לא באמצעותך.
זה בוודאות.

"מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו כשיכנס לפרדס וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות ומסתכל בחכמתו של הקב"ה כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ ויודע מהן גדלו מיד רוח הקודש שורה עליו ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים ויהפך לאיש אחר ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים כמו שנאמר בשאול והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר."

אני שואל אבל גם לגבי האדם עצמו ששומע. האם יש לו כלי לדעת בוודאות גמורה שהוא צריך לשמוע אל הקול או לא.

אמר ר' זירא חכל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי מיתיבי הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה לא קשיא הא דאמר מילתא מילתא ותני לה והא דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה ולבסוף כוון דעתיה אמר ליה


חברותא כלפי שמיא מי איכא אי לא כוון דעתיה מעיקרא מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה:

שמואל ב, ז

אֲנִי אֶהְיֶה-לּוֹ לְאָב, וְהוּא יִהְיֶה-לִּי לְבֵן--אֲשֶׁר, בְּהַעֲו‍ֹתוֹ, וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים, וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם.

זה נחשב פה כשייך ל"אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן". זה מבטיח את מה שכתוב בפסוק הבא "וחסדי לא יסור ממנו"
הדבר שכתוב בסמוך, כי 'שאול' - המלוכה 'שאולה' בידיו. כשזה חוזר, זה תיקון

זה קרה משום שהם שאלו את המלך שלא כהוגן. כמו שכתוב בספר הושע "אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי".
שאול היה הגון למלכות, ולכן הוא מופיע גם לעתיד לבוא בין המלכים המנהיגים. אבל בזמן ההוא זה היה בצורה הזאת.

"העניין השני (בפרשת העקידה) הוא להודיענו שהנביאים בטוחים באמיתתו של מה שבא אליהם מאת ה' בהתגלות. שלא יחשוב מישהו שמכיוון שהדבר בחלום ובמראה, כמו שביארנו (ב,מא-מד), ובאמצעות הכוח המדמה, אפשר שמה שהם שומעים או בא אליהם כמשל לא יהיה ודאי, או שיתערב בו דמיון שווא כלשהו.

על כן רצה להודיענו שהנביא מחזיק כאמת ודאית כל מה שהוא רואה במראה הנבואה, ואין הוא מסופק בשום דבר ממנו, ודינו בעיניו כדין כל הדברים המציאותיים המושגים בחושים או בשכל. הראיה לכך היא שהוא הזדרז לשחוט את בנו יחידו אשר אהב כמו שנצטווה, אף על פי שאותו ציווי היה בחלום או במראה. ואילו היו הנביאים מסופקים בחלום הנבואה, או היה להם ספק במה שהם משיגים במראה הנבואה או כיוצא בו, לא היו מזדרזים לעשות מה שהטבע סולד ממנו, ונפשו (של אברהם) לא היתה נענית לעשות מעשה כה מסוכן זה מספק"

עד כדי מעשי רצח - לא משוכנע עד עמקי נשמתו באמיתות הדברים שהוא ״שומע״ במוחו?

הוא בא לומר שהנביא בטוח, כלומר שהנבואה היא ברורה ויחד איתה מגיעה ודאות.

 

זה לא בא לשלול מציאות של מדמיינים שמאמינים בדמיון שלהם, אלא לשלול את צד הספק.

כלומר: אם יש לנביא ספק של 1% לרגע אם הנבואה שלו היא אמיתית או לא - סימן שהיא לא אמיתית.

ועדיין ייתכן שהוא יהיה בטוח ב100% באופן מתמשך שזו נבואה למרות שזו מחלת נפש (אני לא בקי במציאות עד כמה דבר כזה קיים).

 

משי רצח אנשים עושים בשם הדת גם בלי נבואה, מעשים שבכל יום לצערנו.

רק חשוב לדעת שמקרי אלימות אינם נפוצים כמו שאולי חלק מהאנשים חושבים. זאת סטיגמה לא אמיתית

אני חושב שההבדל הוא ששם זו לא היתה נבואה, כלומר שלא נאמר לו שום דבר או שזה בדבר ה' אלא הוא רק שמע את השם שלו.

הספק היה רק בפעם הראשונה, כשקראו בשם שלו ורק אז הוא חשב שזה עלי.

הזאת

אבל הוא הלך לעלי לפני שהוא קיבל אותה, רק אחר כך הוא מבין שזה לא עלי ובפעם השנייה הוא מקבל את הנבואה והוא יודע שזו נבואה.

שזו נבואה אמתית?
הרי בכמה מקומות משמע שקריאת השם זה חלק מהנבואה, וכך מסתבר.

הקריאה נשמעה דווקא בקולו של עלי. הרי שמואל הכיר טוב את הקול שלו, והוא חשב שהוא זה שקורא לו. כנראה שהיה כאן עניין דווקא בבלבול, אולי כדי שילך לעלי שיכין אותו לקבל את הנבואה (כמו שקרה) או כדי שעלי יתעניין אחר כך בנבואה (כנ''ל) או אולי מסיבה אחרת, אני לא אתיימר לפרש.

 

בכל אופן הרמב''ם מדבר על "שהנביאים בטוחים באמיתתו של מה שבא אליהם מאת ה' בהתגלות" וכאן לא הגיע לו שום דבר וזה לא היה בהתגלות, לא נאמר לו שה' או מלאך מדבר. וכנראה שזה ההבדל.

ה' אל שמואל"

ה' קרא לו, אבל בלי התגלות ("ויאמר אליו אנכי ה'" או משהו כזה). רק "שמואל, שמואל" (או רק פעם אחת, לא משנה).

 

אני מאמין שהרעיון הובן ואנחנו די חוזרים על עצמנו אז כנראה שפשוט לא השתכנעת, לא נורא.

בספר דרך ה'

דרך ה' חלק שלישי ד – ויקיטקסט

 

"ג. נבואה בלתי ניכרת: והנה אפשר שיגיע גילוי ממנו ית׳ אל אדם והוא לא יכיר בו כמו שיכיר הנביא, אלא יחשבהו כא׳ מן המורגשות עד שיגבר עליו השפע הנבואיי, ואז יכיר הענין כמות שהוא באמת. ומן המין הזה היתה קריאת ה׳ לשמואל, שלא התנבא מתחלה ולא שפע עליו השפע, אלא שנגלה עליו קול כקול מורגש ולא השיג בזה יותר, אבל אח״כ שפע עליו השפע והכיר והשיג הנבואה בדרכיה. וכן מראת הסנה למשה, בתחלה לא נגלה לו אלא כמורגשות, וראה הסנה בוער באש, והקב״ה קראו כקולו של אביו, אך אח״כ שפע עליו השפע והשיג הנבואה לאמתה:"

 

אם כי לא הבנתי מתי הוא השיג את דרכי הנבואה...

האם מיד כשהוא קיבל את הנבואה על בית עלי, או לאחר מכן.  אולי באמת כמו שאמר @ימ''ל

זה מוכיח, שאומנם שמואל ידע מהי נבואה ואיך מקבלים אותה. אלא, כשהיא הגיעה - הוא לא בקלות האמין שזה זה. 'ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ'. הוא ניסה לוודא שאין הטעיה מצד החושים וכדומה. לכן עלי אמר לו לומר "דבר ה' כי שומע עבדך" ושמואל אמר רק "דבר כי שומע עבדך". שמואל לא היה בטוח - עלי הכוהן - או שהוא היה בטוח לפי ההקשר או סימנים שהוא ראה מתגובתו של שמואל. או, שעלי גם כן לא ידע - אבל הוא ידע שאם שמואל יענה מתוך כוונה מלאה בשם ה' - אז שמואל עצמו תוך רגע יוכל גם לברר את האמת, באופן שיתאים מייד, מבחינה הלכתית של התכוננות, לקבל את הנבואה, וגם לדעת אם וכאשר שהיא אמיתית.

לכן, כנראה, גם הקדוש ברוך הוא בהתחלה - רק קרא לו שמואל שמואל, כי הוא חיכה שמואל עצמו יענה, בדיוק כפי שעלי הבין ואכן אמר לו בהתאם לדבר הזה

@הנביא יש לי שאלה, אפשר?

איך אתה בטוח שאתה נביא ולא סכיזופרן?

שאם נותנים תרופות לסכטזופרניה אז ''הנבואה'' נעלמת?


דיון מעניין.

מקסימום מתחלשת או שאפשר להתגבר עליה.

באידאל, לא כל דבר אפשר לרפא.

"ובהיות המתנבא הגון לנבואה כפי מה שראוי, נאמר לו: הבטיחנו ביעודים והגד לנו דברים מאשר למדך הקב"ה. ויגיד ויבטיח. ואם יתקיימו ייעודיו כולם, אז נדע שכל נבואתו אמת. ואם ישקר בה, או נפל אחד מדבריו ואפילו דבר קטן, נדע שהוא נביא שקר... וכשיצדק לנו בהבטחה אחת או בשתים, אין לנו להאמין בו ולומר שנבואתו אמת, אבל יהיה ענינו תלוי עד ירבו מופתיו האמיתיים ככל אשר ידבר בשם ה', פעם אחר פעם" (הקדמת הרמב"ם למשנה)

 

אין צורך באבחון פסיכאטרי כדי לבדוק אם הוא נביא או לא, יש צורך לבדוק אם משהו שהוא אומר זה אמת

 

זה בסיסי - עצוב שאנחנו לא יודעים את היסוד שמחזיק את דברי הנבואה.

עד שהדברים שלו יתאמתו..

וזה יכול לקחת שנים שבהם אתה יכול לא להאמין לנביא אמת.

אז כל אחד שמנבא משהו הוא בחזקת נביא אמת עד שלא הוכח אחרת?

ואין לדבריו תוקף של נבואה ואין מצווה לשמוע לקולם.

ככה הרמב"ם אומר במפורש (שהוא מסביר פסוקים מפורשים בתורה).

 

ממליץ לעיין במקור - הקדמת הרמב"ם למשנה (אלחריזי) – ויקיטקסט 

תחת הכותרת "נביאי השם" 

איך האדם עצמו יודע עוד לפני שהוא הולך ומספר לכולם

זה בהחלט נכון... החברה צריכה להחליט אם כזה או לא כזה.

וגם לא נראה לי שאפשר לדעת את זה כמו מדע מדוייק אלא מבינים ממההקשר הכולל של הסיטואציה. גם האדם עצמו צריך להבין את ההקשר שהוא נתון בו.

עצוב שאתה חושב שכדי לוודא אמת שדורשת הבנה או הכרה מסויימת של אישיות מי שאמר אותה, ואתה מניח שצריך רק לבדוק "האם זה קרה".

היו לא מעט נוכלים, שהשתמשו בדיוק בטריק של "הוכחות", שאלו שנפלו בפח, התברר רק מאוחר מידי, כשכבר נגנב/נלקח/נאבד/ווטאבר מהם משהו, ורק אחרי זה התברר להם שהיה מדובר בהונאה, ושה"הוכחות" היו פשוט איזה זיוף שהם לא "התכוננו" אליו מראש.

כשאלוהים עונה לך- זאת סיכוזרפניה...

בין נבואה וחולי נפשי
מאת: טלי וישנה, ערן הררי
המרכז לבריאות הנפש באר יעקב, נס ציונה, החטיבה הפסיכיאטרית, מרכז רפואי שיבא, תל השומר

תקציר

מוכרת קלישאה הרווחת בציבור שלפיה אדם הלוקה במחלה נפשית " חושב שהוא אלוהים" או " חושב שהוא משיח". למרות ההכללה שבדעה זו ושטחיותה, עולות לעיתים בקרב חלק מן החולים הלוקים במצבים פסיכוטיים מחשבות שווא שתוכנן התגלות אלוהית, משימות משיחיות או כוחות נבואיים.

במאמר הנוכחי נבחנים הקשרים השונים שבין נבואה למצבים נפשיים, בעיקר פסיכוטיים. מובאים מקורות המצמידים בין נבואה ושיגעון, וכן פירושים פסיכיאטריים אפשריים למצבים אלה.

לבסוף תוצג גישת הרמב"ם לנבואה, והתכונות האישיותיות של הנביא, הבאות לדעת המחברים להגביל את האפשרות של חולה נפש המתחזה כנביא.

מאפייני הנבואה במושגים פסיכיאטריים

במעשה הנבואה באים לידי ביטוי שני היבטים שונים: החיזיון ( על ידי ראייה, שמיעה או חוש אחר ) והתובנה ( המשמעות של החוויה החושית ). בדומה, בפסי כאטרייה המודרנית מוגדרות שתי קטגוריות עיקריות של ליקוי: הפרעה בחשיבה ושיפוט מציאות לקוי.

הזיה היא חוויה חושית המתקיימת ללא גירוי חיצוני. הזיה יכולה להחוות בכל אחד מהחושים ונתפסת כאמת ללא כל ביקורת. הזיה יכולה להיות מלווה בהפרעה בתוכן החשיבה או במנותק ממנה.

מחשבת שווא ( דלוזיה ) היא מחשבה שאיננה נכונה, ומבוססת לרוב על פירוש לא נכון של המציאות. לא ניתן לשכנע את האדם האוחז בה כי אינה נכונה, גם לא על ידי עדויות אובייקטיביות סותרות. המחשבה אינה חלק ממערכת האמונות של החברה אליה שייך האדם ואינה מתאימה לרמתו הכלית או ההתפתחותית ( לדוגמא, ילד קטן המאמין כי ביער נמצאת מכשפה אינו לוקה במחשבת שווא). אילוזיה היא פרשנות לא נכונה הניתנת לגירוי חושי חיצוני אמיתי ( לדוגמא, פירוש של צל בחורשה כדמות אדם מאיימת ).

תיאורי הנבואה בתנ"ך מסווגים לשתי קטגוריות עיקריות:

נביאים המתנבאים בחלום. נבואה כזו אינה נכללת בקטגוריה של מחשבות שווא. חלום הוא מצב פיזיולוגי תקין לחלוטין מבחינה פסיכיאטרית. המעבר בין חלום לבין נבואה נעשה על ידי מתן משמעות לחלום על ידי החולם. משמעות נבואית זו יכולה להיכלל בקטגוריה של מחשבת שווא.

דוגמא קלאסית לנבואה כזו היא חלום יעקב ( בראשית כח, יב ): " ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו [...]". יעקב מודע לכך שמה שראה היה חלום. למראה שראה בחלום הוא נותן משמעות גם בעת התעוררתו ועל פי משמעות זו הוא גם נודר נדר. נציין כי הזיות היפנגוגיות והיפנופומפיות מתרחשות בשלב הכניסה לשינה או היציאה ממנה, בהתאמה, ובדרך כלל אינן פתולוגיות.

שינה וחלימה היו מאז ומתמיד נושא לעניין ומחקר בקרב הפסיכיאטריים. הנירולוג האנגלי היולינגס ג'קסון אמר עוד במאה שעברה כי " אם תלמד על החלומות תלמד על הפסיכוזה".יותר מאוחר הפך פרוד את פירוש החלומות לאחד מאבני היסוד של התיאוריה והיישום של הפסיכואנליזה. בתחילת שנות החמישים בעקבות גילוי שנת תנועת העיניים המהירות,פסיכיאטרים ומדענים נוספים חקרו את תבנית השינה ואת תוכן החלומות בקרב חולים דיכאוניים וחולים סכיזופרניים מתוך מחשבה שיתכן כי הזיות מקורן בחלימה בזמן ערות.עם זאת, רוב המידע הקיים היום בנושא תבנית השינה קשור להפרעת הדיכאון ולא למחלת הסכיזופרניה.

לעומת "חולמי החלומות", קיימת בתנ"ך דרך נבואה נוספת-החיזיון.
קיימים בתנ"ך תיאורי נבואה המזכירים במהותם הזיות של שמיעה ושל ראייה.
כדוגמה להזיית שמיעה אפשר להביא את נבואת שמואל הראשונה(שמואל א ג ג): ויקרא ה' אל שמואל,ויאמר הנני.וירץ אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי,ויאמר לא קראתי שוב שכב,וילך וישכב.
ויוסף ה' קרוא עוד שמואל,ויקם שמואל וילך אל עלי ויאמר הנני כי קראתי לי,ויאמר לא קראתי בני שוב שכב,ושמואל טרם ידע את ה' וטרם יגלה אחיו דבר ה'. ויוסף ה' קרוא שמואל בשלישית[...];כדוגמא להזיית ראיה ניתן להביא את נבואתו הראשונה של משה(שמות ג,ב): וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל[...]".
פסיכוזה יכולה להיות גם על רקע טיפול בתרופות,בסמים(כגון הלוצינוגנים) וכן על רקע אורגני(דלריום לדוגמא). אחת ההפרעות הנוירופסיכיאטריות המרשימות ביותר והרלבנטיות לנושא מאמר זה היא
התסמונת הכיפיונית של אונת הרקה.
המיוחדים מכל חולי הכיפיון(אפילפסי) הם אותם חולים שיש להם חוויות רוחניות מרגשות במיוחד,הכוללות תחושת נוכחות אלוהית ותחושה שיש להם קשר ישיר עם אלוהים.
הם מייחסים משמעות קוסמית לכל דבר סביבם.הם יכולים לומר" הכל פתאום ברור כל כך,לכל יש משמעות" או "הנה,סודו של היקום התגלה לי". בסיפרם של ראמאצ'נדראן ו-בלייקסלי מדווח על חולה בשם פול שלקה בתופעה שכונתה בעבר "אישיות של האונה הרקתית". חולים אלה חווים רגשות מוגברים ורואים משמעות קוסמית באירועים פשוטים על רקע אירועיים פירכוסיים באזור האונה הרקתית.הם מתוארים כאנשים חסרי הומור,מדושני חשיבות עצמית,הנוהגים לנהל יומנים עבי כרס מלאי פרטים המתעדים אירועים פעוטים ויומיומיים. חלק מהדפים מלאים בסמלים מיסטיים. הם נוטים להיות דקדקנים ונוטים לווכחנות. קיים אצלם עיסוק אובססיבי בעינייני מוסר,דת ופילוסופיה. פול תיאר התקפים שאירעו לו מאז היותו בן שמונה שבהן ראה "אור אלוהי",וחווה אירועים ברורים ותחומים בזמן של התעלות רגשית ותחושת התמזגות מלאה עם הבורא.
דוגמא היסטורית מפורסמת אף יותר היא זו של דוסטוייבסקי,שלקה בכיפיון מסוג זה. דוסטוייבסקי מתאר זאת כך:"ישנם רגעים,ומדובר בחמש או שש שניות בלבד,שבהם אתה מרגיש בנוכחות של הרמוניה נצחית[...] נוראה היא הבהירות המבהילה שבה היא מתגלה,וההתלהבות שהיא ננלאה אותך.אם המצב הזה
היה נמשך יותר מחמש שניות,הנפש לא הייתה עומדת בזה והיה עליה להעלם. בתוך החמש השניות האלה אני חי קיום אנושי שלם,ובעבור זה הייתי נותן את כל חיי ולא חושב שזה מחיר יקר מדי[...]



נבואה וחולי נפש במקורות

במקרא קיימים מספר מקורות המצמדים בין נבואה ושיגעון.


א ) עם צאתו של אלישע מביתו של יהוא,לאחר שהודיע לו שהוא עומד למלוך שואלים ידידיו של אלישע(מלכים ב,ט,יא)"מדוע בא המשוגע הזה אליך,ויאמר אליהם אתם ידעתם את האיש ואת שיחו".

ב) הנביא הושע מטיף לישראל,ואומר (הושע(ט,ז):" באו ימי הפקודה,באו ימי השילום,ידעו ישראל אויל הנביא ,משוגע איש הרוח".

ג) באחת הפעמים בהם שאול אפוף ברוח רעה ודוד מנגן לפניו כתוב(שמואל א,יח,י):"ותצלח רוח רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית". על פירוש רש"י שם:"נביא ושוטה מדברים דברי רמזים שאינם ניכרים".


באותן הזדמנויות מנסים המפרשים להסביר מדוע מכונה הנביא "משוגע".
באסכולה אחת נטען,כי מצב נבואה נראה כמצב של שיגעון.
על-פי שיטה זו,בעיניים פסיכיאטריות ,הנביא נראה כאילו הוא לוקה ב"התקפי שגעון" חולפים,כאשר בין התקף להתקף הנביא מתפקד ככל אדם.
כך מסביר רד"ק(מלכים ב ,ט,יא):"היו קוראים לנביא משוגע לפי שפעמים בעת הנבואה היה מנהגם כמו המשוגע שיצא מדעתו".


וגם המצודת דוד(שם) מסביר:כך קראו את הנביא לפי שבעת שהיה מתבודד בנבואה היה נדמה להם כמשתגע על כי לא פנה אז בעינייני העולם".


הרמב"ם ,בהלכות יסודי התורה(פרק ז,הלכה ב) מתאר את מצב הנבואה כך:"[...]"וכולם שמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכוח הגוף כשל ועשתונותיהם מתטרפות,ותשאר הדעה פנויה להבין מה שתראה[...]"

באבחנה נבדלת של מצב פסיכוטי קיימות אבחנות פסיכיאטריות,נוירופסיכיטריות ואורגניות. בין האבחנות הפסיכיטריות האפשרויות שבהן מופיעים ארועיים פסיכוטיים נכללת מחלת הסכיזופרמיה,ההפרעה הדו-קוטבית(מאניה דיפרסיה)\ההרעה ההזייתית(הדלוזיונית), ההפרעה הפסיכוטית קיצרת הטווח,הפרעות מצב-רוח עם תסמינים פסיכוטיים,ההפרעה הסכיזו אפקטיבית,פסיכוזה שלאחר לידה ואבחנות נוספות.
המצבים המנאים של ההפרעה הדו-קוטבית מזכירים מאוד את תאורי "הנבואה ההתקפית",שבה מתקיימות תקופות של חשיבה והתנהגות נבואית,ובין תקופות אלה התנהגותו של האדם נדמית תקינה.

אולם קיימת אסכולה שונה,שאותה מייצג הרלב"ג:
"והנה קראו הנביא משוגע לפי שמרוב התבודדות שכלם בהשם יתברך היו שוגים בשאר העיניינים". הרלב"ג מסביר שהנביא נמצא במצב תמידי של חוסר התמצאות טהפרעה בשיפוט. מבחינות מסוימות,הנביא הוא משוגע,ולא הנבואה –שיגעון.

היום ידוע,כי צימצום קיצוני בגירוי החושי עלול להביא למצב פסיכוטי. קיים תיעוד על מניעה חושית בקרב שבויים ששהו בבידוד מוחלט במשך שבועות וחודשים,ופיתחו מתוך בריאות שלמה מצבים של הזיות ראייה ושמיעה. דווח גם על מחשבות שווא שהתפתחו תוך מצב קיצוני זה של מניעה חושית.
בניסוי מדעי שבו הוכנסו שלושה מתנבדבים למכלים אטומים לרעש,לגירוי תחושתי ולאור במשך תקופה ארוכה,חוו הללו תסמינים פסיכוטיים ברורים. האחד דיווח על מספר אשליות(אילוזיות),אך לא על הזיות.השני דיווח על אשליות רבות,וכן על מספר הזיות ראייה ושמיעה קולושות,ואילו השלישי חווה הזיות שמיעה וראייה מורכבות שהיו דרמטיות ומוחשיות מאוד.

רש"י,בפירושו להושע(ט,ז) מציע אפשרות אחרת לקשר בין שיגעון ונבואה. הוא מסביר:"אף נביאי האמת שלהם יהיו אווילים כגון חנניה בן עזור בתחילתו נביא אמת". רש"י מציע אפשרות שבה בתחילת דרכו הנביא "משתגע" נדי פעם,בעת הנבואה,אך בהמשך הופכים התקפים אלה למצב של "שיגעון כרוני"(תקופת האיוולות).

תיאור זה של התקפי "שיגעון" אפיזודיים ההופכים למחלה כרונית וממושכת על חלוף הזמן מתאים ביותר לתמונה הקלאסית של מחלת הסכיזופרניה,במחלה זו קיימות אפיזודות פסיכוטיות(סימני המחלה החיוהים(תוך החמרה תיפקודית עם הזמן וכן ירידה ביכולת הקוגניטיבית,בכישורים החברתיים ובתיפקוד המשפחתי בין אפיזודות המחלה הסוערות(סימני המחלה השלילים).

אפלטון מצטט את גישתו של סוקרטס לשיגעון:"טובות שאין למעלה מהן מביא לנו השיגעון-אותו שיגעון שאינו אלה מתת אלים,שכן הנביאה בדלפי והכוהנת שבדידונה הגדילו לעשות בשעת שיגעונן עם היחידים ועם המדינות שביוון".
סוקרטס מאמין שכל שיגעון הוא חיבור בין האדם לאל.כל משוגע הוא נביא,ולא כל נביא הוא משוגע.



בין נבואה להסתמנות פסיכיאטרית


בשמונה פרקים לרמב"ם,הלכות יסודי התורה[פרק י,הלכות א-ב] מציב הרמב"ם את הדרישות המחייבות כדי לאפיין נביא כנביא אמת.כמובן נביא חייב להיות בעל יכולת חיזוי מדוייקת של העתיד:"כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו אינו צריך לעשות אות כאחד אותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע שיש בהם שינוי מנהגו של העולם.אלה האות שלו שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו[...] ובודקין אותו פעמים הרבה אם נמצאו דבריו נאמנים כולן הרי זה נביא אמת[...]"
יכולת החיזזוי היא תנאי הכרחי,אך לא מספיק.הרמב"ם כותב עוד[הלכות יסודי התורה ד ט"ו]: ולא כל העושה אות ומופת מאמינים לו שהוא נביא.אלה אדם שהיינו יודעים בו מתחילתו שהוא ראוי לנבואה בכוחמתו ובמעשיו,שנתעלה בהן על כל בני גילו ,והוא מהלך ברכי הנבואה,בקדושתה ובפרישותה,ואחר כל בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו[...]." התנאי השני החשוב המאפיין נביא הוא יתרונות אינטלקטואלים(בחכמתו) וחהתנהגות קוהורנטית("ובמעשיו"). מדדים אלה של יכולת קוגניטיבית גבוהה ורמה תפקודית טובה הם כאלה שלחולה סכיזופרני אין סיכוי לענות עליהם. בהגדרתו של הרמב"ם הוא דאג לשלול את האפשרות של "משוגעים אמיתיים" להפוך לסמכות רוחנית בעולם היהודי.
ביולי סכיזופרניה מתגלית לעיתים קרובות לקות קוגניטיבית שבין ביטוייה קשיי ריכוז והפרעות זיכרון,ליקוי ביכולת הויזואליות- מרחביות,וקשיים בחשיבה מופשטת ובתפקיד ביצועי.בנוסף לאלה קיימים גם תסמיני המחלה השלילים ובינהם האפקט השטוח,היעדר הרצייה,ודלות תוכן החשיבה והדיבור.
גם בשלבים המקדימים את המחלה נמצא,כע תיפקודם של החולים ויכלתיהם הקוגנטביות נמוכים יותר בממוצע עוד טרם פריצתה(בשלבים הטרום חולניים והפרודרומליים) בהשוואה לאוכלוסיה שלא לקתה במחלה.
במחקרם של דוידסון וחב' שבו הושוו תוצאות המבחנים(שכללו תיפקודים קוגניטיביים וחברתיים)שעברו צעירים טרום שירותם,נמצא כי תוצאות המבחנים של מתגייסים צעירים שחלו לאחר מכן בסכיזופרניה היו נמוכות באופן מובהק מתוצאות המבחנים של אלה שלא לקו במחלה,וזאת עוד טרם פרוץ המחלה
ראסל וחב' שעקבו אחר חחולים סכיזופרנים ובחנו את ציון ה-איי קיו שלהם לאורך שנות המחלה גילו כי הירידה הקוגנטיבית במחלה ברורה ויציבה לאורך השנים. מחקרים נוספים איששו ממצאים אלה ובינהם זה של קרמן וחב' שגילו כי ירידה ב איי קיו ביגלאיים מוקדמים מעלה את הסיכון ללקות בסכיזופרניה.

קשה אם כן לקשר בין יכולת נבואית,שבה על-פי הרמבם צריכה להתקיים גם יכולת אינטלקטואלית מרשימה,לבין הפסיכוזה בקרב הלוקים בסכיזופרניה,שהפגיעה הקוגניטיבית בהם היא ממצא כה מאפיין ומשמעותי.
לפיכך ,קיימת תחושה חזקה כי קברניטי היהדות דאגו להפרדה ברורה ונוקשה בין נביאים ליבן משוגעים "אמיתיים" (סכיזופרניים) על-ידי עצם המושג "נביא אמת.
ועדיין ,עם האובדן של מנהיגות יהודית חזקה ואחידה,והתרחבות התפוצה הגיאוגרפית של היהודים,דאגה המנהיגות היהודית לסייג נוסף כדי להגן על היהודים מפני נביא שקר.
("תנו רבנן,משמתו חגי,זכריה ומלאכי,נסתלקה רוח הקודש מישראל (תלמוד בבלי,סוטה מח ,ע"ב
שלילת מושג הנבואה באפן גורף אומנם יש בו את איבוד האפשרות לקשר ישיר בין האדם לאלוהיו,אך הוא אמצעי מגן טוב מפני נביאי שקר ומשוגעים בהיעדר מנהיגות חזקה ואחידה שתוכל לשפוט במקרים גבוליים.

לסיכום,נראה כי למרות הדמיון התיאורטי הרב בין התופעות של נבואה לחולי נפשי,היהדות מכירה בקיום של חולי נפש ואף מציבה מדדים ברורים לנבואה,שאינם מאפשרים בכללתם של חולי נפש בקבוצת הנביאים.כהגנה נוספת,ועל מנת למנוע חדירתן של תופעות לא רצויות,נפסלה אפשרות הנבואה כליל על ידי חכמי התלמוד

אנחנו משערים/מדמיינים איך ההרגשה של להתנבא וחושבים שזה דומה למה שמרגיש סכיזופרן (שגם את מה הוא מרגיש אנחנו מדמיינים כמובן).

התשובה היא שאם היינו מרגישים באמת מה זו נבואה השאלה לא הייתה עולה בכלל. כלומר- אדם שסתם שומע קולות יכול לפרש את זה כנבואה רק בגלל חוסר הבנה והרגשה שלו מה זו נבואה ובגלל דמיון שפיתח לגבי המושג.

במילים אחרות- אם אחד מאיתנו יתנבא באמת היום, יהיה ברור לו שזו נבואה ולא שהוא שהתפתחה אצלו סכיזופרניה או משהו כזה. פשוט כי זו תחושה אחרת.