((אוף ולאידעת..אני מאוד דואגת.גם עליה.וגם עליה.וגם עליי.ועליו.

זה עשה לי ככ הרבה טריגרים במקביל.

לראות אותה ככה ושהיא אמרה לי שהוא לא טוב בשבילי..כשהיא באה אליי ושאלה אותי מה אני עושה איתו..והיא אמרה שהוא לא בנאדם טוב.

ולפי מה את יודעת מי טוב ומי רע בעולם הזה?באמת שכולם טובים.היא אמרה לי גם שהיא לא רוצה לראות אותי יום אחד בכפר ערבי..אמרתי לה לכי תדעי..היא כזה אמרה לי שהיא הלכה עם חצרוני בחמישי להציל מישי מאיזה כפר..כי פשוט ככה יצא.הם דיברו כזה ואז הוא היה חייב ליסוע אז היא נסעה איתו וחצרוני לקח אותה ושם אותה מהר באוטו וזהו סגרה תעסק.יאבאלה.לא,אני לא מסתובבת עם ערבי..פשוט איזה פעם בשבוע בממוצע ערבי מתחיל איתי.ואז סיפרתי לה שערבי התחיל איתי היום שוב..עוד ערבי..ערבי אחר..ואז איכשהו יצאתי מזה.אבל מה הטמטום מה.כי כאילו אני לא מבינה.כולה עברתי מהרכבת לאוטובוס.בקושי נגעתי בעיר אז מה פתאום ערבי נתפס עליי ומבקש סיגריה..אז נונו הבאתי לו..כי הוא בנאדם..וזה שהוא ערבי זה לא הופך את זה שלא אתייחס אליו.אז גלגלתי איזה אחת כי נעבעך הוא לא יודע לגלגל.ואז הוא שאל אותי אם אני רוצה להיות חברה שלו וכזה אמרתי שאני ממהרת ושעות הוא נסה להושיב אותי שאדבר איתו..קיצור לא משנה יותר מידיי לדבר..אמרתי שכבר יש לי חבר..הוא לא הבין למה זה סותר..ואחרי כמה שעות נסעתי לעיר שוב וכאילו אנלא ידעת מה גורם לאנשים לדבר איתי אבל אני מתעבת בנים אז טוסו קיבינימט מה הם רוצים ממני.אנלא כזאת מי יודע מה היפונת בנשים..

ואני דואגת.חושבת עליה המון.אני לא רוצה שהיא תיפגע.אנלא רוצה שיהיה לה רע.ואני מפחדת ש.

ונראלי אשאיר תסיגריות בבית.הם לא נראלי עושות לי טוב.אני לא ידעת.צכה לחשוב על זה.ומה אני עושה עם עצמי?אני ככ מפוזרת.ומפחיד אותי הכל.מפחיד אותי שיגעו בי.מפחיד אותי שהוא יעשה לי רע.במיוחד אחרי שהיא אמרה שהוא לא טוב.אבל מי היא שתגיד?וגם הוא לא ערבי.אבל זה לא משנה כי לא כל ערבי עושה רע.וגם לא כל יהודי עושה רע.ואי אפשר לדעת כלום בעולם הזה.כולם טובים דיי.למה מה נראה לה.ונכון,אני חשובה לה.ולכן היא אמרה לי שהוא לא טוב.אבל דיי למה אנשים חושבים על אנשים שהם לא טובים?כולם כאלה טובים.למה לא רואים בעיניים?קפצו לאש יאללה נראה אותכם גם כן.

ועשה לי ככ מדאיג לראות אותה.עם השריטות האלה.כמה שריטות ראיתי לה בידיים.כל הידיים מלמעלה עד למטה היו שריטות אבאלה כמה.זה שורט אותי בעצמי.זה שורף לי בלב מידיי.ואמרתי לאחת המדריכות שחייב לדבר איתה.לבדוק מה איתה.היא גם אמרה שהיא ישנה בשבת אפס שעות.היא אמרה שאין לה איפה לגור.אבאלה ראיתי כמה כאב היה לה.כמה סבל.כמה היא אבודה כזאת.אוף זה שרף לי.מאז אני חושבת עליה ככ הרבה.זה עושה לי שבאלי רק לחבק אותה ולקחת תכאב הזה ממנה ולהבריח את הכאבים האלו לאי בודד אנארף.קשה.שורף שלאנשים שורף.זה פתאום לראות את העולם ככה.זה מחזיר אותי אחורה.ובשבת..היה שורף מידיי.התחלתי ל.לא רוצה לחזור לשם.הכל טריגרי מידיי.

וכשהוא דיבר עליה..לא רוצה.כולם כואב להם.אוף לכולם ככ כואב.קשה לי שלאנשים שורף להם.קשה לי שיש כזאת צעקה ענקית מבפנים.ואני מרגישה את הצעקות מכל כך הרבה שאני רואה.בנים בנות זה לא משנה..היה שורף לראות אותה.והיא לא בטיפול אז בכלל..שתיהם דברו איתה.לפחות לא ראיתי אותה לבד ושמו לב.אבל בסוף,בסוף היא לבד עם הכאבים.והיא אמרה שמציאות זה מציאות אז אי אפשר להסתכל על הדברים אחרת כי דיי קיבינימט.אוף אבל מה עושים שהיא ככ צודקת במה שהיא מרגישה.אוף אני דואגת.לא כיף לי לראות אנשים שככה רע להם.ויש לי ככ הרבה בפנים.ככ הרבה מטען בפנים ואין עם מי לדבר.וגם,גם לא באלי לדבר.באלי לבד.ולא באלי לבד.אז כאילו,אנלא ידעת מה לעשות.אני אבודה מכל כיוון.וכל שבוע מחדש אותה שאלה-'לעזוב תאולפנה?'

אין לי כוחות לעצמי יותר.

באלי ל.ככ.באלי ל.ארררררר.אני לא מסוגלת יותר ל.

הראש.))

זה פורום כפול..

אני אפס.

בין אם * ובין אם לא באמת-אני לא מבינה למה כן.

פה הנקודת מוצא.

ואז,מה עושים?!זה מבהיל.מבהיל נורא.

ואני לא ידעת מה אני מרגישה.

איך יכול להיות ש*?מה,אני עד כדי כך רעה?טוב,מסתבר שכן..

איך אפשר עדיין לאהוב?איך?!

זה פגיעה.אין סיכוי שיש אהבה עדיין על זה.ולמה אין סיכוי?לעזעזל מה יש לי?אני עד כדי כך רעה?אוף.רעה גמורה.

למה כל זה למה.ה' מה אתה רוצה ממני מה.

נכון,יש בחירה.אבל סורי גרמת לי לבחור בזה בתת מודע גם בלי להבין.למה אתה מעמיד אותי בזה למה.למה כל הבלגן למה.נמאס לי.בחיי שנמאס לי מכל זה.

אין לי כוח ל*.זהו.אני סיימתי.

שמישו יסביר לי מה נסגר איתי.שמישו יסביר.לעזעזל אוף לעזעזל.לא מכירה תעצמי.

כמה רעה אני יכולה להיות.לא מבינה אותי.

בכלל,כל העניין הזה היה רק כדי טיפה להבין אותי.ועד שקצת כן הצלחתי,אז לא.אין מה להבין פה.אין.

בסדר,אני לא אתחתן.הבנתי.הבנתי את זה מזמן בעצם.

(בטוח רבי שלמה היה אומר ש*.אבלאבל,דווקא בגלל זה הייתי מצפה ממני להתנהל אחרת.אחרת לגמריי.

באלי להיעלם.בחייאת.)

וחייבת לדבר את מה שהיה לי אוף.ולהחליט.להחליט.כי הזמן עובר וזה רק מפוצץ יותר מבפנים.אנלא מסוגלת כבר לשמור את כל זה.מפוצץ מפוצץ.

הוא אמר לי שאני חייבת *.הוא אמר- שהוא אמר.ואז,זה עוד יותר גורם לי לחשוב על הדברים בכובד ראש|לא אכפת לי שהשתמשתי בביטוי חנון|. רציני העסקקק.מידיי אוף.

ככ מפחיד.ככ המון פלאשבקים.ככ המון תלישות שמחזירה אותי אחורה.פחדיי פחדים.

ואז שתיתי ושתיתי.לא רציתי להיזכר..והייתי גמורה אוף.אני נקרעת מבפנים.כלכך נקרעת.ולא יודעת מה לעשות עם הנידון

באלי להגיד לו שזה יהיה לי רק אופציה..בלי התחייבות..אבלאבל,גם זה קשה לי.עצם האופציה.כי,כי פלאשבקים.ולא הבנתי למה הוא לא הבין את זה שזה מרתיע..ולא הצלחתי להסביר את עצמי אוף

בעצם,בעצם אני כן מבינה.כי הוא אף פעם לא היה במקום הזה..אז קשה לו לקלוט.

ואז סיפרתי לו דברים ש,פפ.וואו אני מקווה שזה יועיל לפחות ושלא סתם סיפרתי..טוב,זה בטוח יועיל נראלי אוף.

אני מפחדת ש.

וגם קשה לי העניין עם ה*.

ויש פה יתוש שלא מפסיק לחפור גרררר.

באלי לשכוח הכל.לשכוחלשכוחלשכוח.ואני לא מסוגלת.כי אני * ומתכווץ לי כל הגוף ואז אני משתתקת וכמה שזה מטומטם כי עדיף כבר שלא *.אז אוליי הוא צודק?שרק אחכ אני אצליח..ושצריך להרפות מלהילחם על זה..כי חבל על הכוחות..אוליי הוא צודק שצריך את זה..אבל זה קשה.קשה לי להחליט כי דיי,זה גורלי הפעם.

וזה מגעגע אותי.רק לחשוב על זה איי.וכמה אפשר לחזור על זה שוב ושוב ושוב.זה דורש המון כוח.והמון השלמה עם זה שזה החיים שלי.וזהו אין לי דרך לשנות תמציאות.אלא נטו לשנות תפיסות שהיו בי עד עכשיו.קשה לשנות אותם.כי התרגלתי אליהם.קשה להשתנות.כי זה תלוי בי נטו.ואיןליכוחאיןליכוח.לא רוצה להשלים עם החיים האלו.לא רוצה.כי זה דורש.זה דורש מעשים שהוא אמר שאני צכה לעשות.לא רוצה לעשות אותם.לא רוצה.זה לשנות את כל החיים שלי בכללי..ולחזור אחורה בגלגל.מבחינתי זה אחורה,כן.למרות שזה קדימה.כי שוב,הפלאשבקים לא מרפים.גם אם זה קדימה-זה רק בגלל שהשכל אומר את זה,ולא כי אני מרגישה את זה באמת.מבחינת הלב,זה אחורה.כי אז,באותה תקופה,זה היה אחורה.ככה מרגיש לי לפחות כשאני נזכרת בזה.ואני לא רוצה אחורה.רק להתקדם.ולבנות בי אמון שיעבוד אוף.אני כבר לא יודעת.אין לי אמון באף אחד.אפילו בו,שיש לי אמון נורא,גם בו אני מפקפקת..כי זה קשה נו.כי הוא לא היה בתהומות האלו מהסוג הזה..אז הוא באמת לא יודע להגיד.הוא כילו היה,אבל זה אחר נו.מצד שני הוא לא אמר את זה רק על דעת עצמו..אני צכה לסמוך עליו.אבל זה קשה אוף.

הוא יודע להגיד,למרות שלא היה שם.וראיתי שהוא יודע,ושהוא אומר את זה עם כאב.שנכון,זה מה שאני צכה לעשות,עם כמה שכואב לו.ועם כמה שזה ידרוש גם כאבים נוספים שיהיו לי יחד עם זה..אבל עם כמה שיהיו כאבים על זה ופלאשבקים-זה שווה את זה.

שווה את זה?ממ.אוף.

אמרתי לו שבנתיים יחפש..אבל כרגע לא החלטתי ושנראה אחרי שימצא

צכה להרגיש כוח

וחיבוק.אני רוצה חיבוק.לאידעת מימי.לא באלי *.

חוץ מזה שהוא גם אמר את זה מזמן כבר..וריחפתי כי פחדתי..וגם היא פעם אמרה לי..אבל לא.אני מפחדת.אבל ברגע שהיום הוא אמר לי את זה-אז זהו,פתאום אני חושבת על העניין רציני.וזה מפחיד לחשוב על העניין.

מה יקרה אם *.ואם *.

אני לא יודעת כלום.גם את זה הוא אמר היום,שלא חייב תמיד לדעת..שלפעמים צריך פשוט לעשות..

וואו יום מתיש מידיי.מלא מחשבות ולב שמרגיש טוב ורע ביחד מתערבבים.

(שמישו יציל אותי)

רבי שלמה..הייליגער רבי שלמה.שינית את חיי.שינית את חיי.

אני כלום בלעדיו.כלום.

פפפפפ.אני לא מצליחה לבטא במילים.

הלב שלי לא מפסיק להתרחב היום

הייליגער הילולת רבי שלמה

אני מתחרפנת.

חבל שלא בדקתי מתי .אוף כבר עם זה.למה זה מגיע לי למה.במיוחד ש.

מצד שני נכון,מי אני שאדרוש..אבל דיי באמת שאין לי כוח כבר

ואני כל הזמן מתלוננת 

חלאס

כמה דפוקה אני יכולה להיות?!

דוקר לי בלב

אבא תחבק אותי

תראה לי כמה אני טוב

(כל הנסיעה שמעתי את זה..אוף)

דיי דיי דיייי נמאס לי כבר נמאס

מפורקת כולי

שמישו יקח ממני את *

כמה אני אפס.כמה אני לבד כמה.כמההההההההההה.

כמה בדידות אוף כמה בדידות.

שיהיה לי אומץ.שיהיה לי כבר אומץ לפתוח את הלב ולדבר נורמלי.חלאס לבד חלאאאס

כמה מחשבות כמה.מוצף מוצף מוצף

אסור לאף אחד להיות איתי.באמת אף אחד.

צכה רבי שלמה.זהו זהו זהו

שיעצרו הדמעות.אני שונאת אותם.זה דמעות לא נחמדות בכלל