שלי.
מאמצע תשיעי הייתי עם צירים כל הזמן, סדירים יותר או פחות אבל הרגשתי שלא קורה כלום. לקראת שבוע 39 הצירים התחזקו ופעמיים חשבנו כבר לנסוע אבל פתאום הכל נעלם. אנחנו גרים רחוק מבית החולים שבו רציתי ללדת ולכן כל הזמן הייתי בלחץ מה נעשה עם הקטננה במקרה של שנצטרך להזמין אמבולנס מהר(לידה שניה), איפה נשאיר אותה אם לא יהיה זמן לעצור אצל אחותי להשאיר אותה שם, גרה לא רחוק מהבית חולים, אבל כן מאריך קצת.
בקיצור.. מגיע שבוע 40, מתחילה מעקב הריון עודף, מגיעה , ויש מיעוט מים מציעים לי זירוז, ואני מסרבת משחררים אותי בתנאי שאבוא מחר ואז יתנו לי זרוז..בעלי היה ביום מילואים אותו יום(לחץ לחץ לחץ שאלד דווקא באותו יום, אבל זה היה רק יום אחד והוא היה במרחק נסיעה סביר אז הלך, חובב מילואין מושבע הבחור, לא מפספס אפילו שניה) ובא לאסוף אותי בערב מבית החולים(לקח לי שעות להשתחרר) אני בוכה כולי שלא רוצה מחר זרוז, רוצה לידה טבעית וגם שנמאס לי בכלל מהריון, למה תמיד לי יש סיפורים ולמה אי אפשר ללדת נראלי בחיים האלה(הורמונים והגזמות פראיות של סוף היריון שלום..) בקיצור, נרגעת וחוזרים הביתה..בלילה מתעוררת מציר אחד ארוך וכואב ברמה שלא יכולה לזוז, אבל אומרת לעצמי שבטח עוד שניה יעלם ואין סיבה להתיש את בעלי ולהעיר אותו, אחרי 20 דקות עוד ציר, עוד יותר כואב וארוך אבל שוב מנסה לחזור לישון, אחרי כמה דקות בודדות עוד אחד עוד יותר כואב ואז כבר מתחילה לחשוד, בגלל שהייתי עם מלא צירים סדירים כבר שבועיים ידעתי שהסימן האמיתי אם מתפתח משו זה אם הכאב מתגבר, והוא באמת מתגבר. מעירה את בעלי והוא מתיישב כזה במיטה ומסתכל עלי בחוסר אמון, אני הולכת להתלבש, חוזרת והגבר שלי יושב במיטה ועונה לשיחות בווצאפ..אני חוטפת עצבים וצועקת עליו(מסכן באמת נבהל, הוא באמת לא האמין לי שאני ילד הלילה) שיזיז את עצמו כי עוד שניה אני יולדת לו פה בחדר. מתלבשים, שמים את הקטנה באוטו ויוצאים, בדרך מתקשרים לאחותי וקובעים איתה איפה להפגש, ומתקשרים לאמא שלי שתבוא..עד עכשיו 4 צירים לא סדירים בכלל, אבל כואבים, בדרך הנסיעה ממשיכים הצירין ונהיים עוד יותר כואבים וסדירים כל 5 דקות בערך..פוגשים את אחותי מעבירים לה את הבת שלי וממשיכים לבית חולים, מגיעים ואני כל הדרך עוד בסטרס שאולי יחזירו אותנו כי זה לא באמת לידה(חרדות של אישה משוגעת בסוף הריון, מתפתלת מכאבים באוטו חושבת אולי זה סתם)..מגיעים פתיחה 4, נכנסים לחדר לידה, מחברים אותי למוניטורפתיחה 7 ,אחרי כמה דקות המיילדת רואה שיש לי ציר כל שניה ובודקת אותי, הופ פתיחה 10..ובעלי לא מספיק להגיע ולהכנס מהצד השני ואני כבר בלידה..אני עוד התלבטתי על אפידורל, בעקרון לא רציתי אבל פחדתי, שאלתי את המיילדת והיא עונה לי בחיוך שאין מה להתבלט כי אני כבר יולדת ואני יעשה אתזה בלי ויצליח..וזהו ילדתי בן מהמם ונסיך תוך 3 שעות מהציר הראשון..אמא שלי נכנסה שניה אחרי שילדתי..לידה מהירה טבעית וחלומית כמו שרציתי, תודה לה' ותודה לכן שקראתן..היה לי קצת חלום לכתוב את הסיפור שלי אבל התפדחתי.. אז תודה על המקום, כיף לשתף
איזו לידה מהממת!
וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...