משום מה יש כאלה שרואות בלידה בלי אפידורל תחושה של ניצחון ואני ממש לא מסכימה עם זה.

מספיק סובלים בלידה...גם עם אפידורל

גם לא רואה שום כישלון בלקיחת אפידורל, מה שכן זה באמת התאוששות אחרת

איך אפשר לבקש לידה פעילה? הם מחויבים לחבר למוניטור, לא?

לידה ראשונה דמיינתי ללדת בלי אפידורל. לא הייתי מסוגלת היה לי כאבים ולידה מאוד מאוד ארוכה. 

הייתי מכווצת מאוד ולבסוף אימא שלי הציע שיביאו לי טשטוש ואז הגיע פתיחה 3 (הייתי כבר 15 שעות בבית חולים בערך) והם אמרו שיתנו אפידוראל. הוא זירי מאוד את הלידה ואחרי שוש שעות הייתי בפתיחה מלאה. לחצתי שעתיים!! לא מאמינה שהייתי שורדת  בלי אפידוראל. למעשה ממש הודתי לד' שהיה את הדבר הזה. היה לי גם מרדים ממש טוב שהיה נעים ויחס טוב.

בלידה השנייה היה תסריט דומה ללידה הראשונה רק שאז אחרי 5 שעות כבר החלטתי לקחת אפידוראל. המרדים היה פפחות נחמד וגם האיב לי... אבל שוב עזר מאוד ושלוש שעות אחר כך ילדתי.

בין הלידה השנייה לשלישית אימא שלי עשתה קורס דולות. ואז היא פשוט הייתה עם הרבה יותר ביטחון וקרו 2 דברים- גם נשארנו בבית עד הרגע האחרון (פעם סיפרתי פה נראה לי על הניסים של המהירות בלידה הזו) וגם היא קדמה לי את הלידה מאוד בזכות כל מה שידעה לעשות... ואז הלידה הייתה ממש נסבלת וכאבה הרבה פחות מהלידות הקודמות. אבל לא ראיתי הבדל בהתאוששות, והכי מצחיק שכאב לי בדיוק במקום של הזריקה של האפידוראל שבדיעבד כנאה זה היה כאבים של עצם הזנ שזזה ולא קשור לאפידוראל.

בלידה ההרביעית באתי מראש עם רצון ללד לי אפידורל ידעתי לקראת מה אני מגיעה ורציתי את השחרור הזה של להיות במקלחת עד השנייה האחורנה ובלי מוניטור וכו'. וגם בחוויה שלי העוצמות היו הרבה יותר גדולות בלי אפידוראל לא בקטע רוחני אולי כן את קוראת לזה כך אבל משהו זה כמו, לשם המחשה לעלות על רכבת הרים מפחיד ומשעשע וכיף- ועם נעלה עם טשטוש נהנה פחות....

אני חושבת שכדאי לבוא בראש פתוח כי לפעמים לידה ראשונה עשוייה להיות מאוד ארוכה ולא פשוטה.. ואם את לוקחת דולה זה צפוי להיות קל יותר ממש יכולה להגיד מניסיון שלי כי הייתי עם אותו ליווי כל הלידות רק שבאמצע היא נהייתה דולה וההבדל היה בולט...

לא היה לי ולא לאף אחת במחלקה שראיתי!

ומאז לא מסוגלת לחשוב על בלי

לא בקטע של להפחיד

אלא מציאות

ותכלס זה עושה לי יותר חשק לרצות ללדת שוב בכל פעם

ולא עם הטראומה שנשארתי אחריה

אחרי לידות עם אפידורל אני נשארת שפויה ב"ה

והלידה ללא אפידורל הייתה מלווה במלא הכנות קודם כי גם חשבתי

שלא ארצה לקחת

ובאמת התמודדתי מאוד יפה יחסית עם הצירים וידעתי בדיוק מה לעשות

עברתי קורס מדהים ומכין

אבל בסוף היה לי ספציפית הלם

אבל, כמו שכבר כמה בנות כתבו לך, כדאי ממש לבוא בראש פתוח, ולא להרגיש כישלון אם יגיע צורך באפידורל.

גם אני חשבתי ורציתי ללדת בלי אפידורל.

בפועל, אחרי המון שעות של צירים סדירים ובלי שינה, 

החלטתי לקחת.

הלידה היתה ארוכה מאד מאד, ומתוכה הייתי 3 ומשהו שעות עם צירי לחץ (בחלקם האפידורל לא השפיע, עד שהוסיפו).

בסופו של דבר הלידה הסתיימה בואקום עם חתך יזום וצורך בתפרים (המתוק החליט לצאת עם יד על הראש).

מה שאומר שבכל מקרה היו מרדימים אותי כדי לתפור.

אז באמת, בתפילה ובאיחולים שתהיה לך לידה מדהימה, טובה ומהירה בקטע טוב .

אבל באמת נראה לי לבחון בכל רגע מה נכון ולהיות בראש פתוח באמת.

הקטטר היה מבאס, הוציאו אחרי 24 שעות.

הסיבות היו גם כמו שכתבת ששמעתי מכמה שזה לא כ"כ השפיע או לא השפיע כמו שציפו ואז זה היה ממש מאכזב. עוד סיבה הייתה שלא רציתי להיות מרותקת למיטה בלידה ותכל'ס גם רציתי לבדוק את גבולות הכח שלי ויכולת ההתמודדות...

ממש שמחה שלא לקחתי!

מבחינת ההתאוששות הייתי מאוד עייפה וכאבים קשים מהתפרים אבל 2 אלו לא קשורים לעניין של עם או בלי אפידורל. חוץ מזה ב"ה לא היו כאבים.

בכללי אני בעד לבוא בראש פתוח, לא לסגור אופציות. אני באתי בראש של "מעדיפה ממש בלי אפידורל אבל בא נראה איך יהיה" וזה גם מה שאמרתי בקבלה בבי"ח.

הגיוני שאם הלידה הייתה יותר קשה וארוכה כן הייתי לוקחת.

שאין לך מושג מה זה כאבים של לידה

בפרט לידה ראשונה הכל סגור והצירים יכולים לקחת גם יומיים

לפעמים כבר אין כוחות  אחרי יומיים של צירים לסבול את הלידה עצמה, שהצירים שלפניה הם כאין וכאפס.

יכולה להגיד לך מניסיון, שבלידה השניה לא לקחתי כי לא הספקתי ועכשיו אני לפני לידה שלישית וזה מעסיק אותי הרבה הנושא הזה. 

באמת ההתאוששות היא משהו אחר לגמרי. אחרי שעה הייתי כבר רגיל ואפילו רצתי אחרי הקטן במסדרון שבא לבקר...

אבל הכאבים...אני רק חושבת על זה ואין לי מושג מה אני עושה 

לדעתי לבוא עם ראש פתוח אבל הכי באסה זה שעוברים כמה שעות עם צירים קשים ואז מבקשים אפידורל, כבר יכולים לחסוך את זה הרבה לפני...

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג...