נשבר לי מבעלי. לא רוצה להתגרש ממנו כי אני אוהבת אותו מעומקי נשמתי. אהבת אמת. והוא גם אוהב אותי. ומרגישה את זה. מאוד. והוא דואג להראות לי את אהבתו כמעט תמיד.
אבל אני סובלת ממנו כל כך. בקטע שהוא לא עוזר ולא עושה כלום בכל מה שקשור לילדים.
כלום פשוט כלום. רואה אותי רועדת מותשת על סף קריסה, או בעצם כבר בקריסה ממש, ולא עוזר ולא עושה כלום. בעצם כן עושה, שגעון שיש לו שאני לא יכולה לפרט- קשור לתחביב, ב״ה לא משהו שלילי.
אבל זה כל כך מרתיח. אני קורסת ואתה עסוק בשטיות. ושום דבר לא עוזר. הבנאדם חי בבועה. אני בוכה. נמאס לי.
וכל ערב מחדש אני רבה איתו ומסבירה לו שאני קורסת ושיפסיק עם השטיות שלו ושמהרגע שהוא חוזר מעבודה הוא צריך לעזור לי עם הילדים, וכלום לא קורה.
הערב התשתי את עצמי בריב ענק איתו בשוב ניסיון כושל להסביר את עצמי, וכאילו רבתי עם קיר. ממש הרגשתי משוגעת. והילד ראה הכל והיה שבור ועצוב. ולי נשבר שהילדים סובלים מהאווירה שאני נאלצת לעשות כדי לעורר את בעלי. פשוט נמאס לי.
אל תציעו טיפול כי לא יעזור.
סתם פורקת כי אין לי איפה לפרוק.
הוא באמת בעל כל כך מדהים מהרבה מובנים באמת באמת מדהים
מועך את עצמו המון פעמים בשבילי
ועוזר בדברים אחרים
אבל מה שקשור לילדים- אפס. והוא אוהב אותם מאוד ומראה גם להם אהבה אבל לעזור לי לטפל בהם? אפס. ולי כבר נשבר. והדמעות זולגות וזולגות
ותוך כדי שאני כותבת את זה הוא קורא לי שאני יבוא אליו.. שנלך לישון ביחד.. אבל לא מסוגלת להסתכל עליו מרוב שכואב לי.. והוא לא מבין כלום, ואני כבר ממוטטת פיזית ונפשית
לא יודעת איך יש לי כוחות בכלל לרשום לכן.. סליחה על החפירה
אבל אני סובלת ממנו כל כך. בקטע שהוא לא עוזר ולא עושה כלום בכל מה שקשור לילדים.
כלום פשוט כלום. רואה אותי רועדת מותשת על סף קריסה, או בעצם כבר בקריסה ממש, ולא עוזר ולא עושה כלום. בעצם כן עושה, שגעון שיש לו שאני לא יכולה לפרט- קשור לתחביב, ב״ה לא משהו שלילי.
אבל זה כל כך מרתיח. אני קורסת ואתה עסוק בשטיות. ושום דבר לא עוזר. הבנאדם חי בבועה. אני בוכה. נמאס לי.
וכל ערב מחדש אני רבה איתו ומסבירה לו שאני קורסת ושיפסיק עם השטיות שלו ושמהרגע שהוא חוזר מעבודה הוא צריך לעזור לי עם הילדים, וכלום לא קורה.
הערב התשתי את עצמי בריב ענק איתו בשוב ניסיון כושל להסביר את עצמי, וכאילו רבתי עם קיר. ממש הרגשתי משוגעת. והילד ראה הכל והיה שבור ועצוב. ולי נשבר שהילדים סובלים מהאווירה שאני נאלצת לעשות כדי לעורר את בעלי. פשוט נמאס לי.
אל תציעו טיפול כי לא יעזור.
סתם פורקת כי אין לי איפה לפרוק.
הוא באמת בעל כל כך מדהים מהרבה מובנים באמת באמת מדהים
מועך את עצמו המון פעמים בשבילי
ועוזר בדברים אחרים
אבל מה שקשור לילדים- אפס. והוא אוהב אותם מאוד ומראה גם להם אהבה אבל לעזור לי לטפל בהם? אפס. ולי כבר נשבר. והדמעות זולגות וזולגות
ותוך כדי שאני כותבת את זה הוא קורא לי שאני יבוא אליו.. שנלך לישון ביחד.. אבל לא מסוגלת להסתכל עליו מרוב שכואב לי.. והוא לא מבין כלום, ואני כבר ממוטטת פיזית ונפשית
לא יודעת איך יש לי כוחות בכלל לרשום לכן.. סליחה על החפירה
תודה על התגובה!