ותוכל אפילו לדלג על הקטע המחשבתי ותיקון המידות ועומק הדברים ראה נא בספר אמונה וביטחון לחזון איש פרק ד

ואם תעשה כן ממילא תיכנס בך יראת שמיים קדושה וטהרה..

אם נסכם את זה ממבט אחר זה נקרא 'תורה זהירות זריזות נקיות' וראה במס"י

ששם מבואר עומק דבריו ואני אמרתים בקצרה, (חזון איש פרק ד 'תורת המידות')

בחצי מילה - חילול השם זה נגד ההלכה וההפך מלדקדק בשולחן ערוך,

ובכל מצווה ועבירה שבעולם יכולות להיות את כל המידות כולן - גאווה כעס קנאה ליצנות

ובשביל לקיים את כל המצוות בדקדוק חייב האדם להתגבר על כל המונעים הנפשיים שכוללים את כל תורת המוסר.

ראה כאן אות ה בכלל כל הפרק כולו

חזון איש - קרליץ, אברהם ישעיהו, 1878-1953 (page 1 of 74)

ואפילו נכנס פעם אחת לשיעורו של הסבא מסלבודקה ואף בעצמו היה לומד מוסר והיה מצטט מרבי ישראל סלנטר ע"ה

לכאורה רק היה מתון לגבי זה.

מכל כך הרבה פינות וצדדים וללא קשר לזה שגר שנים רבות עם ראש ישיבת נובהרדוק והאדם שהכי העריץ היה החפץ חיים משושלת תנועת המוסר ומגדולי תלמידי קלם שהיתה הסמל לתנועת המוסר היה מעריץ את החזון באופן מופתי ונורא והיה קורא לו גדול דור ישראל והיה ירא אפילו להתייעץ איתו והיה שמח כשהדבר הוברר לבדו ולא הוצרכו להפסיקו מלימודו ורק בדברים חשובים וגדולים מאוד התייעץ עמו ובשעת הייעוץ היה יושב בפחד כמשה לפני השכינה להבדיל הלא הוא 'המחונך הקלמאי' כפי שכונה - רבי אליהו דסלר תפארת האדם וזוהרו .. אבל אין דרכי להיכנס לויכוחים לכן אשאיר נושא זה סגור.. באתי רק להבהיר שהוא לא היה נגד זה ונגד זה אלא היה לו דעה מסוג אחר

אדם שמחובר אל הצדק הא-להי הוא צדיק.

אם הוא מחובר אל הצדק הא-להי בחיבור גמור אז הוא צדיק גמור.

הרהור תשובה הוא יכול להרים את האדם לאותו פרק זמן קצר של הרהור לחיבור לצדק הא-להי ולכן באותו רגע הוא צדיק גמור. שנייה אחרי? אולי הוא יהיה רשע גמור באותו רגע של זמן.

אין צדיקים גמורים בצורה עקבית במציאות, היו אולי בודדי בודדים כאלה בכל ההיסטוריה כולה (יש גמרא על כמה בודדים שמתו בלי שהם חטאו).

פסוק מפורש במשלי  "כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה" (כד, טז) דהיינו - הצדיק נופל שבע פעמים וקם. הרשע נשכל ברעה ולא קם ממנה ובזה הוא נבדל מהצדיק. להיות ללא ירידות ועליות, נפילות וקימות - זה כמעט לא אנושי. הצפייה היא מהאדם לקום מהנפילות שלו.

הקב"ה הוא תמיד צדיק - מחובר אל הצדק הא-להי.

הקב"ה לא מצפה מכולם להיות צדיקים גמורים כל רגע ורגע

אפשר ואולי חובה לשאוף לשם אבל לא לצפות שזה יתגשם במלואו.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום