מתה מפחד מהחיסוןשיויתי לנגדי
אני יודעת שכתבתי על זה הרבה אבל זה שוב פוגש אותי.
חיסון שלישי. אני מתה מפחד. על עצמי. על העובר הכל כך יקר שלי
אף אחד לאיודע כלום. המחקרים לא אמינים בעיניי גם כי יש אג'נדה למדינה וגם כי לא עבר מספיק זמן לקבוע.
ואני שומעת דברים מפחידים מסביב.
פוחדת פחד מוות. עברתי כבר את השליש הראשון והותשתי מלנסוע במיוחד להבדק פעמיים בשבוע כדי להתפרנס
תתפללי לה' שיתן לך ביטחון שהכל ממנובימבה אדומה
אולי זה הפוך?שיויתי לנגדי
וההשתדלוץ היא דווקא לא להתחסן? אולי זו ההשמרות הנכונה,?

מי יודע?
אני חושבתבימבה אדומה
שהפחד שאת נמצאת בו, לא בריא. וצריך למצוא משהו יציב להישען עליו ולהסתמך עליו. וזה תמיד יכול להיות רק הקב"ה.... תראי לאן זה מוביל אותך....
הולכים לפי רובPandi99
יש לך אופציה שלישיתהמקורית
היום אישרו קבלת תו ירוק למי שמחוסן ולפחות מנה אחת ויוצא חיובי בבדיקה סרולוגית, במקומך היתי מנסה
איך המדינה קשורה למחקריםYaelL

אין קשר בכלל. וגם איזו אג'נדה יש למדינה? שאנשים לא יחלו? 

שכולם יתחסנושיויתי לנגדי
גם מי שלא רוצה. עובדה שהסנקציות כל כך חריפות. ושברור לי שלא מפרסמים את כל המידע. לי זה עושה כאב בטן
אין לי שום דבר נגד חיסונים. עשיתי שני חיסונים ואני שלמה עם זה. הפעם אני חוששת מאד בגלל מצבי (המאד משמח) ובגלל מידע ספיציפי שנחשפתי אליו. ומרגישה שאין לי מרחב תמרון או כל לגיטימציה לשאלותיי וחששותיי
ולמה רוצים שכולם יתחסנו?YaelL

מאיזו סיבה? חוץ ממיגור המחלה? שזו לא מטרה ראויה לדעתך?

אבל את דווקא בסיכון יתרבימבה אדומה
למה את לא רוצה לשמור עליך ועל העובר??
איזה סיפורים שמעת?חגהבגה
שמעת על נשים שהתסנו ונפטרו? או שהתינוק נפטר?
אני לא שמעתי. מעתיק דברים אחרים מיידית מה חיסון אבל לא זה. לעומת זאת, השבוע משפחה קברה את אבא שלהם, בן חמישים. חמישה ילדים עמדו על הקבר הטרי, 10 שנים אחרי שקברו את אחיהם הבכור (בלי קשר).
יכולה לומר שהתינוק שלי בריא, ברוך ה. התחסנתי מנה ראשונהציפיה.
ושניה במהלך ההיריון (שבוע 18 ו21). בגיל שלושה חודשים שלו קיבלתי מנה שלישית. לא ראיתי שינוי בהתנהגות שלו.

כמו כן, אם זה מעודד אותך, אני מכירה באופן אישי שתי נשים שהתחסנו בזמנים בדומה לשלי, עשו חתינוקות שלהן בדיקה סרולוגית ולתינוקות יש נוגדנים.
אותי זה ממש הרגיע כי קורונה מפחידה אותי מאןד.
התחסנתי לא מזמןביבוש
לא העלתי על דעתי שיש מה לפחד
היה לי בדיוק כמו 2 החיסונים הקודמים. אני לקראת סוף הריון. יותר פחדתי מהאופציה לא להתחסן, והסיפורים על אלו שלא התחסנו יותר מזעזעים.
האג'נדה של המדינה היא שאנשים יחיואביול
ברוך ה' שאנחנו חיים במדינה שרוצה שכולם יתחסנו. אין שום אג'נדה להרוג אנשים. אנחנו לא בתקופות אפלות בהסטוריה. במיוחד שהריון לקורונה זה מסוכן הרבה יותר, לא חסר סיפורים.
אני חושבת שהתגובה הזו לא תביא אותה לבחירה אלא רק תיצורהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"ז בחשון תשפ"ב 00:38
עוד אנטי
הרבה שלא מתחסנים לא חושבים שהמדינה רוצה להרוג אבל בגלל חוסר שקיפות וסתירות מהססים ומאבדים אמון. המחקר לא נעשה על נשים בהריון הציגו את זה כהמלצה (כשרק התחילו לחסן) כשלמעשה בצט״מ נאמר שזו לא יכולה להיות המלצה אלא רק שמאפשרים, וכשהעירו אחד שהוא רופא אמר שצריך לומר לנשים שמדובר בתכשיר ניסיוני שעבר אישור חרום ולא נוסה על נשים בהריון בכלל ולא ידועות תופעות הלוואי שלו על נשים בהריון כי הוא כאמור לא נוסה מעולם ואנחנו מדינת הניסוי, ולא ידועות ככ השפעותיו על מנת לקבל הסכמה מדעת לא קיבלו את דעתו והוא התפטר מהוועדה.
זה מחשיד.
לא רוצים להרוג אותנו אבל גם מצד שני לא מתנהלים בשקיפות ומערכת האיסוף של תופעות החוואי לוקה בחסר עד לא קיימת.
פמפמו על אישור האף דיאיי בהתחלה כדי לתמרץ אנשים להתחסן (ואמרו שיש אישור ולא אישור חרום ומשרד הבריאות אגב נדרש לתת את הדין על הטעיית הציבור בגין זה, אבל לא עשו עם זה כלום תאכלס) ועכשיו לקראת
חיסון 3 פתאום כבר לא חשובות המלצות האף די איי

ברוך השם שלא שומעים על טרגדיות כאלו ואחרות אבל הספק וההססנות מובנים בהחלט.
מכירה כמה נשים שהן בהריון עשו 2 חיסונים וממש לא יעשו חיסון נוסף בהריון מחשש, ולא כי הם יודעות את מה שכתבתי כרגע על הצט״מ וכו כי קצב הידיעות המתחלפות במהדורות הוא מטורף ולא מספיקים לעקוב, אלא פשוט כי לא משקפים את הנתונים והן חוששות.
צריך הסברה טובה יותר ושקיפות יותר גדולה. רק ככה אנשים יוכלו להרגיש בטוחים.
וזה לא כלפייך חלילה באופן אישי אלא שהמסר העובר לחוששים (ויש הרבה כאלה שחוששים רק מהחיסון הזה והם לא מתנגדי חיסונים כמו שקוראים להם בתקשורת) הוא ש- הכל בסדר, די עם הקונספירציות. ולא נותנים מקום אמית לחשש שלהם או מענה שמניח את הדעת
רק נק' קטנה בקשר להמלצות האף די איי לגבי החיסון השלישידואגת!
לא רלוונטיות לישראל מסיבה פשוטה..

בכל העולם רוב הציבור לא התחסן בחיסון השני ולא תמיד יש מספיק מהחיסון כדי לאפשר את שני הסבבים.

לכן אין המלצה לחיסון שלישי עדיין.

ישראל היא חריגה וניסויית בזה כי הרוב המוחלט מחוסן פעם שניה. לכן יש עניין בחיסון השלישי
את ממש צודקתאני זה א
בדיוק כך!!שיויתי לנגדי
תודה שהצלחת להסביר... לא הצלחתי לעשות אץ זה בעצמי
תודה לך שכתבת את זהמיואשת******
ואף מילה על זה שמחלימים מחויבים בחיסון אפילו שאין על זה שום מידע מחקרי ושום מידע על אחוזי ההדבקה מבתי חולים וכן הלאה.
בדיוק הודיעו שזה שונהעלמא22
אפשר לקבל תו ירוק על בסיס בדיקה סרולוגית מסויימת. שווה לבדוק למי שזה רלוונטי
הסתכלתי. זה לא קשור: זה מחלימים שחוסנומיואשת******
אבל מחלימים בלבד עדיין מחויבים להתחסן, בלי שום הוכחה מדעית לכך שזה נחוץ
בטח שכן!בימבה אדומה
יש מחקרים שמראים שרמת החיסוניות יורדת ולכן יש המון אנשים שחלו יותר מפעם אחת! ובפעם השניה יותר קשה!
קודם כל זה ממש לא המון שחלו שנית.אשמח לקבל קישור למחקריםמיואשת******
שמשווים את אחוזי ההדבקות בקרב מחלימים ללא מנת דחף למחלימים שקיבלו מנת דחף.
אחוז המחלימים שחלו שנית מאד מאד נמוך.
אבל בהחלט קיים זה נכון.
ועדיין אין למיטב ידיעתי מחקר שמשווה ומראה שיש פחות נדבקים בפעם שניה לאחר מנת דחף.
באמת שאשמח מאד לראות משהו עם נתונים נורמליים , אני מאד בעד מדע ונתונים ואם יהיו נתונים כאלו אשמח להתחסן.

(אישית אני מכירה כמה וכמה שחלו שנית- כולם לאחר החלמה פלוס חיסון, אבל אני מאמינה במחקר וסטטיסטיקה ולא בסיפורים אישיים, רק שבינתיים לא מצאתי מחקר כזה)

ודבר אחרון- מחקר על ירידת הנוגדנים בסרולוגית לא רלוונטי (לדעתי ולהבנתי) למחלימים, מכיון שאין קורלציה בין הנוגדנים להדבקה בקרב מחלימים. אחוז ההדבקה שלהם זניח יחסית לכמה זמן עבר מאז הם חלו. זיכרון חיסוני ממחלה שונה מאשר חיסון. לפי המידע שיש כרגע בכל אופן ואם יש מידע אחר, אשמח לקבל אותו
אבל אני לא מדברתבימבה אדומה
על השוואה למי שלא חוסן במנת דחף.
אני מדברת בכללי על הצורך בעוד חיסון אחרי החלמה בלבד (בלי חיסון כלשהו בכלל)
גם איי מדברת על זה. אין הוכחה לצורךמיואשת******
שוב, תביאי נתונים שמחלימים שחוסנו פעם אחת וחלו הרבה יותר בפעם השניה לעומת מחלימים שלא חוסנו בכלל, ואני אלך להתחסן.
אין מידע כזה ואם יש אשמח לקבלו.
וכל עוד אין מידע כזה למה שמחלימים יחוסנו?
אין נתונים שמפורסמים רשמית על אחוזי החולים שנית, וכמה מהם קיבלו חיסון אחרי ההחלמה וכמה לא.
(מנת דחף התכוונתי מנת חיסון אחת למחלימים)
האמת שאני קוראתבימבה אדומה
כמה פעמים ומשהו לא הגיוני לי בניסוח.
יש צורך להתחסן גם אחרי החלמה כי זה מה שמונע הידבקויות ותחלואה קשה. איזה נתונים את רוצה? לפני שאמרו למחלימים להתחסן, הם חלו שוב. וקשה. (עובדה, זה פשוט קרה). כשהנחו למחלימים לקחת מנת חיסון, הם חלו פחות קשה או בכלל לא. (שוב, עובדה...)
איזה נתונים חסרים לך?
עובדה? מאיפה הבאת את העובדה?מיואשת******
זה בדיוק מה שאני מחפשת את העובדה הזו-
כתבת- לפני שאמרו למחלימים להתחסן הם חלו שוב וקשה, עובדה. ואחרי שחוסנו הם חלו פחות קשה- עובדה.
מאיפה העובדה? נתונים? אחוזים? בבקשה, אשמח לקבל את העובדות

יש נתונים של משרד הבריאות על אחוזי הדבקה ואחוזי תחלואה קשה של מחוסנים פעמיים לעומת מחוסנים שלוש.
על מחלימים ומחליימים שחוסנו מנה אחת אין אחוזי נתונים. אי אפשר לומר- זה פשוט קרה, בלי שיש אחוזים נתינים ומספרים. אם יש, בבקשה, ממש אשמח לקבל!
הבנתי...בימבה אדומה
טוב. בע"ה יום אחד שאתפנה לזה... חיפשת ולא מצאת? 🤔
כן בטחמיואשת******
יש נתונים של משרד הבריאות על אחוזי הדבקה ואחוזי תחלואה קשה של מחוסנים פעמיים לעומת מחוסנים שלוש. כל הזמן מפרסמים נתונים.
על מחלימים ומחליימים שחוסנו מנה אחת אין אחוזי נתונים. אי אפשר לומר- זה פשוט קרה, בלי שיש אחוזים נתינים ומספרים. אם יש, בבקשה, ממש אשמח לקבל, ברגע שיהיו נתונים שזה באמת עוזר ומוריד משמעותית את הסיכון להידבק שוב, אני אתחסן בשמחה
בעיניבת 30
ההנחיה למחלימים להתחסן היא משונה.
כי הסתמכות על רמת נוגדנים נמוכה אחרי מחלה היא לא אמינה.
הרי אם חליתי באבעבועות רוח בכיתה ד', אני לא אחלה שוב עד 120, אבל אם אבדוק נוגדנים בדם כנראה שלא יהיו הרבה.
הזכרון החיסוני של הגוף, אחרי מחלה, לא מתבטא ולא מורכב רק מרמת.נוגדנים בדם.
נכון שהיו מחלימים שחלו פעמיים בקורונה, אבל אני חושבת שממש לא הרבה.
לכן אני לא כ''כ מבינה את הטיעון של ירידה ברמת הנוגדנים אצל מחלימים.


אני מאד בעד חיסוניםתמיד להודות
ואני מחלימה והתחסנתי כי ככה הרופא שלי המליץ אבל מיואשת צודקת במה שהיא כתבה.

את יכולה לחפש מחקרים ונתונים בזמנך החופשי אבל לא סביר שתמצאי כי זה לא ממש קיים.
אני לא יודעת כמה את בקיאה בחומר אבל רמת החיסוניותהמקורית

שצריך למדוד לא ניתנת למדידה בבדיקה סרולוגית רגילה, שמעידה רק אם קיימים נוגדנים כן או לא.

הבדיקות הסרולוגיות אמנם מודדות באופן כללי את כמות חלק מהנוגדנים אותם מייצר הגוף נגד הקורונה, אולם התוצאה לא בהכרח מעידה על חיסוניות: במערכת החיסון פועלים תאי חיסון רבים, וגם במצב של רמה נמוכה של נוגדנים מנטרלים – תיתכן עדיין חיסוניות גבוהה ארוכת טווח, בזכות תאי דם לבנים מסוג T, בעלי תפקיד משמעותי בקטילת הווירוס ובזיכרון ארוך טווח, ואת זה לא ניתן לאתר ממה שהבנתי, או בכל מקרה זה לא מה שמאתרים בבדיקה הסורולוגית

 

^^^בדיוקמיואשת******
מעולהבימבה אדומה
לכן בצורה קולקטיבית, בגלל שראו שמחלימים חולים שוב, כדי חהגן על האוכלוסייה מתחלואה, הנחו להתחסן גם אם החלמת. ולא משנה מה רמת הנוגדנים... שכן, גם באופן תואם ירדה הרמה
סליחה אבל זה לא 'הנחו' זה 'רדו' בהם כדי להתחסןהמקורית

ואני מזכירה לך שהחיסון לא חף מסיכונים משלו. ועוד השקיפות פה חסרה מבחינת נתונים, ועל הסתירות הללו שאינו מניחות את הדעת אני מדברת בדיוק. אפשר להמשיך ככה בלופים עוד ועוד ועוד וזה רק יחזק את דבריי שאין שקיפות והנתונים בחוסר וזו הסיבה שאנשים מהססים ולא מעונינים להתחסן. 

על מה אין שקיפות?בימבה אדומה
עזבי אני חושבת שאף אחד לא אובייקטיבי, אני באה מפוזיציה. פוזיציה של אמון בעולם ולא כולם מנסים לרמות ולשקר אותי. אם אנשי המקצוע אומרים שהחיסון יעיל ובריא, אני לא כל הזמן אבדוק אותם ואחפש איך הם משקרים. זו לא הגישה שלי. טוב לי להאמין בטוב.
בהצלחה לכולם!
אה, לא יודעתעלמא22
לא רלוונטי בשבילי, אז לא ממש התעמקתי
מהאתר של משרד הבריאותהריון ראשון13

אפשר להפיק תו ירוק אם קיבלת תשובה חיובית לבדיקה סרולוגית ללא כל חיסון לפניה, ובנוסף קיבלת אחריה חיסון אחד לפחות.

אפשר להפיק תעודת קורונה אם קיבלת תשובה חיובית לבדיקה סרולוגית לאחר שהחלמת, גם אם לא התחסנת כלל. אם קיבלת חיסון אחד בלבד ולאחר מכן תוצאה חיובית בבדיקה סרולוגית, אין לך זכאות לתעודת קורונה (נוגדנים מחיסון אחד לא יעילים כמו נוגדנים של שני חיסונים לפחות או של החלמה).
ילדים וילדות עד גיל 12 ו-3 חודשים שקיבלו תוצאה חיובית בבדיקה סרולוגית - זכאים לתו ירוק שיהיה בתוקף עד ליום 31.3.2022 או עד להגיעם לגיל 12 ו-3 חודשים, המאוחר מבין שניהם.

תגידיבת 30
עבר עריכה על ידי בת 30 בתאריך כ"ז בחשון תשפ"ב 08:39
כמה את פוחדת מהקורונה
לעומת כמה את פוחדת מהחיסון?
לא נכנסת לדיון על עצם החיסון, כי דעתי ידועה, וכנראה יש סיבה לשני מליון איש שקיבלו שני חיסונים ולא הלכו לקבל את השלישי.
אבל זה שאת בפחד זה לא טוב.
אם היית מחליטה לא להתחסן ולהיות עם זה בכיף, מתוך הנחה שהגל עכשיו דועך, ומתוך הערכות עם כל תוספי התזונה למקרה שתחלי- נהדר.
אם היית מחליטה להתחסן וזהו- מתוך תקווה שהכל יהיה בסדר - גם כן נהדר.
אבל להיות על הגדר, בפחד, זה לא טוב לך.
וגם בטח לא טוב לעובר. פחד, מתח, סטרס, לא טוב לנשים בהריון.
לדעתי עוד סיפור לכאן או לכאן לא יעזרו לך להחליט. כי תמיד יהיה עוד סיפור שיטה את דעתך לכיוון אחד ולמחרת עוד סיפור שיטה את דעתך לכיוון השני.
נתונים רשמיים זה דבר קצת בעייתי להסתמך עליו, כי כמו שאמרת יש פה אג'נדה להציג כאילו החיסון בטוח ואין שום בעיה ואחוז הנפגעים זניח. אא''כ את לוקחת בחשבון גם את נתוני ועדת החקירה האזרחית, אבל אני לא יודעת אם מאה אחוז מהם אמינים.
אז שוב, נתונים רשמיים זה קצת בעיה, אבל להיות בפחד מתמיד זו גם בעיה.
אני מאוד מבינה אותך, אני מניחה שאם הייתי בהריון הייתי בסוג של דילמה גם.
אבל הענין העיקרי פה הוא הפחד שלך, לדעתי, ולא החיסון.


מוסיפה: חוויה אישית שלי. אי שם באמצע הסגר השני או השלישי החלטתי שאני מפסיקה לפחד מהקורונה. הרגשתי שהפחד הזה ממש לא עושה לי ולמשפחה שלי טוב. אז עשינו מה שצריך- מסכות, ריחוק, וכו' וכו', אבל העובדה שזה כבר לא היה מלווה בפחד היתה מאוד משמעותית.
היה לי די ברור שהקורונה תגיע אלינו מתישהו, ולא פחדתי. ידעתי מה נצטרך כשזה יגיע, וזהו.
והיא הגיעה. והלכה.
אח''כ הבנתי שאחת הבעיות בקורונה זה הפחד. אנשים מסתובבים לחוצים ומפוחדים. נכון שיש מה להיזהר לגבי המחלה עצמה- בטח אם את בהריון- אבל הפחד הזה שחתם אצלינו קבע בכמעט שנתיים האחרונות, הוא מזיק לא פחות.
אם את מפחדת מהחיסון או מהמחלה, זה לא כ''כ משנה עכשיו. הענין הוא שזה לא בריא ולא נכון לחיות בפחד!!
הרגעהשקדיה.
ירגיע אותך לדעת שהרב פירר ממליץ מאוד מאוד להתחסן? הוא מבין קצת (הרבה מאוד ) בעניינים האלה, ואני באופן אישי סומכת עליו מאוד.
תעשי בדיקת נוגדנים שתיהי רגועה שיש לך מספיקשיח סוד
בלי שלישי בינתיים,
גם כדי שתיהי רגועה גם כדי שלא יהיה לך אובר נוגדנים שזה גם בעיה
מה הסיכויים? שווה את ההשקעה?שיויתי לנגדי
ואיך מוצאים את הכוחות לסחוב את עצמי לזה בתוך העומס המטורף של החיים?

גם מה הסיכוי שיש לי מספיק נוגדנים כשהחיסון האחרון היה בפברואר?
הבנתי שאומרים שלכולם דועך עד רמה אפסית אחרי כמה חודשים
לדעתי שווהבת 30
הרוגע שלך שווה יותר מ160 ש''ח. זה מה שהבדיקה עולה בשיבא.
תחשבי לעצמך גםתמיד להודות
אם יצא לך רמה גבוהה האם זה ירגיע אותך כי זה לא בהכרח מעיד עד כמה את מוגנת
אם ככהבת 30
אין שום משמעות לבדיקה סרולוגית.
אם רמת נוגדנים גבוהה לא מעידה על רמת הגנה גבוהה,
וגם רמת נוגדנים נמוכה לא מעידה שאין הגנה,
אז כל השימוש בבדיקה הזאת הוא בדיחה גרועה אחת גדולה.
אז למה מסתמכים על ענין הנוגדנים אם זה לא משקף מצב חיסוני????

עד כמה שידוע לי באמת לא מסתמכים על רמת הנוגדניםבארץ אהבתי
ז"א - המידע היחיד שומעים עליו בבדיקה סרולוגית הוא שמי שיוצא חיובי בבדיקה סרולוגית בלי שקיבל חיסון לפני, אפשר לדעת על פי זה שהוא היה חולה (כמובן אי אפשר לדעת לפני כמה זמן הוא חלה).
יש הבדל בין ילדים למבוגרים לגבי ההשלכה של זה.
אצל מבוגרים, כיוון שאי אפשר לדעת אם החשיפה היתה בטווח של חצי שנה מהבדיקה, אז זה לא מקנה תו ירוק, כמו שמחלימים אחרי יותר מחצי שנה לא מקבלים תו ירוק. אבל זה כן פוטר משלוש מנות חיסון - אדם שיצא חיובי בבדיקה סרולוגית (בלי שחוסן לפני) נחשב כמו מחלים ותיק ויכול לקבל תו ירוק אחרי מנה אחת של חיסון.
אצל ילדים בגיל שלא יכולים להתחסן אין הגבלת זמן של התו הירוק של מחלימים, ולכן גם ילדים שיוצאים חיוביים בבדיקה סרולוגית מקבלים תו ירוק עד גיל 12 ו-3 חודשים.

בכל מקרה, בשני המצבים אין התייחסות לרמת הנוגדנים, אלא רק למידע שאומר שהיתה חשיפה והאדם נחשב כמחלים.
אבל יש התייחסות לכמות הנוגדניםבת 30
מתחת לערך של 150 זה ''לא נחשב''.
וזה מוזר, כי אם רוצים רק לבדוק חשיפה למחלה או מחלה, אז גם נוגדן וחצי מעיד על זה..
אז קצת קראתי על הנושא עכשיובארץ אהבתי
קודם כל, מצאתי מאמר מעניין שבין השאר חידש לי שגם תוצאה חיובית בבדיקה סרולוגית יכולה להיות מוטעית (ולכן גם לא עושים בדיקות סרולוגיות נרחבות, זה מוסבר יותר בפירוט בפנים) - להבין איך עובדות בדיקות לאבחון קורונה – מדעת

ולגבי כמות הנוגדנים שנחשבת כתוצאה חיובית-
באתר של איכילוב כתוב כך:

מהו טווח הערכים בתשובות בדיקות סרולוגיה לקורונה?
בדיקות שנעשו החל מ-25/7/21*

כמות נוגדנים מעל או שווה ל-1: חיובי
כמות נוגדנים קטנה מ-1: שלילי

בדיקות שנעשו לפני 25/7/21*

מתחת או שווה ל- 50 יחידות: שלילי.
בין 51-150 יחידות - חיובי עבור מחוסן או מחלים. אחרת, התוצאה אינה ודאית.
מעל או שווה ל- 151 יחידות: חיובי.

* לא ניתן להשוות בין הערכים הכמותיים בבדיקות שלפני 25/7/21 לאלו שאחרי ה25/7/21. המשמעות של חיובי או שלילי, נשמרת.

בדיקות סרולוגיות לקורונה | איכילוב

לא יודעת למה השינוי ביחס לכמות הנוגדנים (מאמינה שיש הסבר), אבל נכון להיום אני מבינה שכל תוצאה שהיא יותר מ-1 נחשבת לחיובית.
לא הייתי מסיקה את המסקנה הזואורוש3
יכול להיות שזה סתם יחידות מידה שונות.
יכול להיות שהם קראו 1 למה שבבית חולים אחר נחשב 150. תלוי מכשור או לא יודעת מה.
אנחנו עשינו בבלינסון ולדעתי היחידות היו רגילות. קבלנו מעל 150 ונחשב חיובי.
יכול להיות. באמת לא מבינה בזה בכלל...בארץ אהבתי
גם אני לאאורוש3אחרונה
זה מה שהצוות הרפואי טועןתמיד להודות
גורמי רפואה מתנגדים לבדיקות סרולוגיות בגלל שקשה לסמוך עליהן הדבר היחיד שזה יכול ללמד זה אצל מי שלא חוסן שהוא נדבק במחלה אבל מי שחוסן הדעה הרפואית היא שקשה להסתמך על תוצאה של רמת נוגדים בקביעה כמה בן האדם מוגן
יש לך אסמכה רפואית?תמיד להודות
בשרשורים שונים את שוב ושוב כותבת דברים רפואיים בנחרצות כשהקהילה הרפואית ברובה המוחץ לא מסכימה עם זה (רמת הנוגדנים לא בהכרח נותנת תמונה לרמת ההגנה מהדבקה ואין כזה דבר אובר נוגדנים ואין עם זה שום בעיה)
עייפות תמידיתאמא לאוצר❤

לא בהריון

לא אחרי לידה...

ילדים קטנים אבל כבר לא פיצים

כן רוב הלילות קמה בין פעם לשלוש אבל סוף-סוף כבר יש לילות שיכולה לא לקום בכלל....

ברזל תקין בי 12 בעייתי קצת אבל מטופלת בזריקות

ועדיין עייפה כל הזמןןןן

לא משנה מתי הולכת לישון, לא משנה מתי קמה, לא משנה כמעט איך ישנתי בלילה

פשוט מרגישה עייפות תמידית

כל הזמן גמורה כל הזמן עייפה כל הזמן מרגישה שרוצה לישון

כל הזדמנות שיש לי לישון/לנוח בבוקר או בצהריים כמעט תמיד קופצת עליה בלי לחשוב פעמיים גם על חשבון דברים אחרים...


זה נורמלי?! יש לכן רעיונות איך לעזור? זה מתיש ומתסכל🙈

בלוטת התריס גם בדקת?מתואמת
בכל אופן, עד שלא תסיימי את הטיפול בזריקות ל-B12 כנראה שהעייפות לא תעבור...
לא בדקתי.. יש קשר?אמא לאוצר❤
יש לי בעיה קבועה של בי12.. בגדול אני כבר 5 שנים מקבלת זריקות עם הפסקות קלות 
כן, לפעמים זה קשורמתואמת

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

ממש קשה, הלואי שנמצא פיתרון יעיל יותראמא לאוצר❤

תודה!! אבדוק את זה!

B12 בעייתי גורם מובהק לעייפותמשתדלתלהיותאני

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

כמו שכתבתי זה בעליה אבל יש בעיה כמעט תמידיתאמא לאוצר❤

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

בדקת בלוטת התריס לאחרונה?ואילו פינו
אני עם תת פעילות וזה ממש תסמין...
לא ידעתי שיש קשר.. פשוט לבקש הפניה מרופאת משפחה?אמא לאוצר❤
זה בבדיקות דם?
אופס. הדף אצלי לא היה מרוענןואילו פינו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

עדיף גם freeT4מתיכון ועד מעון
ממליצה לבדוק גם פריטין בבדיקת דםתהילנה
שזה מאגרי ברזל. לא רק iron והמוגלובין. זאת בדיקה יקרה אבל חשוב להתעקש 
נבדק, תודה!אמא לאוצר❤
שומשום קלוי מעט מעלה ברזל (שמעתי על מקרה כזה)נפש חיה.

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...


 

חוץ מזה


 

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

 

של דוד קאפח


 

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.


 

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )


 

בהצלחה ותרגישי טוב!


 

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

כל השנה ככה? או שעכשיו במיוחד?אוזן הפיל
אולי דיכאון חורף
תמיד ובמיוחד בחורף ..מכירה..אמא לאוצר❤
אני רקתקומה

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

תודה !!אמא לאוצר❤

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....


אשים לב , תודה🩷

אזתקומה

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

אולי זה מונו? בדקו לך?פרח חדש

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

האמת לבעלי היה לא מזמן. לא בדקו לי חושבתאמא לאוצר❤

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

תבקשי לבדוק קודם כלפרח חדש

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

תודה על התגובות!אמא לאוצר❤

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..


אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אני לא הספקתי להגיב אבל כןשוקולד פרה

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

תודה!! זהו מרגיש לי שכמה שזה מבאס ממשאמא לאוצר❤
בסוף כל הדברים לא באמת עוזרים כשאין לי את המינימום שינה רציפה הזאת...
יש עייפות ויש עייפותאנונימית בהו"ל

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים


ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

אני ניסיתי סדרה של דיקור והאמת שלא עזר בכללאמא לאוצר❤
לא לזה ולא למטרה שעשיתי אותו.. ואצל מידי שממש נחשבת טובה זה היה
נורמלי לגמריoo

וגם התגובות צפויות לגמרי

אני לא חושבת שהרגשה של עייפות תמידית זה נורמליפרח חדש

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

את מתארת עייפות קיצוניתמתואמת

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

הדוגמהoo

שלך דווקא מוכיחה ההפך ממה שאמרת

היתה לך חולשה שלא היתה לה סיבה אחרת

אלא כנראה מדברים רגילים כמו עומס יתר


זו לא האמהות

זה הדברים שהיא מביאה איתה

כמו חוסר שינה עומס ועוד דברים שכתבתי למטה (שגם יכולים להיות בלי אמהות)

זו הייתה חולשה חריגהמתואמתאחרונה

שלא הייתה לי מעולם לפני כן, וגם אחרי כן (עם יותר ילדים) לא הייתה לי כמוה בעוצמה כזו.

אני לא יודעת מה הסיבה לה, אבל ברור שהיא לא הייתה קשורה נטו לעומס החיים.

ואיש רפואה שיפטור אישה שמתלוננת על משהו חריג בכך שהיא אמא, עלול לפספס דברים קריטיים.

נורמלי בהחלטoo

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

כשהפחחתי סוכרים וגלוטןytrewq

הרגשתי הרבה יותר רעננה ועירנית! 

לא היה לי צורך בשנצ, הייתי מתעוררת בבוקר ומצליחה לקום מהמיטה בזריזות וכו'... 

משהו שלא מובן לי: מה ההבדל בין אוטיזם למחוננות?מתואמת

אני קוראת פה בשרשורים אפיונים של מחוננים, שמאוד מזכירים לי את כל מה שאני יודעת על אוטיזם... ואני שואלת: באמת מדובר על מחוננות, ולא על אוטיזם במסווה?

אני יודעת שבתוך הסיווג של אוטיזם יש אוטיסטים שמוגדרים מחוננים ויש כאלה שלא. ויש כאלה בתפקוד גבוה, שבאמת אולי המחוננות שלהם מחפה על האוטיזם...

אבל עד עכשיו חשבתי שמחוננות היא פשוט איי-קיו גבוה, שאולי עלול להוביל לקשיים חברתיים ורגשיים, אבל לא לצורך מוגבר בשקט, לרגישות לרעשים, לקושי במעברים... וכו' - דברים שאני מכירה מאוטיסטים.

וזהו, אני קצת מבולבלת, ומעניין אותי אם מישהי תדע לעשות לי כאן סדר...🙈

האמת שגם לי זה נשמע קצת מוזר ולא הכי קשוריעל מהדרום

לק"י


הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).


לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

אני רק אגיד לגביי המרכיבים הבסיסיים של אוטיזםפאף

כדי לאשר אבחנת אוטיזם בודקים שני מרכיבים-קשיי תקשורת בתחומי עניין חזרתיים , אצל מחוננים אני חושבת שאין תחומי עניין חזרתיים...

והיום מבינים גן שהמרכיב החושי (הקושי בוויסות חושי, חיפוש תחושה, רתיעה מתחושה ) הוא מרכיב מהותי מהתקשורת ואפילו שחלק מקשיי התקשורת נובעים מהמרכיב התחושתי והמוצפות מגירויים, (זה במחקרים, לא הכל מאוד מבוסס עדיין) מרכיב שאצל ילד מחונן לא חייב לבוא יחד עם המחוננות (אני מחוננת ואין לי שום קושי תחושתי, הבן שלי על הרצף והאמת שאני לא רואה דמיון, והוא בתפקוד גבוה עם יכולות קוגניטיביות גבוהות לדברי הפסיכולוג) . כן מאפיין את האוטיסטים איים של יכולות (גם לא תמיד) שיכולים להזכיר מחוננות, ואני מניחה שיש מחוננים על הרצף לא מאובחנים/מחוננים עם קשיים רגשיים ותחושתיים שאינם על הרצף, בסוף מאוד קשה לייצר אבחנה מבדלת בגיל הצעיר, במיוחד אצל ילדים בתפקוד גבוה, אבל אני חושבת (ומהיכרות אישית) שמחוננים כן ידביקו את הפער החברתי כשיגדלו, כי הם ובני גילם יתאזנו , אוטיסטים לא ידביקו את הפער, גן אם הם בתפקוד גבוה וזה לא בולט...

תודה על הדיוק!יעל מהדרום
באמת שאלה טובהנפש חיה.

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)


ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

גם אני מכירה כמוךיראת גאולה

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

מחוננותתהילה 3>

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.


 

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

 

אני האמת תוהה מה ההבדלבתאל1
בין סימנים של אוטיזם לקשב וריכוז. כי נשמע שיש הרבה מהמשותף. 
אוטיזם זה קודם כל לקות תקשורתיעל מהדרום

לק"י

 

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

התסמינים יכולים להיות דומים אבלממשיכה לחלום

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

די פשוטoo

אוטיזם זו לקות

מחוננת זו יכולת


אפשר לקשור לקות ליכולת ויכולת ללקות

זה לא אומר שזה בהכרח נכון


יש מחוננים שאין להם שום לקות או בעיה מיוחדת

רק נטו יכולות גבוהות 

תודה על כל התגובות!מתואמת

עדיין נותרתי בתהיות, האמת...🙈 כי באמת בנות פה מתארות קשיים למחוננים שיוצאים מגדר המחוננות הבסיסית.

אבל אולי באמת ההבדל הוא שאוטיסטים לא יודעים לתקשר כמו שצריך עם הסביבה ומחוננים - עם כל הקושי - כן יודעים...

(אני פשוט מסתמכת על מה שאני מכירה... בעלי מחונן כנראה, אבל אין כמוהו יודע לתקשר עם אנשים, והבן שלי גם מחונן, אבל מתקשה בתקשורת, ובאמת אובחן לאחרונה עם אוטיזם... אבל זה לקח זמן, כי הוא בתפקוד גבוה)

יש בזה מן הסטראוטיפיותנעומית

מחוננים מראים התנהגויות של אוטיסטים

אוטיסטים הם מחוננים.

וזה לא נכון. לרוב.


יש קשיים חברתיים ויש יכולות קוגניטיביות לפעמים דברים מופיעים ביחד. ולפעמים יכולת מסוימת משפיעה על משהו אחר.

ילד עם רמה קוגניטיבית מאוד גבוהה יכול להיות שיתקשה להשתעמם בלימודים, להסביר את עצמו כל הזמן, ויעדיף שיחות מבוגרים. (לאנשים יראה קושי תקשורתי).

ילד עם אוטיזם יראה עניין מוגבר בתחום מסוים, (לדוג' מתמטיקה, שחמט) , וימעט להשקיע משאבים בתחומים אחרים או ביצירת קשרים, אז יראה מחונן באותו תחום.


אני באמת לא בטוחה שרוב המחוננים הם עם הקשייםיעל מהדרום

לק"י


שמתוארים פה.

אבל לא עשיתי מחקר בנושא.

את מכירה אקולייזר?עוד מעט פסח

המכשיר הזה של די-ג'יים שמכוון עוצמות ותדרי קול?

שמעתי פעם משל ממש יפה, מפסיכולוגית שמתמחת באבחון אוטיזם, שאבחון הוא כמו אקולייזר-

יש כמה וכמה מאפיינים, שאצל כל אחד מאפיין אחר חזק יותר, ואחר יותר חלש. ויש הרבה אנשים 'נוירוטיפיקליים' (= לא אוטיסטים), שיש להם מאפיינים מסוימים של אוטיזם.

אבל כדי להגדיר מישהו רשמית כ''אוטיסט''- צריך שסך המאפיינים, והעוצמה שלהם, כבר יביאו לצרימה.


אז יש נוירוטיפיקליים עם תחומי עניין ספציפיים. או עם תנועות סטריאוטיפיות (זה נגיד קשור להפרעות קשב).

יש נוירוטיפיקליים עם רגישות לרעש או עם קשיים במעברים. בוודאי שיש עם קושי בהבנה חברתית.

אף דבר כזה בפני עצמו לא יגדיר אדם כאוטיסט.


רק כשיש מספיק מאפיינים יחד (אבל לאו דווקא הכל), והם יביאו להפרעה משמעותית בתפקוד- רק אז תהיה אבחנה.


ועכשיו אוסיף משלי, שאכן גם למחוננים, כמו לאוטיסטים, יש צורת חשיבה שונה משל שאר האוכלוסייה.

ויש מתאם בין אוטיזם למחוננות (כלומר, בקרב מחוננים תמצאי יותר אחוזים של אוטיסטים מבשאר האוכלוסייה). לכן הגיוני בעיניי גם שאצל אוטיסטים יהיו יותר מאפיינים של הרצף, למרות שזה לא מגיע לסף אבחנה רשמית.

(אני גם יודעת שבקרב מחוננים יש יותר בעלי הפרעות קשב, ויותר קשיים רגשיים. בסוף להיות חריג, גם אם זו חריגות שנתפסת כ'מתנה', יוצר כל מיני סוגי הפרעות נלוות).


וממש בקיצור-

יש קשר. יש דמיון. ויש לא מעט שהם גם וגם.

אבל זה לא באמת אותו דבר.

תודה!! הסברת את זה יפה ומניח את הדעת...מתואמת
תודה לך.עוד מעט פסחאחרונה

אבל זה לא הסבר שלי, אלא של המאבחנת האלופה הזו.

וגם לי זה ממש עשה סדר.

אני לא סגורה אם התינוק מתייבש 😐מולהבולה

בן חודשיים יומיים עם חום באזור 38.2

אתמול היינו אצל הרופא אמר לעקוב אחר טיטולים ואם ממשיך היום להגיע לבדיקת שתן

אוכל הרבה פחות,טיטולים הרבה פחות רטובים מהרגיל,אף סתום ושמה מי מלח  זה לא עוזר כל כך... גם לא חלב אם....

מה המדד אמור להיות לגבי הטיטולים?

אם רטוב מעט זה מספיק? אבל זה ממש ממש לא כרגיל והוא גם אוכל הרבה הרבה פחות מהרגיל....

כל התיאורים נשמעים מספיק כדי לבדוק עכשיונפש חיה.
שלא יחמיר חלילה...
אני הולכת לרופא עוד שלוש שעותמולהבולה
תוהה אם ללכת ולהתיישב לרופא בחוץ....
טוב מאדנפש חיה.

רפואה שלימה!

הייתה פה פעם מישהי שסיפרה

על הגעה למצב של התייבשות התינוק שלה

בסוף בדקו אם הוא טיפול בבית חולים, והיה צריך

ואחרי תקופה הוא היה בסדר והם השתחררו הבייתה.


מקווה בשבילך שהילד בריא ואולי רק מעלה חום ממשהו שלא מזיק. 

הקטע הוא שלא הכי סומכת על הרופאמולהבולה
הוא די מעופף 
יש רופא אחר?כורסא ירוקה
או מוקד שאפשר להגיע אליו?
אז תדגישי את הדברים הבעייתייםכורסא ירוקהאחרונה
לאנשים מעופפפים צריך לשים דגש על החלקים שאת לא רוצה שיתעלמו מהם. מקסימום ישלח אותל להמשך טיפול במיון ושם תקבלי בדיקה מחודשת של המצב
אז תתעקשי איתו. את האמא ומבינה טוב מה קורה באמתנפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' בטבת תשפ"ו 9:48

תרגישו טוב!

נראלי יש לי התקפי חרדה - חוששת...אנונימית בהו"ל

סובלת מזה כבר תקופה, אחת לכמה זמן סוג של נפילה לקראת הערב , בילבול, בחילות חזקות , עייפות מטורפת נכנסת למיטה ולא מסוגלת לדבר עם אף אחד, לא מצליחה להירדם גם עד הבוקר ככה סוחבת עד הבוקר והולכת בקשוי לעבודה, לוקח לי זמן להתאושש מזה. היה לי ככה פעם ב3 שבועות נניח, לאחרונה זה מגיע לי אחת לכמה ימים, ב"ה יש משפחה ברוכה, עבודה מחוץ לבית וגם שם עמוס, אתמול אחהצ זה קרה שוב לא תיפקדתי עד שנכנסתי למיטה מיותר לציין שלא נרדמתי עד שעה 5 בבוקר אולי

קמתי בתחושת פחד וחרדה שזה יחזור על זה שוב. מנסה להבין מה יש לי ולאט לאט מבינה שזה סןג של התקף חרדה.

הגיוני שאני לא מבינה ממה זה מגיע? אין שום טריגר וסיבה, ככה משום מקום? קבעתי למחר תור לרופאה שלי, אבל מה להתחיל טיפול תרופתי?? או שיש משהו עדין יותר

ממש מפחדת מהפעם הבאה, החוסר שינה , חוסר אנרגיות ממש מרגישה מתה באותו זמן מחרפן אותי, תחילה חשבתי שזה קשור לקיבה בגלל הבחילות אבל מבינה שלא...

עד עכשיו לא התאוששתי מאתמול, מתפקדת בבית ובעבודה כמו רובוט, עכשיו הפחד מההתקף הבא משתלט עלי

יצא קצת מבולבל אז סליחה, מנסה להבין מה הטיפול כי לא מסוגלת לסחוב ככה עוד

האמת שזה נשמע יותר נפילת סוכר/לחץ דם מחרדהאמהלה

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

 

יש לי תור טלפוני מחראנונימית בהו"ל

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ממש לא. התקפי חרדה בד"כ לא כוללים בלבול ועייפותאמהלה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

זה גם יכול להיות חוסר בוויטמינים וכד'.אמהלה
יכולתקומה

להיות שעדיף תור פיזי, אם יש לך אפשרות.

את מתארת משהו שאולי יכול להיות קשור לחרדה, ואולי לא.

ואני מניחה שבשביל לבדוק, הרופא יצטרך שתגיעי פיזית.

הטלפון בדרך כלל מתאים למרשם קטן, התייעצות קצרה, לא לטיפול ממש

חיבוקתהילה 3>

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

מה הכוונה עזרה רגשית?אנונימית בהו"ל
מוכנה לנסות הכל, הבעיה שנכנסתי לסוג של לחץ ופחד שזה לא יחזןר על עצמו בשנית, עזרה רגשית סוג של cbt וכאלה? לא יעזור באופן מיידי ובנתיים מרגישה שאני נשאבת לזה
לפעמים הפחד מהחרדה גדול מהחרדה עצמה.מוריה

אם זה חרדה, אז לתת לעצמך את הזמן.

לחזור כמו מנטרה במח שתיכף זה יעבור.

נשימות עמוקות.


ובכל מקרה, כדאי ללכת לרופא לשלול דברים נוספים.

נכון זה מה שאני חוןה כעתאנונימית בהו"ל
וזה מתסכל אותי מאוד 😔
תנסי נשימותמוריהאחרונה

3 שניות שאיפה. 3 שניות שמירה בבטן ו3 שניות נשיפה.


לחשוב על דברים מרגיעים.

שירים

הוא בדרך הביתה…אנונימית בהו"ל

הוא בדרך הביתה… והדמעות עצב/כאב/עלבון/געגוע…

הפכו ברגע לדמעות אושר/שמחה/אהבה.


הוא בסבב מספר מילון וחצי. ואני כ"כ שמחה על הזכות להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. ואני מבינה את החשיבות. ואני מפרגנת. ואני תומכת. ואני מעודדת. ובאמת שלרוב המוחלט אני גם ממש מסתדרת.


אבל היום היה לי קשה. תכננתי לשבת הערב לכתוב ולפרוק כאן..


והקושי יושב על קושי שקצת מלווה אותי בסבב האחרון. כי הפעם הוא קרוב, הפעם הוא "רק" ביו"ש, הוא חצי שעה מהביתה. סופסוף לא עזה ולבנון. מרחק נגיעה.

וגם קצת יותר "קל"… ואני שומעת על "זמנים מתים" ומפרגנת, באמת שמחה בשבילו.  אבל לפעמים בזמנים המתים קצת רוצה שאני אהיה זו שממלא אותם. ולברור שלא תמיד זה הכי זורם.


שבת הייתי לבד עם הילדים, זה תמיד קשה. במוצ"ש רציתי כ"כ שהוא יתקשר, יתעניין, ישמע איך היה לי. הוא התקשר רק 40 דקות אחרי צאת שבת, להדליק איתנו חנוכיה בווידיאו. ישר אח"כ ניתקנו ואני סיימתי עם הילדים. התקשרתי אחרי ההשכבות לפרוק לו את שבת, הוא הקשיב ואז בשיא הכנות אמר שלא מצליח להתרכז (לא היה בפעולה ספציפית) אמר שיחזור אלי, וחזר אחרי 5 שעות (בדקתי🙈) ברור לי שזה לא מרוע, שאני חשובה לו, שיש עליו כ"כ הרבה על הראש (הוא לוחם בתפקיד פיקודי)

אבל נפגעתי. רציתי צומי, רציתי להרגיש היחידה שחשובה, להרגיש שהוא כל  זמן רק חושב עלי.


היום היה יום קשה. מכל מיני דברים שיושבים עלי. התקשרתי קצת לדבר והוא היה באמצע אימון. חזר אלי בדיוק באמצע סידור לא.ערב, שמע בעיקר שאגות שלי על הילדים.


סיימתי להשכיב את הילדים. כ"כ רציתי לסוע אליו, לחיבוק, לדבר.

ולא התקשרתי. פחדתי כ"כ מדחייה, פחדתי לשמוע שלא שייך שאגיע.

ולדבר בטלפון לא באמת מספיק לי, לא באמת עוזר תמיד.


אז יצאתי קצת להסתובב, כי זה תמיד עושה לי טוב. וכן חיכיתי שהוא לפחות ייתקשר, יתעניין…

והוא לא התקשר. וכבר מאוחר. ואני נעלבת, ונפגעת, ומקנאה, ומרגישה פחות חשובה.


ואז הוא התקשר.


הוא בדרך.


נבהלתי.


שאלתי אם קרה לו משהו.


ענה לי שלא, הכל איתו בסדר, פשוט הרגיש שאני צריכה אותו.


ואז כל הדמעות התפרצו.


והכל פתאום הפך להיות יותר קל. יותר בסדר.


הדברים נכנסנו לפרופורציות.


וזהו. יושבת על הספה, בוכה, פורקת ובעיקר מחכה.


ויודעות שיהיה עוד. עוד סבבים. עוד קשיים. עוד מבחנים בזוגיות.

ומתפללת שהקב"ה ימשיך לתת לנו יד כל הזמן.


ושתגיע הגאולה השלמה בקרוב.

שולחת לך חיבוק גדולואילו פינו

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

את כל כך מחוברת לעצמךEliana a

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

מהממת שאת! תודה לך ותודה עלייך!!!אמהלה

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

חיבוק ענקיתהילה 3>

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

וואי אהובההבוקר יעלה

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

וואי כתבת ככ יפה ואמיתיאראחרונה

אני לא הייתי מצליחה להתנסח ככה שממש בא לי להראות לבעלי

זה ככ קשה לסחוב ככה לבד

מבינה אותך מאוד


ואיזה מהממים אתם שהוא הרגיש אותך ויצא

מצפון, שומר בעבודהאנונימית בהו"ל

יש לנו שומר בכניסה לעבודה שמדבר הרבה עם מי שנכנס, בהתחלה הייתי תמימה וחדשה ונידבתי קצת מידע על מי אני ומאז הוא שואל הרבה שאלות ומגיע בהפסקה ואם ריק נכנס ומנסה לדבר.. וגם בסוף היום מנסה להתחיל שיחה..

הוא מבוגר ונראה שעבר הרבה קשיים בחיים...

מרחמת.. ויודעת שהקב"ה מצפה מאיתנו ליחס מכבד.

מצד שני באיזה שהוא שלב התחלתי לענות מהר, לעבור לידו מהר, לענות בקצרה ולהיות מהר בפלאפון ולהראות עסוקה.. הוא לא הפסיק!! וגם ניסה לדבר עם עוד מורה חדשה ולהראות לי שהיא כן זורמת - היא גם תמימה עוד..

יום אחד בעלי בא איתי והוא התחיל לדבר איתו גם..

יודעת שהתנהגתי אליו בקצת קוצר רוח,

מצד שני אני לא מעוניינת לדבר עם גברים!! ובקלות זה עלול להגיע למקומות של בעיה... הוא יכול לדבר ממש הרבה ולשאול שאלות.. ניסיתי לעצור את זה מהר...

אשמח למחשבות שלכן

מוסיפהאנונימית בהו"ל

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

יש טיפוסים שהם לא מאה...באתי מפעם
זה לא נשמע כמו טיפוס שזה בעייתי לדבר איתו מבחינת 'לאן זה עלול להדרדר,' מכירה כמה שומרים כאלה וגם כשהייתי ממש צעירונת הרגשתי ממש לא נעים ואפילו מוטרדת, אבל כשהתבגרתי קצת (אני לא כזאת מבוגרת, פשוט לא ילדונת...חח) אז לא לקחתי את זה למקום כזה, הסתכלתי עליו בעיניים של ילד מסכן שמתחנן לטיפת יחס מכל עובר אורח, זה לא רק מנשים צעירות... אז את כמובן לא חייבת לתת לו יחס כ''כ אם זה מרגיש לך מעיק מידי, רק אומרת שאל תקחי את זה קשה. זה שאת לבושה דוסית לא אומר שהוא יסיק את המסקנה, כאמור, יש אנשים שהם לא ממש מאה בתפיסת העולם והבנה של דבר מתוך דבר, ומן הסתם גם לא מודע לכך שהוא חופר אלא בטוח שהוא חברהמן. 
אבל הוא ממש מסוגל להפוך להיות "חבר"אנונימית בהו"ל
כזה ולהרגיש מאוד בנוח לומר הערות ולייעץ ולהתקרב רגשית, ואני גם לא ילדונת.. ופשוט מעיק עלי הלשים גבולות בלי סוף, כשאני פשוט לא מעוניינת לפתח שיחה חוץ משלום ולהתראות. 
אז אל תפתחי שיחה. בעיני זה ממש בסדריעל מהדרום

לק"י


זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

תודה על זה.אנונימית בהו"ל
ברגע שאת מרגישה רצון לברוחכורסא ירוקה

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.

אני מרגישה מועקה כזאת. שהוא מנסה לפתח קשראנונימית בהו"ל
ואני ממש לא בעניין, אבל מרחמת ואולי צריכה לחשוב קודם על עצמי וכמובן לכבד אותו אבל לשים גבול ברור
אי אפשר לייצר קשר מרחמים אם את לא רוצה את זהכורסא ירוקהאחרונה

אם יש אנשים שמתאים להם לדבר איתו או שמרגישים שזה פחות מעיק עליהם - הם ידברו איתו. עלייך זה מעיק אז פשוט תפסיקי.

אי אפשר לבנות קשר, ועוד כזה שלא מתאים לך ואת לא מעוניינת בו, אם הוא מעיק עלייך רק בגלל הרחמים.

תרחמי קודם על עצמך

למישהי יש ניסיון עם לידת עכוז אחרי קיסרי?אנונימית בהו"ל
תבררי מול בתי חולים אם זה בכלל אפשריהשם שלי
זה אפשרי אם חותמים על סירוב לניתוחאנונימית בהו"ל
יש הבדל גדולהשם שלי

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.


או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.


אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.


ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ואיך הרגשת אחרי?אנונימית בהו"ל
מבחינת הניתוח?השם שלי

ב"ה התאוששתי בקלות.


מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.


לצערי אין בי"ח בארץ שמאפשר את זה ככה בקלותאנונימית בהו"ל
יילוד תינוק עכוזחנוקה

דורש מומחיות גדולה.

 

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

איך אפשר לדעת מראש אם יש רופא מתאיםאנונימית בהו"ל
או לא באותה משמרת?
לוקחים רופא פרטיעדיין טרייהאחרונה
תתחילי בלהתייעץ עם רופא מומחה. לא כל מנך ולא בכל מצב (לא יודעת לגבי לידה אחרי קיסרי) מתאים ליילד עכוז.
לי איןיעל מהדרום

לק"י


הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).


אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

זו את מהשרשורים הקודמים?יעל מהדרום

לק"י


כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

פריקהאנונימית בהו"ל

ואז היא אמרה לנו בצחוק

העולם לא כזה גרוע אם החלטתם להביא עוד ילד, לא?

והצביעה לי על הבטן

ואנחנו צחקנו והמשכנו בשיח עם כל החברים ובפנים בכיתי

אני רגילה לבכות בפנים

כבר הרבה זמן

 

האם ידעת, אחות אהובה שלי, שלפעמים נכנסים להריון בלי שמחליטים?

האם את יודעת שיש כל מיני סיבות למנוע?

נכון ההריונות שלך קשים וכולם רואים את זה

את מקיאה, חלשה, ואני הכי מעריכה אותך בעולם על כל ילד שלך

אבל האם ידעת שיש קשיים שקופים יותר?

 

את לא יודעת.

אני אחותך, אבל לא כל דבר מתאים להגיד לך

אנחנו גרים מספיק רחוק בשביל שלא יהיה באמת טעם לספר

האם את יודעת שבהריונות שלי אני לא עובדת

לא כי אני מפונקת

לא כי אני 'מוציאה שמירה'

אלא כי אני בדכאון?

קליני, אמיתי, מאובחן

(מנסה להיות) מטופל אבל לא ממש בהצלחה?

 

את לא יודעת

הקטן שלי בן שלוש

וכולם במשפחה אומרים שאני מפונקת

ולא רוצה הרבה ילדים

וההריונות שלי כל כך קלים 

ואני כל כך חזקה

אבל זה שהגוף חזק

לא אומר שהנפש לא מפורקת?

 

האם את יכולה להבין, שעוד לא התאוששנו מההריון האחרון

נכון עברו שלוש שנים

שעבדנו כמו משוגעים

לשקם את החיים שלנו

מאפס

זוגיות, מיניות

טיפולים לילדים שכבר יש, לבן זוג, לי.

האם את יכולה להעלות בדעתך שיש קשיים

שקשה לדבר עליהם

ממש קשה

אבל זה לא הופך אותם ליותר קלים?

האם תביני פעם שאנחנו לא מדברות

לא כי אני עסוקה

לא כי אני סנובית

אלא כי אין לי כח

וכשאני מדברת

בסוף אני בוכה

אז למי שלא רוצה לבכות

אני לא מדברת?

 

ואמא שלי,

שמדי פעם לוחצת

וכל כך מאושרת לשמוע על ההריון הזה 

ורומזת לי לא בעדינות בכלל שהשנים חולפות

אמא, את יכולה לכבד קצת?

לא להבין, אני יודעת,

תחשבו שזה בחירה או חוסר רצון או-

מה זה נקרא להיות במיטה? תקומי.

אחיות שלך קמות ומקיאות.

מה לא עושים בשביל ילד.

 

האם תסכימו לא להבין, 

ולמרות זאת לכבד אותי טיפ טיפה?

יש סיכוי שלא אמלט גם מהמפגש המשפחתי הזה?

 

ובכמה מאמצים זה עלה לי להגיע למפגשים האלו.

 

וגיסות שלי,

אתן חמודות

מאד.

די להתלחשש עלי.

כן, לא סיפרתי על ההריון. לא היה לי כח.

נכון. אין לי רצון לדבר עליו.

זה כל כך לא בסדר?

בקשתי מבעלי לספר, והוא העביר לכן את זה בדרכו שלו

וזהו.

לא בקשתי עזרה, לא בקשתי ארוחות.

בקשתי שתעשו לי מקום בשולחן.

 

רציתי החנוכה הזה לשחק קצת בנורמליות.

לעשות הצגה שאנחנו פה כמו שנה שעברה.

עם הילדים החמודים שלנו.

קלעתי צמות לבנות.

הלבשתי את כולם יפה.

התאפרתי לכבודכם. לכבוד כולכם.

(נכון לא הבאתי סלט, סליחה. לא בקשו אז...)

ונכון לא את הכל אפשר להסביר

ויש סימני שאלה אני מבינה

 

אבל רציתי לעשות כאילו.

לא הצלחתי.

חיבוקפייגא

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

חיבוק גדולתהילה 3>

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

דכאון בהריון זה הוא שחורמתיכון ועד מעון

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

חיבוק גדול! את כותבת כל כך יפהקופצת רגע

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.


ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

הלוואי הלוואי הלוואיהשתדלות !אחרונה

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.


אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

אולי יעניין אותך