומדובר על ילדה עם תסמונת דאון שמטופלת בכל מה שצריך).
בכנות, אצלנו זה מרגיש מיותר, כי יש לה גרף התפתחות משלה וכאמור, היא כבר מטופלת במעון בכל המקצועות הפרא-רפואים, אבל אולי הוא יכול לשפוך קצת אור על ילד 'רגיל'
מבקשים ספציפית תור לרופא התפתחות?
כי מילאנו שאלונים להתפתחות הילד, וקבעו לנו כל פעם תור לאבחון, אבל רק של פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.
השאלה אם אני צריכה לבקש משהו נוסף, או שהם קובעים אבחון לפי מה שעולה מהשאלונים.
ישירות למכון הרלוונטי ושואלת, הכי טוב.
להתקשר ישירות ולהגיד שאת רוצה תור לרופא התפתחות ושאת רוצה לדעת מה הפרוצדורה
לא יודעת אם דווקא רופא התפתחות זה מה שאני צריכה, או שיש עוד אפשרויות. בגדול אני רוצה אבחון יותר כללי, ולא רק ספציפי של ריפוי בעיסוק.
עד איזה גיל רופא התפתחות מקבל?
אני יודעת שיש דברים בהתפתחות הילד שהם עד גיל 6, ויש דברים עד גיל 9. הוא עכשיו בן 7.
אני אמורה להיות שם עוד שבועיים באבחון של הריפוי בעיסוק. תוהה אם לנסות להתקשר ולברר לפני, או לשאול כשאני כבר אהיה שם.
אני הייתי חכמה ישר שזיהיתי בעיה מילאנו שאלונים ושלחנו, לא חיכיתי יותר מידי
אני הייתי חכמה עכשיו בנושא אחר, קבעתי תור שנה קדימה לפסיכיאטר ילדים (אחרי שרשור הכדור, שיהיה תור נראה אם יהיה צורך).
קלינאית/ריפוי בעיסוק - שנה וחצי קדימה, לפחות באזור שלנו...
לרופא התפתחות או שזה יוצא שנתיים וחצי המתנה עד שמתחילים לטפל??
אנחנו עשינו אבחון קלינאית כבר לפני חצי שנה, ורק עוד חודש יש לנו רופא התפתחות, אז בעצם התחלנו רשימת המתנה מאז
ריפוי בעיסוק שהיא גם צריכה - אמרו לנו שרופא התפתחות יחליט אם יש צורך ואז יפנה אותנו...אז בעצם שם נחכה לתור לאבחון ורק אז נתחיל רשימת המתנה
יתעכב כ"כ הרבה... וואי כמה רבתי עם מאוחדת שיביאו לי אישור לפרטי וכעסתי עליהם שאני צריכה לבזבז 9 חודשים בהמתנה 🙈
הם הכינו אותי מייד בהתחלה שזה הצפי.
זכיתי לקבל תור חודש אחרי כי פניתי גם לפניות ציבור של הקופה וגם לרדיו יהיה בסדר שיביאו אישור לטיפול פרטי עם החזר (זה היה חודש לפני שהרפורמה עברה, ככה שלא היה סיבה שלא יאשרו).
הם אישרו טיפול פרטי בתנאי שאיך שיתפנה תור לקלינאית בקופה אני מפסיקה את הטיפול בפרטי. אחרי חודש התפנתה סדרה והמשכנו בקופה.
במחשבה לאחור, קצת לא פייר שעקפתי כלכך הרבה ממתינים ברשימת המתנה. מצד שני - בעייתם שלא הפכו את העולם כמוני 
העולם מאתגר, לפעמים צריך להפעיל שרירים כדי לקבל.. כמה שרירים הפעלתי בועדה כדי שיתקבל לגן שפה. כל המסע הזה פשוט סיוט!. עצוב שצריך להילחם על מה שמובן מאליו (או שלא יעבירו רפורמות שאף אחד לא יעמוד בהם).
הזו עברה... זה לא הגיוני שימתינו כ"כ הרבה זמן במיוחד בתחומים שככל שהעזרה מוקדם יותר- קל יותר לטפל בזה
וזה סיוט עלי אדמות הבירוקרטיה והזמנים שצריך לעבור בשביל זה.
(הלכתי לחלק טיפולים פרטי בלי החזר כי לא רציתי לבזבז זמן, והיה לי אפשרות לזה ב"ה)
אני במכבי
היי אני חודש וקצת אחרי לידה, יש לי תור לרופאת נשים בימים הקרובים (אחרי הטבילה)
מתוסכלת מהאמצעי מניעה שיש...
אני מניקה אז צריכה גלולות פרוגסטרון אבל יודעת שהן עושות דימומים הרבה פעמים ולא מרגישה שאני יכולה שנאסר שוב עכשיו לתקופה ארוכה
וגם אם כן זה יעשה רק דימום חלש שלא אוסר, זה אומר שאי אפשר להיות ביחד בכלל כמה חודשים? כי היה עכשיו את הדימום של הלידה, ובשבוע עד שהגלולות ישפיעו לא נהיה ביחד כי הריון לא רלוונטי כרגע, ואז דימומים...
באופן כללי לא מתחברת לגלולות אבל אין פיתרון טוב יותר למנוע לזמן לא מאוד ארוך וזה מתסכל
נשים שהיו בסיטואציה, מה עשיתם?
