אבל הבעיה שלא תמיד כשאומרים שסבבה ומותר על משהו, אז גם מתייחסים אליו בפועל כאילו זה סבבה ומותר...
(יש כל מיני הבנות כאלה שאנחנו מבינים משהו מסויים אבל בפועל נוהגים אחרת לגמרי...)
בינתיים - אולי למצוא חבר להתפרק אצלו? בן משפחה? מישהו בעמדה טיפולית?
באסה לחנוק הכל בפנים.. גם זה סיוט וגם זה מייצר מלא מוגלה...
מאחלת לך שבקרוב תבוא לאחל לנו שהגיע האחת שלך..
וגם אז, מאמינה שיש דרך להתפרק ודרך לדבר גם מול האישה הכי קרובה אליך בעולם, לא כי אסור להתפרק אלא כי לא הכל נכון תמיד להוציא מול בת הזוג..
בכל אופן, דיה לצרה בשעתה..
בינתיים, בהצלחה רבה ושתגיע לך שמחה ללב והרבה כוחות.
דוד המלך נשבר המון
והוא היה ממש ממש גיבור
אבל אישה יכולה לשבור אותו ברכות...
סתם. יש רגשות גם לגבר. לפעמים יותר חזקחסדי הים(וכן, אני כאן לגיחה קטנה)
רק חבל שכל הבנים סביבנו הם או בול עץ, או מציגים את עצמם כבול עץ
וזה קשה להיות הרגיש היחיד שגם מראה את זה בסביבה
שהמצברוח משנה את כל היום שלך
שהלב לא נותן לעשות מה שהמוח ככ רוצה
ואז לא מבינים מה קורה לך, כי אתה חייב להיות חזק, זקוף ועוזר תמיד
וגם מי שעוזר לא תמיד יודע לעזור
יש לי חלום שגבר לא יצטרך להיות כזה כמו שמציגים אותו
ואישה לא תצטרך להיות כמו שמציגים אותה
(ההבדלים ברורים לכל בר דעת, אבל..) מותר לי להיות רגיש!
וכאוב
ובודד לפעמים
ואז להרגיש סתירה בין מה שאתה מציג לבחוץ, לבין מה שאתה מרגיש בפנים
למרות שאני גם וגם.
אני לא יודע כמה חברים שלי הרגישו לפעמים צורך לבכות
כן פשוט צורך לבכות
אני צריך לבכות, וזה לא יעבור עד שירדו לי דמעות
ואני מצטרף למה שאמרו למעלה,
אמנם השיר אמר הגברים בוכים בלילה. אבל אני בוכה גם ביום. או לפחות רוצה לבכות גם ביום.
מותר לנו לבכות גם ביום.
אולי זה יותר מתאים ל"נבל ברשות התורה", עוד לא החלטתי...
שקל להקפיד עליו (ולכן משבחים את ר"ל שמזמן ששמע את ההלכה הזו, לא מילא פיו שחוק).
מהגמרא משמע שכאשר חוזרים לארץ ישראל ויש שלטון יהודי, גם כשאין מקדש, מותר. כי הגמרא אומרת אז ימלא שחוק פינו- בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. ושמה מדובר על קיבוץ גלויות (ורשב"י אומר את זה, ורשב"י חי בא"י בזמן שלא היה שלטון יהודי).
נראה לי גם שלכן כתוב "בעולם הזה" ולא "בגלות" כי זה לא רק עניין של יציאה מגלות אלא גם של שלטון יהודי. וזה מסתדר טוב עם "אין בין *העוה"ז* הזה לעוה"ב אלא שעבוד מלכויות".
יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם.
כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.
כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.
אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו?
לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח
אז כן
בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי
זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא.
רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.
רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי
מפרגנת להם
עבודה קשה
אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל
כשזה מתאים
למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים
מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר
כדי לפרנס מקומיים
מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)
לא הייתי עושה היום כ ל ו ם בבית! ממש! עונג רצוף, הכוזרי, דעת תבונות, רמח"ל, מהר"ל (אם אי י
טועה, אין לי זמן כרגע לבדוק) - תוך השוואה לאפלטון, אריסטו ועוד - חכמה צרופה. נפלא.
אפילו תוך גדי
הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!
לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה
זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא
כאן, ליד הכיור, השיש....
השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני
אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך, לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות
עם דעת וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי, Young man.......
א
אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים
במסגרת תורנית איזושהי, אז בלי לשמוע משהו תורני, אני
מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ.
הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי
ודומיו - יותר. הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!
ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים
ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....
אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים
לציבור של בעלי תשובה, או אנשים
שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,
מלאי מחשבה, משהו!!
א גיט ווך!
לילמנוחה!
הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום...
אין לי את האפשרות. אבל נהנתי מאד
שלא אכשיל מישהו חס ושלום
בהחלט היתה משכיחה לי את האבל.
אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?
זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....
הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.
שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:
אנחנו לא שופטים אף אחד.
מדהים. תודה!
תודה!!!
אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא
מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש
ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!
לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.
את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)
באמת קומה שניה, כי השיעורים
הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)
פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת
מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה
מופלא, כמה עמוק.....
מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.
אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים
המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)
להשפיע יותר.
עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא
פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו
מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם
שמרו מצוות).
ואולי אני טועה.
זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...
מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו.
הרב אורי שרקי
הרב מיכאל אברהם
הרב אליהו זיני
הרב שמואל אליהו
הרב גיא אלאלוף
יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.
הרב יגאל לוינשטיין
הרב שניאור אשכנזי
הרב צבי בן פורת
הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)
כשיהיה זמן סוף סוף....
שיעורים על מצבי נפש - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"
הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה
וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.
ממליץ עליהם חח
כדאי לשמוע
אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.
אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)
השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.
האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?
אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי
החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.
והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.
כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..
לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.
לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל
שיר שהכנתי לזכרו
זכר צדיק וקדוש לברכה
הרבנות מבטלת את החלטת המנכל
זה כמו המעבר מהצד לעולם האימון והטיפול בעולם הדתי
מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד וחולמים להגביר לאט לאט למקסימום
זה תחום אומנותי
אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי
יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח
ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה
מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול
עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.
זוועה.
הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.
שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם.
אבל זה רווח לצערי
א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.
ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.
