אם לא, כבר לא היינו פה..
מה אנחנו עושים עם זה זה כבר משהו אחר. ברצון, זה למלא את התכלית הרוחנית את הייעוד שלנו בעולם, החלק שלנו בתיקון העולם.
בראיה שלי אם נשאף להיות האדם הכי טוב שאני יכול להיות לגבי הסביבה שלי והעולם, הבן הכי טוב להוריי, בן הזוג הכי טוב, האבא הכי טוב, הנכד הכי טוב, החבר הכי טוב, הקולגה הכי טוב בוודאי נצליח בעז"ה למלא את התפקיד שלנו.
מהשאיפה הזו בעצם כל דבר שנכניס ליומיום שלנו כדי להיות במקום המיטיב הזה יתן לנו כח ומשמעות.
אני משתדלת לצור לעצמי בלוז דברים שחשוב לי להספיק/לעשות קודם כל לבית הקטן שלי לבעלי והילדים וגם להורים לסבא וסבתא ובמעגלים קצת יותר רחוקים וכמובן לא לשכוח את עצמי (מי שלא דואג לעצמו לא יהיה לו כח לדאוג ולהיטיב לסביבה. זה כמו "אוכל" שאנחנו צריכים, אנרגיה כדי לפעול)
זה ממלא אותי במשמעות וזה לא קשור להצלחה שלי בעבודה או בחיים בכללי.
ובכל דבר הרצון להיטיב נמצא, בעבודה - לעשות אותה על הצד הטוב ביותר עבור הבוס והלקוחות (וגם עבור עצמי, לעשות משהו בשלמות יש בזה שמחה קטנה), להיות קולגה מפרגן שכיף שהוא בצוות, לחזור הביתה למשפחה ולאהוב אותם בלי סוף ולעשות עבורם את כל מה שצריך... וגם עם חברים וכל מה שמסביב.
זה נשמע ענק אבל בתכלס אנחנו ביום ממוצע עושים המון טוב, כמו שאנחנו. בגישה הטובה שלנו והאכפתיות שלנו.
כשאנחנו במקום המיטיב יש לנו כח ומוטיבציה גם להישגים אישיים כי הם נותנים לנו כח והם חלק ממשהו יותר גדול שמתגלגל הלאה.
בתוך הטוב לאחרים נמצא את ההנאה והשמחה שלנו להיות בצד הנותן ובהרבה מהדברים יש לנו הנאה אישית לא רק מצד הנתינה. בסופו של דבר שיחה טובה עם אבא ואמא נעימה גם לנו, כנל עם חברים או עם בני הזוג.
כל דבר במידה, אז אפשר וצריך להעביר לפעם מסר שהפעם לא נוכל כי כשאנחנו מוחקים עצמנו זה גם כמובן לא טוב.
המדיה היא בהחלט אשליה של חיים. לכן אפשר ממנה בכמויות סבירות ובשליטה (ומודה שקשה לי בעניין... מזל שיש לי מספיק מחויבויות כיום שאני חייבת מתישהו לעצור)
בשלבים שונים בחיי הרגשתי שהגזמתי עם מדיה אבל בזמנים מסוימים אני מקבלת השראה וכח לאתגרים השונים בחיים אז לדעתי המינון זה העניין.
