או כעל משהו קונקרטי שהוא עומד לבצע מחר?

זה הבדל מהותי.

כי אם זה חלוםם... תני לקשר להתפתח. עם ההתפתחות שלו או שהוא ירד מהחלום, או שלך תהיה נכונות לחבור לחלום, או שתמצאו איזשהי דרך אמצע.

אם זה משהו שהוא עומד להתחיל מחר... צריך לשקול א זה יותר לפרטים ולמעשה.

הוא התקבל ללימודים ומתכנן להתחיל בחודשים הקרובים את תהליך הרישום לקראת שנת הלימודים הבאה

בסוף השיקול הוא שלך.

והייתי מתייעצת עם מישהו מבוגר שמכיר אותך.

כי זה באמת שיקול.

מתאים לך להיות רחוקה מהמשפחה?

מתאים לך להיות יום שלם לבד בבית?

מתאים לך לא לעבוד?

אולי תמצאי מקום לימודים שתוכלי ללמוד בו רק דרך הזום או לימודים באוניברסיטה הפתוחה?

היום הטיסות לא כ"כ יקרות.. אז אולי תוכלי לטוס לבד אפילו לבד.

זה באמת המון המון שיקולים.

מה החלומות שלך?

לדעתי, לא בהכרח החיים שלך על הולד.

כתבת על לימודים באוניברסיטה - כמו שכתבו כאן גם לימודים אפשר לעשות מרחוק, ולחזור לארץ לתקופת מבחנים. אם את גמישה על התאריכים, אפשר למצוא כרטיסי טיסה לאיטליה בפחות מ-50 ש"ח (הלוך חזור, כן?).

רוב הקריירות אפשר להתחיל ללמוד גם בגיל מבוגר יותר. תמיד יש סטודנטים שיותר מבוגרים מהממוצע. נכון, זה קשה יותר. זה ידרוש מאמצים.

האם חשוב לך לפתח קריירה עצמאית?

באיזה תחום?

יש תחומים בהם תוכלי לעבוד גם בחו"ל כאזרחית ישראלית (כלומר את המשכורת לקבל בישראל), לדוגמה, בתחום מדעי המדינה: שגרירות\קונסוליה, תקשורת: שליחה של עיתון, יהדות: שליחה לקהילה היהודית\קהילת סטודנטים. יש גם עבודות שאפשר לעבוד מהבית, ומה אכפת למעסיק אם את בארץ או באיטליה (הפרש השעות הוא קטן) - נניח להפעיל עמודי פייסבוק של עסקים קטנים - שיווק. כתיבת תוכן. ועוד ועוד.

למרחק מהמשפחה והחברים יש מחיר. עם הטכנולוגיה של היום זה פשוט יותר. אבל יש יתרונות גם לבניית הזוגיות כזה רק אתם.

אולי זאת הזדמנות לשפר את האנגלית שלך. אם זה מוסד שהרבה ישראלים הולכים אליו, ייתכן שיש שם קהילה דוברת עברית. בימינו הדור הצעיר בעולם לרוב מדבר אנגלית לא רעה, כך שאפשר להסתדר. אולי אפשר לנצל את הזמן ללמוד דברים נוספים, נגיד לנגן על כלי נגינה - היום כל כך הרבה זמין ברשת...

שימי לב שגם אחרי 6 שנים, יש עוד שנים ארוכות של הסטאז וההתמחות, כונניות ותורניות. אירועים משפחתיים, אסיפות הורים, ימי נישואין וכו' שהוא יפסיד. שעות עבודה מטורפות. בטווח הארוך זה משתנה, אבל השנים הראשונות בהחלט ידרשו מאמצים. אני מכירה זוגות כאלה בהם בשנים הראשונות צד אחד 'הקריב' בשביל השני, ובהמשך הפוך - הצדדים התחלפו.

רופאים שרוצים להתמחות נוסעים לפעמים לעוד שנה-שנתיים של השתלמויות בחו"ל.

לכן נראה לי נכון לפתוח את זה מולו.

להגיד לו מה חלום חייך.

איזה סוג של קריירה חלמת שיהיה לך. איזה סוג משפחה חלמת שיהיה לך.

ולראות אם זה מתאים לחלומות שלו.

לראות איך הוא מגיב להתלבטות שלך. האם הוא נותן מקום גם לחלומות ולשאיפות שלך, או רק מצפה שאת תעשי את ההקרבה.

אני חושבת שרוב הקשרים בנויים מוויתורים הדדיים. אבל לא במובן של להתחשבן, אני הסכמתי ליסוע איתך לאיטליה ולכן אתה חייב לי, אלא אני מוותרת על משהו לכבוד הטוב המשותף. אני לא רומסת את הרצונות ואת השאיפות שלי, אני דוחה אותם.

אם את מחפשת דרך פרקטית כדי לגרום לזה לקרות, אני מאמינה שאם תרצי - יש פתרונות. זה דורש מחיר, דורש הקרבה - אבל אפשרי. זה לא אומר שאת תצטרכי לחלוטין לוותר על החלומות שלך.

אי אפשר לדעת את מי עוד תפגשי בעתיד. יש לך משהו עכשיו ביד, ואת צריכה להחליט אם זה משהו שאת הולכת עליו או לא - ולהיות שלימה בבחירה שלך. אי אפשר לחיות את החיים במחשבה של מה אני מפספסת כשאני אומרת כן למישהו.

אעיר עוד משהו: אחרי תואר ראשון אפשר להתקבל לא רק לצפת ולאריאל, אלא גם לתל אביב.

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.