היום ראיתי בספר 'מעשה איש' לגאון פאר הדור החזון איש ז"ל שאפילו על חילול שבת נמנע במאוד מאוד להסתכל ואמר שפוגם הנפש,
ורציתי שתעזרו לי למצוא עוד דברים מעין אלו בספרות ישראל שמותרים לגמרי אך פוגמים/מטמאים/מטמטמים הנפש, ובאופן מעשי רוחני ומיסטי ולא כתולדה פסיכולוגית כגון להסתכל במעשים אכזריים שיכולים אולי להכניס בך קצת אכזריות אך מהצד המעשי ולא הרוחני והמיסטי.
ומיפי תלמידו הגדול ושמשו רבי פרענקל שכשהיה יוצא עימו לטיול פעמים שהיה מסב פניו לכיוון איזה אבן ואומר 'תתוקן הנפש ההיא' ואמר עליו חכם מרדכי שרעבי ע"ה שהוא ניצוץ הגר"א ז"ל וממה שהצלחתי ללקט היה 2 שלמד מהם קבלה והם הסולם ז"ל ו'הסנדלר הקדוש' וכנארה שהיו עוד, דבר אחד כמעט וברור לי שודאי ראה ואף למד עם אליהו הנביא ז"ל
ולגודל מעלת תורתו יש לשקול מעשיו ודרכיו אף ע"פ תורת הסוד.
זכור לדוד - תולדות חייו של ר' דוד פרנקל
ואולי מהספר הזה
הסולם - פרקי חייהם ומשנתם של האדמור
על שניהם עברתי זעיר פה וזעיר שם אם כך מסתמא זה היה באחד מהם
דף קמ בשם מי שהיה מעביר הפיתקאות בין זה לזה והיה החזו"א שואלו שאלות בקבלה והסולם היה משיב
עליהם השלום
מהגמ' ביומא (ע.) שאסור להיות נוכח במקום שנעשית בו עבירה (גם אם לא משתתף, ולא משום מראית העין).
השמש של זקן המקובלים איש אלוהים קדוש הרב יצחק כדורי סיפר שכשהם עברו באחד המקומות הטמאים ברכב כאשר כל החלונות היו עם וילונות הרב כדורי הרגיש בטומאה ואמר לנהג שיסע משם מהר, והחזו"א בטיולו היה אומר מדי פעם 'פה עמדו שתי אנשים ולמדו תורה' וחכם בן ציון כשהיה בבני ברק אמר 'פה הרהר החזו"א בד"ת'
ואינסוף לסיפורים מהסוג הזה ומשתמע שכל דבר שעושים משאיר חותם על המקום לטוב או לרע ח"ו (ושמענו הרבה על בתים עם 'מזל רע' כביכול שקרו שם דברים מוזרים עד שנתוודע מי היה שם לפני או מה היה שם לפני)
נ.ב יש את הסיפור הידוע על הבחור בוולז'ין שישב במקום שהיה יושב שם הגר"א ז"ל ואמר שהרגיש משהו מיוחד מאוד בתפילתו והיתה מרוממת לאין תכלית ואחד מראשי הישיבה אמר לו שזה המקום בו קבע הגר"א את תפילתו שם (הגר"א היה מתפלל בישיבה?!) ושמעתי סיפורים דומים לזה גם בדורנו.
הרואה סוטה בקלקולה, אשת יפת תואר, אל תבט פני רשע.
ור' צדוק הכהן מוסיף שגם הסתכלות בקניינים של הרשע מטמאים, ולעומת זאת הסתכלות בקניינים של צדיק מוסיפים קדושה.
מסופר על הגרש"ז שכשהיה רואה יהודי מחלל שבת היה אומר 'שבאס שבאס' ושאלו אותו מה הטעם, אם הוא רוצה להוכיח את היהודי שיצעק עליו! מה זה עוזר אם המחלל שבת לא שומע?
הוא ענה שהוא מזכיר לעצמו שהיום שבת.
לא יתחבר עם רשעים ואפילו לעשות מצוה וכן הוא מפורש במכילתא כמו שנאמר (דה"ב כ, לז) "כהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך" ואע"פ שנתחבר עמו ללחום נגד ארם.
ונאמר (משלי א, טו) "בני אל תלך בדרך אתם" ובכל מקום 'דרך' בס' משלי רצה לומר דרך התורה והמצות.
ואמרו זכרונם לברכה (יומא לה, ב) גבי יוסף להיות עמה לעוה"ב (בראשית לט, י) ועוה"ב הוא רק קבול שכר ולא עונש דזה אין נקרא עוה"ב. רק שבאמת יוסף נשא בתה ומהם יצא שבט בישראל ומשיח בן יוסף. ויוסף ראה ג"כ זה שממנה יצא שלשלת גדולה כזו רק לא רצה להיות עמה אפי' לעוה"ב דגם שיהודא זינה ויצא ממנו מלכים ונביאים והי' זנותו רצון הש"י כמשז"ל (סוטה י, ב) יצתה בת קול ממני כו' ולמצוה יחשב. אבל תמר היתה צדקת וזו רשעת לא רצה להיות עמה בעוה"ב.
(צדקת הצדיק מח)
כמדומה שבזוהר כתוב מפורש שיש איסור ממשי להביט בפני רשע
מישהו יודע מתי ואיפה יערוך הרבי מסטוטשין את הטיש של ט"ו באב?
אבל אתה מכיר את האתר הזה?
https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA
....מי שאוהב את האב אי אפשר שלא יאהב את הבן!!!
מי שאוהב את הקדוש ברוך הוא אי אפשר שלא יאהב את בניו כל יהודי באשר הוא יהודי.
גלינו מארצנו רק כדי לחזק קודם כל את אהבת העם.
גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.
ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.
עיין מהלך האידאות בישראל
...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.
לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.
כל מי שבא ברוך הבא.
שני היו גומלי חסדים.
אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.
שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.
חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.
זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.
ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.
זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.
כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.
הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם
הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.
אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.
כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים
מעשים ודעות זה משהו אחר.
את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.
אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....
ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.
שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".
התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.
גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?
עניתי על זה למעלה.
זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות
שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד
… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.
ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.
בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.
…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.
כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.
אני מחפש מקורות לנושא בכותרת. אשמח לכל הפניה, גם אם זה רק לפרק יחיד בתוך ספר.
אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
תודה
תודה לGEMINI
שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".
שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה
לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא
אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)
(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)
יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה
ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י
סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך
לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.
א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)
ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)
לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים
חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש
"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16
פירוש נוסף-
בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה
[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17
כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)
הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...
לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.
לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?
זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?
@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.
@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.
(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת 
)
רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות
האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו
מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן
וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ
בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.
הכי שיש ביהדות.
בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו
כְּקֶדֶםאחרונה