שבעה נקיים - שאלה לא הלכתית..באר מרים
רוצה לדעת האם אני המשוגעת היחידה..

מה אתן עושות כשהתחלתן שבעה נקיים (הפסק, מוך, בדיקת בוקר ראשון נקיות..) ואז הופיעו כתמים וטפטופים - בהמשך היום הראשון..
לא בכמות אוסרת, "רק" על נייר טואלט, על תחתון פחות מגריס, על האסלה וכאלה.. - שאתן יודעות שאתן לא נקיות, אבל "בסדר" מבחינה הלכתית..

מבחינה הלכתית "נקיה" - אפשר לא להיאסר, לא להסתכל על נייר טואלט וכו..

מדגישה:
לא מדובר במצב של קושי מיוחד - אין כתמים בקביעות, רוב הסיכויים שהימים הבאים יהיו לגמרי נקיים, אין קושי היסטרי בלהיות אסורים עוד יום, לא מנסים להיכנס להריון, אין שום סיבה מיוחדת להיכנס "לפינות"..

אלא פשוט זה הדפוס של המחזור - שיש כמה שעות או אפילו יום נקי, ואז חוזר ה"סוף הסופי" של המחזור בצורה של עוד כמה כתמים וטפטופים קטנים..

רק אני המשוגעת שמעדיפה להתחיל בערב שוב מחדש שבעה נקיים ולדעת שהם באמת "שבעה" "נקיים" - גם במחיר של לאבד יום אחד של טהרה?
וזה באמת בנחת לנו מבחינה זוגית ונפשית (ברור שאם אשאל את בעלי גם הוא יחשוב כמוני שלחכות עוד יום ולדעת שהשבעה נקיים הם לגמרי נקיים - הוא חובב חומרות והידורים אז ברור שזה מה שיעדיף..) - הזוגיות שלנו יציבה ונבנית היטב גם כשאסורים..

אשמח שכל אלה שמרגישות ממש ההפך ממני (וכמובן שזה בסדר הלכתית וכו..) לא יעבירו ביקורת ויקטלו..

מחפשת לשמוע האם יש עוד כאלה שמרגישות כמוני..

באיזשהו מקום אני מוצאת את עצמי מתפללת שיגיע כתם ממש גדול שיאסור ואוכל בנחת להתחיל מחדש "באמת נקי", אפילו שברור לי שהלכתית זה בסדר גמור להמשיך כמו שאני..
יש סיבות לזה שההלכה היא כמו שהיא.דואגת!
אני עושה הכל כדי לקצר את הימים האסורים. קרה לי כמה פעמים כמו שכתבת. אם אני לא טועה אפילו הרב אמר לי לא לעשות בדיקה ביום אחרי ולדלג על בדיקה אחת (כמובן לא ביום הראשון..).

אני מתאמצת מאווודדדד לא להחמיר בנידה.
וואי ממשחצי שני
מזה מבינה אותךמושית
גם אני אוהבת להחמיר,מרגיש לי יותר טוב להחמיר
אבל בנושאים האלה עושה על עצמי עבודה
שבאמת גם אם ראיתי כתם קטנטן ואפילו שהרב אמר שהכל בסדר
ובא לי להתחיל מחדש
עדיין אני אמשיך ולא אתחיל ספירה מחדש
באמת עובדת על עצמי שאם זה נכון הלכתית אז אין שום סיבה שאחמיר עוד
(מסייגת שיש אצלנו טריגרשלבעליממש קשה אז מעדיפה להטהר בזריזות..)
שום ביקורת את הכי נורמלית בעולםבתי 123
זה הכי טבעי וזה קורה אצל המון נשים
אישית אני חושבת שזה מגיע מהדרכת כלות קצת לקויה או חסרה.
מה זה טומאה וטהרה?? מי יודע בכלל? זו המצווה היחידה שאין לה שום התיישבות עם השכל.
פסיכולוגית אנחנו מקשרים טהרה עם לובן ונקיון אבל לפי ההלכה זה ממש לא כך.
המצווה הזו היא חלק מהמסירות נפש הכי גדולה של האישה. זו האחריות הגדולה שלך כלפי כל המשפחה וכל הדורות הבאים שלכם ברור שאת רוצה להרגיש שהכל לחתכילה הכי נקי והכי מהודר בלי שאלות ובלי תהיות וגם בלי להרגיש בדיעבד שמשהו אולי לא היה בסדר.
אבל צריך פשוט לנער מעצמנו את כל מה שאנחנו מרגישות בנוגע לזה ולדעת שהדרך הכי מהודרת לשמור טהרת המשפחה היא ללכת לפי ההלכה ולפי רב שמנחה אותך.

♥️♥️מתחדשת11
ואווו אנבתיPandi99
נפשית מבינה אותך, ממשבונים מגדל

מעשית עבדתי על זה המון. שזאת ההלכה וזה מה שנכון לעשות. שאם זה לא אוסר לא לחפש לי חומרות. 

מהדרכה שקיבלתי, ושאלות ששאלנו ושאלתי, ומפגש הלכתי שהייתי בו. לאט בניתי לי משהו שמאפשר לי לחיות עם זה בטוב בראש. 

וזה היה ממש קשה בהתחלה. שאלות לא נגמרות, והסברים כי זה לא התיישב לי, עד שזה די הסתדר. 

 

וזה יצא ממש לטובה כשאופי המחזור שלי השתנה. כי אחרת היינו אסורים חודשים שלמים...

או שהייתי מרגישה פושעת, מה שלא ממש מאפשר חיים תקינים 

לא ממש יכולה לענותהשקט הזה
כי קרה לי רק אחרי הלידה והיינו אסורים כמעט חודשיים אז אימצתי בחום כל היתר שיאפשר לי לטבול

אבל יכולה להבין את התחושה.
כשיצאה לי בדיקה לא נקיה ביום הראשון מתישהו לפני ההריון, הייתה לי קצת הקלה כשהרב אסר את הבדיקה.. כאילו אוקיי, עכשיו אני מתחילה מחדש "על אמת"
מזדהה בעיקרוןהריון ולידה
אבל למדתי את הנושא, ולמדתי שהלכתית יש עדיפות לנסות להיטהר כמה שיותר מהר. מאז יותר מתאמצת על זה, נגיד עושה יותר מאמצים לעשות הפסק למרות שלמחרת יהיה יותר בקלות (למשל להשקיע בנקיון האזור)
ככה שגם לחובבי חומרות והידורים, לא ברור שזה באמת חומרה והידור לטבול יום מאוחר יותר ממה שאפשר.
מבינה ממשאני מאמין!

לנו הרב אמר פעם כשגם היה לנו מקרה דומה, שלפעמים עדיף "להקל" בהלכות נידה (כלומר שאם זה כתם קטן או שהרב פסק שמותר) ולהחמיר ב"ואהבת לרעך כמוך" שהכי מתבטא באישה (או על אותה הדרך ב"ושמח את אשתו")

מבינה אותך ממש, בעלי הוא יותר כזההמקורית
ולכן פחות משתפת אותו בנושא כי אנחנו חלוקים בדעותינו וגם כי ככה הנחו אותנו בהתאם למצבנו הזוגי
אני חושבת שגם אם זה לא פוגע לכם בזוגיות זה ממש קיום של עבודת השם להיטהר גם כך, כל אחת וההתמודדות שלה עם קיום המצוות. יש פה בעיניי דקות (בשורוק) של הכנעה לקיום רצון השם.
הפה שאסר הוא הפה שהתיר..רק טוב=)
ככה הנחתה אותי המדריכת כלות להתייחס לכל הנושא הזה.
אין באמת סיבה שנתייחס בחומרה לאסורים ולא להתרים (בכוונה לא כותבת הקלות כי זה לא!)
לי זה מאוד מאוד עוזר להסתכל על זה בצורה כזו.
חוץ מזה, שאף פעם א"א לדעת מה יהיה ותמיד עדיף לטבול ברגע שאפשר.. גם אם זוגית זה בסדר לכם..
אני בדכ במצבים כאלה לא מחליטה על דעת עצמימתחדשת11
במקרה שזה לא מאה אחוז, פשוט שואלת רב. יש מקרים שגם אם זה על הנייר בסדר, כשמשקללים את כל הנתונים, הפסיקה אחרת

מבחינת לקחת עוד יום, כדי להרגיש בנח שאין טעויות אפילו שאולי הן לא בהכרח טעויות, עלולה להיות בזה בעיה הלכתית.. כך ששוב אני מעדיפה לשאול לשאול ושוב לשאול
אני הפוכה ממךתוהה לי
ואסביר לך מאיזו גישה אני פועלת שגורמת לי לתחושות הפוכות. אצלי הביטוי "נגמר המחזור" לא אומר שהוא נגמר בלי שום כתם או הפרשה צבעונית כלשהי בכמות קטנה. אלא שהדימום הזורם נגמר ונשארו שאריות קטנות, שזה הכי טבעי בעולם כי זה לא שיש דלת הרמטית שפתאום נסגרת. ואני ממש סבבה עם השאריות שלא אוסרות כי זה לא מחזור מבחינתי בתחושה.
גם אני ככהזמני לשליש1
ברגע שיודעת שלכיוון להיגמר עושה, אחכ לא מסתכלת למרות שיודעת שיש שאריות..
עונה לכולן..באר מרים
לכל מי שכתבה שצריך ללמוד ולהכיר את ההלכה..

הקדמתי ואמרתי..
אני מדריכת כלות כבר הרבה שנים והכי שבעולם יודעת את ההלכה. וכבר כתבתי שפשוט וברור לי שזה מותר.. וברור שככה אני מדריכה כלות..

וגם אני עברתי תקופות של הרבה כתמים וצורך אמיתי להקל ולגמרי ברור לי החילוק בין "נקי" ל"טהור"
ואין לי שום ספק שההלכה הפשוטה והברורה שהיא שזה מותר..

אבל אולי דווקא כמי שעברה תקוםות ומצבים של צורך אמיתי להקל ולהיטהר כמה שיותר מוקדם, אני יכולה לזהות מקום שבן אין צורך אמיתי כזה, ואולי אפילו יש צורך ורצון שונה שמעדיף לחכות עוד יום אבל לדעת שיש כאן מהלך שלם..


כיום אני לא במקום הזה של לחץ סביב הטהרה.
מבחינה זוגית ממש טוב לנו בשני המצבים ככה שהטיעונים על שלום בית וואהבת לרעך כמוך לא ממש קיימים אצלנו..
נגיד ברור לי ב 100% שאין שום סיבה שבעולם להקל לי שלא לעשות את הבדיקת ערב של היום הראשון, בדיקה שמקילין בה "במקום צורך" - אבל כאן ממש אין שום צורך. רק סיכוי שהיא תאסור.. אבל אם כן אז בסדר.. (ושוב, ברור לי שגישה כזאת נשמעת הזויה לחלק מהבנות כאן, וגם אני הייתי בשנים הראשונות לנישואין במקום הזה של קרב על כל יום של טהרה..)

ואני ממש מתאמצת "להרוויח" ימים בהפסק יותר מוקדם כי מבינה מאוד את הערך של טהרה..
ובכל זאת אני מרגישה שיש הבדל בין שאלה על עד שהרב אומר שזה בכלל צבע מותר לבין דימום שברור שהצבע אסור רק שמתירים בגלל התנהגות הלכתית של "בת יענה".. לא יודעת האם ההבדל ברור..

ושוב הדגשתי שזאת לא שאלה הלכתית..
ברור לי שאין בכלל מה לשאול רב ושזה מותר.. ואין לי קושי נפשי עם קיום ההלכה, וכשהיה צורך אמיתי ידעתי יפה והיטב להקל וכל הקולות האפשריות ולחיות עם זה בנחת הלכתית..
אלא שיש בי רצון אמיתי לעבור "שבעה נקיים" חלקים באמת.. ומוכנות לחכות עוד יום בשביל הנחת הזה..
ושוב מדגישה: כשזה לא בא על חשבון שום מרכיב
אחר! גם לבעלי זה לגמרי בנחת עם לחכות עוד יום.. וממש טוב לנו בזוגיות גם כשאסורים.. ועברנו מזמן את השלב של לחץ על הימים המותרים..

לכן התחלתי באמירה שזאת לא שאלה הלכתית, אלא שאלה של מעבר להלכה..
(קצת כמו שמישהי תגיד על משהו בתחום כיבוד הורים שהיא יודעת שאין חיוב כזה מצד הלכות כיבוד הורים ובכל זאת יש לה רצון לעשות משהו נוסף בשביל לשמח את ההורים, כשזה לא על חשבון משהו אחר..)

אולי זאת שאלה מהסוג שאפשר להבין את השאלה רק אחרי 20 שנות נישואין..
(מצטרפת לתחושת הדינוזאור של מיואשת משבוע שעבר..)
מזדהה איתך מאוד מאוד ולא אחרי 20 שנה, בקושי שנתייםשמש בשמיים
אני אלך לפי הפסיקה של הרב ואני אשלח לרב כל צבע בעייתי, אבל בלב אני ממש הייתי רוצה שיהיה נקי, קשה לי להמשיך וזה קצת נסיון בשבילי... מבינה ממש את הבת יענה ההלכתית, אהבתי את הביטוי

וגם אצלינו, טוב לנו בזוגיות גם כשאסורים, כן יש געגעוע וקושי, אבל ממש לא מקום צורך, גם לי וגם לבעלי.
בקיצור, מזדהה עם כל מילה! (חוץ מזה שאני לא מדריכת כלות )
אם את שלמה עם איך שאת מרגישה לגבי זהגקצ והזוגיות לא נפגעתהמקורית
אז אולי אין מקום לדעות אחרות בכלל, ומה שתחליטי לעשות בראייה שלך של הזוגיות הוא מה שנכון לכם, רק שאי אפשר באמת להפריד בין זה לבין קיום מצוות, לא? הרי אישה מצווה להיטהר מוקדם כמה שיותר לבעלה
אם מה שחסר לך זה לחכות עוד יום אולי עדיף לא לקיים יחסים עד שתרגישי שאת ממש כמהה לזה
ומוסיפה שאולי הקטע זה בכלל להוסיף ריגוש לזוגיות? יש עוד דרכים להגיע לזה
ממוש, שואלת הכי בכנות..דפני11
אז בעצם מה את רוצה בשרשור?
גם מההודעה הראשונה וגם מעכשיו עוד לא מספיק הבנתי...
ולכן לא עניתי...
את מחפשת רק מזדהות?
את חושבת שזה משהו סבבה ורק רוצה לחלוק את הרגשות והמחשבות?
או שאת מרגישה משהו לא נכון ולכן פתחת את השרשור....?
לא ממש הבנתי מה הציפיה או הרצון שלך שנענה כאן... ולכן לא ממש יודעת איך לענות ומה להגיב..

כתבתי הכי בתמימותי.... ממקום נקי ואוהב ולא שפוט. יודעת שהכתיבה נשמעת חותכת אבל זה באמת ממקום כנה ומברר...
כי את אןמרתדפני11
שאת יודעת שזאת לא שאלה הלכתית
ובעצם עפ ההלכה את בסדר. וככה צריך לנהוג.
ומצד שני את לא שלמה עם ההלכה הפשוטה והטובה ומנסה יותר להחמיר...
אז מה בעצם את רוצה שנכתוב..?
שנגיד לך שזה בסדר לנהוג עפ ההלכה הפשוטה והידועה?
את זה את כבר יודעת..
שנחזק אותך ברעיון להחמיר?
(בעיני די טעות כי לרוב העולם החמרה בנושאים האלה היא בעייתית מאוד ולא נזקקת, וזה בלי להתייחס לזה שאולי בעצם כן יש פה שאלה הלכתית של חיסרון מצווה... אז מי אני שאומר ששמירה על לא תעשה - כלומר שמירה על נידה "לא תקרב.."- יותר חשובה ממצוות עשה- כלומר עונה, ושימח את אישתו.....?)
או באמת שאת רק מחפשת הזדהות ואז כל החפירות שלי לא רלוונטיות...? חחח
ואם את מקבילה את זה לכיבוד הוריםדפני11
אז אני חושבת שעצם הבירור צריך להיות באמת מהו כיבוד השם.
כלומר
את מבינה שאם ה7 נקיים הם לגמרי "נקיים"=כיבדתי את השם עד הסוף, בהכי הידור..
ואני שואלת, מי אמר ומי קבע שאכן זהו רצונו וכיבודו?
אולי דווקא זה שאת ובעלך תהיו מותרים, למרות שאתם לא לחוצים על זה, ויכולים לחכות עוד יום וכו'- אולי זה בעצם כיבודו של הבורא? אולי זהו רצונו האמיתי..?

וכמו שאמרתי מי אנחנו שנחליט איזו מצווה חשובה יותר ממה?
האם מצוות עונה יותר חשובה מנידה או אולי הפוך?
ולכן אעפ שכתבת שזוהי לא שאלה הלכתית אני חושבת שבבסיסה היא כן שאלה הלכתית, ואם לא הלכתית טהורה אז על גבול ההשקפתית... וזה נושא באמת מעניין שיש בהחלט מה ללמוד בו ולהתייכץ איתו עם ת"ח רציני..
עונה בתור דינוזאור 😄מיואשת******
מבחינתי זה לגמרי בנחת עוד יום פחות יום. בהחלט
אבל אני לא מזדהה עם הרצון הזה שיהיה באמת נקי, כי אל ההלכה שזה נקי, זה נקי. אין פה ״באמת״ ואני לא בטוחה שלהחמיר פה זה באמת הידור מסוים.
אין לי בעיה לומר וואלה לא מתאים לי יום שלישי לטבול יש לי חתונה, אז אני אעשה הפסק ביום רביעי. ואת למשל תגידי לי שזה כנראה לא בסדר לדחות סתם כי בא לי, אבל לדעתי מה שאת עושה זה בדיוק אותו דבר. הלכתית אין לך סיבה, מעשית את דוחה כי בא לך שיהיה נקי, זה משהו לא הלכתי ולא חומרתי, זה משהו שבא לך. מה ההבדל בין זה לבין שיש לי חתונה שבוע הבא ולא נוח לי היום הזה להפסק?
מעלה את זה אך ורק כנקודה למחשבה עבורך, מבחינתי שתי הסיבות סבבה באותה מידה, השאלה אם מבחינתך גם את לא חייבת לענות בכלל. ואם חיפשת הזדהות- אז אני באמת מבינה את הקטע של ההרגשה שעושים טריק הלכתי. אפשר לדבר על מכירת חמץ והיתר מכירה ודיון על גרמא ואמירה לתינוק בשבת וכל מיני, אבל בעלי משנן לי שזה ההלכה וזה לא טריק. קשה לי עם זה לפעמים. אז כן מבינה מאיפה את באה
בדיוק... מי אמר שזה הידור...דפני11
וואו תודה רבה רבה לך על מה שכתבת!!!!!!כמהה ליותר

אני כבר הרבה מאוד זמן מתוסכלת מזה שאף פעם לא מצליחה לעשות 7 נקיים שהם ממש לכתחילה בלי להסתמך על כל מיני דברים (שכנראה זה דם מכה וזה מצתרף ל-1,2,3...), וכל כך הרבה פעמים באמת רציתי פשוט להתחיל מהתחלה עד שיהיה נקי, ואף פעם לא חשבתי על זה שזה בעצם רצון לדחות טבילה מתוך מניעים אישיים שלי.

שינית לי את כל ההסתכלות! תודה!

אני מבינה מאוד את השאלה שלך אבל נראה לי שהדוגמא שהבאת ממחישהמיקי מאוס
כשאני עושה איזה חומרה או סתם הקפדה שלא חייבים בתחום הטהרה אני לא מרגישה שזה כמו הידור בכיבוד הורים או כבוד שבת. אני אפילו לא מרגישה בלב הידור.
יותר כמו לזרוק לפח אוכל שברור לי שהוא כשר בגלל שהיתה בו שאלה... (שזה מבחינתי כ"כ ברור שלא)
לדוגמא פעם שהחלטתי לנסות לעשות מוך בתקופה שהתירו לי לא לעשות ויצאה שאלה שבדיעבד היתה טהורה. הרגשתי כזו מפגרת שניסיתי להיות קצת יותר, כאילו שפספסתי הפסק סתם מתוך שכחה ולא הרגשתי שעשיתי את הדבר הנכון

אבל כמובן שבפעמים הראשונות שנאלצתי להשתמש בקולות הרגשתי בדיוק כמוך. ומה פתאום לשלוח שאלה אם זה נראה לי אדום?? ברור שלהתחיל לספור מחדש אבל מתישהו זה התהפך לי לגמרי. קשה לי לדייק למה

ברור שזה תלוי בהרבה גורמים כמו היחס שלי לכל הלכות טהרה בימינו והגזרות שנבנו עם הזמן
והיחס שלנו כזוג לימים מותרים ואסורים
ובכלל- היחס שלי לחומרות(לא ידידותי במיוחד. ומתוך עקרון לא מתוך קושי לקיים)
ומן הסתם גם לפז"מ בנישואין שיש לך פי כמה ממני
ולעובדה שבערך חצי ממעט השנים שלי כנשואה אני עוברת עם הקלות שנובעות מהמציאות שלי
זה חבלביבוש

ורק מעצם העובדה שהשבעה נקיים "נמרחים"

אני שונאת לעשות הרבה בדיקות.

 

וחוץ מזה-מה הקטע להחמיר יותר מההלכה? פעם אבא שלי סיפר לי שאחד הגיע לחזון איש (נראה לי) ושאל אותו אם להחמיר על איזה משהו

ענה לו החזון איש: "אנחנו לא מהמחמירים"

ולדעתי יש בזה עומק גדול

האמת מזדהה איתך בקטע שרוצה שיהיה נקי מאה אחוזPandi99
ממש מבינה אותך!פה לקצת
גם לי קשה לדעת שזה לא נקי אבל אם לא אסתכל זה יעבור.
מרגיש לי שאני עובדת על עצמי בעיניים כי הרי אני יודעת שיש כתמים שברגע שאראה אותם הם יכולים להיות בעייתיים.

אבל...אני עוד לא אחרי 20 שנות נישואין ועדיין חשוב לי כל יום טהרה אז אני בקושי רב זורמת עם ההלכה הזאת ולא מסתכלת ולובשת צבעוני ועושה מה שצריך כדי להיות טהורה.


אני גם נורא שונאת את זה שכל האחריות על הטהרה היא עליי ושאני צריכה להגיד מה ראיתי וכמה ואיך ואיפה ולפי זה פוסקים.
תמיד מלחיץ אותי שאולי לא דייקתי ובגלל זה עושים משהו אסור.
מעדיפה שיהיה משהו ברור שטמא מאשר כל הספקות האלה שגורמות לרב לחקור אותי כדי להצליח להתיר על סמך מה שאגיד או לא אגיד.
תלויאורי8
אם זה ממש דם וזה היום הראשון של הנקיים. מרגיש לי לא אמין לקרא לזה יום נקי, כי בעצם המחזור לא הפסיק.
ובדרך כלל אתחיל מחדש. אם זה כתמים חומים, או כתמים שמגיעים ביום השני והלאה , אני נצמדת להלכה. מה שאסור- אסור, מה שמותר-מותר. ה נתן את ההלכה וגם את םתחי ההקלות שבה. ואם הרב פסק שמותר, זה מותר.
גם אני. לפני שהתחלתי אני אחכה עד שיהיה לגמרי לבןאחתפלוס
באמצע 7נקיים.אשאל רב
לא מחכה שיהיה לגמרי לבןאורי8
גם בהפסק התירו לי צבע חום.
אבל אם ביום הראשון יש לי ממש דם. אני מתחילה שוב. כי אני מבינה שהמחזור לא הפסיק.
אם זה חום, אני עושה כל מה שאפשר לא להאסר.
אז בדיוק על זה אני מדברת..באר מרים
מרגישה שסוף סוף מישהח באמת הבינה על מה אני מדברת..

כי.. כשהבדיקות היו נקיות ואחר כך יש ממש שןב דימום..

אבל שבגדרים ההלכתיים הוא בעצם לא נחשב..

וכן, התחושה היא שזה בעצם המשך המחזור..

מרגישה שאת היחידה שבאמת הבנת למה אני מתכוונת..
אני יכולה להבין את התחושה הזאת בלב שכאילו"עבדנו" על המערכת..רק טוב=)
לכן למשל אחרי לידה אני מחכה שיהיה יום שלם נקי לגמרי ולא רק כמה שעות/ ניגובים..
אבל את לא רואה ערך בלטבול יותר מוקדם?עלה למעלה
כאילו למה סתם לדחות יום טבילה בלי שום סיבה נראית לעין
מתבאסת שאני לא מאה אחוז נקייהבימבה אדומה
אבל לא מעניין מדי. העיקר שהלכתית הכל טוב.
לא הבנתי מה השאלהאביול
אם אתם בסדר עם זה, מה הבעיה?
אוליקפה הפוך

כי המושג "שבעה נקיים" נשמע לנו נקי=לבן בלי שום כתם,

אבל זאת לא הכוונה ההלכתית.

 

ויש לפעמים הרגשה מוזרה שדברים מותרים למרות שזה נראה לא, (ויצא לי לטבול שיורד לי דם מפצע פנימי אחרי שבודקת טהרה בדקה והרב התיר! תחשבי מה זה אומר...) אבל אני לושבת על כך שאני מחמירה בשלום בית ובזוגיות שלנו...

אל תחמירי, תשאלי רבמיץ ענבים
מבינה אותך ממש, אבל..... גם ככה יש מחזור ושבעה נקיים.... מסכן בעלך, מתגעגע מן הסתם..... וגם את מן הסתם....
אז, מחפשים כל היתר כדי להתיר, ואם זה לא מחזור הלכתית מתירים, תסמכי על הפוסק/רב
ממש מבינה אותך.... תשתדלי להתגבר על זה......
זה מובן ובהתחלה הייתי בהלםאורוש3
מזה שנקי זה לא נקי וכל הסרטים האלה.
בשלב מסויים ולאחר. כמה ניסיונות שעברתי בתחום. לא מעניין אותי. העיקר לסיים עם הקטע המטריף הזה של אסורים. בגבולות ההלכה כמובן.
יקרהאין סוף לטוב
כשם שיש מצווה לעשות מאמץ על שבעה נקיים נקיים,
כך יש מאמץ לא לחפש את הכתמים. בפירוש.
שמעתי המלצה מפורשת מרב, ללכת עם צבעוני, לא לשים סדין לבן ב7 נקיים ואפילו בטהרה להשתמש במגבת צבעונית כדי לא להיכנס לשאלות.
זה לא בת יענה,
נשלח בטעותאין סוף לטוב
תביני, זה לא בת יענה.
זה לא שרצון ההלכה היא שבעה נקיים ואנחנו משחקים אותה ומוצאים היתרים.
לא! רצון ההלכה שתהיי טהורה!
גם אם בהרגשה את סבבה עם יום אחד לפה או לשם (וזה בסדר בכל גיל).
למה כל כך מורכב לדחות טבילה או הפסק?
כי ההלכה רוצה שתטבלי!
אז אם ההלכה ככ רוצה בטובתינו ובטהרתינו,
מי אנחנו שנדחה את הדבר הקדוש הזה?

לא שופטת בכלל בכלל בכלל
אולי זה ייתן לך כיוון חשיבה נוסף
תיקון טעותאין סוף לטוב
לא לשים סדין לבן בטהרה (בשבעה נקיים כן שמים סדין לבן).

סליחה על החפירה,
יום אחד אני אלמד לערוך הודעות
נשמע שאת אישה מאד מאד בריאהמיץ ענביםאחרונה

שתדעי לך שיש נשים שסובלות מהמון כתמים מוזרים שמגיעים מהרחם, לא ברור

כל מיני בעיות בריאותיות וכו'....

פוליפים למיניהם וכו' 

 

עכשיו, זה לא דם של מחזור

אלא סתם, 

אז למה שייאסרו? זה סיוט, אז כל החיים כמעט הם אסורים....

יש זוגות שחיים ככה וזה סבל נורא!!!!

 

 

להבנתי, ולענ"ד, זה ההגיון העומד מאחורי זה,

כלומר - לא "עובדים" על המערכת/ההלכה ומשקרים כביכול - 

אלא רק דם של מחזור/רחם (לא יודעת הגדרה מדויקת) ולא דם אחר כמו של פצע או סתם כתם...

ולכן, זה הגיוני ולא בת יענה .......

 

מקווה שעזרתי

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !