אחרי כמעט שנה בבית- שמירת הריון וחופשת לידה שהארכתי בחודש- לא מסוגלת בכלל לחשוב על עבודה
לא מסוגלת לחשוב על להשאיר את הילדה לימים שלמים ולא להיות איתה
אין לי כח להסחב עם הילדה באוטובוסים בחורף הזה (אין רכב), להוריד את העגלה שלוש קומות במדרגות ובכלל להוציא ילדה קטנה החוצה בתקופה כזו גשומה
אני אוהבת את העבודה שלי ובטוחה שאוהב את התלמידים שלי למרות שאני עדיין לא מכירה אותם
אבל העבודה רחוקה לי מהבית, שלושה ימים בשבוע אני מסיימת בחמש ויומיים מתוכם יצא שאני אראה את בעלי רק בלילה (לומד תואר בשעות הערב), היום החופשי שלי יוצא יום שישי שזה קצת מעצבן, שינו לי את התפקיד בעבודה והכל יחד עם להיפרד מהילדה לכמה שעות כל יום קשה לי
צריכה עידודים, הרגעות, טיפים, מה שיש לכן..
תודה


וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...
