לפי ההסרטה, הוא ירה בו כשהוא היה במנוסה

לא בטוח שהחוק אמור לאפשר את זה. יותר משוכנע שלא.

אם הוא היה מפנצ'ר לו את הרכב - לגיטימי. אבל כדור לראש מטווח אפס זה לא נראה כמו משהו ששום חוק אמור להתיר

כמובן יכול להיות שיהיה סט טיעונים שיכשיר את זה. לדוגמה: "למה לא ירית ברכב?" "כי פחדתי שהוא חמוש והוא יצא ויתקוף אותי. אז חסכתי את ההסלמה ויריתי בו מראש" שזה סט טיעונים סביר והגיוני אבל צריך לטעון אותו. לא יכול להיות שהחוק יאפשר להרוג אדם רק כי הוא עבר על החוק.

אבל לא הגיוני שכל אדם יכול להוציא להורג פורץ שסיים את הפריצה

האם אלו נסיבות מקלות - בהחלט. החיסול עשה שירות לאוכלוסיית הנפגעים העתידיים.

אגב, רק לדוגמה - ג'ורג' פלויד שהתפרסם בעבר הרחוק, היה עם היסטוריה של פריצות, פעם אחת אם אני זוכר נכון הוא שדד אשה בהריון בתוך ביתה באיומי נשק. לדעתך השוטר שהרג אותו היה צריך לקבל פרס על השירות לציבור?

ואני מסכים שמי שביצע פשע צריך להיענש ולהעצר, אבל האפשרות שאדם אחד שלא ביצע פשע ייהרג בידי אדם שחושב שהוא כן ביצע פשע היא מסוכנת.

אני יכול לקבל את ההנחה שמי שיצא מביתו רעול פנים נכנס במודע לעימות מסכן חיים ולכן יש כאן מקום לדיון.

אדם שמתכוון להזיק לך על מנת לקבל משהו מסוים

אתה לא אמור להתחיל לעשות חושבים האם יש לו כוונת זדון אם הוא מתכוון רק לפגוע בי או גם יש סיכוי שיהרוג אותי..

במצב מסוכן כזה אדם צריך לעשות כל שביכולתו על מנת לשרוד, וכן בין היתר אם הוא מרגיש מאוים -להרוג.

בין אם הוא יהודי או בדואי

לפיכך הדוגמא עם פלויד פשוט לא רלוונטית, אלא אם כן היה מדובר בשעת מעשה עם אותה אשה בהריון, במידה והיה לה נשק היא הייתה רשאית להרוג אותו.

הוא יורה בפושע שנמצא ברכב בדרכו החוצה

זה לא היה משנה את סיכוייו לשרוד באירוע הזה

אם זה היה כשהם נכנסו, הירי היה מוצדק לחלוטין

במשפט הפלילי - התורה מאוד תקיפה, ומזהירה "ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט", ואפילו לגבי "גנב הבא במחתרת", ההלכה אומרת שברגע שהוא פנה עורף לברוח - כבר אסור להרוג אותו, וההורג אותו - הרי הוא ככל רוצח ונהרג עליו.

אבל אם אנחנו מתייחסים לגנבי הרכוש האלו כאל לוחמים שבאים להילחם נגדנו (וכפי שנפסקה ההלכה בהלכות שבת בסימן שכט) - אז ברגע שאדם מצטרף אל גדודי הלוחמים נגדנו ניתן לומר שע"פ הלכה הוא התיר את דמו כמו כל חייל שיוצא למלחמה שלא בודקים האם ברגע המדויק הזה הוא במרדף אחרינו או במנוסה.

אבל מלחמה - צריכה להיות מנוהלת ע"י המנהיגים וע"פ פקודות הצבא, ולא ייתכן שכל חייל פשוט יעשה דין לעצמו (ולא משנה אם קוראים לו אריה שיף או אלאור עזריה או השוטרים שרצחו את אהוביה סנדק (זכר קדוש לברכה) - אפילו אם נקבל את טענת השר לבט"פ שר"י שאהוביה וחבריו עשו פעולות "טרור" וכדו').

זה שמחללים שבת כמו במלחמה לא אומר שכל גנב נחשב כאילו הוא חייל אויב

ומי שקובע לפענ"ד - זה מנהיגי הצבא, שבאחריותם לשקול ולהחליט איזו פעולה הופכת אותך לחייל אויב.

וכפי שהיה מקובל בימי המנדט הבריטי (ואף קצת אחריהם) לירות במפרי עוצר (שיש מצבים מסוימים שבהם זה מוצדק).

אני לא טוען שפסק הדין לא מוצדק, אני רק טוען שצריך להזהר מלהפוך את זה לחוק כללי שלא נותן ערך לחיי אדם (גם אם הוא פושע)

אווירת האין דין ואין דיין היא עניין של התרעה. 

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.