בוכהאנונימית בהו"ל
נשבר לי מבעלי. לא רוצה להתגרש ממנו כי אני אוהבת אותו מעומקי נשמתי. אהבת אמת. והוא גם אוהב אותי. ומרגישה את זה. מאוד. והוא דואג להראות לי את אהבתו כמעט תמיד.
אבל אני סובלת ממנו כל כך. בקטע שהוא לא עוזר ולא עושה כלום בכל מה שקשור לילדים.
כלום פשוט כלום. רואה אותי רועדת מותשת על סף קריסה, או בעצם כבר בקריסה ממש, ולא עוזר ולא עושה כלום. בעצם כן עושה, שגעון שיש לו שאני לא יכולה לפרט- קשור לתחביב, ב״ה לא משהו שלילי.
אבל זה כל כך מרתיח. אני קורסת ואתה עסוק בשטיות. ושום דבר לא עוזר. הבנאדם חי בבועה. אני בוכה. נמאס לי.
וכל ערב מחדש אני רבה איתו ומסבירה לו שאני קורסת ושיפסיק עם השטיות שלו ושמהרגע שהוא חוזר מעבודה הוא צריך לעזור לי עם הילדים, וכלום לא קורה.
הערב התשתי את עצמי בריב ענק איתו בשוב ניסיון כושל להסביר את עצמי, וכאילו רבתי עם קיר. ממש הרגשתי משוגעת. והילד ראה הכל והיה שבור ועצוב. ולי נשבר שהילדים סובלים מהאווירה שאני נאלצת לעשות כדי לעורר את בעלי. פשוט נמאס לי.
אל תציעו טיפול כי לא יעזור.
סתם פורקת כי אין לי איפה לפרוק.
הוא באמת בעל כל כך מדהים מהרבה מובנים באמת באמת מדהים
מועך את עצמו המון פעמים בשבילי
ועוזר בדברים אחרים
אבל מה שקשור לילדים- אפס. והוא אוהב אותם מאוד ומראה גם להם אהבה אבל לעזור לי לטפל בהם? אפס. ולי כבר נשבר. והדמעות זולגות וזולגות
ותוך כדי שאני כותבת את זה הוא קורא לי שאני יבוא אליו.. שנלך לישון ביחד.. אבל לא מסוגלת להסתכל עליו מרוב שכואב לי.. והוא לא מבין כלום, ואני כבר ממוטטת פיזית ונפשית
לא יודעת איך יש לי כוחות בכלל לרשום לכן.. סליחה על החפירה
אז את מביאה בייביסיטר קבועה כל יוםחגהבגה
וזהו.
מישהי שתהיה איתך פשוט כל יום
בדיוק. וחיבוק גדול!אורוש3
אני יודעת שזה נשמע ילדותי מה שאני יגידאנונימית בהו"ל
אבל אני רוצה שהוא יהיה שותף איתי בגידול הילדים. לא מישהי חיצונית.
אם הוא היה בעבודה או משהו באמת חשוב אין ספק שהיתי מביאה בייביסיטר. אבל איתו עשיתי ילדים, הוא זה שאמור לעזור לי לגדל אותם.
בכל מקרה דיברנו קצת לפני השינה, אמר שמעכשיו הוא יעצור את כל העיסוקים שלו כדי לעזור לי במה שאני יבקש, אבל יצא שכולנו נלך לישון מאוחר יותר כולל הילדים. אז לא יודעת עד כמה זה שווה..
זה ממש לא ילדותי. מובן מאוד מאודחדשה ישנה
לא מכירה את האינטרקציה ביניכם , אבל מציעה לבקש ולהסביר ולהגיד שוב ושוב את הצורך שלך, את הקושי, את הכאב... הוא ראה שאת בוכה ומפורקת מזה? מה הוא אמר?
אל תתייאשי, לפעמים לוקח זמן עד שהדברים נכנסים. גבר שאוהב אותך, רוצה שיהיה לך טוב, רק לוקח זמן להפנים וליישם לפעמים...
בטח שזה שווהאביול
הוא מציע לך את מה שאת רוצה. הוא ישתדל להיות שותף בגידול הילדים. מה זה לעומת הליכה לישון מאוחרת?
ולמה זה מחייב שילכו לישון מאוחר?
מאוד בוגר ולא ילדותי בכללחגהבגה
וואי יקרה!ה' כל- יכול
חיבוק ענק של הזדהות...
מרגישה כאילו אני כתבתי את זה.
במובנים קצת שונים.

מקווה להחכים מהתגובות שיכתבו לך כאן נשים חכמות.
ושוב חיבוק❤❤❤
תודה על החיבוק❤️אנונימית בהו"ל
למה טיפול לא יעזור?אחת פשוטה
אצל מישהי/ו מקצועי/ת בוודאי שיעזור.
כשהמטפל מסביר ומשקף לו את התחושות שלך בצורה הכי עמוקה שלהן ומסביר ומשקף לך מה הם המניעות שלו שגורמות לו לא לעזור עם הילדים למרות שהוא אוהב אותך רואה שקשה לך... המצב פתאום ניראה שונה לחלוטין
כיאנונימית בהו"ל
שתינו מבינים את התחושות של השני, דיברנו על זה
הוא דיבר איתי כמה זה חשוב לו מה שהוא מתעסק, זה חלק מהשגרת חיים שלו עוד מילדות, ״תחביב״ באמת מאוד חיובי האמת, שהוא רוצה להמשיך להתעסק עם זה עד סוף חייו,
פשוט לי לפעמים התחביב הזה זה נראה שטותי לעומת גידול הילדים.. כשבפני עצמו העיסוק שלו דווקא מאוד חשוב.
והוא כן מבין אותי כמה אני זקוקה לעזרה, וכל הזמן מחמיא לי אפילו שהוא לא מבין איך אני מגדלת אותם ומטפלת בצורה כל כך טובה לבד, ושהוא מבטיח לעזור לי בכל שניה פנויה שתיהיה לו, ובאמת מידי פעם הוא עוזר אבל כנראה שזה לא מספיק..
ככה שגורם חיצוני שיסביר לנו את הצד אחד של השני לא יעזור לנו
כי אנחנו כבר מבינים את השני ומדברים הרבה..
אתמול בלילה ניסינו למצוא פתרון.. נמשיך היום.. מקווה שיהיה בסדר
לא כדאי לפסול טיפולעלה למעלה
לפעמים מישהו חיצוני מראה את הכל בפרספקטיבה אחרת.
אויש אויש אויששוקולד פרה.

 

מה יהיה אם תצאי והוא יהיה איתם?

אפילו סתם ישמור עליהם בלי לטפל בהם יותר מדיי?

 

נשמע שהכל-הכל-הכל עלייך ואת קורסת.

אין ספק שאת מלאה בטינה ומרירות כלפיו. אני אפילו בחצי הדרך הייתי מרגישה שיאים כאלה של טינה.

 

למה שלא יהיו לך כמה הפסקות משלך במהלך השבוע,

בהם הוא עם הילדים ואת יוצאת?

 

תאי. תתאווררי. שיתמודד.

הילדים אולי יצטרכו להתרגל אליו מחדש

ואולי הוא אליהם

אבל זו בעיה ש-ל-ה-ם!

 

לך יש בעיה כרגע והיא- מחנק.

אם תמשיכי לחנוק את עצמך את באמת יכולה להגיע למקומות מאוד לא טובים (לא סתם השתמשת במילה משוגעת... המחנק הזה משגע).

 

הילדים יתמודדו ובעלך יתמודד.

אף אחד לא ימות. אף אחד לא יחלה.

אולי יהיה קצת לא נעים, אבל הכל יהיה בסדר.

 

רק את תצטרכי לא לחשוב מה קורה בבית,

שזו לפעמים העבודה הכי קשה...

 

אבל אל תדאגי,

גם זה יעבור.

ותמצאי את עצמך הולכת בלי חשש.

 

מה את אומרת?

 

 

היי עונה לךאנונימית בהו"ל
אני לא זקוקה לאיוורר חיצוני לצאת.. אני זקוקה למנוחה פיזית, כי אני כל היום על הרגליים, בפעולה, ופיזית כבר מותשת, והפיזית מתיש לי את הנפש,
ככה שהרעיון יכול להיות נחמד לכיוון השני שאני ילך לתפוס לי איזה מנוחה/שינה והוא יהיה עם הילדים..
אבל אם אני ישאיר אותם איתו ללא טיפול כשאני יחזור מהאיוורר יהיה לי אקסטרה טיפול בהם, שכרגע לא אפרט עד כמה זה אינסטנטיבי.. אז מוותרת מראש על האיוורר
היי נשמע מתישהתמסרות
בגלל הפתיחה המרגשת שלך על זה שאתם אוהבים אני אענה בצורה יותר פרקטית ופחות מכילה.


תראי בעצם צריך לבדוק כמהי דברים:
1. יכול להיות שהוא באמת לא מסוגל לעזור איתם וצריך להשלים עם זה כמה שיותר מהר
2. יכול להיות שהוא התרגל שאת אחראית ועכשיו זה קשה לשנות את החלוקה בינכם.
3. אולי בכלל אין לך בעיה שאת אחראית על הכל רק צריכה הערכה

אז אם באמת זה כמו 1 ואין מצב שהוא עוזר אז כמו שכתבו להציב עובדה שיש בייביסטר/ מנקה/ עזרה אחרת קבועה שמוגדר לה תקציב והיא עוזרת!
אם לדוגמא היית רוצה עכשיו שהוא יבנה משהו והוא לא מסוגל כרגע ואת בטוח לא יודעת לעשות אז הייתי מביאים בעל מקצוע לנושא אז גם כאן.

אם זה המצב של 2 אז נדרשת עבודה יותר עמוקה, כי הוא הורגל למצב הזה וכרגע לצאת ממנו יהיה לו לא פשוט.
מה כן אפשר לעשות

הדרך הקצרה והפחות מומלצת: להודיע שמחר או מתי שתחליטי את נוסעת ובהצללה לו עם הילדים.

הדרך הארוכה: קודם לדבר איתו, הפעם אבל בצורה שונה, את מספרת שאת מותשת מאוד, לא יכולה לעשות את כל עבודות הבית.
ואז כותבים את כל המשימות וכל אחד בוחר מה הוא עושה, כאן את מחליטה באמת עם מה את יכולה להחזיק מעמד ומה את משחררת אליו ולא מתעסקת בזה יותר, עכשיו מה שאת משחררת אליו רצוי שיהיה משהו שיוביל לתוצאה שתפריע לו אם זה לא נעשה, כמו לדוגמא שהוא אחראי על הכביסה, מתי שהוא הבגדים יגמרו אם הוא לא יעשה ואז תשלחי את הילדים אליו עם הבקשות.
או להכין כריכים בבוקר, אם לא יהיה להם אוכל הם יבואו אליו.

זה לא המקום של לחנך אלא זה פשוט ככה העולם עובד וכרגע ברור לו שהכל בתחום האחריות שלך וזה נוח לו.

לגבי מספר 3 כאן נדרשת רגע כנות עמוקה מצדך. במצב בו את פיזית יכולה לעשות דברים אולי באמת את מעדיפה לעשות הכל ושהוא רק יעריץ אותך על כך?
זה סידור שעובד בהרבה בתים ויכול להיות נהדר.
בשביל שזה יקרה צריך להיות ברור לו ולך מה הצורך שלך.
ולהגיד במשפט ברור כי למרות שהכי כייף שהעולם יבין אותנו לבד לרוב זה לא הולך ככה.

אז להגיד לו, בעלי היקר זה מתיש אותי ואני מרגישה עצובה כי אני לא מוערכת, מה שיעזור לי זה שאני ארגיש שרואים את מה שאני עושה ויעריכו את זה. לכן אשמח שתגיד לי תודה על הדברים שאני עושה ושתציין מה שמת לב שקרה פה בבית. זה בסדר מבחינתך?

הכל נשמע פשוט כזה אבל דורש הרבה עבודה עצמית, נשמע שיש לכם בסיס מדהים לעשות שינוי!

בהצלחה רבה רבה
שני דברים שחשבתי...רקלתשוהנ
עבר עריכה על ידי רקלתשוהנ בתאריך ט"ו בכסלו תשפ"ב 13:02
עבר עריכה על ידי רקלתשוהנ בתאריך ט"ו בכסלו תשפ"ב 13:01
קודם כל חיבוק ענק, באמת באמת מצב מוציא מהדעת!!!!

1.אנימחושבת שאתם חייבים להפריד.
יש שעות שהוא יושב בבית איתך, עם הילדים והכל, ועוסק במשהו אחר. זה מוציא אותך מהדעת, מבזבז לך אנרגיות, מכעיס אותך וגורם לריבים אינסופיים ולאוויררה רעה.

אני חושבת שצריך להיות קו ברור מאד מתי הוא מתעסק בתחביב שלו ומתי הוא נוכח בבית.
ואם אחרי מיליון שיחות הוא או אתם עוד לא הצלחתם לשים את הקו בתוך הבית, אז הקו יעבור מחוץ לבית -בשעות הצהריים לתחביב הזה אין מקום בבית.
אני חושבת עדיף אפילו שיצא החוצה לשעה, או יגיע בשעה איחור מאשר שיהיה איתך בכל הבלגן ולא יהיה שותף.
אני לא יודעת אם זה משהו ףיזי או משהו בפלאפון, אבל מה שהוא משתמש בו בשביל זה נעול בחדר אחר, או נמצא מחוץ לבית, וזהו.
ואז אץת לא צריכה להתלבט אם לתת לו את הזמן הזה כי זה כל כך חשוב לו, ולא צריכה לוותר על הכוחות שלך, והוא לא נמצא במאבק בין הרצונות שלו, וזהו.

2. כתבת משפט שממש תפס לי את העין - על האווירה שאת נאלצת לעשות כדי לעורר אותו.
זה טעות גדולה מאד לדעתי שגוזלת לך המון כוח.
אני לא יודעת בדיוק לדייק ולנתח אולי חכמות יותר יעזרו, אבל הצורה שאת פועלת לא מועילה לך ולהפך-גוזלת לך המון אנרגיה.
אם היית לבד בבית, היית מסתדרת יותר טוב. היית מוצאת כוח. אבל בעלך יןשב שם ואת מוצפת ברגשות קשים, וכל דבר שכואב לך זה אשמתו וכל דבר שקשה לך זה בחירה שלו לא לעזור לך.
ומהצד שלך את לא יכולה בצורה הזאת למצוא בתוכך את הכוח, כשאת כל כך תלויה בו. אני הרגשתי את זה מאד מאד חזק כשבעלי היה בצבא, היה לי מאד קשה פיזית, והייתי נשברת והייתי סחוטה וכל מה שאת מתארת. אבל לא היה לי את העול העצום הזה שך מישהו שיכול לעזור ולא עוזר. לא היה לי את העול של התלות, וכמה שזה קשה להתמודד עם הכל לבד, זה גרם לי למצוא דרכים להתמודד, ודרכים לאפס אץ עצמי ולחזק את עצמי מבפנים ולא בגלל או בזכות או עם קשר בכלל לבעלי.

ואגב גם ביומיום, כשבעלי חוזר הביתה אני מרפה, כשהוא נכנס אני שמה לב שבעצם איןןן ליייי כוווחחח כבבבררר ומעבירה עליו את כל העומס. אם הוא קולט אליו את המשימות זה נהדר, אם לא אני נשארת קירחת משני הצדדים - גם אני גמורה, וגם החלטתי לעצמי שאני לא מסוגלת יותר, וגם אין מי שיעזור. זה קורה בקלות גם כשהוא מאחר ב5 דקות, החלטתי שב1830 אני יכולה להרפות, והוא לא מגיע, ואז הוא מגיע ב1840 ואני כבר אחרי 10 דקות של עבודה כשאני לא מסוגלת יותר, רק כי החלטתי ככה בראש.

אני לא אומרת בשום צורה שזה בסדר שבעלך פשוט נמצא ולא עוזר אחרי שאת כל כך מבקשת ודורשת, ולמרות שההיגיון אומר שאין שום סיבה שהכל יכול עלייך. אני רק מנסה להגיד שבמסגרת הסיטואציה הזאת, התגובה שלך מחלישה אותך.
**הוא לא גורם לך להגיב ככה. את בוחרת להגיב ככה. קל לי מאד להבין את התגובה שלך, באמת באמת, אבל היא לא מועילה.**

לכן אני חושבת שוב שעדיף שהוא לא יהיה איתך גם מהכיוון הזה. או שיהיה פנוי, או שלא יהיה בכלל.

ואז את תהיי פנויה למצוא פתרונות אחרים, ותהיהי לך יותר יצירתית, ולא כל הקושי שלך יסתובב סביבו.

תודה על התגובה המושקעתאנונימית בהו"ל
כמה שזה נכון מה שאת רושמת
באותו ערב שהתווכחתי איתו אמרתי לו אז לך תעשה את כל זה במקום אחר
אני לא מוכנה לסבול עם הילדים ולראות אותך עסוק בדברים האלה..
כי באמת שיותר קשה לי נפשית לראות את עצמי מקריבה את כל הגוף שלי פיזית ונפשית בשביל לטפל בהם טיפול אינסנטיבי והוא יושב לו ומתעסק במשהו שמעצבן אותי..
אבל כמו שרשמתי בעדכון האחרון שהוא חייב לעשות את זה בביית..
הלוואי שהיה אפשרות שכשהוא בביית זה רק שהוא פנוי לעזור ולהיות איתי ועם הילדים.. באמת הלוואי.. זה היה מונע הרבה אנרגיות שליליות
אוף רקלתשוהנ
1. אולי לפחות שיהיה בחדר נעול?
2. אולי לפחות לתחום שרק חלק מהזמן הוא על זה וחלק מהזמן הוא אחראי על1,2,3 דברים מוגדרים? כתבו לך פה כמה את העצה הזאת ונראה לי גם שזאת עצה טובה.

חיבוק!!
מנסה לעזור מעשיתמיואשת******
יש לך כי להתחיל בקטן?
כי בעצם נשמע לי שיתכן שבעלך מבין שהוא צריך לוותר על כל התחביב שלו וזה מפחיד אוצו והוא לא מסוגל ובורח.
הייתי מציעה להתחיל בשני סוגי גבולות
גבול אחד אומר- עד שעה שבע אתה עוזר לי, משבע אתה משוחרר לתחביב כמה שבא לך.
גבול שני אומר- לתת לו משימות קונקרטיות
לא ״תעזור לי״
אלא למשל- כל יום אתה אחראי מקלחות לילדים. סיימת מקלחות, לך לתחביב.
תנסי לחשוב איל את יכולה להתאים את זה לשגרת חיים שלכם.

גם אם זה לא הגיוני ולא נכון בעיניך שעכשיו הוא יעזור רק במשימה אחת, או רק שעה אחת משד עד שבע נגיד, עדיין אם את באמת רוצה לפתור את הבעיה את צריכה להתחיל בקטן
ובשאר הזמן לשחרר לגמרי.
עוד חודש, אחרי שהשגרה החדשה תהיה קבועה יותר, ואת תנוחי קצת יותר, תוכלי לחשוב האם יש מקום להרחיב את הזמנים, אולי להגביל את התחביב לשני ערבים בשבוע וכו.
ותחשבי כמה את מוכנה לפרגן לו מתוך הבנה על דברים אחרים
תנסי לראות איפה זה הכי כואב לך ולהתחיל בדבר אחד
אבל משימה מוגדרת עד הסוף. לא ״תשמור עליהם ואני אנוח״ כי אז כמי שאמרת תחזרי לבלאגן עצום.
אז - תן להם ארוחת ערב סנדוויץ עם חמאה עגבניה חתוכה וחביתה . ברחל ביתך הקטנה.
או תקלח תחפוף תנגב תלביש פיגמה.
הסבר מעמיק בדיוק מה זה כולל.
והבטחה שאחרי שהמשימה שלו תבוצע בצורה נורמלית הוא משוחרר לתחביב
תתחילי ממשהו. בע״ה ככל שהוא יעשה יותר הוא גם יבין את הקושי שלך יותר והשיח יהיה מקבל יותר
בהצלחה והלוואי על כולנו אהבת אמת כמו שזועקת מההודעה שלך. ❤️
רציתי להציע משהו דומה ולא הצלחתי לנסח, חותמת על כל מילה.טארקו
מצטרפתעטרת בעלה
מאד עזר לי שאמרו לי פה לבקש מהבעל בקשות ספציפיות מאוד ולא רק 'תעזור לי'
אהבתי!!מיץ ענבים
היי תודה על התגובה המושקעת!!אנונימית בהו"ל
לצערי אי אפשר להגביל את העיסוק שלו כי זה דרך חיים
נראלי שתיארתי לכן לא טוב שזה ״תחביב״
בגדול זה גם תחביב וגם אורח חיים שגוזל ממנו המון זמן וזה נפרס לאורך כל היום.. ככה שאין לי אופציה להגביל לו את זה..
מה שרשמת להתחיל בקטן עם משימה זה רעיון טוב אני באמת צריכה לפרט לו יותר מה אני רוצה ממנו
הקטע שכל דבר שאני יבקש ממנו גורר כל כך הרבה שאלות שאני כבר מתייאשת
למשל תלביש פיגמה את הילד
אז ישאל איפה הפיגמה, שעה עד שהוא ימצא את זה בארון, ועל הדרך יהפוך לי שם עוד כמה בגדים ועוד כמה שאלות על איך כמה ולמה .. זה סתם דוגמא אבל כל משימה שאני מבקשת מתישה אותי עם השאלות..
לאט לאט זה ישתפר...טארקו
הוא באמת לא מכיר.. אבל לאט לאט גם את תלמדי למקד וגם הוא יכיר יותר..
אין מה לעשות את חייבת להתחיל איפשהומיואשת******אחרונה
היתה תקופה שעל המגירות בשידה שלנו היו מודבקות תועות ברורות- פיגמה וגופיות, בגדי יום חול, תחתונים, וכן הלאה
או שתשאירי לו הכל מוכן לאחרי האמבטיה.
תתחילי איפשהו
יותר קל להכין בגדים מאדר לקלח את הילדים לבד, נכון?

ומה שאמרת לגבי דרך חיים, תשמעי את לא מסבירה וזה נורא מעורפל אז אני לא מבינה.
אבל מציעה לך לדבר איתו ולסגל חשיבה אחרת
נישואין זה דרך חיים
ילדים זה דרך חיים
זה אורח חיים אמיתי
שנפרס לאורך כל היום
וכל השאר צריך לבוא בתוכו ומסביבו

אם הזוגיות והילדים נכנסים במה שה״תחביב״ הזה משאיר מהזמן שלו, יש פה בעיה רצינית בסדר העדיפויות.
וזה פשוט לדבר ולדבר ולדבר על זה שוב ושוב עד שזה נטמע.
ולתת משימות קטנות שיגדלו לאט לאט וימלאו את הזמן שלו בצורה הגיונית בבית והוא ילמד לסדר את האורח חיים שלו מסביב לשוטף
ודבר אחרון, תפסיקי לקוות שיקרה איזה קסם ותבוא המכשפה הטובה ותכשף אותו והוא יבין הכל לבד ומעצמו וזה יסתדר ויהיה הפי אנד.
זה חיים , לא אגדה
ובחיים צריך לעבוד, לדבר, להשקיע, לתת משימות, לפרט מה רוצים ולא לחכות לניסים.
מעצבן ? כן.
אבל מביא תוצאות.
לחכות לאגדות שתתגשמנה מעצמן זה גם מעצבן וגם לא מביא תוצאות
תחליטי מה את בוחרת
❤️
היי קראתי מה שכולכן רשמתן ליאנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך י"ז בכסלו תשפ"ב 16:11
קצת קשה לי להגיב לכל אחת בניפרד
אבל כולכן מדהימות שאתן עוזרות מזמנכן ..

סתם רציתי לציין שרשמתי בתחילת ההודעה ״לא רוצה להתגרש ממנו כי ..״ זה כי פחדתי שתציעו לי להתגרש או לברוח ממנו ורציתי להבהיר מראש שזה לא הכיוון..
ובסוף כולכן רק ניסיתן לעזור לנו.. באמת אתן מהממות..
מעדכנת קודם רקע שהתחביב הזה קשה מאוד להגביל אותו בזמן כי זה לא בדיוק תחביב.. זה יותר כמו אורח חיים שונה משל אדם רגיל שמצריך ממנו המון זמן .. וזה חייב להיות רק בביית.. לא רוצה לפרט אבל זה חייב לקרות בביית.. סתם למשל דוגמא אדם שבחר להיות אלוף עולם בטניס וחייב כל הזמן להתאמן ולהתאמן.. זה דוגמא קיצונית אבל זה קצת ממחיש את מה שקורה עם בעלי..בגלל שלא יכולה לפרט לכן מה זה בדיוק ..
הכרתי את זה אצלו מאז ומעולם וזה לא הפריע לי עד התקופה האחרונה שכבר קשה לי לבד עם הילדים ובאמת זקוקה לו..
בכל מקרה מעדכנת שדיברנו על זה בסופש והתחלנו כמה שינויים למשל-
עד היום הוא לא עצר באמצע העיסוק בשביל בקשות שלי ואמר שעכשיו הוא יקום ויעצור הכל אם אני צריכה משהו,
אמר שינסה כמה שיותר לצמצם את הזמן שזה לוקח..
ונתן לי לבחור אופציה שהוא עוזר לי בכל מה שאני רוצה אבל הוא יהיה מחוייב להמשיך את העיסוק שלו ככה שזה יגזור על כולנו לישון מאוחר..
ומנגד
אמר שאוטוטו הוא יוכל להפחית שעות בעבודה ב״ה שלו ולהגיע יותר מוקדם לעזור לי..
אז מקווה שהמצב קצת ישתפר..
וב״ה העיסוק הזה לא קיים בסופש!! אז כל סופש הוא עוזר לי וגם הפעם הוא עשה המון המון עם הילדים כל מה שביקשתי ממנו
כמו שהוא אוהב להגיד לי ״דברי איתי במשימות״
ובאמת נתן לי לנוח ועשה הרבה במקומי..
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !