היום,
לפני שנה בדיוק עברתי לידה שקטה ונפרדתי לשלום מהמלאכית הטהורה שלי.
היריון שהגיע לאחר שנתיים של המתנה קשה ומלאה באכזבות.
שנתיים שבהן עברתי כל כך הרבה בדיקות, מעקבים, מזרקים מכל הסוגים, הזרעות וivf.
כשהתבשרתי על ההיריון לאחר מספר טיפולים כושלים זה היה הרגע המאושר בחיי.
לעשות בדיקת דם ולפתע לגלות שהבטא חיובית פעם ראשונה בחיי!
כמה מרגש היה לראות את הבטא מטפסת לה יפה,דופק לראשונה, מעקבי היריון מרגשים - תקופה פשוט מדהימה.
ואז הכל התחיל להסתבך מבדיקה תמימה של שקיפות עורפית ששם התגלו סממנים וחשדות ושיחות עם הרופאים שכבר אז אמרו לי בשבוע ככ צעיר ״זה היריון לא תקין כדאי להפסיק אותו״.
משפט שנחרט לי בלב ולנצח יהדהד.
הזמן עבר לו ביחד עם עשרות בדיקות לא נעימות ומעקבים שבועים ומלחמה אינסופית לא לוותר על ההיריון ויהי מה.
זה היה תקופה של חגים, ראש השנה אני זוכרת..
כמה התפללתי לבורא עולם, בכיתי את נשמתי שלא יקח לי את המלאכית שלי, שבורא עולם שהוא כל יכול יעשה שהרופאים יטעו שיקרה נס ואני אזכה לשמוע דברים אחרת אך לצערי ההיפך הוא נכון.
הגעתי לבדיקה המכריעה, נושקת לחודש 6 להיריון,בחדר נמצאים 4-5 רופאים עם פרצופים מאוכזבים, הדמעות החלו לזלוג על פניי כבר הבנתי שזהו, זה נגמר. המלחמה הסתיימה.
הרע מכל התממש והרופאים צדקו החשדות הפכו לממצאים.
אז קבעו לי וועדה לסיום היריון, ומחט חדה וארוכה שלנצח נצחים תחרט בזכרוני שלקחה סופית את המלאכית שלי.
הרגע הכי שפל וכואב (פיזית ונפשית) שיוכלתי לחוות בחיים.
לאחר סיום ההיריון, לא ידעתי איך ממשיכים הלאה.
הכאב כל כך כואב, הנפש מרוסקת לרסיסים ומתאבלת על היריון כל כך יקר שנלקח ממני.
החלטתי שאני חוזרת לעבודה על אף הזכאות לחל״ד אחרי חודש.
החזרה לעבודה הייתה נוראית , בודדים האנשים שידעו לאן באמת נעלמתי, העמדת הפנים שהכל בסדר, לומר בוקר טוב עם חיוך צבוע שבפנים הדמעות כבר מבצבצות להן בעיניים.
לתקתק עבודה ולהראות כאילו חזרתי מחופשה ולא מאסון…
יום אחר יום הייתי יוצאת מהעבודה ובוכה כל הדרך - איך העולם מחייך כלא כלום ואני מרוסקת ושבורה מבפנים.
במקביל החלטתי לחזור לטיפולים חודש אחרי הלידה לאחר שהדימומים פסקו כי עמוק בפנים הרגשתי שרק היריון חדש ירפא את הכאב.
התחלתי טיפול עם זריקות ומעקבים בנוהל הרגיל
ומהר מאוד התברר כי נותרו לי שאריות מהלידה.
חשכו עיניי, חשבתי שהסיוט הזה מאחוריי אבל מתברר שלא.
עברתי היסטרוסטקפיה ניתוחית ובשחרור שוב הייתי צריכה להתמודד עם מה שככ לא רציתי לשמוע ״הניתוח עבר בהצלחה אבל את צריכה לקחת הפסקה חודש ולתת לרחם להתחזק לפני היריון נוסף״.
נשברתי. לא האמנתי שעוד חודש אני צריכה לעמוד במקום בלי אפשרות לנסות.
לבסוף, עבר לו החודש ושוב חזרתי לטיפולים ושוב זריקות ומעקבים ואז אני מגיעה לרגע הגורלי של לפני ההחזרה ומבינים שהגוף עדיין לא התחזק ואי אפשר לעשות החזרה כי זה לא יתפוס, ולצערי שוב צריך להמתין עוד חודש.
רציתי להרים ידיים, הנשמה שלי פשוט צרחה לבורא עולם כמה עוד?! כמה אפשר להילחם ולא להתייאש אך המכשולים רק ממשיכים להגיע.
לאחר דמעות שלא מפסיקות לזלוג יום אחר יום הגעתי לתובנה עם עצמי שבורא עולם פשוט כופה עליי להתמודד עם הכאב ושאני צריכה לרפא את הנפש לפני שאני ממשיכה הלאה.
איך מתמודדים עם גיהנום? שאלתי את עצמי..
היו לי הרבה תהיות ולבטים מה לעשות? איך אני מתמודדת עם הייאוש שפשוט מנצח אותי? עם כאב שמשתלט על גופי? עם דמעות שלא מפסיקות לזלוג? איך מתרוממים ריבון העולמים איך?
לבסוף עבר לו חודש נוסף והחלטתי שזה ניסיון אחרון לפני שאני מרימה ידיים לחלוטין.
אז שוב חזרתי לטיפול וזריקות ומעקבים ולבסןף גם להחזרה המיוחלת מכל.
יום שישי, ערב פסח, כןלם מתארגנים לחג ואני רצה לעשות החזרה עם תפילה בלב שהפעם יהיה אחרת.
3 חודשים של גיהינום מאז הלידה שאני סוף סוף זוכה לעשות החזרה התרגשות בשיאה עם אמצעי זהירות להתרסקות נוספת.
אבל אז, קרה הנס הפרטי שלי, 10 ימים לאחר מכן הבדיקת דם התגלתה כחיובית אני בהיריון!!!
והנה אני כאן שנה אחרי כל התופת שעברתי זוכה להיות בהיריון בחודש 9 ומספרת לכן את הסיפןר האישי שלי וסגירת מעגל קסומה.
מי היה מאמין שהתאריך המשוער יהיה תאריך יום ההולדת שלי? שבע״ה השנה יהיו דמעות של אושר ולא של אבל.
מחכה ונרגשת כל כך להגיע ללידה ולחבק את הגוזלית המתוקה שלי, המתנה המתקנת שלי והאושר החדש שנכנס לחיי.
היום במבט לאחור אני מאמינה בלב שלם שבורא עולם הציל אותי שלא אצטרך להתמודד עם משהו שלא הייתי יכולה לעמוד בו ושלח לי חוויה מתקנת והיריון פשוט מדהים!
לנצח אני אזכור את המלאכית שלי ואת הידיעה שאני נלחמתי ולא וויתרתי מעולם.
מתוך החושך האינסופי שחוויתי הגיע האור הגדול ושערי שמיים נפתחו עבורי.
לעולם לא נדע למה אנחנו עוברים קשיים מסויימים בחיים, אבל אני יכולה לומר שהקושי שנגזר עליי שינה ועיצב אותי מאוד.
היום אני מצליחה להעצים כל דבר טוב שיש לי בחיים ולגמד את מה שחסר.
אני מאושרת בנפשי בכל מה שיש לי, מעריכה מוקירה ומודה לכל הדברים הטובים שבחיי.
הוכחתי לעצמי כמה לוחמת אני ואף פעם לא ארים ידיים למרות כל הקשיים.
אני מודה לבורא עולם על הרע ועל הטוב ועל כך שהיום אני גרסה הרבה יותר טובה של עצמי.
ועל כן נאמר אל ייאוש בעולם אף פעם!
״גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי(!!!)״
עוד קצת והחלום שלי ( בע״ה) הולך להתגשם….
💗
