יש כל מיני דרכים להתמודד עם מקרים כאלו, שעושים דברים בשביל הבעל ברמת הדת.
גם לי היו את הדילמות האלו.
וגם את הכעס.
אפשר להתמודד עם הכעס הזה בצורה שאני אעשה מה שעושה אותי מאושרת , ואז בעצם אני אעביר את הכעס אליו. כן שיח או לא שיח. אם אני אעשה מה שאני שמחה ממנו בלי להתחשב בו בכלל אז אני אהיה מאד מאושרת והוא מסכן. כמובן אפשר לומר לו הכי חשוב שתהיה לך אשה שמחה מה אתה כועס, אבל מה יקרה אם הוא גם יחליט לעשות מה שעושה אותו מאושר? נגיד, לחשוב שוב אם הוא רוצה לחיות עם אשה שרמת הדת שלה שונה לחלוטין? אני מקצינה מאד את הסיטואציה כן? בכוונה כמובן.
אבל לדעתי האישית, ברגע שהמדד הכי חשוב הוא שנהיה מאושרים, אז יאללה כל אחד לעצמו.
(וסתם אני אלרגית לכל המינון הזה העיקר שנהיה מאושרים, שהילדים יהיו מאושרים, וכאלו. זה ערש תרבות הלגיטימציה ללהט״ב ודברים אחרים. כי כשהעיקר שנהיה מאושרים, שהשם ירחם לאיפה מגיעים)
טוב, מה שרציתי לומר בעצם זה להבין למה בכלל אני כועסת על בעלי. האם באמת אני שומרת מצווה כלשהי בשבילו? מאה אחוז? מה איתי? למה שמרתי את המצווה הזו קודם, מה קשה לי במצווה הזו? מה יקרה לחינוך הילדים שלי ולחברה שאני חיה בה כשאני אשנה אותה, איפה זה ישים אותי בעוד כמה שנים.
לחשוב, באמת לחשוב לעומק על מצווה מסוימת. אני אישית מצאתי כשהשקעתי בזה מחשבה שרוב הדברים הם לא מאה אחוז בגלל בעלי, אולי חמישים אחוז. ואז התמקדתי בחמישים אחוז האחרים ועבדתי עליהם.
אבל, גם אם יש משהו שאני עושה נטו בשביל בעלי
אז מי בעלי בשבילי? מי אני בשבילו? מה הוא עושה בחיים עבורי ומוותר ועובד בשביל שאני אהיה שמחה ומאושרת? האם אני לא יכולה לתת לו משהו שיהיה שמח ומאושר? האם עצם המטרה שהוא יהיה שמח לא שווה את הקושי המסוים הזה? אולי כן? אולי לא.
לא אומרת שזה קל
ולא תמיד שהכל מסתדר והתשובות נכונות.
אבל, יש המון המון עבודה עצמית, פשוט המון!!!!! לפני שבאים לבעל ואומרים לו, תשמע אני עושה את זה רק בשביל והחלטתי להפסיק.
ולזכור שיש פה שני צדדים, וגם הוא יכול לומר את זה על דברים- מצוות או לא מצוות- שהוא עושה רק בשבילך ולא ממש עושים אותו מאושר בחיים (למשל ללכת איתך להורים שלך יותר ממה שהוא אוהב פשוט כי זה יעשה אותך מאושרת. סתם דוגמא…)
ובהחלט צריך לעבוד את השם בשמחה, אבל החכמה היא למצוא את השמחה בתוך עבודת ה, ולא לעזוב דברים בעבודת ה כדי שנהיה שמחים. אחרת זה לא עבודת ה בשמחה. זה רק שמחה.
זו השקפתי, והיא מאד מאד מאד קשה לי ליישום. מאד. שלא ישמע כאילו אני חושבת שזה קל או משהו.
אבל עבודת ה בשמחה, זה לא אומר עבודת ה קלה. אם זה היה קל זה לא היה עבודה….
❤️