ומרגישה אשמה על זה...

הוא אומר לי שככה כל החברים שלו.

אני חושבת שזה לא נכון כמובן כי בסביבה שלנו הגברים בסביבה רוב הערבים ובאים להשכבות וכו'

אבל באמת הסביבה שלנו היא גם א בדיוק הסגנון שלנו 

אז אני לא ממש יכולה לומר....

אבל אשמה היא חלק מאוד משמעותי בדיוק כפי אמתר בגל המניפולטיביות

אמרתי לו שזה פוגע בי ושאני רוצה שנישן ביחד והוא כזה את נפגעת??? אני נפשע מרגיש שהמאמץ אמור להיות מצידי.

אז אמרתי לו טוב בסדר אין בעיה.

בעז"ה מהיום אני ישנה ב10:30 וממש אשמח שתצטרף אלי, זה היה בקטע טוב שבוע שעבר, אבל כן הרגשתי לא נוח כי הייתי פגועה וגם ממש זקוקה לו איתי במיטה. וחסר לי מאוד היחסים. כל היום אני מחכה אבל כשהוא בא אין לי כוח ולא יוצא לי מזה כלום...

אבל נראה לי שהויכוח שהיה בשבת קשור לפגיעות של שנינו ולחוויה של ריחוק כזאת.... אוף ל איודעת.

יש זמנים כמו יום שישי בצהרים שאנחנו נחים בדרך כלל ביחד.

וגם רוב הערבים אני מחכה לו אבל עייפה מאוד, ולא מסוגלת ליחסים אבל מדברים

אני הרבה מתארת לו כמה אני זקוקה לו והוא אולי מאמין אבל אומר לי שלא מספיק מרגיש...

השעות שהוא לא בבית כוללות גם עבודה וגם לימוד תורה שמואר מאוד חשוב לו. וגם שיעור שהוא עצמו מוסר, כך שחייב את הזמן להכין אותו.

אני גם מאמינה ברצון הזה שלו ללמוד וחבתי שאני רוצה להקיע בזה אבל לא מספיק הבנתי את המשמעות של זה מבחנת העומס על החיים.

אני ממש ביקשתי שיוריד אבל הוא כבר בתוך זה ומאוד רוצה.

אז זהו שאמתרי לו שאני הולכת לישון ב10:30 ואם הוא רוצה הוא מוזמן.

אבל מה יהיה שאני לא אפגש איתו כל היום גם לי יש צרכים וכמו שאת אומרת אם אני צריכה אותו אז שאהיה רעננה ב11 בלילה!!

וזה לא מתאים לי, רוצה שהוא ישקיע!

גם @חגהבגה.

משהי מוכנה רגע אבל לראות בשבילי את הצד של בעלי ולעזור לי להבין אותו?

מרגישה שזה שאני יודעת שאני צודקת לא בדיוק מועיל כרגע לזוגיות שלנו...

הוא אורמ לי שמשמעם לו במיטה אם הוא בא כל כך  מוקדם.

אני קמה ב6 והוא רק ב7 וגם נח בצהרים כי יש לו הפסקה...

אז הוא מבין לגמרי שאני עייפה אבל מה אני רוצה ממנו....

יש כאן כמה וכמה נושאים,

שמצריכים ליבון וברור כל אחד בפני עצמו.

מנסה לכתוב את העיקריים שבהם, לפי הסדר בו כתבת אותם בהודעתך:

1. "נשואה כעשור ויותר.

בהריון

עם כמה ילדים בבית.

בעל טוב ואהוב.

חיים טוב ב"ה."

הסעיף הזה, כמה שהוא פשוט לכאורה, יש בו הרבה.

יש בו הרבה גם כי הוא מראה לך את הבסיס *המאוד טוב* שיש לכם, לשניכם.

ב"ה אתם נשואים יותר מעשור

ב"ה יש לכם כמה ילדים

ב"ה יש עכשיו עוד הריון

ב"ה בעלך טוב כפי שהגדרת אותו

ב"ה אתם חיים טוב.

אז הבסיס הזה הוא מאוד חשוב ומשמעותי - כי על גביו אפשר ביתר כוח ואמונה ותקווה לגעת גם בדברים שפחות הולכים חלק,

גם בדברים בהם יש פערים,

גם בקשיים.

אבל לפני ואחרי נזכור אותו, את הבסיס הטוב הזה.

וגם בתוך ההתמודדות עצמה עם כל קושי - גם אז נזכור אותו. כי יש בו הרבה מפתחות לשיפור ויציאה מהקשיים עצמם.

זו פשוט דרך ללכת בה.

זה לימוד.

ולפעמים הדרך מתפתלת, לפעמים עם מהמורות, אבל יש לכם ב"ה בסיס טוב, ואם מוסיפים לו עוד כלים טובים ועוד הבנה ועוד כמה דברים - אפשר בהחלט להגיע ליעד בשמחה ובאהבה אז איזה כיף!

2. "לפני כ6 שנים עשיתי איזה שינוי בחיים מאוד משמעותי בעידודו המוחלט של בעלי. שינוי שברעיון היה מאוד חיובי ואני מרגישה טוב איתו ממש ושמחה על כך.

כחלק מזה חל אצלי שינוי אישיותי שאני שמחה עליו.

הייתי בחורה מאוד כנועה ומאוד ילדה סוג ממושמעת. 

בעלי הוא אדם עם דעות מוצקות והוא מעט שתלטן. זה היה לנו בסדר כי אני קיבלתי את זה והוא לא איש רע ח"ו פשוט נהנה שמשהי שומעת בקולו ועוד בהתלהבות. 

עם השינוי שעשיתי התחלתי להעריך את עצמי יותר ולהוקיר את הדעות של עצמי וזה יוצר קויש מאוד גדול כרגע בזוגיות. קושי שהולך ומחמיר. 

זה יוצר מריבות רבות ביננו, דברים שלא היו בשנים קודמות. אני לא רוצה להיות רעה אליו הוא איש ואבא נהדר. אבל הוא החלטי מאוד וכל פען שאני לא בדעתו הוא מנסה לשכנע אותי באובססיביות לשנות את דעתי.

לפעמים אני שותקת ולפעמים אני עונה. "

כאן בסעיף הזה יש רובד חשוב מאוד להבנה יותר עמוקה של כל מה שקורה בחייכם.

גם הבנה יותר עמוקה עלייך,

גם הבנה יותר עמוקה על בעלך

וגם הבנה יותר עמוקה על הזוגיות שלכם, ועל הדנמיקה הזוגית שמשתנה ב6 שנים האחרונות.

אני חושבת שיש המון מה להאריך בסעיף הזה, וששניכם תורכלו להירתם מאוד ע"י העמקה ובירור לעומק בכל מה שקשור כאן.

ולא רק בפן האישי, אלא גם בפן הזוגי.

כי מה שאת מתארת זה בעצם נעשה כאן שינוי.

שניכם הייתם רגילים לדינמיקה X, ובתוכה יכול להיות שאת לא הרגשת הכי טוב, בגלל אותו דפוס שכתבת שהיה כנוע יותר, אבל עדיין הסתדרתם בתוכה,

ואז עשית תהליך אישי שגרם וגורם לך לשנות את התנועה בנפש מעמדת כניעה וריצוי - לעמדה של יוזמת, מחליטה, אקטיבית, עם דעות ועמידה עליהם.

ואז את בתוכך מרגישה המון המון דברים בכל התהליך הזה.

וגם בעלך - חווה את השינוי הזה בתנועה אצלךל

וכמובן כמובן שגם הזוגיות שלכם.

וזו מלאכת מחשבת לעשות זאת בצורה טובה שתגרום לכל הנפשות הפועלות להרגיש טוב.

לגרום לכל הנפשות הפועלות להרגיש שרואים אותם, שיש קשיבות לצרכים שלהם, שהם חשובים, ואהובים, ויקקרים,

ושאף אחד לא מרגיש שזה בא על חשבונו או שזה דורך לו/לה על צרכים כלשהם...

וההגעה הזו לנקודה שבה תרגישו כולכם כך - כרוכה בהחלט בדרך משותפת, זוגית, וגם אישית,

שבכוחכם להגיע אליה, אבל לא "שזה יפול מהשמים", אלא בעבודה. עבודה אישית וגם זוגית.

וחשוב לי גם להדגיש משהו נוסף שכתבת כאן -

שהשינוי עצמו היה בעידודו המוחלט של בעלך!

אם נחזור לסעיף הראשון - גם כאן יש המשך של אותו האור והטוב הזה שיש לכם בזוגיות,

בעלך עצמו עודד אותך לכך!

וכמו שכתבת - לא רק שאינו איש רע ח"ו,

אלא העדת עליו שהוא איש טוב

שהוא אבא טוב

וגם בנקודה הזו יש הרבה מה להעמיק אצל שניכם - כי יש בה לענ"ד עוד מפתחות להבנה איך מגיעים אל היעד הרצוי...

כרגע הריקוד הזוגי הזה בין שניכם - שהיה ריקוד בו בעלך המחליט - ואת המקשיבה, משתנה וגורם לחיכוכים ומריבות כי שניכם לא רגילים לשינוי הזה, כל אחד מתבצר בעמדה שלו,

התנועה שכ"כ חשובה ורוצה לפרוץ ממך החוצה - תנועה שאת מעידה שאת כל כך שמחה בה! של להיפתח יותר, להיות נוכחת יותר, להיות קיימת יותר, להיות בעלת קול יותר, להיות בעלת ניראות יותר, להיות החלטית יותר, להיות בנביעה מכיוון פנימה החוצה ולא רק מן החוץ פנימה - זו תנועה מאוד מאוד מבורכת. שחיכתה הרבה שנים לצאת,

ועכשיו היא רוצה לצאת "בכל הכוח", ואם היא תרגיש שאי אפשר - היא תזדעק! ותגיד - אני כאן!

ומנגד עומד בעלך היקר - שהוא אדם טוב, אך החלטי. אדם טוב שהורגל להיות זה שמחליט, שהורגל שאותה תנועה בנפש *שלו* של ההחלטיות - יכולה לבוא לידי ביטוי במלוא עוצמתה בזוגיות שלו, בלי לפגוע באשתו, ועם זרימה והרמוניה נפלאה עם אופיה של אשתו.

ופתאום,

הכל השתנה.

הוא כבר לא יכול לנהוג באותה הדרך.

יש פתאום התנגדויות

יש דעה הפוכה

יש שינוי

וזה מפחיד

וזה מבהיל

ולפעמים בנוסף לכל עומס החיים, ועוד דברים שעוברים בחיים, ומעוד כל מיני סיבות - זה כבר נראה מאיים עד כדי כך שגם התנועה שלו מזדעקת ואומרת היי! עד כאן! אל תיקחו לי את השליטה מהידיים! אל תשנו לי כאן כל סדרי בראשית!

וקורים עוד הרבה דברים כאן.

דברים עדינים עדינים

וגם דברים גדולים.

וחשוב לשים עליהם את הדעת.

וחשוב לתת להם מקום.

ולראות איך אפשר עם כל זה לצעוד *יחד* לדרך חדשה,

דרך שלישית שתהיה טובה *לכולכם*!

3.

"עכשיו מה שקרה שמוציא אותי מדעתי.

הוא נמצא המון שעות מחוץ לבית.

יוצא ב8 בבוקר וחוזר ב11 בלילה באופן קבוע

אנחנו גרים במקום צדדי יחסית ולא יכול לחזור במשך היום כי זה לוקח מלא זמן אז מעדיך להיות בחוץ ורק כך מספיק כל מה שרוצה, עבודה ותורה ועוד.

אני בהריון ובשעה כזאת נורא נורא עייפה.

בטח עם גידול הילדים.

אז קורה שאנחנו לא מקיימים יחסים נגיד מלא זמן

ולעיתי נדירות הולכים לישון ביחד.

הוא מרגיש שזו אשמתי ושאני צריכה לישון בצהרים.

אני מבקשת שוב ושוב שיחזור מוקדם יותר ואין מה לדבר. 

אז לאחרונה קצת מתוח ביננו כל אחד מאיתנו לא מקבל צורך מאוד בסיסי שלו.

בדר"כ שיננו מאוד מאוד נהנים וזקוקים לזה.

(בשבת זה גם לא קורה מכל מיני סיבות שקשה לי לפרט, אבל ברעיו דומה לשאר השבוע) 

כאן בסעיף הזה יש 3 דברים שונים:

א. הלו"ז וסדר היום של שניכם, וכל מה שכרוך בכך.

ב. הקושי בקיום יחסים בצורה שטובה לשניכם

ג. הקושי הנ"ל שנמשך גם בשבתות.

אז בואי ננסה לראות רגע בכל סעיף מה קורה:

א. הלו"ז של שניכם.

ואוו.

את:

בהריון - שזה כבר לוקח כמעט את כל האחוזים של האנרגיה שלנו. ממש אבל.

+ עוד ילדים - שאת מגדלת אותם רוב הזמן הפיזי בכמות - לבד.

+ כל עול הבית - הניקיונות, הבישולים, הכביסות, וכל השאר

+ טיפול איחשי שאת עושה שדורש המון משאבים, וגם כוחות נפש, וגם שינוי עצום שאת עושה שגם שהוא מבורך יכול גם מאוד להתיש,

ואם את גם עובדת - אז גם זה.

ואם יש לך עוד דברים - אז גם אותם.

ובעלך:

יוצא כל יום ב8 וחוזר ב11!!! באופן קבוע!!!!

מכניס המון דברים של עבודה, של לימוד תורה, ועוד.

תראי,

רק מלכתוב את הדברים היבשים הללו אני בקושי נושמת בצורה רגועה.

כי באופןו קבוע לא להיות בבית *כל כך* הרבה זמן!

ובאופן קבוע להיות אחראית בלעדית על כל מה שאת עושה, כולל הליות בהריון וכולל כל מה שכתבתי עלייך - זה פשוט עמוסס!

וקשה!

קשה קשה קשה

***המציאות הזו עצמה*** דורשת ליבון ובירור

זו לא מציאות שבטווח הארוך והקבוע טובה לכם,

ועובדה שכתבת בכותרת שנמאס לך ובעיקר קשה...

איך לא יקרה?

זו מציאות שהייתה מתישה כל זוג באשר הוא!

כל אישה וכל איש!

הייתי חושבת ברצינות על לחשוב מה אפשר להוריד כאן.

אם חייבים עבודה,

אז לראות האם אפשר להוריד אפילו בקצת את השעות.

אם חייבים לגור באותו מקום - אז לראות איך אפשר לקצר את זמני הנסיעות.

לראות אם אפשר להוריד קצת מהזמנים של לימוד התורה (לא כי חס ושלום היא לא חשובה - פשוט הזוגיות שלכם והבית שאתם בונים חשובים לא פחות, והאושר שלכם, והשלמות של כל הבית הזה הוא הוא קיום התורה עצמה!!!)

לראות אם אפשר לעבוד קצת מהבית,

לראות אם אפשר להביא לך עזרה בבית, בין אם עזרה בניקיון ובישולים

ובין אם עזרה בדמות עוד ידיים של נערה וכדומה, או בייביסיטר שתוכלי לנוח כמה שיותר וכן הלאה

אבל לזכור - גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך - זה משתלם!!!

זה משתלם לך

זה משתלם לכוח ולשמחה ולרוגע שלך

זה משתלם לבעלך

זה משתלם לרוגע ולשמחה שלו

זה משתלם לזוגיות שלכם

זה משתלם לקירבה ולזמן הזוגי שלכם

זה משתלם לילדים שלכם 

שזוכים בהורים שמחים, קרובים, אוהבים

שזוכים במודל זוגי והורי ואישי מדהים של איזון נכון, של סדרי עדיפויות, של לא להתאבד וללכת לאיבוד ולטבוע...

ובאמת באמת שזה משתלם לכולם!

חס ושלום, רק לצורך התרגיל המחשבתי - גירושין עולים הרבה הרבה הרבה יותר.

ובגירושין בעלך יהיה חייב למצוא זמן הרבה הרבהה יותר רחב מאשר עכשיו כדי להיות עם הילדים

וכל סעיף במה שכתבת - בפרידה ח"ו הכל יהיה יותר יקר, יותר קשה וכן הלאה...

אז למה שלא נדאג לעצנו כבר עכשיו ולא נחכה להיות עם הלשון בחוץ?

הרי כל שעה שאתם מרוויחים עכשיו לזוגיות שלכם, לעצמכם - זו לא רק שעה של 60 דקות בזמן, זו שעה של חיים!

חיים!

של חיים לזוגיות

של חיים לילדים שלכם

של חיים לעצמכם

זה כ"כ כ"כ כ"כ חשוב

הייתי ממש חושבת, ופותחת עוד את הראש וחושבת, על כל מה שיכול לעזור ולהוסיף לכם זמן של ביחד וזמן של איוורור ורוגע בבית!!! בכל מחיר שאפשרי לשלם!!!

ב. כפועל נגזר מסעיף א'. כמובן שגם קיום היחסים נדחק לפינה במציאות הכה קשה ועמוסה הזו... 

וטיפול בסעיף הקודם יגרום גם לשיפור בסעיף הזה.

כי כרגע גם שכאילו "יש זמן" - אין באמת זמן.

כי אין כוח

כי מותשים

כי הריון

כי...

כי...

כי...

וממש לא בתור תירוצים!

אלא כי זו מצאיות *באמת* קשוחה!!!

אז לפנות זמן לכך!

לעשות הכל כדי שיהיה מרחב זוגי עבורכם,

שעה בשבוע שהיא הביחד שלכם,

שתדברו, שתביטו בעיניים, שתנשמו רק את השקט הזה ואחד את השנייה, וכמובן שגם קירבה פיזית אם תבחרו בכך.

אז אם זה אומר כן לישון לפני, ולקחת עזרה בתשלום כדי שזה יקרה,

ואם זה אומר שהוא יום בשבוע חוזר מוקדם,

או יום בשבוע מגיע שעה מאוחר יותר לעבודה ואתם מפנים לכם שעה בבוקר,

או, ופה עוברת לסעיף ג:

ג. השבתות.

כתבת שגם בשבת זה לא אפשרי מכל מיני סיבות.

אני בטוחה שהן סיבות טובות. בטוחה.

אבל רגע.

הזוגיות שלכם הכי הכי חשובה

הביחד שלכם הכי חשוב

בית הזה, הבית המשותף שבניתם הוא הוא הכי חשוב.

והילדים הכי חשובים.

אז כל סיבה שהיא - היא תדחק אח"כ.

כל המעגלים החיצוניים לבית שלכם - יחכו.

אפילו יבוטלו. 

העיקרשהבית שלכם ישאר שלם ושמח.

זה *באמת* העיקר.

איך אומרים? חייך קודמים לחיי חברך...

ושהקב"ה בכבודו ובעצמו מוחק חלילה את שמו מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לבין אישתו

ושאפילו ספר תורה! מוכרים עבור שלום בית!!!

אז אם הקב"ה זז אחורה ואומר לזוג: אתם ראשונים!

מי אנחנו שנשים את הזוגיות שלנו לא במקום הראשון?!

אז לפנות לכם בשבת, או מוצאי שבת, או כל זמן אחר זמן שהוא שלכם!

שזה יצוק בבטון! וקבוע!

א-ת-ם הכי חשובים!

ואדרבא,

מתוך מקום מלא,

מלא בזוגיות,

מלא בפן האישי,

משם אפשר אפילו *עוד יותר* להעניק לכל המעגלים האחרים

כי כשאנחנו ריקים יש לנו כוחות ואנרגיות מאוד מוגבלות גם להעניק לאחר...

4.

השבת היה לנו ויכוח מטופש ביותר בנושא המקצוע אותו תלמד ביתנו הגדולה, בת 10 בסך הכול!! והוא ביקש שאני לא יגיד לה את דעתי כי ככה היא לא תעזה מה שנראה לו.

חתמתי את הויכוח שככה לי נראה ודי.

מאז הוא התכנס לתוך עצמו ולא מדבר

עכשיו יוצא שלא נתראה עד יום שלישי בבוקר!!

וגם לא נדבר בטלפון כי הוא עצבני עלי."

כאן יש את הנושא של חינוך בתכם.

שזה נושא בפני עצמו שהייתי מציעה לכם בזמן רגוע (ששוב - כל כך נחוץ לכם!!!!!) לדבר עליו יחד.

לשמוע

להשמיע

להקשיב

ולראות מהי הדעה *שלכם* אל מול זה.

ורק אחרי שיש לכם דעה משןתפת ומלובנת - לבוא איתה לביתכם.

ושוב לגבי מה שכתבת בהמשך - מציאות שבה לא יוצא לכם להתראות עד יום שלישי ואין לכם זמן אפילו לדבר כמו שצריך, ובאופן קבוע, היא מציאות שצריך לשים לב אליה ולנסות כל כל כל מה שאפשר בשביל לשנותה.

5.

"אציין שאני בטיפול אישי אבל תמיד זה לא מספיק... יש הרבה דבירם שמציפים וזה רק שעה בשבוע.

וטיפול זוגי לא ילך..

קשה לבעלי לקבל מאחרים. זה תוכנה שמאוד קשה לי איתה ונאלצת להתמודד.

אני מנסה כל הזמן לשמור על אווירה טובה,

אבל מאוד מתקשה לוותר כי הוא לא מסוגל אף פעם לתת את המקום הזה.

מה שכן אני מנסה פשוט לא להגיע איתו למקומות האלה של ויכוח ויותר לנהל את הדברים בחכמה אבל לא תמיד זה עובד.."

לגבי הטיפול האישי שאת עושה - אז כמו שכתבתי קודם,

זהו צעד חשוב ומבורך שאת עושה,

בעידודו המוחלט של בעלך,

וזה גם טיפול שדורש המון אנרגיות

כוחות

משאבים

כוחות של הנפש, שלפעמים ממש מותשים מכך

ועוד.

ויש גם עוד משהו שעלול לקרות בטיפול אישי. משהו שאם לא שמים לב, ולא פועלים כדי שלא יקרה, זה יכול לפגוע במקומות אחרים שאפילו לא חשבנו עליהם.

משהו שמכונה "סביבה לא אקולוגית".

הכוונה שאדם שמטופל רק הוא עצמו - וכל הטיפול מתרכז אך ורק סביבו - בכל התחומים ובכל הכיוונים,

לעפמים, כמובן כמובן שלא מכוונה רעה, אבל לפעמים הסביבה שלו "נפגעת".

כאילו זה לא "אקולוגי" כי הסביבה נפגעת.

למשל, הזוגיות עלולה להיפגע, או אדם אחר שמעורב.

כי ברגע שמתייחסים רק לאדם אחד בלי לקחת בחשבון את שלל הנפשות הפועלות בחייו - ולא רואים או שומעים אותם ומה הצרכים שלהם, ואיך משפיע אותו שינוי שהאדם עובר עליהם, ועוד הרבה הרבה דברים - זה יכול לפעמיפ לפגוע.

וחשוב להיות ערים לכך.

ומטפל טוב גם ידע להיות ער לכך ולהביא את האדם למצב שהוא שלם בכל התחומים, ולא שהוא מרגיש שהוא על גג העולם, אבל אחרים נפגעים הוא בסופו של הטיפול הוא מתגרש מאשתו שאהב אותה מאוד והיה לו טוב איתה אבל השינוי שעשה גרם לכך... (כמובן שלא מדברת על מצב שבו אדם הגיע להחלטה שזה הדבר הנכון לעשות, אלא מדבר על מצב של סיבה לא אקולוגית כמו שכתבתי, ששם עצם המירכוז אך ורק באדם עצמו גרם לכך, ולא משהו אחר...)

אז גם כאן הייתי מנסה לראות - איך אפשר שאותו השינוי המבורך שאת עוברת - ישוקף בצורה *הנכונה* לבעלך,

יתווך בצורה הנכונה לבעלך,

איך הזוגיות שלכם לא רק שלא תיפגע, אל אתצמח מאותו שינוי מבורך

וזה לגמרי אפשרי! ולכן חשוב לשים על כך את הדעת.

כתבת גם שטיפול זוגי לא ילך - 

אך אולי כדאי לחשוב על אפשרות שתעבדי עם המטפלת (אם היא עוסקת בכך) גם בטיפול זוגי-אישי, ז"א שרק את נמצאית שם, אבל הטיפול הוא גם על הזוגיות והצד השני,

או למצוא כתובת נוספת לשם כך, או לחשוב על דרך כן לגייס את בעלך לכך בכל מיני דרכים עוקפות התנגדויות שיכולות להיות,

או כל דרך אחרת בה את תרגישי באופן שלם שהסביבה היא כן אקולוגית וכי יש מענה גם לפן האישי וגם לפן הזוגי...

ולגבי המשפט האחרון שכתבת (שציטטתי אותך בסעיף זה) - שאת מנסה מראש לא להגיע למקום של ויכוח אבל לא תמיד זה עובד,

שאת מנסה כל הזמן לשמור על אווירה טובה,

שהמקום של בעלך לוותר הוא מקום שקשה לו

וכן הלאה -

אז חשוב לשים כאן לב שאתם בסופו של דבר בני אדם. גם הוא, גם את.

את אנושית.

כמה אדם יכול לבלוע?

בסוף זה מתישהו יתפוצץ...

גם אם תנסי ללכת מסביב, ולנסות כך, ולנסות כך, ולא להגיע לנקודה הסוערת - בסוף זה איכשהו ימצא אותך. זה טבע הדברים...

לכן צריך ללמוד כלים איך לצאת ממריבות ומאותן הנקודות הבוערות במרכז, ולא ללכת סביב, אלא לגעת בהן במדויק.

מצב כזה יביא לכם הרבה שלווה, כי תדעו להתמודד גם עם המקומות הפחות נחמדים שבחיים בכלל ובחיי הנישואין בפרט, ותכולו לגדול יחד, ולא לפחד מכל מיני מצבים, אלא לצלוח אותם למרות המורכבות שבהם.

ומצב כזה שבו תגעו בדברים לעומק והם לא "יטוטאו מתחת לשטיח" - הוא מצב שיהיה בריא יותר עבורכם כמובן גם לטווח הרחוק...

ולסיום רוצה להתייחס קצת (כמה שזו מגילה וחפירות, זה באמת קצת, כי אלו חיים שלמים בסופו של דבר וכן חשוב לראות את התמונה המלאה והרחבה ולבחון את כל הדבריםפ לעומק בצורה מסודרת...)

לנקודה של הפגיעה ששניכם מרגישים כרגע, במונעת מכם גם להגיע לקירבה פיזית.

תראי יקרה,

זה נראה כעת ששניכם בעמדה של מגננה.

ששניכם פגועים.

ששניכם מרגישים: למה בעלי/אשתי לא עושים את הצעד לקראתי?

למה לא רואים אותי? מה, לא אוהבים אותי? מה, אני לא חשוב/ה?

ומה שזה גורם לכל אחד מכך, זה להשתבלל עוד יותר בתוך עצמו.

ואם את מציעה לבעלך שיחזור מוקדם כי את עייפה ב11 -

הוא אל שומע את ה"אני עייפה ב11", הוא שומע את ה"נו, יאללה, רק אתה תעשה כאן מאמץ, במילא אתה לא חשוב לי וזה רק כדי לסמן וי" -

שנאי בטוחה שלא את חושבת ככה וגם הוא לא חושב ככה!!!

זה פשוט ש*הפגיעה* יכולה לומר לו את המילים הללו ולהכניס לו את המחשבות הללו לראש!!!

כי כשאנחנוט פגועים - המחשבות יכולות לרוץ ולרוץ בדמיון עד למקומות הכי הזויים והכי חשוכים שיש...

אפילו אם אין בינם לבין המציאות שום קשר!!!

אז אם המחשבות הללו, שנובעות מהריוחק שנוצר ביניכם כרגע, וזה כמו מעגל שמזין את עצמו -

אתם רחוקים -

אתם פגועים -

הפגיעות גורמת עוד יותר להיסגר ולהשתבלל ולהתרחק -

גם הקירבה הפיזית מתרחקת ולא קיימת -

ואז שוב ריחוק רגשי יותר גדול -

ושוב ושוב

וחוזר חלילה

וכך כל אחד מכם בפני עצמו נמצא בתוך מעגל הרסני שכזה!

גם את!

וגם הוא!

וכדי להתחיל ולצאת מהמעגל הזה,

ולהיכנס לתוך מעגל חיובי,

צריך לעשות כאן שינוי!

צריך לשקף לשני שהוא אהוב!

שרוצים בו

שבוחרים בו

שאוהבים אותו

שחושקים בו

(ובה כמובן)

אם תצליחו להגיע לדון במקרה בצורה ניטרלית ונקייה מכל המטענים שהצטברו סביב זה - תוכלו להצליח ולגעת בנקודה המהותית ולפתור אותה.

כי עכשיו הפגיעות גורמות לכם ללכת סביב סביב ולהיות עסוקים רק במטענים ובכלל לא בדבר עצמו, בשורש, במהות...

אם תצליחי לשדר לבעלך שהוא אהוב

שהוא הכי הכי יקר לך

שאת אוהבת אותו,

מעריכה אותו

גאה בו על מה ומי שהוא

חושקת בו

רוצה אותו

כמהה אליו

גם בפן הפיזי, -

הוא יכול להתחיל ולקלף מעליו מטענים ולהתקרב אלייך

ואם בעלך ישדר לך עד כמה את אהובה

כמה הוא אוהבב אותך ואת יקרה וחשובה לו

כמה הוא משתוקק אלייך וחושק בך ורוצה את קירבתך

וכמה את מדהימה מדהימה בעיניו -

את תוכלי להתחיל ולקלף מעלייך מטנעים ולהתקרב אליו,

את כבר לא תשמעי "מה את לא יכולה לישון בצהריים?",

את תשמעי "אני כ"כ רוצה את הביחד איתך, את כל כך יקרה לי, וכרגע זה הפתרון שהראש שלי מביא לי כשאני חושב על זה, לכן זה מה שאני אומר, רק כי אני פשוט אוהב אותך וכמה אלייך!"

טוב, מרגישה שיכולה לכתוב עד ועד בכלל

אבל מפסיקה כאן,

ומאחלת לך, לכם את כל ההצלחה שבעולם!

אתם נשמעים זוג מקסים מקסים ואני בטחחה שיש בכם את כל מה שצריך כדי לגדול גם מזה ולהיות אפילו עוד יותר מדהימים יחד!

המון אהבה, קירבה, הבנה, שלום ושלווה שיהיו לכם תמיד 🙏❤🙏

נגמרו לי השמות זו מישהי ששמה את הלב בכל הודעה.

ממש מסירות נפש על שלום בית בישראל.

אישה מדהימה.

קראתי כבבר אתמול אבל לא הגבתי כי רציתי לקרוא שוב לפני שאני מגיבה.

ממש לקחתי מכאן דברים ואני ממש ממש מעריכה את הזמן שהקדשת לכתיבה באמת שאין לי מילים!

עזרת לי מאוד בחשיבה ובעוד..

איזה יופי אתם! מדהימים!

ובאהבה ❤

כל אחת ממש ממש נתנה לי כיווני מחשבה ורעיונות.

ב"ה כבר עזר לעשות שינוי קטן והבוקר הוא קם איתי ביחד והספקנו בבוקר לפני שיצאתי והיה ב"ה ממש נעים לשנינו!!

וגם מי שהגיבה לגבי העזרה- אז הוא עוזר הרבה בבית אפילו שהוא כל כך מעט זמן כי אני יוצאת מוקדם אז הבוקר זה שלו (כך שהוא רואה את הילדים שעה בכול בוקר וזה בהחלט בסדר להם...)

וגם תמיד משאיר בית מסודר פיקס! ומריץ את הכביסות ובימי שייש ומוצ"ש עוזר מלא אז זה לא שהכו עלי ב"ה באמת מנסה לקת חלק ומבין שחוסר הנוכחות שלו צריך להשלים בשעות אחרות.

בעז"ה החלטנו שננסה לפחות פעם בשבועיים שהוא יקדים ערב אחד, עדיים לא יודעים בדיוק מה כי יש לו מחוייבויות...

כם מי שהציעה מעבר דירה, זה אכן דבר שאנחנו מצפים ומייחלים לו בעז"ה אבל כרגע יש לנו בעיה עם למכור את הדירה אז אנחנו מחכים עוד שנה שנתיים ואז נוכל לעשות את השינוי אבל גם עד אז אנחנו רוצים חיים כמובן

ותודה לכל ימי שהבינה מאוד מאוד הקל עלי.

ואגב הוא הכי לא משווה עם חברים את המצב (לצערי) הוא פשוט רואה אותם נשארים איתו או באים לשיעור שלו אחרי עבודה וכ' אז הוא מסיק מכך את החיים שלהם אני תמיד אומרת לו שיברר שוב...  

גם מיעור מרב זה לא בשיוק אופציה תחשבי על משהו חילוני בהקשר הזה הוא מאוד עצמאי בעלי וסומך על עצמו... גם לאנשי מקצוע מתקשה להקשיב, וכרופא אמר לנו שהילד צריך משקפיים הוא הלך לברר אצל כל מיני אנשים עם צריך עשות הו אצריך כל דבר להחליט בעצמו... אבל ב"ה באמת עושה עבודה על הזוגיות וגם הוא מבין את השינוי שאני עוברת.

ממש ממש עזרתן לי ואני הרבה יותר בטוב היום ויכולה לראות גם את הדרך שהוא עשה ב"ה!!

תודה ממש!

לכו בכוחכם זה מחיל אל חיל

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

רינת פרימו

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.youtube.com/watch%3Fv%3DyYzPVYkXnMU&ved=2ahUKEwj7qr3s_8ORAxUJ9gIHHQdVNicQwqsBegQIFRAB&usg=AOvVaw3htybDvRPVk5g-tLVbtrJh

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

עכשיו שלא תבינו לא נכון, הוא עושה מלא בבית. אבל היכולת המופלאה הזו פשוט להתיישב לנוח מדהימה אותי😅

אני מתיישבת להניק וכל ההנקה אני על קוצים במחשבה על כמה דברים יכולתי להספיק עכשיו במקום זה

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

לק"י

אני פותחת עוד שקית ומניחה איפושהו.

עד שהוא מוציא את המלאה מהפח, ושם חדשה....

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

בעיניי לגיטימי. ווין ווין סיטואיישן

בכנות בעלי עושה את רב תחזוקת הבית

אז מי אני שארד עליו

אבל כן יש כמה דברים שאני נושכת שפתיים

הוא מטאטא (יסודי ומעולה, משהו נדיר!)

ומשאיר את הערימה באמצע החדר

אני מתפחלצת כי תכף יבואו הילדים וידרכו והוא מבחינתו זה 2 משימות נפרדות לחלוטין

יש לטאטא

יש ליעות

יום יבוא והוא יאסוף

(ברגיל אני לא מתאפקת ותמיד מרימה אלב עכשיו בסוף הריון אז מוותרת)

הוא שוטף כלים מנקה את הכיור מנקה את השיש

ואז תולש את מגבת הידיים מהמתלה

ומנגב איתה את השיש המקורצף

נשמע לו ממש מיותר גם לנגב בסמרטוט רטוב וגם לנגב ביבש

וזה מגרדדדדדדדד לי בעיניים.

משתדלת פשוט לא לראות.

מה עוד?

קבוע, קבוע

הוא מקלח את הילדים

ומוציא אותם במגבות שלנו.

למהההה בשביל מה לכל ילד בבית יש מגבת אחרת?

כדי שלא אצטרך כל היום לכבס

אבל לו זה לא מפריע וקשה לו להבין שזה מפריע לי...

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

לפעמים אוכלות פחות מהלחץ

לפעמים מנוהלות מספיק כדי שלמור על בריאות גם בעומס

מבינה את התסכול

אבל לא יודעת איך זה עוזר לך

עזבי את זה ותתרכזי במה נכון וטוב ואפשרי לך

ומאמינה שיש גם את הבודדות שיכולות גם לעמוד בעומס וגם להתמיד באוכל בריא והתעמלות, אבל אותן אני פחות רואה סביבי...

במשרות בכירות לרוב יהיה תכונות אישיות גבוהות

מה שעזר להם להגיע למשרה

וזה גם מה שעוזר להם לתזונה נכונה ומשקל תקין

מודעות תכנון ושליטה עצמית

בנוסף אם לומדים ניהול זמן ואנרגיה נכונים

אפשר להספיק בחיים גם קריירה וגם אורח חיים בריא (וגם עוד דברים)

שסוגר את התאבון..